נגעים באדם, למה?
רש"י משלי ו (לג) נגע וקלון ימצא - על עבודת גלולים ועל גילוי עריות הנגעים באים:
מצודת דוד משלי ו (לג) נגע וקלון ימצא - מן השמים ימצא נגע כי ע"י ג"ע =גילוי עריות= הנגעים באים, ומן הבריות ימצא קלון: לא תמחה - לא תהיה נשכחת:
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טו עמוד ב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע - כאילו כפר בעיקר, שנאמר: +תהילים י"ב+ אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע - נגעים באים עליו, שנאמר: +תהילים ק"א+ מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, וכתיב התם: +ויקרא כ"ה+ לצמיתות,
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף כו עמוד א והא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: על ז'(7) דברים נגעים באים!
ויקרא רבה פרשה יז ג
על עשרה דברים נגעים באים על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל גוזל את שאינו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רע,
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן (ד)
ילמדנו רבינו על כמה דברים נגעים באים על האדם,? כך שנו רבותינו על אחת עשרה דברים הנגעים באים על האדם על ע"ג, ועל חלול השם, ועל ג"ע =גילוי עריות=, ועל הגנבות, ועל לשון הרע, ועל המעיד עדות שקר, ועל הדיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל המשלח מדנים בין אחים, ויש אומרים אף על עין רעה, הגמרא מדברת על 7 דברים, הויקרא רבה על 10 דברים, והמדרש מדבר על 11 דברים, האם כולם קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"? הרי הגמרא "ניתנה" בסיני מהאלוהים למשה, והיא יודעת רק על 7 למרות שיש 10 או 11?
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן א א"ר(אמר רב) פדת ברית כרותה להקב"ה בעולם כל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת מנין ממה שקראו בענין וזאת תורת המצורע אל תקרי המצורע אלא המוציא שם רע, ארז"ל(אמרו רבותינו זכרונם לברכה) אין הנגעים באים על האדם אלא על לשון הרע שמוציא מפיו ורוח הקדש צווחת ואומרת לו אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה) אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטיא את בשרך להלקות את גופך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך בשגגה הוצאתי הדבור מפי שכל דבור ודבור שיצא מפיך בספר נכתבים בין טוב בין רע בין בשוגג בין במזיד
ספרא מצורע פרשה ה אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות, זכור את אשר עשה ה' למרים, וכי מה ענין זה לזה אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע. (ח) והלא דברים קל וחומר ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך, מדבר גנאי של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה. (ט) ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיה שנאמר ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימרוד בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקריב על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לה' שמוני' בני חיל ויעמדו על עוזיה ויאמרו לו לא לך עוזיה להקריב לה' כי אם לכהנים בני אהרן המקודשים צא מן המקדש ויזעף עוזיהו ובידו וכו'.
זהרה של תורה ספר ויקרא פרשת תזריע פרק ח (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")
אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' אמר רבי חייא בוא וראה שאת או ספחת או בהרת הרי כאן ג' מינים וכולם נקראים נגע צרעת כתרגומו סגירו הסגר בכל שהרי בודאי הנגעים הנראים מבחוץ באנשים מצד הטומאה באים ואין הם יסורים של אהבה אמר רבי יוסי מנין שכך אמר רבי חייא שכתוב טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת אם זו תוכחת היא מאהבה נסתרת מאנשים כדמיון זה מי שמוכיח לחברו באהבה צריך להסתיר דברי תוכחתו מאנשים שלא יתביש מהם חברו ואם דברי תוכחתו בפרסום לפני אנשים אין הם מאהבה כך הקב"ה כשמוכיח לאדם בכל ענין מוכיחו באהבה תחילה מכה לו בגופו בפנים אם חזר בו מוטב ואם לאו מכה לו תחת בגדיו בעורו ואילו נקראים יסורים של אהבה אם חזר בו מוטב ואם לאו מכה לו בהתגלות בפניו לפני הכל בשביל שיסתכלו בו וידעו שזהו חוטא ואין הוא אהובו של רבונו ויקרא פרשת קדושים פרק טו "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' מצווה זו להוכיח לזה שחטא ולהראות לו אהבה הרבה שאוהב אותו ומוכיחו כדי שלא יענש על חטאיו שהרי בהקב"ה כתוב כי את אשר יאהב יוכיח וכמו שהקב"ה עושה ומוכיח למי שאוהב אותו כך ילמד האדם מדרך ההוא ויוכיח לחברו הקב"ה במה מוכיח לאדם? מוכיחו באהבה בסתר, אם שומע לו הרי טוב, ואם לא? מוכיחו בין אוהביו, אם שומע לו הרי טוב, ואם לא? מניחו ואין מוכיחו, עוזב אותו, שילך ויעשה כרצונו" אם כך: האם רב שהוא עיוור, או פיסח, או עם כל מחלה אחרת, גם כלול בעניין? או לא? האם עשרת הרוגי מלכות גם כלולים בעניין זה? האם רב עקיבא ותלמידיו כלולים? האם עונשם נחשב כעונש מגולה(גלוי)? או לא? האם זה תלוי מי האיש ולאיזו "חברה" הוא משתייך? ואם האיש הוא מה"חברה"(חרדי/דתי) שלנו אז זה, צדיק ורע לו? ואם הוא לא מ"חברינו"(חילוני) אז הוא רשע ורע לו? האם הכול תלוי בעין המתבונן, ובמי הוא מתבונן? איך מסתדר הנאמר בזוהרה של תורה עם ההלכות הבאות המספרות על "גדולי החכמים"?
