האם יש מלאכים?

ישעיהו מג (יג) גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: רש"י גם מיום אני הוא - לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי: האם רש"י אינו מאמין במלאכים?

הפילוסופיה העברית העתיקה (ישראל אפרת)

מתווכים: תפיסת המלאכים בישראל מקורה רעיון אי היראותו של האלוהים שהיווה המחאה העברית נגד הפגניזם, הצורך בכבוד, באיזה גילוי אלוהי שהוא, העניק להם הוויה: בעוד שקדושה העומדת על  כך שיש תחום לא יעבור בין עליונים ותחתונים התיחסה בשתיקה קפדנית כלפיהם. תחילה בא המונח מלאך רק ביחיד ובאופן שלא הובחן מאלוהים עצמו. אחר כך בא מספר רבים, ואולם בספרות הקדם גלותית והגלותית לא היו המלאכים נתונים להבחנה בין אחד לשני. הם היו התגלות זמנית של אלוהים, התלבשות אלוהית במעטה היראות לאיזה צורך שהוא.  תחת השפעת האנגלולוגיה הפרסית מקבלים המלאכים הנקראים עכשיו קדושים הוויה עצמאית ושמות פרטיים. (פרק שני אחרוני הנביאים וספרי הכתובים עמ' 22)

ספר האמונות והדעות מאמר ב (סעדיה גאון)

ואם יפרץ פרץ ויאמר: ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באלו המלות המוגשמות, ובמה שייוחס אליהם, והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת האדם? ראוה הנביאים מדברת עמם, ומיחסים אליה דבריו, וכל שכן שהוא על כסא, ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר נראית הצורה הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כאמרו (מ"א כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מחודשים, חדשם הבורא מאור לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו, כאשר אבאר במאמר השלישי. והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת כבוד י"י, ועליה ספר קצת הנביאים (דניאל ז' ט') חזה הוית עד די כרסון רמיו. ועליה אמרו החכמים שכינה. ויש שתהיה אור בלא צורת איש, והבורא הגדיל נביאו, שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ברואה מאור נקרא כבוד י"י כאשר בארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו, מה שאמר הנביא על זאת הצורה (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגלך ואדבר אותך. ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים, אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם. ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש המחודש. ואם אמר כבוד י"י הוא מחודש, ואם יזכור שם ה', ולא סמך אליו כבוד ולא מלאך, אבל סמך אליו ראיה, או תאר איש, אין ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר הלשון מסתרת כמו שקדמתי.

במדבר כ (יד) וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ:(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ:(טז) וַנִּצְעַק אֶל יְהוָֹה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ: את איזה מלאך שלח האלוהים? הרי אין שום מלאך אלוהים בסיפור מצרים, משה ואהרון הם המלאכים בסיפור,

(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ: משה פשוט מבין שכאשר מדברים עם אדם שאינו מבין, ולא יוכל לתפוס שאלוהים אינו צריך עובדים, והוא האלוהים מבצע הכול לבדו, ולכן: משום שמלך אדום לא יבין זאת, לכן: נולד המלאך בסיפור,  אצל בני האדם לא נתפס שאלוהים מבצע את הדברים הרי חייבים להיות לו עובדים, כי מה אלוהים יזוז בשביל כל דבר קטן, אם כך: חייבים להיות לא פועלים, האלוהים אינו זז, והוא קיים בכל, והוא המפעיל והפועל בכל, וכדי שאנו בני האדם נוכל לתפוס, נוצר החיזיון הרגעי של מעין מלאך, או כל דמות/צורה אחרת, האלוהים הוא ה"100%" ובתוכו נמצא הכול, האלוהים הוא "המושלם המוחלט" ובתוך "המושלם המוחלט" נמצאים כולנו, כל היקום, רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ד ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים, הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר עושה מלאכיו רוחות.   

כסונפס פילוסוף יווני שחי במאה השישית והחמישית לפנה"ס ומשנתו: "הכל הוא אחד, ואחד זהו אלוהים, אלוהים הוא נצחי, ואינו משתנה" "יש אל אחד בתוך האלים ובני אדם, שהוא גדול מכולם, ושאינו דומה לבני תמותה, ולא למחשבותיהם, אלוהים הוא כולו עין כולו רוח וכולו אוזן"   "אלוהים הוא אוקיאנוס שממנו לא קיבלנו אלא טיפות מספר." (גוטפריד וילהלם פון לייבניץ פילוסוף ומתמטיקאי גרמני.)

רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (ח) אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלוהים, יד ה', עיני ה', אוזני ה', וכיוצא בדברים האלו - הכול לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודיברה תורה כלשון בני אדם. והכול כינויים הן, כמו שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" (דברים לב, מא), וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג; אלא משל, והכול משל: אבן עזרא שמות לא (יז) וינפש - כמי שייגע וישיב נפשו. ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע. רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים: רד"ק ירמיהו יד (ח) למה תהיה כגר בארץ - במקומות רבים דברה תורה בענין הבורא כלשון בני אדם ויחסה אותו בראות ובשמע ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם והכל דרך משל להבין בני אדם, רש"י דברים כט (יט) יעשן אף ה' - ע"י כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף. וכן עלה עשן באפו ואע"פ שאין זו לפני המקום הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך הארץ: "היצרן" מבין שבני אדם אינם יכולים לתפוס אלא דמות/צורה, לבני אדם יש חושים ואיתם הם מתפקדים, אין אדם יכול לתפוס דמות/צורה מחוץ לחושים שלו, לכן: נוצרת הדמות/צורה, שהרי אדם השומע קולות נחשב בעניינו למשוגע, לכן: אדם שכביכול יתחיל לשמוע קולות מדברים אליו יחשוב שקיבל מכת שמש, או השתגע, הצורה שהוא רואה היא דמות/צורה לרגע כדי שהאדם יאמין לנאמר לו ע"י האלוהים,

תהלים פב (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:(ב) עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה:(ג) שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:(ד) פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ:(ה) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:(ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ:(ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם: