מי לגן עדן?
רב ברוקא היה בשוק ואיתו אליהו, שאל רב ברוקא את אליהו, האם יש כאן בשוק אדם אשר יש לו עולם הבא? ענה אליהו: לא! פתאום ראה אליהו איש אשר נעול נעלים שחורות, אשר לא כמנהג ישראל, ואין לו ציצית, אמר אליהו לרב ברוקא: הנה, זה האיש! רץ אחריו רב ברוקא ושאל אותו במה אתה עובד? ענה האיש: לך עכשיו ותבוא מחר, למחרת שאל רב ברוקא את האיש מה עיסוקך? ענה האיש אני סוהר(שומר בבית הסוהר), ואני מפריד בין גברים ונשים, אני מניח את מיטתי בין גברים לנשים, כדי שלא יבואו לכדי איסור, פעם ראיתי בת ישראל אשר נכרים שמו עיניהם עליה ומסרתי את נפשי והצלתי אותה, יום אחד הייתה אצלנו נערה מאורסת, ושמו נכרים עיניהם עליה, לקחתי יין אדום ושפכתי על חלקה התחתון של שמלתה, ואמרתי להם שהיא במחזור, שאל רבי ברוקא: מדוע אין לך ציצית? ומדוע אתה עם נעליים של גויים? ענה הסוהר אני עובד בין גויים, ואיני רוצה שיידעו שיהודי אני,
בינתיים באו עוד שני אנשים אמר אליהו לרב ברוקא: הנה גם אלה בני עולם הבא, רץ אחריהם רב ברוקא ושאל מה עיסוקכם, אמרו לו בני אדם משמחים אנחנו, ומשמחים את העצובים, ראינו שני אנשים אשר להם ריב, ואנו טורחים ועובדים כדי להשכין שלום ביניהם,
מה אנו אמורים ללמוד מסיפור זה? האם הסיפור רוצה לומר? אין חשיבות לציצית והלבוש, העיקר להיות אדם!!!
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כב עמוד א רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח(מצוי) בשוקא(בשוק) דבי לפט, הוה(היה) שכיח(מצוי) אליהו גביה(אצלו), אמר ליה: איכא(האם) בהאי(בזה) שוקא(השוק) בר(בן) עלמא(עולם) דאתי(בא)? - אמר ליה: לא. אדהכי(בנתיים) והכי(כך) חזא(ראה) לההוא גברא(גבר) דהוה סיים מסאני אוכמי, ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. אמר ליה: האי בר עלמא דאתי הוא. רהט(רץ) בתריה(אחריו), אמר ליה: מאי(מה) עובדך(עיסוקך)? - אמר ליה: זיל(לך) האידנא(עכשיו) ותא(ותבוא) למחר. למחר אמר ליה: מאי עובדך? - אמר ליה: זנדוקנא אנא, ואסרנא(ואני אוסר) גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו(יביאו) לידי איסורא. כי חזינא(ראיתי) בת ישראל דיהבי(שנתנו) נכרים עלה עינייהו(עיניהם) מסרנא(מסרתי) נפשאי(נפשי) ומצילנא(והצלתי) לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי(לקחתי) דורדייא(שמרים) דחמרא(של יין אדום) ושדאי(ושפכתי) לה(על) בשיפולה(שולי בגדיה), ואמרי: דיסתנא(דרך נשים= מחזור) היא. אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי? - אמר ליה עיילנא(נכנס) ונפיקנא(ויוצא) ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא, כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן, ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר? - אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא. אדהכי(בנתיים) והכי אתו(באו) הנך תרי(שנים) אתי(באו). אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו. אמר להו: מאי עובדייכו? - אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא(ריב) בהדייהו – טרחינן(טורחים) ועבדינן(ועובדים) להו(לעשות) שלמא(שלום).
רש"י מסכת תענית דף כב עמוד א
רב ברוקא חוזאה - שהיה מבי חוזאי. דבי לפט - מקום. אמר ליה - רב ברוקא לאליהו: מי איכא בהאי שוקא כו'.
מסאני אוכמי - מנעלים שחורים, שלא כמנהג היהודים. ולא רמי חוטא - לא הטיל ציצית בטליתו.
אמר ליה - אליהו לרב ברוקא: האי בר עלמא דאתי הוא. קרא ליה - רב ברוקא לההוא גברא.
זנדוקנא - שומר בית האסורין. רמינא פורייאי כו' - מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים. דיהבי נכרים עינייהו עלה - בעלי בית האסורים. איתרמי נערה כו' - דהויא בבית הסוהר. דורדיא דחמרא - שמרים של יין, האדומים כדם.
בשיפולה - בשולי בגדיה. דיסתנא - דרך נשים לה, ומאוסה היא, והוא לשון פרסי. אמר ליה - אליהו לרב ברוקא: הני נמי בני עלמא דאתי נינהו. בדוחי - שמחים, ומשמחים בני אדם. טרחינן - במילי דבדיחותא בינייהו. עד דעבדי שלמא - שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו': הבאת שלום בין אדם לחבירו.