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ט גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ז ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו. "סומים" = עיוורים? האם עיוורון נחשב כנגע? אם עיוורון הוא נגע איך "גדולי חכמי ישראל" נגועים? על מה או איזה מ -7 או 10 או 11 או 12 דברים, קיבלו את הנגע? האם עיוורון נחשב לנגע שהוא "תוכחת מגולה"? האם עיוורן אינו נכלל ב"חזר בו מוטב ואם לאו מכה לו בהתגלות בפניו לפני הכל בשביל שיסתכלו בו וידעו שזהו חוטא ואין הוא אהובו של רבונו"?
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א (יז) גדולי החכמים - היו מהן חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהן כשנתנו להן: איך מסתדרת הגמרא הבאה עם עבודתם של "גדולי החכמים"? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א +קהלת יב+ כי הלך האדם אל בית עלמו אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו. איך השו"ת הבא מסתדר?
שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפה תשובה: פעמים שהחטא גורם, למנוע ממנו הטוב, וצריך לכפרה. ואחד מדרכי הכפרה, הוא שנוי מקום. לפיכך אמרו: צריך לגלות ממקומו, וללכת אל מקום אחר, אולי החטא הוא שגרם, וגלותו תכפר עליו.
רש"י דברים כה (יז) זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון: איך פירוש זה מסתדר עם ההיסטוריה של עם ישראל?
תהילים קז (י) יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:(יא) כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ: רש"י כי המרו אמרי אל - אין פורענות באה על האדם אלא בעונו: מצודות דוד כי המרו - וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:
תהילים קז (יז) אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: רש"י אוילים מדרך פשעם - אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, ומה עם כל אלה שנקראו "צדיקים", האם החולי מעוונותיהם? יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני"ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין, לאחר גזר דין אינם נענין:
מצודות דוד אוילים - האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:
מצודות ציון אוילים - ר"ל(רצה לומר) חוטאים: האם פירושים אלה של רש"י והמצודות דוד וציון מתאימים גם לסיפור של עקיבא, והרוגי מלכות? ולכול ה"צדיקים" בדורות אחרים, שחלו?
דברים ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: רש"י את החיים ואת הטוב - זה תלוי בזה אם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך המות. והכתוב מפרש והולך היאך: האם פירוש זה מתאים גם לרמח"ל שבגיל 39, ניספה במגיפה עם כל משפחתו? ולרב נחמן מברסלב אשר בגיל 38 שנה מת משחפת? או של"צדיקים" יש פטור מפרשנות?
שמות טו (כו) וַיּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר- שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה רפְאֶךָ:(כז) וַיָּבאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ-שָׁם עַל-הַמָּיִם:
שמות כג (כה) וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
דברים ז (טו) וְהֵסִיר יְהוָֹה מִמְּךָ כָּל-חֹלִי וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל-שׂנְאֶיךָ:
דברים כח (סא) גַּם כָּל-חֳלִי וְכָל-מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּאת יַעְלֵם יְהוָֹה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ:
זהרה של תורה ספר ויקרא פרשת מצורע פרק י זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן רבי אבא פתח כמה יש לאנשים לשמר דרכיהם ולפחד מלפני הקב"ה שלא יסורו מדרך הישר ולא יעברו על דברי התורה ולא ישכחו אותה שכל מי שאינו עמל בתורה ואינו עוסק בה נזוף הוא מהקב"ה וחוק הוא ממנו והשכינה אינה שורה עמו ואותן מלאכים השומרים ההולכים עמו מסתלכים ממנו ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים העלו מסביב לפלוני שאינו חושש על כבוד רבונו וי לו שהרי עזבוהו עליונים ותחתונים אין לו חלק בדרך החיים וכאשר הוא עוסק בעבודת רבונו ועמל בתורה כמה שומרים מוכנים לנגדו לשומרו והשכינה שורה עליו והכל מכריזים לפניו ואומרים תנו כבוד לדמותו של המלך תנו כבוד לבנו של המלך נשמר הוא בעולם הזה ובעולם הבא אשרי חלקו בוא וראה בלשון הרע שאמר הנחש לאשה גרם לאשה ולאדם שיגזר עליהם מיתה ועל כל העולם בלשון הרע כתיב ולשונם חרב חדה לפיכך גורו לכם מפני חרב מפני לשון הרע כי חמה עוונות חרב מהו כי חמה עוונות חרב זה חרב לה' שלמדנו חרב יש לו להקב"ה שבו הוא דן לרשעים זה שכתוב חרב לה' מלאה דם וחרבי תאכל בשר בשביל שתדעו שכך נידון מי שיש לו חרב בלשונו שנידון בחרב ההוא המכלה את הכל זה שכתוב זו תהיה תורת המצורע האם זה תופס לגבי כולם? או שזה שוב תלוי בעיני המתבונן ועל מי הוא מתבונן? הרי איך נסביר את כל "הצדיקים" מטעם עצמם, שהיו עם כל מיני מחלות, או שסבלו מכל מיני פרעות? או נשחטו?
זהרה של תורה ספר ויקרא פרשת מצורע פרק יא "זאת התורה לכל נגע צרעת ולנתק" אמר רבי אבא הרי למדנו בשביל יא דברים נגעים באים על אנשים ואלו הם על עבודה זרה ועל קללת השם על גילוי עריות על גניבה על לשון הרע על עדות שקר על דיין המקלקל את הדין על שבועת שוא על הנכנס בגבול חברו על החושב מחשבות רעות ועל המשלח מדנים בין אחים ויש אומרים אף על עין הרע." אם בשביל יא(11) דברים באים נגעים על האדם, איך מסבירים את הנגעים שהיו ב"חכמים"? האם זה תלוי מי האדם הנגוע? ואם הוא מ"החברה" שלנו אז הוא צדיק? וזה בסדר, אבל אם לא אז זה בגלל שעבר על אחד מאחד עשר, שהם בעצם שנים עשר דברים? ואיך יודעים מי הוא מי, ומדוע באו עליו נגעים?
זהרה של תורה ספר בראשית פרשת וישב פרק נב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען פתח רבי שמעון ואמר לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז בוא וראה כמה צרות סובלים הצדיקים בעולם הזה צרות על צרות מכאובים על מכאובים בשביל לזכותם לעולם הבא יעקב כמה סבל צרות על צרות תמיד כמו שנדרש ככתוב לא שלותי בבית לבן ולא שקטי מעשו מצער ההוא שציערני אותו הממונה שלו ואח"כ פחד של עשו ולא נחתי מן דינה ומן שכם ויבא רגז זה הרוגז והצרה של יוסף שהוא סוד הברית הלך למצרים בשביל שתהא שכינה שם עימו ככתוב אח"כ ואזכר את בריתי, איך מסתדר קשקוש זה עם הפירוש הקודם שלו בויקרא פרשת מצורע פרק יא, מה נכון או לא? ואיך מסתדר הפירוש כאן עם הפס' הבאים?
בראשית כד (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָֹה בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: האם אברהם בגיהינום? הרי התברך בכל?
(לה) וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים:
דברים טו (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: מדוע לא יהיה אביון? להיות אביון זה טוב, או לא? להיות אביון ב"עולם-הזה" "מזכה" אותך ל"עולם-הבא"?
(ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:(ו) כִּי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: הרי לא טוב שיהיה לך כסף? אם כך: מה פירוש תלווה לגויים רבים?
שמואל ב ו (יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהֹוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה: ברך יהוה את בית עובד? האם יסבול עובד בגיהנום, מפני שקיבל שכרו ב"עולם-הזה"?
ישעיה סא (ט) וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה: איך יראו שהם בורכו? האם כשהם סובלים?
איוב מב (יב) וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָֹר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת: האם איוב הפסיד את העולם הבא שלו?
