לכל עם יש שר?

זהרה של תורה פרשת בשלח פרק ט (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

בא השר ההוא שעל מצרים ותבע דין מלפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולמים מדוע אתה רוצה לעשות דין על מצרים ולקרוע הים לישראל הרי כולם חוטאים לפניך וכל דרכיך בדין אלו בגילוי עריות ואלו בגילוי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אז היה קשה לפניו לקרוע להם הים ואלמלא שהשגיח הקב"ה בזכות אברהם שהשכים בבקר היו כולם אובדים בים לפי שבכל הלילה ההוא היה הקב"ה בדין על ישראל, אם "השר ההוא שעל מצרים" יודע רק שפת הקודש? (לפי זהרה של תורה פרשת נח פרק כג "לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקדש") אם כך: איך הוא מבין את המצרים? או שהמצרים דיברו גם בלשון הקודש?

בני ישראל חטאו בגילוי עריות? ושפיכות דמים? איך זה מסתדר עם המכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע  ולא שנו את שמם.  ולא שנו את לשונם ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. והויקרא רבה פרשה לב רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים  שלא שנו את שמם  ואת לשונם  ולא אמרו לשון הרע   ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת", לגבי מעשיו של עם ישראל במצרים? הרי לא יכול להיות ש"השר ההוא שעל מצרים" טוען שישראל חטאו בגילוי עריות, והאלוהים אינו טוען נגד "השר ההוא שעל מצרים" שהוא שקרן?

ובהנחה שחטאו בני ישראל במצרים בגילוי עריות? ושפיכות דמים? מה יהיה על הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: "אם הם כמלאכים אנו כבני אדם ואם הם כבני אדם אנו כחמורים"? ומה ו"הדור הולך ופוחת"? הרי על יוצאי מצרים נאמר ש"לא ראה יחזקאל הנביא מה שראתה שפחה על הים"?

ומי "השכים בבקר"? אברהם? האם יש שינה בעולם הבא? ומה פירוש "אלמלא השגיח הקב"ה"? האם כמעט ופספס האלוהים? אם כך: האלוהים הוא יצור אנוש, שיכול לטעות? ואיך "אלמלא השגיח הקב"ה", אם הכול כבר היה ידוע מראש? תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

זהרה של תורה בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,

זהרה של תורה פרשת בשלח פרק ח ויהי בשלח פרעה את העם וגו' אמר רבי שמעון בוא וראה כשיצאו ישראל ממצרים רוחם היה נשבר בתוכם והיו אומרים תושבחות ולא יכלו לשמוח ובשעה שכל החילות והמרכבות העליונים יצאו עם השכינה כולם נשאו שירות ותושבחות לפני הקב"ה אז העיר הקב"ה רוחם של ישראל והיו שומעים אותן התושבחות ונתקיים רוחם בתוכם שלא נפרדו מהם האדם כאשר עוזב מלאכתו אז מרגיש שבר עצמותיו ושבר רוחו כך ישראל כאשר יצאו ממצרים היו טועמים טעם מיתה והקב"ה רפאם שכתוב וה' הולך לפניהם יומם וגו' וכל הדרכים העלו ריח של רפואה שנכנס בגופם ונרפאו ומקול התושבחות שהיו שומעים היו שמחים והניח את רוחם ופרעה וכל החילות שלו הלכו אחריהם ללות אותם עד שיצאו מארץ מצרים, מדוע נזכר השר של מצרים לעשות דין עכשיו, כאשר בני ישראל עומדים על הים? מדוע השר של מצרים לא נזכר לעשות דין ביום היציאה? ומדוע לא כאשר קיבלו מצרים את המכות? אז היה צריך ללכת לדין, ולשאול, מדוע אלה מקבלים מכות ואלה לא? כאשר יש להם אותם פשעים? וממתי עוזר אלוהים לעם ישראל, גם כאשר הם חוטאים? האלוהים עושה איפה ואיפה עם ברואיו? ומה קורה לשר של מצרים כאשר אותו עם שהוא מופקד עליו מושמד? האם הוא מחליף מקצוע או מחליף עם? ואז נעשים שני שרים לעם אחד כגון יוונים, רומאים, בבלים, אשורים, שאינם כבר? ומה עם השר של עמלק, איך הוא בה לפני הקב"ה או שהוא שר שמתנהג כדג(שותק)?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א דרש רבי שמעון השלוני: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, עמד יורקמו שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן, ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש. אמר לו גבריאל: אין גבורתו של הקדוש ברוך הוא בכך, שאתה שר ברד, והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש, ארד ואקרר מבפנים

