יואב הכהן, האם אלה חכמים? 3

מותר או אסור? האם אלה חכמים? "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כן!

שולחן ערוך אורח חיים סימן שטז סעיף י כל חיה ורמש (מד) שהם נושכים וממיתים ודאי, נהרגים בשבת כב אפילו אין רצין (מה) אחריו; ושאר מזיקין, * כגון: נחש ועקרב מקום שאינם ממיתין, (מו) אם רצין אחריו, מותר להרגם; ואם לאו, אסור. אבל מותר (מז) לדורסם לפי תומו, * (מח) כג ואפילו במתכוין אלא שמראה עצמו כאילו אינו מכוין. מה פירוש "מראה עצמו כאילו אינו מכוין"? "מראה... כאילו" למי? האם זה מערכון של הגשש? הרי איך מקיימים את "דורסם לפי תומו"? איך מסתדר "אסור" ו"דורסם לפי תומו"" עם "מותר" "ואפילו במתכוין"? למי "מראה" "כאילו אינו מכוין"? למי עושים את כול ההצגה הזו? האם זה שציווה את המצוות בתורה, הוא סוג של פראייר? הוא אינו יודע מחשבות אדם? מדוע צריך אדם להרוג את בעל החיים? הרי מה יהיה על הנאמר בגמרא הבא? "אין הערוד/הנחש ממית החטא ממית"? האם יכול להיות שהאלוהים רוצה שתמות ושלח "מזיק", ותוכל להתחמק ע"י זה שתהרוג את בעל החיים ששלח האלוהים? מה פירוש הדברים הבאים? דברים לב (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: שמואל א ב (ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: מלכים ב ה (ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי: האם "השליח/המזיק" אינו במצוות האלוהים? זו תורה למשה בסיני? רק מטומטם יכול לכתוב שטות כהלכה הזו, ורק מטומטם אחר יכול לקבל אותה כתורה למשה מסיני,

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

==================== אסור להרים אבן מחבית, אבל להרים את כל החבית עם האבן מותר?===========================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שט סעיף ד (יג) שכח אבן ע"פ(על פי) חבית, או מעות על הכר, מטה חבית (יד) על צדה והאבן נופלת, ה ומנער הכר (טו) והמעות נופלים; ואם היתה החבית בין החביות, (טז) בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה, * (יז) יכול להגביה כמו שהיא עם האבן למקום אחר להטותה שם כדי שיפול מעליה. * ואם הניחם עליה מדעתו, (יח) ו ע"ד(על דעת) שישארו שם (יט) <א> בכניסת השבת, (כ) אסור להטות ולנער. (כא) ז וי"א(ויש אומרים) דאפילו הניחם שם ע"ד(על דעת) שישארו שם (כב) בכניסת השבת * כדי שיטלם בשבת, מותר להטות ולנער בשבת; ולא אסרו אלא במניחם ע"ד שישארו שם כל השבת. הגה: (כג) <ב> ואז אפילו נטל האיסור משם, אסור לטלטל הכלי דמאחר שנעשה בסיס לדבר האסור למקצת השבת, אסור כל השבת כולה; (כד) וכן בכל מוקצה. וכן לקמן סימן ש"י. אם אדם הניח (כה) דבר מוקצה על של חבירו, (כו) לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האסור, דאין אדם אוסר של חבירו (כז) ח שלא מדעתו (א"ז). אסור להטות ולנער אם הניחם על דעת, אבל יש אומרים שמותר?

סעיף ה (כח) הא דלא שרי אלא להטות ולנער, דוקא בצריך לגוף החבית והכר; אבל אם צריך למקום החבית והכר (כט) ולא הספיק לו הטייה והניעור, ט יכול לטלטלם עם האבן ועם המעות שעליהם לפנות מקומם. (וכן הוא לקמן סי' ש"י).

אסור להרים את האבן מהחבית, אבל להרים את כל החבית עם האבן מותר? האם זו סוג של בדיחה? בקיצור: כל האפשרויות פתוחות, איזה יופי שהאלוהים נתן לנו "חכמים" כאלה, אחרת אנה אנו באים?

