הזויים
בראשית רבה פרשה נב ו ואבימלך לא קרב אליה וגו', הגוי גם צדיק תהרוג, אמר אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו, א"ר ברכיה אי גוי זה תהרוג צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי וגו' והיא גם היא, היא וחמריה וגמליה ובני ביתא ואנשי ביתה כולם אמרו כן, בתם לבבי הדא אמרת משמוש ידים היה. בראשית כ (א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:(ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג:(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת: החמורים, והגמלים, דיברו עם אבימלך? והעידו על שרה שהיא אחותו של אברהם? האם זה שכתוב "הוּא אָמַר" "וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה" לא מעיד, שאף אחד אחר לא נשאל ולא העיד? ובהנחה שננסה לקבל את הרעיון בבראשית רבה האם אֲבִימֶלֶךְ דיבר בשפת בעלי החיים, או שבעלי החיים דיברו בשפת אדם? ובהנחה שקרה "הנס", מדוע לא סופר בתורה? מדוע כותב התורה הסתיר את "הנס" הגדול הזה? ובהנחה שרצה כותב התורה להסתיר זאת מי אישר ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגלות "סוד" זה? מה על הנאמר הבא? דברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד א ואמר רב אחא בר יעקב: עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות, דכתיב +יחזקאל א'+ ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך - אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב הנכנס לבית הכסא, אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם. אמר אביי: לא לימא אינש(איש) הכי(כך), דלמא(שמא) שבקי(הניח אותי) ליה(לו) ואזלי(והלכתי). אלא לימא: שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם. ואם אינך אומר זאת, הם נכנסים איתך? מה פירוש "כבודו מלא עולם" האם יש מקומות שהוא לא נמצא? האלוהים רואה גם רנטגן, או שיש מקומות שמוסתרים ממנו? אם האלוהים לא נמצא או רואה, אם כך: האם בשירותים אפשר לעשות כל דבר ולהעלים מהאל? אוי לעם שוטה ולא חכם הרי כל בעל חיים עושה צרכיו בעולמו של האלוהים ואף בעל חיים אינו עושה זאת בסתר, אם הייתה לאלוהים בעיה, הוא כבר היה מוצא דרך לפתור אותה, הרי הציווי לכסות "אֶת צֵֽאָתֶֽךָ" לא נועד לכסות מפני האלוהים, אלא מפני בני האדם אחרים, הרי האלוהים היה יכול להטמיע בכל בעלי החיים את רצונו שיכסו צואתם והם היו עושים,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב עמוד א תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פנים ברבך! - אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך.
תניא, בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו רבי יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך! - אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.
רב כהנא על, גנא(שכב) תותיה(תחת) פורייה(מיטתו) דרב(של רב). שמעיה(שמע אותו) דשח ושחק ועשה צרכיו(כלומר שמע את שיחתו עם אשתו בשעת תשמיש), אמר ליה: דמי(דומה) פומיה(פה שלו) דאבא(של אבא) כדלא(כמו שלא) שריף(שורף) תבשילא(תבשיל)! אמר לו: כהנא, הכא את? פוק(צא), דלאו(זה לא) ארח(דרך) ארעא(ארץ). אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיט עמוד ב דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) +מסורת הש"ס: [אסי]+: מאי דכתיב +בראשית כא+ ויגדל הילד ויגמל - עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: יהושע בן נון +דברי הימים א ז+ נון בנו יהושע בנו. אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר +תהלים קטז+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. מה בעצם באה ללמד גמרא זו? האם מי שלא ניכנס לארץ לא מברך על היין לאחר הסעודה? מי שאין לו בן לא מברך על היין לאחר הסעודה? איזה קטע הזוי זה? כל ה"צדיקים" שמתו בחו"ל לא יכולים לברך בסוף הארוחה על היין, ורש"י ושכמתו שלא היו להם בנים, גם לא יכולים? היכן תהייה סעודה זו? ואם היא בשמיים מדוע ב"עתיד"? כל יום אוכלים ושותים? ואיך גמרא זו מסתדרת עם הגמרא הבאה שאין אכילה ושתייה בשמיים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א מרגלא(שגור) בפומיה(בפיו) דרב: [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.
איך שתי הגמרות האלה מסתדרות עם הגמרא הבאה, הטוענת שהגמרא ניתנה בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ארגיע - אניח: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: האם אלוהים עוד לא החליט אם יש אכילה ושתייה בשמיים או אין? אלוהים אינו סגור על עצמו?
פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
