תלמוד/גמרא מסיני?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָה לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

===== גמרא מסיני? כל הגמרות שלמטה ניתנו בסיני מהאלוהים למשה למרות שיש וויכוחים בין רבנים?========

איך אפשר לטעון טענה אווילית זו שהגמרא ניתנה בסיני וממשה שקיבל מהאלוהים, הרי איך מסתדרת גמרא זו עם הגמרות הבאות במסמך זה? האם אלוהים לא הוריד הנחייה ברורה של מותר או אסור? של היה ולא היה?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/ב אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית ולא מיחה בה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי] במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון: גמרא זו ניתנה/נמסרה בסיני מהאלוהים למשה? ושלמה המלך לא ידע עליה?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נז עמוד א תנו רבנן: ארבע צווחות צוחה עזרה ראשונה: צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה'. ועוד צווחה: צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה. ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס, וישמש בכהונה גדולה. ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי, וימלא כריסו מקדשי שמים. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה. אמרו: כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש. הגמרא הזו ניתנה בסיני מהאלוהים למשה?

==================================== היכן גן-עדן? והיכן פתחו?=====================================

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א גן עדן, אמר ריש לקיש: אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו, ואם בערביא - בית גרם פתחו, ואם בין הנהרות הוא - דומסקנין פתחו. בבבל, אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא, רבא משתבח בפירי דהרפניא. גמרא מסיני וממשה שקיבל מהאלוהים? או שלא? אם כך: מה פירוש "אם"? האם האלוהים אינו יודע היכן פתחו של גן עדן?

================= שתות כפחות משתות? שתות כיותר משתות?====================================

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קו עמוד א גמ'. איתמר, רב הונא אמר: שתות כפחות משתות; רב יהודה אמר: שתות כיותר משתות. גמרא זו ניתנה בסיני וממשה אשר קיבל מאלוהים? אם כך: איך נוצר וויכוח בין רב הונא ורב יהודה, האם המידה שתות נחשבת בכולל או בלא כולל? כדי להבהיר לקורא אשר אינו מבין, שתות היא מידה באחוזים, לכן: אם מכרת משהו ויש טעות עד אחוז מסוים הטעות מותרת, ומעל אחוז מסוים הטעות אינה מותרת, לכן: הוויכוח בין שני הרבנים אם נגיד האחוזים המותרים כטעות הם עד 25 אחוז, האם כאשר הטעות עומדת במדויק ב- 25 אחוז, האם זה נחשב כטעות מותרת, או שזה אינו נחשב כטעות מותרת, רב הונא טוען שה-25 אחוז במדויק נחשב כטעות מותרת, ורב יהודה טוען שה-25 אחוז במדויק אינו נחשב כטעות מותרת, ולכן: לפי רב הונא העסקה בין המוכר לקונה קיימת, ולפי רב יהודה העסקה מבוטלת, לכן: לאחר שהבנו את הוויכוח בין שני "החכמים" איך אפשר לטעון שגמרא זו ניתנה מאלוהים למשה בסיני? הרי איך לא הודיע משה להיכן נוטה המידה המדויקת שתות, והאם העסקה מבוטלת או לא?

============="לא פירשו חכמים עד שבא רבי צדוק"? גמרא זו ניתנה בסיני?=============================

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחילה - יולדת נקבה, שנאמר +ויקרא י"ב+ אשה כי תזריע וילדה זכר. תנו רבנן, בראשונה היו אומרים: אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחלה - יולדת נקבה, ולא פירשו חכמים את הדבר, עד שבא רבי צדוק ופירשו: +בראשית מ"ו+ אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו - תלה הזכרים בנקבות, ונקבות בזכרים +דברי הימים א' ח'+ ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא, מתוך עמוד ב שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים - מעלה עליהן הכתוב - כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול וישנה. מה פירוש "לא פירשו חכמים עד שבא רבי צדוק"? מדוע צריך פירוש של רב צדוק? האם הפירוש לא ניתן ב"מסורת" "תושב"ע" ממשה? או שאולי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שכחו? והיה צריך את רב צדוק שיפרש? הרי איך מסתדרת הגמרא הזו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. הרי כאן נאמר שהגמרא ניתנה בסיני וממשה, אם כך: משה "מסר" ש"ולא פירשו חכמים את הדבר, עד שבא רבי צדוק ופירשו"? איך עד שלא בא רב צדוק לא היה מפורש, אם זה היה כבר בגמרא שהועברה מפה לאוזן, ממשה אשר קיבל מאלוהים בסיני? 