לאחר כל הסיפורים על צבא השמים, אפשר לראות שאנו כמו כל העמים האחרים, שהאמינו שלכל עם יש אלוהים שלו, רק שהם חשבו שכל אלוהים הוא עצמאי, ובאו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ושיפרו את אמונת האלילים הזאת, ועשו אלוהים, אחד, ששליט על כל ה"אלוהים האחרים", ול"אלוהים האחרים" במקום לקרוא "אלוהים" קראו שרים או מלאכים, מעניין שזו בדיוק אמונת היוונים והרומאים, הם האמינו בעצם באותה אמונה, רק שהאלוהים שלהם היה שליט יחיד ונקרא זאוס או יופיטר, ומתחתיו היו עוזרים, שנקראו גם אלים, במקום שרי ממלכות, אלילי עצמים, אל הים, אל ההרים, אלת האהבה והיופי, עכשיו אפשר להבין את הפס' בדברים פרשת האזינו לב (טז) יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ:(יז) יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: ואיך מסתדרת אמונה טיפשית זו של ה"עוזרים" לאלוהים, עם הפס' הבא בדברים פרשת האזינו לב (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: אין עם האלוהים אף אחד, לא אלוהים, ולא שרים, ולא מלאכים, ולא כלום, סדור תפלה - נוסח אשכנז - סדר שלש עשרה עיקרים  א - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: תפלת שחרית: אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ,  בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא: לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא: וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:

שמואל א ב (ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: האם חנה אינה מבינה שהשטן/מלאך המוות, ממית? חנה טוענת שאת הכול עושה האלוהים, לא מלאכיו? 

ישעיהו מה (ה) אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי:(ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:(ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה: היכן טעה ישעיהו שאינו מבין שיש לאלוהים מלאכים, או שרים, או עוזרים, או שטן או מלאך מוות?

לסיכום: "חכמינו" הביאו אמונה של גויים, וחיברו אותה עם אמונת משה,

יש מאין יוסף כהן

אבי: יוסף כהן על הראב"ע (ר אברהם אבן עזרא) הועתק מספרו של אבי, דר' יוסף כהן, "הגותו הפילוסופית של ר' אברהם אבן עזרא" 

יש מאין מקוריות: בנושא המקוריות יש מקום לומר כאן דבר בענין. ישנה דעת יחיד חכם גדול מן האחרונים הסבור כי הגות זו מקורית היא כל כך. שהקדימה את זמנה במאות שנים, דעה  זו אין לה יסוד , לכותב  חיבור זה ברור לגמרי, שהגות זו כמו כל הגות, לא נוצרה בחלל ריק, יש מאין.  האדם הוא במידה רבה יציר סביבתו, ואין אנו צריכים לאישור הפסיכולוגיה לכך, ההיסטוריה והחיים מוכיחים בהוכחות אין מספר שרגשות, מחשבות והשקפות מתגבשות בקירבו של האדם ההוגה תוך כדי מגעים עם האדם הסובב אותו, בנין, ויהיה המשוכלל ביותר אינו נבנה אלא מאבני הסביבה ומן החומר הקיים בה. באותה מידה ההוגה, ויהיה המקורי וגאון ככל שיהיה, חי בעולם אנושי רוחש מחשבות, השקפות, רעיונות, ואמונות, והוא סופג מהם מה שמתאים לנטיותיו למאוויי רוחו, ומזה הוא מעמיד את בנין השקפת עולמו. רעיונות הם כמו הגופים בטבע, תרכובות של יסודות פשוטים. עוד לא קם שום חכם או פילוסוף שיצר יש מאין, משהו חדש כולו לגמרי.

חשוב אפוא בבואנו לחקור ולברר תיאוריה פילוסופית של מישהו להתחקות ולראות על איזה רקע צמחה, אילו אבני בניין היו בסביבתו ששימשו גם מסד גם חומר למחשבתו, (הועתק מספרו של אבי דר' יוסף כהן "הגותו הפילוסופית של ר' אברהם אבן עזרא"  מבוא עמ' 7, 8.)

הפילוסופיה דרשה את דרישותיה: ללכת בדרכה, ולחקור ולבדוק אמיתות ולא לקבל דבר כמובן מאליו לשקול דעות ואמונות במאזני ההיגיון, ולוותר על מה שאינו עולה בקנה אחד עם דרישות התבונה, (מבוא עמ' 11)

ג'והן דיואי "הפרט הוא יציר החברה באותה מידה שהחברה היא יציר של הפרט. רשת עצומה של מנהגים, נימוסים, מוסכמות, לשון, ורעיונות מסורתיים, מוכנה תמיד לעטוף כל תינוק ולעצבו בצלמם וכדמותם של האנשים בניהם הוא הופיע, כל כך מהירה ומושלמת היא פעולת התורשה החברתית הזאת, עד שלעיתים קרובות היא נחשבת בטעות לתורשה פיסית או ביולוגית," ויל דיוראנט / גדולי ההוגים חייהם ודעותיהם  קורות הפילוסופיה (מהדורה שניה הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ ירושלים עמ' 376)