"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?

משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה (א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות ט"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקג אורי כי בא אורך, ואומר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ואומר לא יבא עוד שמשך. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, שנו רבותינו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. איך מבינים מהפס' בישעיהו ס (כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר <מטעו> מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: איך מבינים מהפס' המדבר על ירושת הארץ, שהכוונה לירושת עולם-הבא? ואיך מסתדרת הפרשנות הבאה? רא"ש מסכת ראש השנה פרק א סימן ה הצדוקים והבייתוסים והמסורות יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. אם כך: איך "כל ישראל יש להם חלק" אם הצדוקים לא זוכים? הרי בשולחן ערוך אורח חיים סימן שפה סעיף א (א) א <א> צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות, אבל עירוב (ב) אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב.

ובהנחה ונכון דבר ההבל הזה ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", איך זה מסתדר עם הדברים הבאים?

בהנחה שנכון ו"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" מדוע צריכה בת קול בפירושו של הרד"ק להכריז שכולם מוזמנים לחיי עולם הבא? האם הראשונים לא ידעו את מה שהאחרונים המציאו?  רד"ק דברי הימים ב ז (ט) כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים - ארז"ל שאכלו ביום הכפורים כי שבעת ימים קודם חג הסכות יום הכפורים בכללם, והחנכה היתה שמחה בזבחי שלמים במאכל ובמשתה ולא נחשב להם לעון שיצאת בת קול ואמרה כולכם מזומנים לחיי עולם הבא: ואיך מסתדר הרד"ק עם הקביעה שלעשרה הובטח להם עוד בחייהם שיכנסו לגן עדן? הרי לפי הפרשנות של הרד"ק כל העם שהיה במסיבת חנוכת בית ראשון גם זכה לקבל הבטחה לחיי עולם הבא?

רמב"ן במדבר כג (י) מי מנה עפר יעקב - יאמר, אני רואה אותם מראש הרים שוכנים לבדד, ולא אוכל למנות אותם כי הם לבדם כעפר הארץ אשר לא יוכל איש למנות את עפר הארץ, וגם רובע ישראל למחנות הדגלים הארבעה לא אוכל למנות. יתנבא עליהם שירבו ולא ימעטו, ויהיו תמיד הם לבדם זרע יעקב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. וזה דעת אונקלוס ברבע ישראל. גם נכון הוא, שיהיה כמו ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט ג), מן לא תרביע כלאים (ויקרא יט יט), כלשון וממי יהודה יצאו (ישעיה מח א): ואמר תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו - לומר שהן נוחלי גן עדן. כי אחרית האדם המות, על כן יבקש שימות מות ישרים, הם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב, ותהי אחריתי כמוהו, כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם ואבדון. והנה כלל נבואתו בזה הפעם, שאין השם חפץ בקללתנו, וכי אנחנו עם לבדד חלקו ועמו לא נתערב בגוים ולא נחשב עמהם, ואחריתנו טובה בדרך ישר: ואם כל ישראל נוחלים גן עדן, האם אפשר לעשות מה שרוצים, ואין חובה לעשות מצוות?

דברים ו (י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(יג) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ואיך מושמדים מעל פני האדמה? והאם ההשמדה מעל פני האדמה כוללת גם את ההשמדה בשמים? ואיך מסתדרת ההשמדה הזו, עם זה ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"? ואם ההשמדה אינה כוללת השמדה בשמים, איך מתבצעת ההשמדה על פני האדמה, ומה היא כוללת?

מה כוונת הכתוב בפס' הבאים "וּמָחָה יְהֹוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"? 

דברים כט (יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת:(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם:(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם:(יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:(יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:(יט) לֹא יֹאבֶה יְהֹוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהֹוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהֹוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:(כ) וְהִבְדִּילוֹ יְהֹוָה לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: האם הכוונה רק מתחת לשמים? מעל השמים שמו אינו מחויי?

כתר יונתן דברים כט (יט) לא יהיה רצון מִן לפני יי לִסלוח לו כי בכך יתחזק רוגזו של יי וחמתו בבן אדם ההוא ויחולו בו כל דִברי הקללות שכתובים בספר הזה ויכה יי את שם זִכרו מִתחת השמים:

רש"י דברים כט (יט) יעשן אף ה' - על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (ש"ב כב, ט) עלה עשן באפו ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע, כפי דרך הארץ: וקנאתו - לשון חמה אנפרטמינ"ט [חמה] אחיזת לבישת נקמה, ואינו מעביר על המדה:

רשב"ם דברים כט (יט) כי אז יעשן - לא יאבה סלוח לו אלא אז יעשן:

אבן עזרא דברים כט (יט) יעשן אף - ישרפנו אש האף עד שיראה העשן. והנה אם הוא יחיד ימות מיד, ואם הוא משפחה ורבצה בו כל האלה, והטעם: שתרבץ האלה במשפחה עד שימחה שמה. ואם הוא שבט והבדילו ה' לרעה (כ). וכמוהו והיה לה' והעלתיהו עולה (שופ' יא, לא), כאשר פירשתיו:

רמב"ן דברים כט (יט - כ) יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא - אלת היחיד איש או אשה, ומחה ה' את שמו - אלת המשפחה, כי שם אחד לראש בית אבותם, והבדילו ה' לרעה - לשבט, מכל שבטי ישראל - הנשארים: 

כדי להבין, מה כוונת הכתוב ב"מָחֹה אֶמְחֶה"? שמות יז (יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

בראשית ז (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

ישעיהו מד (כב) מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ:

מצודת ציון מחיתי - ענין מחיקה וכן אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (לעיל /ישעיהו/ מג):

------------------------------------הנה פרשנויות של "חכמים" לפס' בשמות--------------------------------------------

כתר יונתן שמות יז (יד) ויאמר יי למשה כתוב זאת זכרון בספר זקנים שׁמִלפנים ושׂים דברים האלה באוזניו של יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מִתחת השמים:

רש"י שמות יז (יד) כתב זאת זכרון - שבא עמלק להזדווג לישראל קודם לכל האומות:ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ: כי מחה אמחה - לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:

רשב"ם שמות יז (יד) באזני יהושוע - שימלוך עליהם ויקיים מצותי למחות את שם עמלק: כי מחה אמחה וגו' - כי אני רוצה שימחה שמו:

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) יז (יד) כתב זאת זכרון בספר זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה, והעד: שאמר בספר, בפתחות הבי"ת הנודע והוא ספר התורה, או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר, ומדרש עדו, ודברי הימים למלכי ישראל, וספרי שלמה. וטעם באזני יהושע כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען. וטעם כי מחה אמחה - בעבור שהכעיס את השם, כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים ובים, וככה מואב ופלשת. והנה זה עמלק שמע גבורת השם בעבור עמו ישראל. והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם. וכן כתוב ולא ירא אלהים (דבר' כה, יח). ויש אומרים כי עמלק היה שם המלך, בעבור שאמר הכתוב את עמלק ואת עמו (שמות יז יג), או עם אחר נתחבר עמו:

רמב"ן שמות יז (יד) כתוב זאת זכרון בספר - אמר רבי אברהם כי הוא ספר נודע, והוא "ספר מלחמות ה'" (במדבר כא יד), וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו, ויתכן שהיה מימות אברהם. ואין בדבריו אלה רק תואנה. והנכון בעיני, כי "בספר" ירמוז לספר התורה, כענין שכתוב (דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק, כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל. וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק. ואמר ושים באזני יהושע, לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו, כי הוא היודע ועד, וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו, כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ, זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו', ואם היה בימי יהושע בן נון כן, היה מזהירם למחות אותו, אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (יהושע יג א), ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול:

יהושע כג (א) וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְהֹוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים:(ב) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים:(ג) וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם:(ד) רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ:(ה) וַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם:(ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:(ז) לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם:(ח) כִּי אִם בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(ט) וַיּוֹרֶשׁ יְהֹוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(י) אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:(יב) כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם:(יג) יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:(יד) וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד:(טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהֹוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:(טז) בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם:

ישעיהו כח (ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם:(י) כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם:(יא) כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה:(יב) אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ:(יג) וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהֹוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ:(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה <שיט> שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי <עבר> יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ: ברית את מוות? אנחנו לא מתים, אלא חיים לעולם, רש"י כרתנו ברית את מות - שלא יבא עלינו. עשינו חוזה - גבול שלא יעברנהו וכן מחוז חפצם (תהלים קז) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז') כולם לשון גבול הם וחיצונו של דבר אשומיי"ר בלע"ז. שיט שוטף - מכה המתהלכת בארץ. לא יבואנו - לא יבא עלינו. שמנו כזב - שמנו ע"א. מחסנו - מחסה שלנו. ובשקר נסתרנו - בע"א בטחנו להסתירנו:

"כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה"? מה זה הפס' הזה? עשינו הסכם עם המוות, ויש לנו חוזה לחיות לעולם, גם לאחר הירידה לשאול, אומר הנביא ישעיהו אתם מספרים שיש עולם הבא/עולם אחר, ובעצם מספרים על חיים לאחר המוות, עולם הבא/גן עדן/גיהינום,