================= חמשה דברים? אם כך: מה פירוש "ויש אומרים"? מי הם ה"יש אומרים"==================

תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד ב רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי. ת"ר, חמשה דברים משכחים את הלימוד: האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו; ויש אומרים: אף המניח כליו תחת מראשותיו. חמשה דברים משיבים את הלימוד: פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה; ויש אומרים: אף הטובל אצבעו במלח ואוכל. הרגיל בשמן זית. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה. והרגיל ביין ובשמים. מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין.  מה פרוש "תנו רבנן" ו"יש אומרים"? משה קיבל את הגמרא מאלוהים בסיני, ואלוהים אמר למשה שיש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אומרים אחד כך, ואחד כך?  לאלוהים אין תשובה חד משמעית?

איך מסתדרת הגמרא "מלמד שכולם נתנו למשה מסיני" עם הגמרא הבאה? הרי לא יכול להיות שמשה מסר עם כל כך הרבה גרסאות? האם משה קיבל את כל גרסאות מאלוהים? 

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב תניא(שנויה), רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. איך מסתדרת גמרא זו עם הגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד (א) ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. תלמוד בבלי מסכת חולין דף קד עמוד (ב) הא קמשמע לן: מאן תנא קמא - רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. גם בתלמוד בבלי מסכת נדה דף יט עמוד (ב) רבי יוסי אומר. הרי כל אחד מה"חכמים" כאן אומר בשם עצמו, או בשם רב אחר, הם הרי כולם צריכים לומר בשם משה שמסר להם את זה בסיני, בילקוט שמעוני אומר שזו "הלכה למשה מסיני" לומר דבר בשם אומרו? ילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה, אם כך: מדוע לא קיימו זאת הרבנים בגמרא? ולא אמרו שזו "הלכה למשה מסיני"? הרי כל אחד אומר בשם עצמו? או בשם הרב שלו?

================= פטור או חייב? מה נמסר ממשה אשר קיבל מאלוהים?=======================

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב משנה. ואלו הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת - חייב. דחפו לתוך המים, או לתוך האור, ויכול לעלות משם, ומת - פטור. שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש - פטור. השיך בו את הנחש - רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. האם רב יהודה לא קיבל "מסורת" "תושב"ע" כמו "חכמים"? עדיף לא להתייחס לשטויות הכתובות במשנה זו, ואיך מסתדרת הגמרא הזו שהובאה בשם המשנה עם הגמרא מסיני? הרי אם הכול מסיני, וממשה, מדוע יש וויכוח בין רב יהודה ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", פטור או חייב? משה הביא את הגמרא מאלוהים, ואלוהים אמר למשה שיש וויכוח בין הרבנים? איזה קטע לאלוהים אין פתרון? כדי שלא יהיה הוויכוח, בין הרבנים? אוי לעם שאלו "חכמיו" ואוי לפתאים שמאמינים לדבר ההבל הזה: שדברי ההבל הכתובים במשנה ובגמרא ממשה אשר קיבל מהאלוהים בסיני,

======================================= באיזה יום?==============================================

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד ב והיינו דקאמר משה: +במדבר יא+ שש מאות אלף רגלי וגו', אמר להן משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם. ר' חנינא בר פפא אמר: אותו היום עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה, ילקה ביום זה? רבי אחא בר חנינא אמר: אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע(ריבונו של עולם), מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה, ילקה ביום זה? בשלמא למ"ד בששה בסיון, משכחת לה ג' ירחי, דאמר מר: בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה, ומשבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי; אלא למ"ד בעשרים ואחד בניסן, היכי משכחת לה? אותה שנה מעוברת היתה, רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. משה הוריד את הגמרא הזו מסיני עם שני ימים שונים?

=============================== בני דוד או בני יואב?===========================================

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כח עמוד א בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה. תנא: בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה. בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו' תנו רבנן: בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו'. מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי. אי רבי מאיר - ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה, אי רבי יהודה - ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה, אי רבי יוסי - ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה! - לעולם רבי יוסי, ותרי תנאי אליבא דרבי יוסי. איך מסתדרת גמרא זו, עם זה שהגמרא ניתנה בסיני, וממשה שקיבל מהאלוהים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.  הרי אם התנ"ך והגמרא מסיני, וממשה שקיבל מהאלוהים, איך יש ויכוח בין רב מאיר לרב יוסי מי הם הבנים? בני דוד, או בני יואב? האם האלוהים אינו יודע מי הם הבנים? אלוהים אמר למשה שיהיה וויכוח בין הרבנים? ולא פתר למשה את הסוגיה? הרי מדוע אין תשובה?

