קיבלו בסיני?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הכל ניתן בסיני? אם כך: מדוע "חכמים" חלוקים?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לט עמוד ב דתנן, בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה, ובית הלל מתירין! - אמר רב איקא בר חנניא: להשתטף בהן כל גופו עסקינן; והאי תנא הוא, דתניא, לא ישתטף אדם כל גופו, בין בחמין ובין בצונן - דברי רבי מאיר, רבי שמעון מתיר, רבי יהודה אומר: בחמין - אסור, בצונן - מותר.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לד עמוד ב

משנה. רבי ישמעאל אומר: שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד, אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.

גמרא. תניא, רבי ישמעאל אומר: +ויקרא כג+ פרי עץ הדר - אחד, כפת תמרים - אחד, ענף עץ עבת - שלשה, ערבי נחל - שתים, ואפילו שנים קטומים. ואחד שאינו קטום. רבי טרפון אומר: שלשה, ואפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. אמר לו רבי אליעזר: יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת? אמרת: וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים? והלא לא נאמר אלא כפת. ומנין שמעכבין זה את זה - תלמוד לומר ולקחתם - שתהא לקיחה תמה. ורבי ישמעאל, מה נפשך: אי שלימין בעי - ליבעי נמי כולהו, אי לא בעי שלימין - אפילו חד נמי לא! - אמר ביראה אמר רבי אמי: חזר בו רבי ישמעאל. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו, ואי לא - דרישנא לכו כרבי טרפון. - מאי טעמא? אילימא משום דמיקל - ולידרוש להו כרבי עקיבא דמיקל טפי! - תלתא קטומי - שכיחי, חד ולא קטום - לא שכיח.

משנה. אתרוג הגזול והיבש - פסול. של אשרה ושל עיר הנדחת - פסול. של ערלה - פסול, של תרומה טמאה פסול, של תרומה טהורה - לא יטול, ואם נטל - כשר. של דמאי, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. של מעשר שני בירושלים - לא יטול, ואם נטל - כשר. עלתה חזזית על רובו, נטלה פטמתו, נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא - פסול. עלתה חזזית על מיעוטו, נטל עוקצו, ניקב ולא חסר כל שהוא - כשר. אתרוג הכושי פסול. והירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל. שיעור אתרוג הקטן רבי מאיר אומר: כאגוז, רבי יהודה אומר: כביצה, ובגדול - כדי שיאחז שנים בידו, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב גמרא. מאי בין תכלת ללבן? אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא - הא בליליא נמי מידע ידעי! אלא: בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא, רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב; רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד; ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. מדוע כל אחד אומר משהו אחר? הרי זה ניתן להם ממשה בסיני? ומה פירוש אמר רב הונא, או רב מאיר אומר או רב עקיבא אומר או ואחרים אומרים? הרי זה ניתן להם מסיני, אם כך: הם אינם אומרים אלא רק מעבירים? והיו צריכים לומר קיבלתי?

איך מסתדר הסיפור הבא עם הגמרא שהכול מסיני? הרי רב טרפון ורב ישמעאל וזקנים יושבים ביחד ורב אלעזר המודעי דורש להם את מה שהם צריכים לדעת מהגמרא שקיבלו ממשה שקיבל מאלוהים בסיני?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עו עמוד א וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון: מודעי! עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו? אמר לו: רבי, מקרא אני דורש +בראשית ז+ חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים? וכי מיא שורי שורי קיימי? ועוד: תיבה היכי סגיא? אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר +בראשית ז+ וארבת השמים נפתחו, במדה טובה הוא אומר +תהלים עח+ ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו. כמה ארובות יש בדלת - ארבע, ארבע, הרי כאן שמונה, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה. המן היה מסביב לעם ישראל במדבר בגובה של שישים אמה? אמה = 40-60 ס"מ, ניקח ממוצע 50 ס"מ כפול 60 אמה, הרי שהמן היה בגובה של 30 מטר לגובה? לפי הדרש של רב אלעזר שהוא מקיש מהמבול לגבי המן, הרי אם כך: כל העולם היה צריך להיות גם מכוסה במן, או שרק לגובה זה מסתדר לו לרב אלעזר? אוי לנו שהבלים כאלה נכתבו, ובמקום להעיף אותם קבעו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שזו גם "תורה" מסיני,

רב טרפון טוען שרב אלעזר המודעי, מקשקש או מחרטט, או כדבריו מגבב? ודברי טרפון ניתנו בסיני?

אברהם אבן שושן המילון החדש:

גְּבַב = (בהשאלה) דברים ריקים,   גִבֵּב = קושש, צבר, ערם לערמה,   גָבֶבֶת = פטפוט רב, גיבוב דברים חסרי תוכן,

גִבֵּב דברים = פטפט הַרְבֵּה דברי הבל, תוספתא מסכת זבחים (צוקרמאנדל) פרק א הלכה ח  אמ' לו ר' טרפון עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלי?

גִבֵּב דברים = הִרְבָּה דברים בלא טעם, הִרְבָּה לעג, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו?

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רנז

שם שם לו חק ומשפט שם ניתן לישראל אחת עשרה מצות שבע שנצטוו בני נח ואברהם על המילה ויעקב על גיד הנשה הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם, תניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני חת והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך א"ר יהודה אמר רב כאשר צוך במרה (כתוב ברמז נ"ב):

איך מסתדרת הגמרא שהכול ניתן בסיני, עם הנאמר כאן בילקוט שמעוני? הרי הילקוט שמעוני טוען שאחת עשרה מצוות לא ניתנו בסיני? שמות טו (כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:(כה) וַיִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהֹוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ: