רשע לגיהינום ל- 12 חודש?
משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א [א] כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נח עמוד (ב) דאמר רבי חנינא: הכל יורדין לגיהנם, חוץ משלשה. הכל סלקא דעתך? אלא אימא: כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. - מכנה היינו מלבין! - אף על גב דדש ביה בשמיה. אגב צריך להסתכל ממש טוב, מי אלה ש"כביכול" אינם חוזרים מהגיהינום, כולם הם אלה שפגעו איש בריעהו (הערת שוליים: איני מאמין בגן עדן ובגיהינום באיזה עולם דימיוני/עולם הבא)
כללי המצוות בטל ד"ה מן המפתח
נמצאת למד מכל אלו העיקרים כי בכל מקום שאמרו "בטל מצות עשה" אין עונש והפסד למעלה הימנו.
ומלבד כל מה שביארנו צריכין אנו עוד לבאר ולהודיע כי הפושע בגופו לבטל מצות עשה יותר ויותר ענשו חמור מן העובר על לא תעשה, שאם עבר אדם על לא תעשה וכששקלו זכויותיו ועונותיו הן שוין אלו כנגד אלו, על זה נאמר רב חסד מטה כלפי חסד, אבל אם בכלל מחצה העונות עון בטול עשה והוא מכלל עון פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנחא תפילי [מעולם], אע"פ שזכיותיו ועונותיו שקולין זה כנגד זה אין בזה רב חסד [מטה כלפי חסד] ואי אפשר לו שלא ירד לגיהנם כדאיתא בפ"ק דראש השנה (ר"ה יז א). ועתה ראה כמה הוא כח מצות עשה ומעלתם על לא תעשה, וכמה הוא עונש ביטול עשה גדול, והיאך מעניש בטול מצות עשה אחת והיאך הוא מכריע כל זכויותיו של אדם לחובה אע"פ שהוא מן הבינונים ומפסיד ממנו מדת רב חסד מטה כלפי חסד.
כל זה שאמרנו הוא במי שביטל מצות עשה במזיד מצד שלא חשש למצות ולא דקדק אחריה לקיימה, כההיא דגרסינן בחגיגה פ"ק (חגיגה ט ב) תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקון זה שבטל ק"ש של שחרית וק"ש של ערבית, תפלה של שחרית ותפלה של ערבית, וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. ואמרינן עלה בראש פרק תפלת השחר (ברכות כו א) א"ר יצחק א"ר יוחנן הב"ע כגון שביטל במזיד, אמר רב אשי דייקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה. אבל המבטל מצות עשה בגאוה ובוז מצד שהוא כופר במצוה ומשומד לה, הרי זה אין תקנה לתקלתו ואין לו חלק לעה"ב ויורד לגיהנם ונידון בה לדורי דורות, דגרסינן בפ"ק דראש השנה (ר"ה יז א) המינין והמשומדין והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים וכו', יורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי [כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר].
ועתה ראה כי בכל אלו שמנו חכמים שנידונין בגיהנם לדורי דורות לא מנו בהם עוברי עבירות של כריתות ומיתות ב"ד, לפי שאותן יורדין לגיהנם ונידונין שם י"ב חדש ולאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, ואחר כל זה זוכין לעה"ב, כל אחד כפי זכויותיו כך הוא חלקו, ועל הדא תנן כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וכו' [וסמכו ליה ואלו שאין להם חלק לעה"ב] כל אותם השנויים באותו הפרק, ובהם נכללים אותם שנאמרו בפ"ק דר"ה, לפי שבכלל שלשה מלכים וד' הדיוטות נכללים כל אותם שנמנו בפ"ק דר"ה אותם שיורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות. הרי לך מבואר מכמה דרכים מעלת מצות עשה על לא תעשה, ומה טעם לא הוצרך לפרש עונשים במצות עשה כמו שפירש בלא תעשה. אם כך: האם אפשר להיות רשע בעולם הזה, לסבול 12 חודשים בעולם הבא/גיהינום, ואחר כך זוכים לעולם הבא/גן עדן?
והרשעים נמצאים בגיהינום רק שנים עשר חודשים? אם כך מה הטעם להיות צדיק?
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לג עמוד ב יש מי שנקרא רשע ונידון בגיהנם י"ב חדש. רשע גמו'ר שאין לו [הרהור] תשוב' אין לו תקנה ונידון לעולם בגיהנם. רבנן אמרי רשע נידון בגיהנם ששה חדשים. רשע גמור שנים עשר חדש. והני מילי כשהרהרו לעשות תשובה ומתו אבל אם לא הרהרו לעשות תשובה ולא עשו תשובה עליהם הפסוק אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' [ישעיה סו]:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א פרק ט אמרו חכמי' מכת מצרים י"ב חדש מכת איוב י"ב חדש. רשעים בגיהנם י"ב חדש שנ' והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'
סדר עולם רבה (ליינר) פרק ג משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם /ישעיהו/ סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו (שם /ישעיהו ס"ו כ"ג/), לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), ומקבלים עיסוי מהצדיקים שדורכים עליהם?
רא"ש מסכת ראש השנה פרק א סימן ה
הא דאמרי' לעיל רשעים גמורים דהיינו רוב עונות נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנום אע"ג דכתיב בקרא (דניאל יב) דראון עולם לא בעי למימר שאין להם תקנה לעולם אלא נידונין י"ב חדש ושוב באין לעולם הבא אחר שכלה דינם בגיהנום י"ב חדש. ודראון כמו די שראו אותו העולם נמצא ששה חלוקים בדיני העולם הבא.
א צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה"ב:
ב בינונים וליכא בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן ורב חסד מטה כלפי חסד:
ג אבל יש בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ומבצבצין ועולין:
ד רובן עונות ואין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר שסבלו את דינם י"ב חדש באין לחיי העוה"ב:
ה רובן עונות ויש בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים:
ו אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. איך "כל ישראל יש להם חלק" אם הצדוקים לא זוכים?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) גן עדן; גיהנם עמוד 92
א"ר יהושע בן לוי פעם אחת הלכתי בדרך ומצאתי אליהו הנביא ז"ל אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם? אמרתי לו הן. הראני בני אדם שתלויין בחוטמם ובני אדם שתלויין בידיהם, וב"א שתלויין בלשונם, וב"א שתלויין ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויין בעיניהם, והראני ב"א =בני אדם= שמאכילין אותם בשרם, וב"א שמאכילין אותם גחלי רתמים, וב"א יושבים חיים ותולעים אוכלין אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילין אותם חול דק והיו מאכילין אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב"ה אומר להם רשעים כשאכלתם את הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר שני רשעים שברת (תהלים ג' ח'). והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו (שם /תהלים/ מ"ט ט"ו). אמר ר' יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת. זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם עד שמשלימין לכל עבירות שיש בידו. למה הדבר דומה לבעל חוב שהיה לו בעלי חובות הרבה והוליכוהו אצל המלך, א"ל המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם. באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותו ביניהם.
פרק שלישי: תניא שלשה יורדין לגיהנם ואין עולין, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר, וי"א אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם. בכל ערב שבת מוליכין אותן לשני הרים של שלג ומניחין אותן שם, ובמוצאי שבת מחזירין אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם. ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול, והקב"ה אומר להם רשעים אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו (איוב כ"ד י"ט) כלומר אף בשאול חטאו.
פרק רביעי: כל י"ב חדש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם (מלאכי ג' כ"ט), ואח"כ נשמתן חוזרת בהם והם יוצאים מגיהנם, ופניהם שחורות כשולי קדירה והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. אבל אומות העולם עובדי ע"ז דנים אותם בשבעה מדורות של אש ובכל מדור ומדור י"ב חודש. ונהר דינור יוצא מתחת כסא הכבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו. וז' מדורות יש ביניהם ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים, שלא עשו כהוגן, ולאותה שעה אמר שלמה ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך וגו'. ואחד מהם אינו נמלט אלא א"כ יש בו תורת /תורה/ ומעשים טובים. אחרי כל זאת הקב"ה מרחם על בריותיו שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. סליק מסכת גיהנם.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יהושע בן לוי עמוד 212
אגרת ר' יהושע בן לוי. +[תורה אור פל"ח]+.
אגרת שלח ר' יהושע בן לוי על ידי מלאך המות מתוך גן עדן לרבן גמליאל וזקני ישראל: כשהגיע זמני ליפטר מן העולם אמר הקב"ה למלאך המות עשה לו כל אשר יבקש ממך, הלך אצלי ואמר לי הגיע זמנך ליפטר מן העולם אלא כל דבר שאתה מבקש ממני אעשה לך. כששמעתי כך אמרתי לו מבקש אני ממך שתראני מקומי בגן עדן. אמר לי לך עמי ואראהו לך, אמרתי לו תן לי החרב שלך שלא תבהילני בו, מיד נתן לי החרב והלכנו שנינו עד שבאנו אצל חומות גן עדן וכשהיינו שם אצל החומה לקח מלאך המות אותי והגביהני והנחני על חומת גן עדן ואמר לי ראה מקומך, מיד קפצתי מן החומה ונפלתי בגן עדן, ואחז הוא בכנף מעילי ואמר לי צא משם, ונשבעתי בשם שלא לצאת משם, ולא היה רשות למלאך המות ליכנס שם, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע ראה מה עשה בן לוי כי בזרוע נטל חלקו בגן עדן, אמר להם הקב"ה לכו ובדקו אם נשבע קודם לכן והיה מפר שבועתו אף הוא יפר אותה עתה, ויצאו ובדקו ואמרו מימיו לא עבר על שבועתו, אמר להם אם כן לא יצא משם. באם האלוהים לא ידע אם הפיר הריב"ל שבועה? שהוא שולח את המלאכים לבדוק? ובהנחה שיבוא הליצן ויטען שהאלוהים רצה שהמלאכים יראו לבד, האם יכול להיות שהמלאכים לא היו מאמינים לאלוהים אם היה אומר להם שהריב"ל מימיו לא הפיר שבועה? כיון שראה מה"מ =מלאך המות= שלא היה יכול להוציאני אמר לי תן לי החרב ומאנתי לתתה לו עד שיצאה בת קול ואמרה תן לו הסכין שצריכה לבריות, ואמרתי לו אז השבע לי שלא תראה אותה לבריות בשעה שאתה נוטל נשמתן של בני אדם. שבתחלה בכל מקום שהיה מוצאו שוחטו בפני הכל כבהמה ואפילו בחיק אמו, ובאותה שעה נשבע לי ונתתיה לו. והתחיל אליהו מכריז לפני ואמר לצדיקים פנו מקום לבר ליואי, הלכתי ומצאתי רבי שמעון בן יוחאי שהיה יושב על שלשה קינובין של צדיקים, אמר לי את בר ליואי? אמרתי לו הן, א"ל ראית הקשת מימיך, אמרתי לו הן, א"ל אם כן אין אתה בר ליואי. ולא היה הדבר כך, כי לפי האמת לא נראתה הקשת בימי, וכחשתי למען לא אחזיק טובה לעצמי, כי הקשת הוא אות ברית בין הקב"ה ובין הארץ וכל זמן שנראת הקב"ה מרחם על עולמו, וכל זמן שיש צדיק בעולם אין צורך לקשת, שבשביל צדיק אחד העולם עומד שנאמר וצדיק יסוד עולם.
והנה חפשתי גן עדן כלו ומצאתי בו שבעה בתים וכל בית ובית שנים עשר ריבוא מילין באורך וברוחב, כאורכן כן רוחבן. הבית הראשון כנגד הפתח הראשון בגן עדן שוכנים בו גירי צדק שבישראל והקירות שלו בנויות מזכוכית וקורותיו ארזים, וכשבאתי למודדו עמדו כל הגרים ובקשו לעבור, ענה עובדיה הצדיק שהוא ממונה עליהם ואמר, מגין זכותכם שישב זה עמכם, מיד הניחוני למודדו. הבית השני כנגד פתח השני בגן עדן והוא בנוי מכסף וקורותיו ארזים ויושבים בו בעלי תשובה ומנשה בן חזקיהו ממונה עליהם. הבית השלישי כנגד הפתח השלישי בגן עדן והוא בנוי מכסף וזהב ושוכנים בו האבות וכל ישראל שיצאו מארץ מצרים ודור המדבר וכל בני דוד המלך חוץ מאבשלום, ושם דוד ושלמה ושם כלאב בן דוד חי, ושם כל מלכי בית דוד חוץ ממנשה, ושם משה ואהרן שהם ממונים עליהם, ושם כל כלי כסף וזהב הנחמדים וכלי אבנים טובות ושמנים וחופות ומטות וכסאות ומנורות של זהב ושל אבנים טובות ומרגליות. אמרתי למי אלה מזומנות? ענה דוד ואמר לי כל אלה לבנים השוכנים בעולם שבאת ממנו, ואמרתי לו שמא יש שם מאומות העולם אפילו מבני עשו אחינו, אמר לי לא, שכל טובה שהם עושים בעולם הקב"ה משלם להם שכרם בחייהם ובסוף יורשים גיהנם, אבל בישראל כל רשע שבהם לוקה בחייו וזוכה לגן עדן.