======================== רב אליעזר אומר? רב יהושע אומר? אין "מסורת" אחת?=========================

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו עמוד א +במדבר כ"ה+ וישב ישראל בשטים, רבי אליעזר אומר: שטים שמה, רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן, רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין. מאי לשון רפידים? רבי אליעזר אומר: רפידים שמה, רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר +ירמיהו מ"ז+ לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים. "רבי אליעזר אומר"? "רבי יהושע אומר"? והם קיבלו ממשה אשר קיבל מהאלוהים? איך בכלל יש ויכוח על דבר שקיבלו משמים? האם גם בשמים לא יודעים מה היא הסיבה? או מה היה?

הרי אם הגמרא ניתנה בסיני וממשה אשר קיבל מהאלוהים איך יכול להיות שבכל הגמרות הבאות, יש וויכוח ודעות הפוכות לגמרי של רבנים? משה קיבל מהאלוהים את הוויכוחים האלה בסיני?

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צט עמוד ב מתני'. שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות - מכרן בטל; רשב"ג(רבן שמעון בן גמליאל) אומר: מכרן קיים, אם כן, מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו אגרת בקורת ביניהן, אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים.

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מב עמוד א א"ר נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם, בית דין מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה, ואם הגדילו - יכולים למחות; ורב נחמן דידיה אמר: אם הגדילו - אינם יכולים למחות, דא"כ, מה כח בית דין יפה. ומי אית ליה לרב נחמן אם כן מה כח בית דין יפה? והתנן: שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים, (ואמר רבן שמעון בן גמליאל) א"כ, מה כח ב"ד(בית דין) יפה; ואמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים! לא קשיא:

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב עמוד ב דתניא, רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו? ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים. רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו +שמואל א' ב'+ ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר: אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה: אם אמת - למה משל, ואם משל - למה אמת? אלא: באמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר +דברי הימים א' ז'+ ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב +דברי הימים א' ז'+ ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. ושמואל אמר: אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים, שנאמר +יחזקאל ל"ז+ ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. רבי ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה, שנאמר +יחזקאל ל"ז+ העצמות היבשות שמעו דבר ה'. רבי יצחק נפחא אמר: אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים, שנאמר +יחזקאל ח'+ ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב וגו' וכתיב התם +יחזקאל ל"ז+ והעבירני עליהם סביב סביב. רבי יוחנן אמר: אלו מתים שבבקעת דורא. ואמר רבי יוחנן: מנהר אשל עד רבת בקעת דורא. שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין, והיו כשדיות רואות אותן ושופעות זבות. אמרו לבעליהן, ובעליהן למלך. צוה המלך והרגום, ועדיין היו שופעות זבות. צוה המלך ורמסום. איך יכולה גמרא זו להיות מסיני ממשה אשר קיבל מהאלוהים הרי לכל "חכם" יש גרסה שונה, האם יכול היות שהאלוהים עוד לא החליט מה היא הגרסה הנכונה לגבי "מתים שהחיה יחזקאל"?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה (דף יז עמוד א) מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם, דכתיב ביה: +בראשית כ"ד+ בכל; יצחק, דכתיב ביה: +בראשית כ"ז+ מכל; יעקב, דכתיב ביה: +בראשית ל"ג+ כל. שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל, כל. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: +תהלים ק"ט+ ולבי חלל בקרבי. ואידך? צעריה הוא דקא מדכר. תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל כל; משה, אהרן ומרים, דכתיב בהו: +במדבר ל"ג+ +דברים ל"ד+ על פי ה'. והא מרים לא כתיב בה על פי ה'! אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא שם שם ממשה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה'? שגנאי הדבר לומר. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב [בהו:] בכל, מכל, כל; משה, אהרן ומרים, דכתיב [בהו:] ע"פ ה'; בנימין בן יעקב, דכתיב: +דברים ל"ג+ ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. וי"א: אף דוד, דכתיב: +תהלים ט"ז+ אף בשרי ישכון לבטח. ואידך? ההוא רחמי הוא דקא בעי. תנו רבנן: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה [קרא], דכתיב: +שמואל ב' י"ז+ ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש היא? והלא בת ישי היא, דכתיב: +דברי הימים א' ב'+ ואחיותיהם צרויה ואביגיל! אלא, בת מי שמת בעטיו של נחש. הדרן עלך השותפין. הרי אם גמרא ניתנה בסיני וממשה שקיבל מהאלוהים? מה פירוש יש אומרים? מי אלה היש אומרים? האלוהים שנתן את הגמרא למשה בסיני עוד לא סגור מי נמצא או לא נמצא ברשימה?

======== מתי נולדו האבות? זה ניתן בסיני מהאלוהים למשה? שני מקבלי "המסורת" קיבלו את אותו דבר?==========

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא עמוד א רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נולדו אבות - שנאמר +מלכים א ח+ ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג - ירח שנולדו בו איתני עולם. 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא עמוד א רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נולדו אבות - שנאמר +מלכים א ו+ ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו - בירח שנולדו בו זיותני עולם.