זהרה של תורה ספר בראשית פרשת ויחי פרק סו ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה חלה היה צריך להיות כתוב אמר רבי הונא כך למדנו בשנים קדמוניות טרם שבא יעקב היה אדם חי בשלוה בביתו הגיע זמנו למות היה מת בלי חולי כיון שבא יעקב ביקש מלפני הקב"ה ואמר לו רבונו של עולם אם טוב לפניך אבקשך שיפול אדם בחולי שנים או שלושה ימים ואחר כך יאסף לעמו אחר שיצווה לביתו וישוב מחטאיו אמר לו הקב"ה אמרת אתה תהיה סימן ראשון בעולם בוא וראה מה כתוב בו ויאמר ליוסף הנה אביך חולה מה שלא היה כך לפני כן לאדם לאחר שמת לא היה אדם שתהיה לו מחלה ולא ימות עד שבא חזקיה מה כתוב בו בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו' בוא וראה מה כתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' אמר לו אם טוב לפניך אבקשך שירפא אנשים ממחלתם ויודו לשמך ויכירו אותך וישובו אחר כך בתשובה שלמה ויהיו נמצאים בני העולם זכאים לפניך אמר הקב"ה יפה אמרת ואתה תהיה הסימן הראשון בעולם וכך היה מה שלא היה מקודם לזה זה שכתוב מכתב לחזקיהו מלך יהודה ויחי מחליו,
אם כך: האם האלוהים משנה דעתו לפי צורכי האדם? אין לאלוהים שום רצון משלו? ואלוהים מתהפך כל פעם מחדש, והאם שכח את שהבטיח ליעקב? האם יש טעות במלאכי ג (ו) כִּי אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם: תהילים פט (לה) לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: האם הטעות בספר תהילים או בספר הזוהר?
מלכים ב כ (א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:(ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר:(ג) אָנָּה יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִֹיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: מה פירוש "וַיִּתְפַּלֵּל" "לֵאמֹר"? היכן יש כאן תפילה על כל בני האדם "ויתפלל אל ה' אמר לו אם טוב לפניך אבקשך שירפא אנשים ממחלתם ויודו לשמך ויכירו אותך וישובו אחר כך בתשובה שלמה ויהיו נמצאים בני העולם זכאים לפניך" מהיכן בא הבלוף הזה? אם חִזְקִיָּהוּ דיבר עם האלוהים, מדוע צריך הנביא לבוא ולומר לחִזְקִיָּהוּ את דבר יהוה? וכאשר כבר אומר הנביא לחִזְקִיָּהוּ, מדוע חִזְקִיָּהוּ מבקש אות(פס' ח), ומדוע רוצה חִזְקִיָּהוּ אות מיוחדת(פס' ט,י)? מלכים ב כ (ה) שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהֹוָה:(ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:(ז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִֹימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי:(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא יְהֹוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהֹוָה:(ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהֹוָה כִּי יַעֲשֶֹה יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת:(י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת:(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל יְהֹוָה וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת:
ישעיה לח (א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:(ב) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה:(ג) וַיֹּאמַר אָנָּה יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: מדוע הסתיר מאיתנו כותב התנ"ך את תפילת חִזְקִיָּהוּ שכתובה בזוהר?
-------------------------------"אין ערוד ממית אלא החטא ממית"?----------------------------------
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב - פוסק. מיתיבי: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת, נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו שמת! - שאני התם, דאגב איצצא מזקי. אמר רבי יצחק: ראה שוורים פוסק, דתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם חמשים אמה, ומשור מועד - כמלא עיניו. תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדקולא - סליק לאגרא, ושדי דרגא מתותך. אמר שמואל: הני מילי - בשור שחור וביומי ניסן, מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו. תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד א +קהלת יב+ כי הלך האדם אל בית עלמו אמר רבי יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו.
שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפה תשובה: פעמים שהחטא גורם, למנוע ממנו הטוב, וצריך לכפרה. ואחד מדרכי הכפרה, הוא שנוי מקום. לפיכך אמרו: צריך לגלות ממקומו, וללכת אל מקום אחר, אולי החטא הוא שגרם, וגלותו תכפר עליו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי - אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון; ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? - אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם. בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.
איך מסתדרת הגמרא זו עם כל הנאמר למעלה, על מחלות/נגעים הבאים לאדם עקב חסרון "יראת-שמים" שלו? או שאינו בדרך התורה?