ירמיהו כד (א) הִרְאַנִי יְהֹוָה וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל יְהֹוָה אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל:(ב) הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד וְהָרָעוֹת רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:(ד) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ה) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה:(ו) וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ:(ז) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי יְהֹוָה וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:(ח) וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:(ט) וּנְתַתִּים <לזועה> לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם:(י) וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם: מה האיום הזה של האלוהים? האם רק האלוהים אינו מבין שלגוף אין כל משמעות ומה שחשוב היא הנשמה? הרי באיום הזה מאיים אלוהים על הגוף, ומה חשיבותו של הגוף, אם הנשמה נשארת לעולם? ועד אמרו "חכמים" משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א [א] כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא  אם כך: על מי מאיים האלוהים ב"עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה"? הרי מה חשיבות החיים על פני האדמה? הרי אין חשיבות לגוף אלא רק לנשמה, או שלא?

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ה אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית. אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך.? עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום:

זכריה א (ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:(ד) אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים <ומעליליכם> וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה:(ה) אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ:(ו) אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהֹוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ: האם הנביא זכריה לא שמע על ה"עולם הבא" הרי מה פירוש איה אבותיכם? אבותינו הרשעים אשר לא שמעו בקול האלוהים אולי לא הגיעו לגן העדן/לעולם הבא? מה פירוש "וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ"? הרי לפחות הנביאים היו צדיקים, ו"צדיקים במותם נקראים חיים", או שלא?

כללי המצוות בטל ד"ה מן המפתח

נמצאת למד מכל אלו העיקרים כי בכל מקום שאמרו "בטל מצות עשה" אין עונש והפסד למעלה הימנו.

ומלבד כל מה שביארנו צריכין אנו עוד לבאר ולהודיע כי הפושע בגופו לבטל מצות עשה יותר ויותר ענשו חמור מן העובר על לא תעשה, שאם עבר אדם על לא תעשה וכששקלו זכויותיו ועונותיו הן שוין אלו כנגד אלו, על זה נאמר רב חסד מטה כלפי חסד, אבל אם בכלל מחצה העונות עון בטול עשה והוא מכלל עון פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנחא תפילי [מעולם], אע"פ שזכיותיו ועונותיו שקולין זה כנגד זה אין בזה רב חסד [מטה כלפי חסד] ואי אפשר לו שלא ירד לגיהנם כדאיתא בפ"ק דראש השנה (ר"ה יז א). ועתה ראה כמה הוא כח מצות עשה ומעלתם על לא תעשה, וכמה הוא עונש ביטול עשה גדול, והיאך מעניש בטול מצות עשה אחת והיאך הוא מכריע כל זכויותיו של אדם לחובה אע"פ שהוא מן הבינונים ומפסיד ממנו מדת רב חסד מטה כלפי חסד.

כל זה שאמרנו הוא במי שביטל מצות עשה במזיד מצד שלא חשש למצות ולא דקדק אחריה לקיימה, כההיא דגרסינן בחגיגה פ"ק (חגיגה ט ב) תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקון זה שבטל ק"ש של שחרית וק"ש של ערבית, תפלה של שחרית ותפלה של ערבית, וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. ואמרינן עלה בראש פרק תפלת השחר (ברכות כו א) א"ר יצחק א"ר יוחנן הב"ע כגון שביטל במזיד, אמר רב אשי דייקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה. אבל המבטל מצות עשה בגאוה ובוז מצד שהוא כופר במצוה ומשומד לה, הרי זה אין תקנה לתקלתו ואין לו חלק לעה"ב ויורד לגיהנם ונידון בה לדורי דורות, דגרסינן בפ"ק דראש השנה (ר"ה יז א) המינין והמשומדין והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים וכו', יורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי [כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר].

ועתה ראה כי בכל אלו שמנו חכמים שנידונין בגיהנם לדורי דורות לא מנו בהם עוברי עבירות של כריתות ומיתות ב"ד, לפי שאותן יורדין לגיהנם ונידונין שם י"ב חדש ולאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, ואחר כל זה זוכין לעה"ב, כל אחד כפי זכויותיו כך הוא חלקו, ועל הדא תנן כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וכו' [וסמכו ליה ואלו שאין להם חלק לעה"ב] כל אותם השנויים באותו הפרק, ובהם נכללים אותם שנאמרו בפ"ק דר"ה, לפי שבכלל שלשה מלכים וד' הדיוטות נכללים כל אותם שנמנו בפ"ק דר"ה אותם שיורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות. הרי לך מבואר מכמה דרכים מעלת מצות עשה על לא תעשה, ומה טעם לא הוצרך לפרש עונשים במצות עשה כמו שפירש בלא תעשה.

אם כך: אפשר להיות רשע בעולם הזה, לסבול 12 חודשים בעולם הבא/גיהינום, ואחר כך זוכים לעולם הבא/גן עדן?