מדוע כל אחד משני הרבנים מנסה להצדיק את עצמו עם פס' מהתנ"ך, שהרי אם גמרא משמים מדוע היא צריכה הצדקה אלוהים אמר וזהו? אולי מפני שאין קשר בין הגמרא לדבר אלוהים לכן צריכים חיזוקים, תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע טור ג /ה"ד מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואילו דברי דף ע טור ד /ה"ד סופרים ודברי סופרין צריכין חיזוק,

=============== אסור להבריח מותר להבריח? זה ניתן בסיני מהאלוהים למשה?=============================

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א ומוכסין. והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא! אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה; דבי ר' ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו. איכא דמתני לה אהא: לא ילבש אדם כלאים אפי' על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס, מתני' דלא כר"ע; דתניא: אסור להבריח את המכס, ר"ש אומר משום ר"ע: מותר להבריח את המכס; בשלמא לענין כלאים בהא קמיפלגי, דמר סבר: דבר שאין מתכוין מותר, ומר סבר: דבר שאין מתכוין אסור, אלא להבריח בו את המכס מי שרי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא! א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה; דבי ר' ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו. ואיכא דמתני אהא: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין - שהיא של תרומה, שהיא של בית מלך, אע"פ שאינה של תרומה, אע"פ שאינה של מלך; ולמוכסין, והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא! א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה; דבי ר' ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו. רב אשי אמר: במוכס כנעני, דתניא: ישראל וכנעני אנס שבאו לדין, אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל - זכהו ואמור לו: כך דינינו, בדיני כנענים - זכהו ואמור לו: כך דינכם, ואם לאו - באין עליו בעקיפין, דברי ר' ישמעאל; ר"ע אומר: אין באין עליו בעקיפין, מפני קידוש השם. ור"ע, טעמא דאיכא קידוש השם, הא ליכא קידוש השם - באין, וגזל כנעני מי שרי? והתניא: אמר ר' שמעון, דבר זה דרש ר"ע כשבא מזפירין: מנין לגזל כנעני שהוא אסור? ת"ל: +ויקרא כ"ה+ אחרי נמכר גאולה תהיה לו, הגמרא הזו משמים וכל אחד קיבל משהו אחר משמים?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קא עמוד א אין בגידין בנותן טעם - ליחייב משום גיד! אמר רבא: לעולם קסבר, אין בגידים בנותן טעם, ושאני התם - דאמר קרא: +בראשית ל"ב+ על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצתה זו - שגידו אסור ובשרו אסור, אמר רב יהודה אמר רב: האוכל גיד הנשה של נבלה - ר"מ מחייב שתים, וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת, ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל - שחייב שתים. הגמרא הזו משמים וכל אחד קיבל משהו אחר משמים?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יומא דף מב עמוד א אמר רבי יצחק: שתי שחיטות שמעתי, אחת של פרה ואחת של פרו, אחת כשרה בזר ואחת פסולה בזר, ולא ידענא(איני יודע/ איני מכיר) הי מינייהו(איזה מהם/ מי מהם). איתמר, שחיטת פרה ופרו(פר זכר), רב ושמואל; חד אמר: פרה - פסולה, פרו - כשרה. וחד אמר: פרו - פסולה, פרה - כשרה. תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה, דאמר רבי זירא: שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה: אלעזר וחוקה שנינו בה. ורב, מאי שנא פרה - דכתיב אלעזר וחוקה, פרו נמי - הא כתיב אהרן וחוקה! - שחיטה לאו עבודה היא. - אי הכי, פרה נמי! - שאני פרה דקדשי בדק הבית היא. - ולאו כל דכן הוא? - אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה. ולשמואל דאמר פרו פסולה, מאי שנא פרו - דכתיב אהרן וחוקה, פרה נמי הא כתיב אלעזר וחוקה - שאני התם, דכתיב +במדבר יט+ ושחט אותה לפניו - שיהא זר שוחט ואלעזר רואה. - ורב: שלא יסיח דעתו ממנה, - ושמואל, שלא יסיח דעתו מנא ליה? - נפקא ליה +במדבר יט+ מושרף את הפרה לעיניו. - ורב: חד בשחיטה וחד בשריפה. וצריכא; דאי כתב רחמנא בשחיטה - משום דתחילת עבודה היא, אבל שריפה אימא לא - צריכא. ואי כתב רחמנא בשריפה - משום דהשתא הוא דמתכשרא פרה, אבל שחיטה אימא לא - צריכא. למעוטי מאי? אילימא למעוטי אסיפת אפרה ומילוי מים לקידוש גמרא מסיני ממשה אשר קיבל מאלוהים, ואיני יודע, מי מהם, או איזה מהם?  ומה פירוש אחד אומר כך ואחד אומר כך? האלוהים עוד לא החליט?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מד עמוד ב ועוד תניא: המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו - ר"ע אומר: אין לו בה קדושין, ואינה צריכה הימנו גט, והיא פסולה, וולדה פסול, וכופין אותו להוציא; וחכ"א: יש לו בה קדושין, וצריכה הימנו גט, והיא כשרה, וולדה כשר; למאן? לאו לכהונה! לא, לקהל. אי הכי, היא כשרה - למאן? אילימא לקהל, גמרא זו ניתנה בסיני וממשה אשר קיבל מאלוהים? מדוע יש מחלוקת בין "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לעקיבא?