=============================== כדור-רגל בשבת אסור או מותר?===========================================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שא סעיף ב בחורים המתענגים בקפיצתם ג ומרוצתם, (ה) מותר. (ו) ד <א> וכן לראות * כל דבר שמתענגים בו ((ז) וכן ה מותר לטייל ב"י).

שולחן ערוך אורח חיים סימן שח סעיף מה אסור לשחוק בשבת ויו"ט (קנז) עב בכדור. הגה: (קנח) עג ויש מתירין, ונהגו להקל (תוס' פ"ק דביצה). האם לא קיבלו "אבותינו" את אותה "תושב"ע" ב"מסורת"? הרי מה פירוש "אסור" "ויש מתירין"? אסור או מותר? מתי נכתב ונחתם השולחן ערוך? האם לפני שהומצא הכביש/ריצוף, או לאחר שהומצא הכביש/ריצוף? הרי הכביש/ריצוף עוד לא היו קיימים, לכן לפי השולחן ערוך לדברי המתירין יש אפשרות לשחק בשבת כדור-רגל על מצע-חול, האם כאשר אתה בועט אתה יכול לגרום לרגב-אדמה לצאת ממקומו? מה יהיה אם המשחק הוא היכן שיש עשב? מה יהיה על "אבות מלאכה" ותולדותיהם? רמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכה א מלאכות שחייבין עליהן סקילה וכרת במזיד או קרבן חטאת בשגגה, מהן אבות ומהן תולדות, ומנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואלו הן: החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזריה, והברירה, והטחינה, וההרקדה, והלישה, והאפיה, והגזיזה, והלבון, והנפוץ, והצביעה, והטויה, ועשיית הנירין, והנסכת המסכה, והאריגה, והבציעה, והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבנין, והסתירה, וההכאה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה, וההעבדה, ומחיקת העור, וחתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות. איך מסתדרת ההלכה הבאה בשולחן ערוך אורח חיים סימן שטז סעיף יא לא ישפשף ברגליו רוק (מט) כד ע"ג(על גבי) קרקע, משום משוה גומות אסור להשוות גומות? אבל לבעוט בכדור "יש מתירין"? האם "בחורים המתענגים בקפיצתם ג ומרוצתם, (ה) מותר" אינם נחשבים כמשווים גומות? הרי כל אדם ההולך על דרך-עפר, הרי באיזהו שהוא מקום הוא נחשב משווה גומות? אם כך: האם מלכתחילה אסור לצאת מהבית בשבת אם אין כביש מרוצף?

================================ מלאכה בשני מיני בהמה?=====================================

דברים כב (י) לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: רמב"ם הלכות כלאיים פרק ט הלכה (ח) כל העושה מלאכה בשני מיני בהמה או חיה כאחד, והיה אחד מהן מין טהורה, והשני מין טמאה - הרי זה לוקה בכל מקום, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב, י). אחד החורש, או הזורע, או המושך בהן עגלה או אבן כאחד, ואפילו משכן כאחד או הנהיגן כאחד, ואפילו בקול - לוקה, שנאמר "יחדיו", מכל מקום; אבל המזווגן, פטור עד שימשוך או ינהיג: איך הגיעו "חכמים" לזה ש"לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" קשור לכשרות? והאם מפני שאחד כשר ואחד אינו כשר אסור לחרוש בהם? אם כך: האם מותר ביונה ושור? בתרנגולת וְעֵז? בשור וְעֵז? בסוס וגמל? אסור "כל שני מינין שאחד טמא ואחד טהור"?

הלכה (ט) ואחד שור וחמור, ואחד כל שני מינין שאחד טמא ואחד טהור - בין בהמה עם בהמה, כחזיר עם הכבש, או חיה עם חיה, כיחמור עם הפיל, או חיה עם בהמה, ככלב עם העז או צבי עם החזיר, וכיוצא בהן - על כל אלו, לוקה מן התורה, שהחיה בכלל בהמה היא, כמו שביארנו במאכלות אסורות. אבל מדברי סופרים - כל שני מינין שהן כלאיים בהרבעה, אסורין לחרוש בהן כאחד ולמשוך אותן ולהנהיגן; ואם עשה בהן מלאכה כאחד, או משך, או הנהיג - מכין אותו מכת מרדות. ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חיה שבים, כגון עז עם שיבוט; ואם עשה, פטור: אם אסור, איך פטור?

