הכוזרי ר' יהודה הלוי

הכוזרי: ר' יהודה בן שמואל הלוי [ריה"ל] נולד בטודילה שבצפון ספרד בערך בשנת ד"א תת"ל [1070], ונפטר בדרכו לארץ ישראל בשנת ד"א תתק"א [1141]. היה מקורב לר' יוסף אבן מיגאש ולראב"ע, ויתכן שאף למד אצל הרי"ף, עליו חיבר קינה גדולה כשנפטר. היה ת"ח ורופא, ומגדולי המשוררים של תור הזהב בספרד. ריה"ל נודע בעיקר על שם ספר הכוזרי שחיבר, ששמו המדוייק הוא 'ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת'. הספר חובר בערבית-יהודית, ותורגם לראשונה לעברית בידי ר' יהודה אבן תיבון. נחשב לאחד הספרים החשובים ביותר במחשבת ישראל, עד שהגר"א אמר עליו שהספר 'קדוש וטהור, ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו'. ספר הכוזרי נדפס לראשונה בפאנו רס"ג [1503] ומאז פעמים רבות, וגם חוברו לו פירושים רבים. למאגר הוכנס נוסח מהדורת צפרוני [צפרונוביץ] שנדפסה לראשונה בעיר ורשה בשנת תרע"א [1911], שהיא מהדורה מתוקנת של תרגום אבן תבון.

תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  דר' משה זאב סולה,  עמ' 109, הפילוסופיה היהודית, ר' יהודה הלוי,

רבי יהודה הלוי כתב את ספרו הכוזרי בערבית, שתורגם ע"י אבן תבון לעברית,

בתור צורה חיצונית לספרו בחר הלוי, בדו שיח שבין מלך הכוזרים ובין חבר יהודי, אשר בא אצלו המלך, להתגייר, בויכוח המתפתח בין המלך והחבר, מוכיח החבר את היתרונות של דת ישראל על הדת הנוצרית והאיסלם, כמו אלגזאלי סובר גם הלוי שההגיון הפילוסופי אינו מסוגל להביא את האדם לידי אמונה שלמה, את דת ישראל מבסס הלוי על יסוד ההתגלות בתור עובדה היסטורית,

ידיעת אלוהים בלבד אינה מספיקה בכדי להגיע לידי אמונה, אלא דרושה כאן הכשרת הנפש ודביקותה האלוהים, ולהכשרה זו מסוגלת רק נפש היהודי ולכן דת ישראל היא לבדה הדת האמיתית והנכונה, לסגולה זו הגיע עם ישראל, ע"י חייו בארץ ישראל, והיא הארץ הקדושה, וע"י קיום מצוות ה', לכן שונה ישראל מכל העמים, וארץ ישראל מכל הארצות, רק בעם הזה ובארץ הזו יכולה לשרות רוח הנבואה,

אך הלוי אינו מתנגד לעיון הפילוסופי, בשעה שעיון זה בא להוכיח שאין ניגודים בין הדת והשכל, 

המודגש באדום מראה עד כמה עם של גזענים הפכנו להיות בעצם המחשבה שהאלוהים הוא רק ליהודים, והמודגש בסגול כל כך נכון, שהרי לאורך כל התנ"ך מבטיח האלוהים אם תהיו טובים יהיה לכם טוב ותשבו בארץ ישראל, ואם תהיו רעים תגלו ממנה, וכאשר תעשו תשובה אחזיר אתכם אליה ומסתבר שכנראה ר' יהודה הלוי לא השלים את תשובתו(החזרה בתשובה שלו) שהרי לא הגיע לארץ ישראל, שבה לפי דבריו ורק בה אפשר להגיע לדבקות באלוהים,

ארץ ישראל היא פרס!! על התנהגות טובה, וכל מי שלא חזר לארץ? לא מפני שהיה טוב, לא חזר, אלא מפני שלא היה טוב, לא חזר, הגלות היא עונש!! תהלים סט (לו) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:(לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ:    

איכה ב (ט) טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהֹוָה: כאשר עם ישראל אינו בארץ ישראל אין תורה בעם ישראל

יחזקאל יג (ט) וְהָיְתָה יָדִי אֶל-הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא-יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית-יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבאוּ וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי אֲדנָי יֱהוִה:(י) יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת-עַמִּי לֵאמר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם וְהוּא בּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אתוֹ תָּפֵל:(יא) אֱמר אֶל-טָחֵי תָפֵל וְיִפּל הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפּלְנָה וְרוּחַ סְעָרוֹת תְּבַקֵּעַ: האם זה עונש? לא לבוא לארץ? 