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קכ עמוד א שחיטת לילה בבמת יחיד - רב ושמואל, חד אמר: כשרה, וחד אמר: פסולה; 

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף ט עמוד א איתמר: בללה חוץ לחומת עזרה - ר' יוחנן אמר: פסולה, ר"ל אמר: כשרה.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כב עמוד א מתני'. נתערב קומצה בקומץ חבירתה, במנחת כהנים, במנחת כהן משיח, במנחת נסכים - כשרה; רבי יהודה אומר: במנחת כהן משיח, במנחת נסכים - פסולה, שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כו עמוד א מתני'. שלא בכלי שרת - פסול, ורבי שמעון מכשיר. הקטיר קומצה פעמים - כשרה.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף יב עמוד ב וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם - שחיטתן כשרה. מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה? אמר רבא: רבי נתן היא, דתני אושעיא זעירא דמן חבריא: זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה - רבי נתן מכשיר, וחכמים פוסלין. הוא תני לה, והוא אמר לה: הלכה כרבי נתן. והא בעינן מוליך ומביא! שהלכה ובאה כדרכה: 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד א

תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח, שנאמר: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. מאי רוח? רבנן אמרי: רוח טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה. האם לא קיבלו רב אשי ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אותה "מסורת" "תושב"ע"?

דתניא: וקנא את אשתו - רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר: חובה; אי אמרת בשלמא רוח טהרה - שפיר, אלא אי אמרת רוח טומאה, רשות וחובה לעיולי(להכניס) לאיניש(לאיש) רוח טומאה בנפשיה? גופא: וקנא את אשתו - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר חובה. +ויקרא כא+ לה יטמא - רשות, דברי רבי ישמעאל, ור"ע אומר: חובה. +ויקרא כה+ לעולם בהם תעבודו - רשות, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר: חובה. אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא: לימא, ר' ישמעאל ור' עקיבא בכל התורה כולה הכי פליגי, דמר אמר: רשות, ומר אמר: חובה! א"ל: הכא בקראי פליגי; וקנא את אשתו - רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: חובה. מ"ט דר' ישמעאל? סבר לה כי האי תנא; דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר, כלפי שאמרה תורה: +ויקרא יט+ לא תשנא את אחיך בלבבך, יכול כגון זו? ת"ל: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. ור"ע? קינוי אחרינא כתיב. ורבי ישמעאל? איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה, כתיב נמי וקנא את אשתו; לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית, לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. לה יטמא - רשות, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר: חובה. מ"ט דר' ישמעאל? איידי דכתי' +ויקרא כא+ אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, איצטריכא למיכתב לה יטמא. ור' עקיבא? +ויקרא כא+ מכי אם לשארו נפקא, לה יטמא למה לי? לחובה. ורבי ישמעאל? לה מיטמא, ואין מיטמא לאיבריה. האם לא קיבלו רב ישמעאל ועקיבא אותה תושב"ע? איך גמרא זו מסתדרת עם הגמרא שהכול מסיני?

=========================== מקודשת? אינה מקודשת? ניתן בסיני?==============================

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סג עמוד א דתניא: האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ לך יבמיך - אינה מקודשת, רבי מאיר אומר: מקודשת, רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת, רבי יהודה הנשיא אומר: מקודשת; ומה טעם אמרו אינה מקודשת? משום איבה. ונחשוב נמי רבי יהודה הנשיא! היינו רבי, היינו ר' יהודה הנשיא. ונחשוב נמי רבי עקיבא! דתניא: קונם שאני עושה לפיך - אין צריך להפר, רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו! האיתמר עלה,

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד א מתני'. הרי עלי עולה - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - לא יצא. הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - יצא; רבי שמעון אומר: אין זו עולה. הריני נזיר - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - לא יצא. הריני נזיר שאגלח בבית חוניו - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - יצא; ר' שמעון אומר: אין זה נזיר. גמרא זו ניתנה בסיני ע"י אלוהים למשה?  שהרי איך יכולות להיות שתי דעות הנוגדות אחת את רעותה?

