|
תורה ניתנה בסיני למשה מהאלוהים? תורה מלפני בריאת העולם?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,
זהרה של תורה בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')
"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,
הכול ניתן בסיני?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
בהנחה שנכונים הדברים, ותורה מלפני בריאת העולם, והכול "נמסר" למשה בסיני מהאלוהים, איך מסתדרות הגמרות והמשנות הבאות?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד א מתני'. בפולמוס של אספסיינוס - גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס - גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית. גמרא זו "נמסרה" בסיני על ידי אלוהים למשה? אלוהים אמר למשה שבדיונים או בישיבת מועצת גדולי אספסיינוס, או במועצת גדולי טיטוס? יגזרו? אם כך: מדוע כתוב "גזרו", אם זה "נמסר" בסיני? הרי היה צריך להיות כתוב יגזרו גזרות בעתיד?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב (גמ'). אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד - מותר, ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד - אסור; של קנים ושל חילת - מותר, ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת - אסור. וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת - אסור. גמרא זו "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? מה "נמסר" בסיני ממשה, מותר או אסור? ומה פירוש "אמר" רב זה או רב זה, אם הגמרא "נמסרה" ממשה? האם לא צריך לומר דבר בשם אומרו?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית; גמרא זו "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? האם כל האידיוטים המופעים בגמרא זו לא למדו אותה קודם? ולא ידעו שזה מה שיקרה? הרי גמרא זו "נמסרה" להם בסיני ממשה, אשר קיבל מאלוהים, והם העבירו מאב לבן ב"מסורת"? או שאולי רק כשהם הגיעו לגמרא הזו היא התגלתה, ועד אז אף אחד לא ידע עליה?
משנה מסכת קידושין פרק א משנה א [א] האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם: משנה זו "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? אלוהים עוד לא החליט בכמה נקנית אישה? אלוהים נתן למשה הסבר שפרוטה שווה אחד משמונה במטבע איטלקי? בני ישראל יצאו ממצרים עם מטבעות מאיטליה? אלוהים קובע את מחירו של עבד "אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל:" ואין האלוהים יודע את מחיר האישה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד א אמר רבי אבא: הכל מודים, כשנגאלו ישראל ממצרים - לא נגאלו אלא בערב, שנאמר +דברים ט"ז+ הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, וכשיצאו - לא יצאו אלא ביום, שנאמר +במדבר ל"ג+ ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. על מה נחלקו - על שעת חפזון; רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי חפזון - חפזון דמצרים, ורבי עקיבא סבר: מאי חפזון - חפזון דישראל. תניא נמי הכי: הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה - וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה! אלא: מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב. גמרא זו "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? אלוהים ומשה אינם יודעים מתי יצאו ממצרים? מה עניין "סבר" בספר שניתן בסיני מהאלוהים למשה? האם לא קיבלו את אותה "מסורת" רב אלעזר בן עזריה, ורב עקיבא? ואיך דבר ש"נמסר" לא נאמר בשם אומרו?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לח עמוד ב כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, לאחר כניסתן לארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן השמטת כספים ושילוח עבדים, שאע"פ שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. השמטת כספים חובת הגוף היא! לא נצרכא אלא לכדתניא; דתניא, רבי אומר: +דברים טו+ וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים. ואימא: במקום שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, ובמקום שאין אתה משמט קרקע - אין אתה משמט כספים! ת"ל: +דברים טו+ כי קרא שמיטה לה', מכל מקום. מה פירוש מצוות קודם כניסתן ומצוות לאחר כניסתן? האם יש איזה מצוות שלא קיבלו בסיני? הרי הכל ניתן בסיני לפי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. האם הלל הזקן פספס גמרא זו, כאשר קבע את הפרוזבול? או שאולי גם שמיטת קרקעות לא הייתה בזמנו? ואז בין כה וכה אין צורך בפרוזבול, כי אין שמיטת כספים, ללא שמיטת קרקע?
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כז טור ב /מ"א כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא ואילו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רופאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותותיו, אם גמרא זו "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? מה פירוש "עקיבה אומר", או "אבא שאול אומר"? הכול "נמסר" בסיני מהאלוהים למשה, היו צריכים לומר אמר לי פלוני, שקיבל מאלמוני, שקיבל מפלוני, שקיבל מנביא אלמוני, שקיבל מנשיא אלמוני, עד משה והאלוהים? הרי אם לא איך זה מסתדר עם הנאמר בילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה, מקל וחומר פשוט המשתמע מדברי הילקוט שמעוני הוא: שאפשר להבין מדוע אין גאולה? הרי הגמרא "נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה, ואף אחד בגמרא אינו נותן את הקרדיט לאלוהים ולמשה? הרי מה פירוש אמר רב זה או רב זה, על משהו ש"נמסר" לו ב"מסורת"? האם כל אלה שנאמר בשמם גזלנים?
ועוד שאלה קטנה: איך זה שכל מה שהיה עד לפני כאלפיים שנה כביכול "נמסר" מהאלוהים למשה? מדוע עצר אלוהים, והפסיק לספר מה יקרה בעוד אלפי שנים קדימה? מדוע הפסיק האלוהים לשלוח נביאים? האלוהים כתב ספרים, או "מסר" בע"פ עד תקופה מסוימת, ואז התייאש והפסיק לספר?
|