יחזקאל כ (לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:(לח) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה:(לט) וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם:(מ) כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם:(מא) בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם:(מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם:

דוד המלך כאשר נאלץ היה לצאת לחו"ל הכריז שמואל א כו (יח) וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִֹיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה:(יט) וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהֹוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהֹוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: על סמך דבריו קבעו חז"ל בצורה חדה "שכל הדר בחוץ לארץ דומה למי שאין לו אלוה" הם לא הסתפקו בהגדרה זו אלא הוסיפו "כאילו עובד עבודה זרה" ממש (כתובות קי ב זהר ב עט ב  שם ג כט  שם רכה א ) דוד המלך בשל גישתו זו, והרגשתו האישית, הוא אשר יסד את מוסד המלוכה הקבוע, אשר סימל ומסמל תמיד את עצמאות ישראל,

כדי לראות המשך לזה שארץ ישראל היא פרס לעובדי האל במסמך "ארץ ישראל פרס"

ספר הכוזרי מאמר ב אות כב

אמר החבר: ממה שאמרו בענין זה: הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין, ודנו האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל שתצא שלא בכתובה, והפכו כאשר האיש אינו רוצה לעלות עם אשתו בארץ שיוציא ויתן כתובה, ואמרו: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה כותים ואל ידור בחוצה לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה". וכן בדוד הוא אומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" +שמואל א' כ"ו י"ט+ לומר לך שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד אלהים אחרים. וכבר שמו לארץ מצרים מעלה על שאר הארצות האחרות, ושפטו על זולתה מקל וחומר ואמרו: "ומה מצרים שנכרתה עליה ברית אסור, שאר ארצות לא כל שכן", ואמרו: "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח", ומשבחים מי שמת בה יותר ממי שנשוא אליה מת, ממה שאמרו. "אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה". אבל אמרו במי שהיה יכול לדור בה ולא דר בה וצוה לשאת אותו אליה לאחר מותו: בחייכם ונחלתי שמתם לתועבה, ובמיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי". והיה מהקפדת רבי חנינא כאשר שאלו אותו אם מותר שילך פלוני לחוצה לארץ לייבם אשת אחיו, שאמר: "אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו". ושאסרו מכירת קרקע לנכרי, ושאסרו מכירת קורות הבית, והניחו חרב ושאמרו. "אין דנין דיני קנסות אלא בארץ ישראל ושלא יצא העבד לחוצה לארץ", וזולת זה הרבה. ועוד אמרו. "אוירא דארץ ישראל מחכים". ומאהבתם אותה אמרו: "כל המהלך ארבע אמות בא"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא". ואמר רבי זירא למין שרצה לעבור עמו בנהר מבלי מקום מעבר, מתאותו לעבור בא"י: "דוכתא דמשה ואהרן לא זכו ליה מי יימר דזכינא ליה".

ספר הכוזרי מאמר ב אות כג

אמר הכוזרי: אם כן אתה מקצר בחובת תורתך, שאין אתה משים מגמתך המקום הזה ותשמינו בית חייך ומותך, ואתה אומר: "רחם על ציון כי היא בית חיינו", ותאמין כי השכינה שבה אליו, ואלו לא היה לה מעלה אלא התמדת השכינה בה באורך תת"ק שנה היה מן הדין שתכספנה הנפשות היקרות לה ותזכנה בה, כאשר יקרה אותנו במקומות הנביאים והחסידים, כל שכן היא שהיא שער השמים. וכבר הסכימו כל האומות על זה. הנוצרים אומרים, שהנפשות נקבצות אליה וממנה מעלין אותן אל השמים, והישמעאלים אומרים, כי היא מקום עליית הנביאים אל השמים, ושהיא מקום מעמד יום הדין, והוא לכל מקום כונה וחג. אני רואה, שהשתחויתך וכריעתך נגדה חונף, או מנהג מבלתי כונה, וכבר היו אבותיכם הראשונים בוחרים לדור בה יותר מכל מקומות מולדתם, ובוחרים הגרות בה יותר משהיו אזרחים במקומותם. כל זה עם שלא היתה בעת ההיא נראית השכינה בה, אבל היתה מלאה זמה וע"ז, ועם כל זה לא היתה להם תאוה אלא לעמוד בה, ושלא לצאת ממנה בעתות הרעב אלא במצות האלהים, והיו מבקשים לנשוא עצמותם אליה.

ספר הכוזרי  מאמר ב אות כד אמר החבר: הובשתני מלך כוזר, והעון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו האלהים בבית שני, כמה שאמר: +זכריה ב' י"ד+ "רני ושמחי בת ציון", כי כבר היה הענין האלהי מזומן לחול כאשר בתחלה אלו היו מסכימים כלם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל רוצים בגלות ובעבודה שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם, ושמא על זה אמר שלמה: +שיר השירים ה' ב'+ "אני ישנה ולבי ער", כנה הגלות בשינה והלב הער התמדת הנבואה ביניהם. "קול דודי דופק", קריאת האלהים לשוב. "שראשי נמלא טל", על השכינה שיצאה מצללי המקדש, ומה שאמר: "פשטתי את כתנתי", על עצלותם לשוב. "דודי שלח ידו מן החור", על עזרא שהיה פוצר בהם ונחמיה והנביאים, עד שהודו קצתם לשוב הודאה בלתי גמורה, ונתן להם כמצפון לבם, ובאו הענינים מקוצרים מפני קצורם, כי הענין האלהי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. ואילו היינו מזדמנים לקראת אלהי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה, היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים. ואין דבורנו: השתחוו להר קדשו, והשתחוו להדום רגליו, והמחזיר שכינתו לציון וזולת זה, אלא כצפצוף הזרזיר, שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה וזולתו, כאשר אמרת מלך כוזר.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד ב +מסורת הש"ס: [ואמר]+ רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר +הושע ד+ ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ממש גלות?

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד ב א"ר יהודה אמר רב: מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון, שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום, אמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן. ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. מה הבדיחה בגמרא הזו? אם עושים רצונו של האל, אף גוי אינו שולט עלינו, ואם לא עושים רצונו של האל, אפילו בהמתו של הגוי שולטת עלינו? חח איזה "צדיק" רבן יוחנן, הרי על רבן יוחנן מי שלט, האם לא הרומאים? ואיזה גמרא "צדיקה", רק איך היא מסתדרת עם כאלפיים שנות גלות? הרי מי שלט על עם ישראל אם לא גויים? ומי שלט על כל ה"חכמים" המופיעים בגמרא, האם לא גויים? איך הגמרא הזו מסתדרת עם כל סיפורי "חכמים" מטעם עצמם, שסיפרו לנו על דורות של "צדיקים"? רק שעל אותם "צדיקים" שלטו גויים, ולא "הצדיקים" שלטו, ואפילו על עצמם לא שלטו? ומה על כל ה"חכמים" ה"צדיקים", שעל כולם שלטו אומות שפלות, איך מסתדרים עם גמרא זו? והרי לפי "חכמים" כל הגויים כבהמות? רמב"ם הלכות עירובין פרק ב  הלכה (ט) שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סב עמוד א גופא: חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה, האם בהמתן של הגויים שלטה ב"חכמים" ה"צדיקים" מפני שעשו רצונו או שלא עשו רצונו? הגמרא הזו ניתנה תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.       

מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים ואף התלמידים הבאים אחריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ויחובו חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים: איזהו מים הרעים הוי אומר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה): דבר אחר מים הרעים כמשמעו: וי"א(יש אומרים) שמא יגלו לעבודה קשה: אליהו רבה (איש שלום) פרשה ב שנו חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר אחד שלא מן התורה ותתחייבו מיתה לשמים, ואף התלמידים הבאים אחריכם יורו משמיכם דבר אחד שלא מן התורה ויתחייבו עליו מיתה לשמים, וחס ושלום נמצא שם שמים מתחלל. מעניינת מאוד המשנה הזו, והפרשנות שלה, שהרי אם לימדונו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כתלמוד תורה, מדוע אנו כאלפיים שנה בגלות? או שאולי הורו לנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" דבר שלא כתלמוד תורה/דבר אחד שלא מן התורה, ואז אפשר להבין מדוע אנו בגלות?