======================== האם מותר להעביר ציצית מבגד לבגד?===================================

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כב עמוד א רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד.... אמר אביי: כל מילי(דברים) דמר(אדם) עביד(עושה) כרב, לבר(חוץ) מהני(מאלה) תלת(שלוש) דעביד(שעושה) כשמואל: מדליקין מנר לנר (לעניין נרות חנוכה), ומתירין מבגד לבגד, זה ניתן בסיני מהאל למשה? רב אמר, שמואל אמר, אמר אביי?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מג עמוד א והא דתני: האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור; שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחיו חייב, שנא': +שמואל ב' יב+ אותו הרגת בחרב בני עמון; מאי טעמיה דשמאי הזקן? קסבר: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא ההוא לא דריש. ואיבעית אימא: לעולם דריש, ומאי חייב? חייב בדיני שמים. מכלל דת"ק(דתנא קמא) סבר: אפילו מדיני שמים נמי פטור? אלא דינא(דין) רבה(הגדול) ודינא(ודין) זוטא(הקטן) איכא(יש) בינייהו(ביניהם). ואיבעית אימא: שאני התם, דגלי רחמנא אותו הרגת בחרב בני עמון. ואידך? הרי לך כחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו; מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דקאמר ליה: +שמואל ב' יא+ ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים. אמר רבא, את"ל(אם תמצא לומר) סבר שמאי: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא ההוא לא דריש, מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב - שהוא חייב, ושולחיו פטור, שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב. מי הוא זה ששנה שהמשלח פטור, ואיך זה שאצל שמאי הזקן שכאילו מביא את דבריו של הנביא חגי, המשלח חייב? ועל הפרשנות מהו הטעם של שמאי הזקן שמחייב את המשלח, ושכוונתו של שמאי חייב, בדיני שמים, האם יש הבדל בין דיני שמים לדין בשר ודם? האם יכול אדם להיות חייב לבני אדם אבל בשמים אין לו התחייבות? מדוע אם הגמרא משמים, יש הבדל בין שמאי הזקן להוא ששנה? לא הגיעה "התושב"ע" לכולם באותה "מסורת"?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סב עמוד א אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה,... גופא: חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה, ומותר להכניס ולהוציא מן חצר לבתים ומן בתים לחצר. ואם יש שם ישראל אחד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר, עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה. האם רב מאיר. ורב אליעזר בן יעקב, קיבלו את אותה "תושב"ע" ב"מסורת"? איך מסתדרת גמרא זו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. הרי אם הגמרא מסיני, וממשה שקיבל מאלוהים, איך יש וויכוח בכלל, האלוהים עוד לא החליט אם שני ישראלים או ישראלי אחד אוסרים? ואיך מסתדר הוויכוח בין שני הרבנים עם ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:

=================================== פרוזבול, וגמרא מסיני?============================================

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק י משנה ג הלכה [ג] פרוזבול, שם מורכב משמות הרבה, וענינו בלשונם תיקון הדבר והמצוע בו. וכבר הקשו על תקנה זו שעשה הלל ואמרו בתלמוד, ומי איכא מידי(מי איכא מידי = האם יש דבר?)  דמדאוריתא(שהתורה) משמטא(משמטת) שביעית ומתקין הלל דלא תשמיט(והתקין הלל שלא להשמיט), מדוע הגמרא בכלל נכנסת לסוגיה זו ודנה עליה? האם הגמרא לא ידעה את הפרשנות מדוע תיקן הלל? וביארו שתקנת הלל אינה אלא בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן, כי ה' אמר וזה דבר השמטה שמוט, ואמרו בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים, בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים, בזמן שאין אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים, והתקינו רבנן דתשמיט זכר לשביעית, ונמצא שהשביעית בזמן הזה דליכא יובל נוהג דרבנן. הנה נתבאר לך שהשמטת כספים חובה עלינו בזמנינו זה. ודע שזה נוהג בכל מקום ובכל זמן כלומר השמטת מלוה בשביעית אלא שהיא מדרבנן. וכך תדון ואל תהסס אם ידרוש זאת הנתבע, או אם היה יורש לפי שהכלל אצלינו טוענין ליורש, ולפיכך דון לו בביטול החוב בלי שיבקש הוא את זאת. מדוע הקשו על תקנת הלל? האם "חכמי" התלמוד לא הבינו את הלל? או את התקנה? ואיך מסתדר שהקשו בגמרא על תקנת הלל עם הגמרא שהכול מסיני? הרי אם בגמרא ידעו על פרוזבול, הרי שהפרוזבול ניתן בסיני, אם כך: זו אינה תקנת הלל כי היא כבר מופיעה בסיני, ואם כך: איך לא תקנו זאת לפני הלל, למדו כל היום גמרא בע"פ, וצריכים את הלל שיתקן תקנה שרשומה בגמרא אלפי שנים לפניו? או שרשומה בגמרא על שמו של הלל לפני שנולד?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת יומא דף יח עמוד א גמרא. בשלמא שמא שכח - לחיי, אלא שמא לא למד - מי מוקמינן כי האי גוונא? והתניא: +ויקרא כא+ והכהן הגדול מאחיו - שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. - אמר רב יוסף: לא קשיא; כאן - במקדש ראשון, כאן - במקדש שני. הגמרא הזו ניתנה בסיני מממשה אשר קיבל מהאלוהים? איך בדיוק מסתדר "אחרים אומרים", מדוע שאחרים יאמרו, האם לא קיבלו כולם אותה "מסורת תושב"ע"? ומה פירוש "אמר רב יוסף" מקדש ראשון ומקדש שני, כבר בגמרא שניתנה בסיני, ידעו שיהיו שני מקדשים?

