"וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" ממש, או ממון?

דברים כה (יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו: (יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: רש"י במדבר יג (ג) כלם אנשים - כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו: אם "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות", מה קורה אם הניצים, מפשוטי העם? האם "אִישׁ וְאָחִיו" מדבר רק על אחים ממש? מה קורה אם שתי נשים מכות/רבות אחת עם השנייה, ובא אחד הגברים/הבעלים של אחת הנשים ועושה אותו מעשה אוחז באיבריה המוצנעים של האישה? מה דינו של הגבר?

כתר יונתן דברים כה (יא) כי מִתגרים בני אדם כאחד איש וחברו ותִתקרב אשת אחד מהם להציל את בעלה מיד מכהו ותושיט ידה ותחזיק בבית מבושיו:(יב) ותִקטעו את כף ידה לא תחוס עינכם: האם הכתר יונתן ורש"י לא קיבלו את אותה "מסורת"?

רש"י דברים כה (יא) כי ינצו אנשים - סופן לבא ליד מכות, כמו שנאמר מיד מכהו. אין שלום יוצא מתוך ידי מריבה:(יב) וקצותה את כפה - ממון דמי בשתו. הכל לפי המבייש והמתבייש. או אינו אלא ידה ממש, נאמר כאן לא תחוס, ונאמר להלן בעדים זוממין (לעיל יט יג) לא תחוס, מה להלן ממון, אף כאן ממון: האם רש"י אינו בטוח בפירושו שזה ממון? הרי מה פרוש "או אינו"?

אבן עזרא דברים כה (יא) כי ינצו - הפך ישבו אחים יחדו (ה). ואלה האנשים זרים או אחים. האם האבן עזרא אינו מבין שבייבום מדובר על אח ממש, קרבה ראשונה? האם כאן האבן עזרא שכח שכל ישראל "אחים" אמנם לא קרבה ראשונה? האם הוא שואל כאן, אם הם זרים או אחים? אולי כוונת הכתוב לגוי, אשר אינו מעם ישראל? במבושיו - ביציו, מגזרת בושה, והוא עזות מצח לגלות דבר הנסתר שהיא ערוה. גם הוא מקום מסוכן:(יב) וקצותה את כפה - כמו עין תחת עין (שמ' כא, כד), אם לא תפדה - כפה תקוץ. לא תחוס עינך אם היתה ענייה: מה עניין "אם הייתה ענייה"? היא אשתו של אחד הניצים?

איך מסתדרת לאבן עזרא השאלה זרים או אחים? עם כל הפס' הבאים? האם בפס' הבאים מדובר על אח ממש קרבת דם? או שכוונת כותב התורה "אָחִיךָ" = מעם ישראל?

ויקרא יט (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

ויקרא כה (כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:--- (לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:--- (לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:

דברים טו (ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:--- (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:--- (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא:--- (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:

דברים כב (א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:

דברים כג (כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:(כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: 

דברים כד (יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:

דברים כה (יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו: (יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: על "וְקַצֹּתָה" אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא ממש לקצוץ, אלא ממון דמי בושה, בהנחה שנכונה פרשנות זו נשאלת השאלה, אם הם לא רבים, ואשתו של החבר תופשת במבושיו של החבר? הרי אם לכל מילה יש פרוש מדויק לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" (אומנם רק מתי שהם רוצים, כי לא לכל אורך הדרך הם מקפידים), הרי כאן מדובר על ריב, ועל אישה שבאה להציל את בעלה, אם כך: מה יהיה על האישה העושה זאת מתוך משחק, מותר? מה עניין "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" לכאן? מדוע אסור לוותר לה על הקנס של דמי הבושה? אם יש חשיבות לכל מילה או אות, מדוע כאן אין חשיבות למילים "אִישׁ וְאָחִיו"? הרי כבר נאמר "כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים", אולי כוונת הכתוב לממש אחים?

איך צריך להתייחס, או מה הפירוש של "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" בפס' הבאים?

דברים יט (יא) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל:(יב) וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת:(יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ:--- (טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר:(טז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה:(יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהֹוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:(יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו:(יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:(כ) וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:(כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל:

האם אסור לוותר? בהנחה שמשפחת הנרצח או האיש שהעידו עליו עדות שקר מוותרים, האם יש אפשרות כזו או לא?

מדוע בעדות שקר נאמר "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל"? האם כוונת הכתוב ממש לעשות לעד השקר נזק גופני או נזק כלכלי שווה לאבר או לנפש של האיש? בהנחה שזו הפרשנות והתשלום אינו גופני ממש אלא ממון, מדוע הכתוב מתייחס לנזק כלכלי כנזק גופני, הרי מה פירוש "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ"? מדוע בפס' הבאים נכתב לגבי בהמה המושג תשלום, ולגבי אדם בשום פעם לא נאמר המושג תשלום או ישלם אשר נשמע או נתפס כמשמעות כספית, אלא "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל"?

ויקרא כד (יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:--- (כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:

כתר יונתן ויקרא כד (כא) ומי שימית בהמה ישלמנה ומי שימית אדם יומת: ממש להמית אדם, לא תשלום?

רש"י ויקרא כד (כא) ומכה בהמה ישלמנה - למעלה דבר בהורג בהמה, וכאן דבר בעושה בה חבורה: ומכה אדם יומת - אפילו לא הרגו אלא עשה בו חבורה, שלא נאמר כאן נפש ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב ובא להקישו למכה בהמה מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו ואמו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה, לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חייב, הוצרך לומר במכה שפטור. ומה בבהמה בחבלה, שאם אין חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה:

אדם שעקר את עינו של אדם אחר משלם בכסף, ואדם שהכה אדם אחר ממתים? אדם גונב פרה או שה משלם כפול ארבע וחמש, ואדם שעקר עין חברו משלם מחיר עין בשוק? אלה "חכמי" ישראל?