=================================================================================================

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב +מלכים ב' ב+ ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' - מה ראה? אמר רב: ראה ממש, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - או מיתה או עוני; ושמואל אמר: ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים; ורבי יצחק נפחא אמר: בלורית ראה להן כאמוריים; ורבי יוחנן אמר: ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה. ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה! אמר רבי אלעזר: לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. +מלכים ב' ב+ ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים  

גמרא זו ניתנה בסיני מהאלוהים למשה? האם האלוהים לא סגור מה ראה אלישע הנביא ב-42 הילדים? ולכן: נשאר ל"חכמים" לנחש? ואיך יכול להיות שהניחושים של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ניתנו כבר בסיני? מה פירוש "אמר רב" או "שמואל אמר" או "ורבי יצחק נפחא אמר" או "ורבי יוחנן אמר". אם הכול נאמר למשה בסיני מהאלוהים? ובהנחה ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אלה קיבלו ב"מסורת", מדוע אינם מקיימים ילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה,

=============== איך מסתדרת ההלכה הבאה בהרמב"ם עם הגמרא שהכול ניתן בסיני?==================================

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט הלכה (א) על ששה דברים נצטווה אדם הראשון, על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבנו ונשלמה תורה על ידו: אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הרי לפי הרמב"ם: תפילות, מילה, גיד הנשה, ועוד מצוות יתרות שקיבל עמרם, לא ניתנו בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

איך כל הגמרות למעלה מסתדרות עם הגמרא והזוהר הבאים, שהרי אלוהים כבר ידע את התורה לפני בריאת העולם כמה אלפי שנים, והוא האלוהים לא עלה על כל הסתירות הקיימות בתורתו שבע"פ כביכול?

=================================== תורה מלפני בריאת העולם?========================================

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

זהרה של תורה בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,

ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מג עמוד א נילף מיניה! משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. מעילה - הא דאמרן. טביחה ומכירה - מאי היא? אמר קרא: +שמות כא+ וטבחו או מכרו, מה מכירה ע"י אחר, אף טביחה על ידי אחר. דבי ר' ישמעאל תנא: או - לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא: תחת - לרבות את השליח. הניחא למ"ד(למאן דאמר) שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למ"ד(למאן דאמר) מלמדין מאי איכא למימר? גלי רחמנא בשחוטי חוץ +ויקרא טז /יז/+ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, הוא - ולא שלוחו. אשכחן גבי שחוטי חוץ, בכל התורה מנלן? דיליף משחוטי חוץ. אדיליף משחוטי חוץ, ניליף מהנך! הדר כתב רחמנא: +ויקרא טז /יז/+ ונכרת האיש ההוא, אם אינו ענין לגופו, תנהו ענין לכל התורה כולה. ולמ"ד(למאן דאמר) שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים, הני ההוא ההוא מאי דריש בהו? חד, למעוטי שנים שאוחזים בסכין ושוחטים; וחד, הוא - ולא אנוס, הוא - ולא שוגג, הוא - ולא מוטעה. ואידך? מהוא ההוא. ואידך? הוא ההוא לא דריש. והא דתני: האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור; שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחיו חייב, שנא': +שמואל ב' יב+ אותו הרגת בחרב בני עמון; מאי טעמיה דשמאי הזקן? קסבר: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא ההוא לא דריש. ואיבעית אימא: לעולם דריש, ומאי חייב? חייב בדיני שמים. מכלל דת"ק(דתנא קמא) סבר: אפילו מדיני שמים נמי פטור? אלא דינא(דין) רבה(הגדול) ודינא(ודין) זוטא(הקטן) איכא(יש) בינייהו(ביניהם). ואיבעית אימא: שאני התם, דגלי רחמנא אותו הרגת בחרב בני עמון. ואידך? הרי לך כחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו; מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דקאמר ליה: +שמואל ב' יא+ ואדוני יואב וכל עבדי אדוני על פני השדה חונים. אמר רבא, את"ל סבר שמאי: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא ההוא לא דריש, מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב - שהוא חייב, ושולחיו פטור, שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב.

איתמר, רב אמר: שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד. מ"ט דבי רבי שילא? אילימא משום דלא א"ל הוי לי עד, אלא מעתה, קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי, ה"נ דלא הוו קידושי? אלא, רב אמר: שליח נעשה עד, אלומי קא מאלימנא למילתיה; דבי רבי שילא אמרי: אין שליח נעשה עד, כיון דאמר מר: שלוחו של אדם כמותו, הוה ליה כגופיה. מיתיבי: אמר לשלשה צאו וקדשו לי האשה - אחד שליח ושנים עדים, דברי ב"ש(בית שמאי); וב"ה(ובית הלל) אומרים: כולם שלוחין הן, ואין שליח נעשה עד; עד כאן לא פליגי - אלא בשלשה, אבל בשנים - דברי הכל לא! הוא דאמר כי האי תנא; דתניא: רבי נתן אומר, בית שמאי אומרים: שליח ועד אחד, וב"ה אומרים: שליח ושני עדים. ורב כבית שמאי? איפוך. ורב אחא בריה דרבא מתני איפכא, רב אמר: אין שליח נעשה עד, דבי ר' שילא אמרי: שליח נעשה עד. והילכתא: שליח נעשה עד. אמר רבא אמר רב נחמן: אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה - הן הן שלוחיו, הן הן עדיו; וכן בגירושין, זה ניתן בסיני למשה מהאלוהים?

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף עב טור ב /הי"א והכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רבי חונה אמר איתפלגון יהודה בי ר' ור' ינאי חד אמר קוד'ם למתן תורה בא יתרו וחורנה אמר לאחר מתן תורה בא יתרו ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא נישמעינה מן הדא וישמע יתרו כהן מדין חותן משה מה שמע חזקיה אמר קריעת ים סוף שמע רבי יהושע אמר קריעת ים סוף שמע ר' לוי אמר מלחמת עמלק שמע יהוד' בי ר' אמר מתן תורה שמע. הגמרא הזו ניתנה בסיני מהאלוהים למשה, וממשה ל"חכמים"? אלוהים ומשה לא ידעו מתי בא יתרו? ומדוע בא?

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברי הימים א טז {ב} וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה:{ג} וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה:

וְאֶשְׁפָּר; הוראתה המדוייקת של המילה הנמצאת במקרא רק כאן(דברי הימים א טז ג) ובמקום המקביל בספר שמואל (שמ"ב ו יט) אינה ידועה?: משערים? כי היא מדה ליין או לבשר או מן מאכל, וַאֲשִׁישָׁה; חלת צימוקים?. (תנ"ך בפירושו של פרופ' א.ש. הרטום)

תלמוד בבלי - פסחים-דף לו - ב דכתיב {שמואל ב ו-יט} ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וגו' ואמר רב חנן בר אבא אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא, מדוע יש בין "רב חנן בר אבא" לבין "שמואל" מחלוקת על מה היא "אֲשִׁישָׁה"? הרי גמרא "ניתנה" כביכול משמיים, שהרי היא "תורה" שבע"פ? ומדוע בחרו גם רש"י וגם במצודת ציון לקחת את פירושו של "שמואל" ולא את פירושו של "רב חנן בר אבא"? רש''י {ג} ואשפר אחד מששה בפר: ואשישה אחד מששה בהין ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג') צלוחית:

מצודת ציון {ג} ואשפר ענין מנה יפה והוא מל' אמרי שפר (שמות מט): ואשישה כן שם הכלי אשר ישימו בו היין וכן סמכוני באשישות (ש''ה ב):

האם רש"י והמצודת ציון "המציאו" את הפירוש הזה? או שאולי העתיקו אותו מהגמרא? אם העתיקו, מה הרעיון להעתיק פירוש של מישהו ולכתוב אותו כאילו הוא שלך, בלי לתת קרדיט מאין הבאת אותו? הרי כאשר מצטטים פס' מהתנ"ך נותנים תיאור מקום, מדוע לא עשו זאת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כאשר הם מעתיקים מהגמרא? ואיך מסתדר להם הדבר הבא? תלמוד בבלי מסכת חולין דף קד עמוד ב רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.  תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד א ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, האם הילקוט שמעוני טוען שרש"י והמצודת ציון גזלנים? ילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה,

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------