האם הלכה היא "מסורת" "תושב"ע" מסיני. ומהאלוהים למשה?

========================= אסור לשכור חזנים בשבת? ויש מי שמתיר?========================================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שו סעיף ה אסור לשכור חזנים (כב) להתפלל בשבת; (כג) ח ויש מי שמתיר. הגה: ואם שכרו (כד) ט [ה] לשנה או לחודש, לכ"ע שרי (ד"ע). אסור או מותר? האם לא התקבלה "מסורת" "תושב"ע" בסיני ממשה? האם לשכור חזן לשבת או יום כיפור, אינו נחשב כעבודה בשבת לחזן? החזן מקבל משכורת, וזה אינו נחשב לו כעבודה או מלאכה בשבת?

==============חייב אדם לקרוא פרשת שבוע שניים מקרא ואחד תרגום? וירא שמים קורא גם רש"י? ==============

שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה סעיף א אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב (א) לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע (ב) א שנים מקרא ואחד [א] תרגום <א> אפילו ב עטרות (ג) ודיבן. (במדבר לב, ג).

סעיף ב אם למד הפרשה (ד) ג בפירוש רש"י (ה) חשוב ד כמו תרגום, וירא שמים יקרא * (ו) <ב> תרגום וגם [ג] פירוש רש"י. אם "חייב לקרות... שנים מקרא ואחד [א] תרגום", מה עשו "אבותינו" לפני תרגום התורה ע"י אונקלוס הגוי? איך מסתדר קריאת תרגום עם הדברים הבאים? רמב"ם סדר תפילות (מא) ברכה אמצעית של מוסף ראש חודש שחל להיות בשבת: אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי; ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות, מה עניין בחר בנו מכל הלשונות, אם לא חשוב באיזה שפה מדברים, קוראים, כותבים? הרי היה מספיק "בחרת בנו מכל העמים" ולא חשוב הלשון? לכן: אם יש חשיבות לשפה, מה עניין התרגום? ולארמית? מדוע צריך תרגום, אם בחר בנו מכל הלשונות?

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם. ולא שנו את לשונם ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב.

ויקרא רבה פרשה לב רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן (טז) ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים שלא שנו את שמותם, ול"ש(ולא שנו) את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות, ל"ש שמותן שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו, ל"ש את לשונם שנא' (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם שהיו מספרין בלה"ק =בלשון הקדש

איך מסתדר פירוש רש"י הבא עם קריאת תרגום כל שבוע? רש"י מסכת מגילה דף כא עמוד ב ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין - שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש, והתרגום הוא לעז הבבליים, ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות, אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי.

איך מסתדר סעיף ב בשולחן ערוך שירא שמיים לומד רש"י? הרי מה עשו "אבותינו" עד שהגיע פירוש רש"י? האם עד אז "אבותינו" לא היו יראי-שמיים? רש"י חי כאלף שנה לאחר חורבן הבית השני? אם כך מה עשו עד אז?

============================== אסור להסתרק במסרק בשבת, מותר לסרק עם היד?=============================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שג סעיף כז (פה) אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר, (פו) כב שא"א (פז) שלא יעקרו שערות. אבל מותר * כג לחוף (פח) ולפספס ביד (ב"י). אם כך: איך אסר "הרב" עובדיה לקנח את האף בשבת?

================================= אסור לצאת מהבית עם שן זהב========================================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שג סעיף יב אם חסר אחת משיניה ומשימה אחר במקומו, אם הוא של זהב, לא תצא בו דכיון שמשונה במראה משאר שינים דלמא מבזו לה ושקלה ליה וממטיא. אבל של כסף שדומה לשאר שינים, מותר, וכ"ש(וכל שכן) שן דאדם. מה יעשו כל הגרוזינים והגרוזיניות? האם לא יטיילו בשבת?

===================================== על תקיעות בשופר?=============================================

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ סעיף ב א תרועה זו האמורה בתורה, (ה) נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה, או אם היא מה שאנו קורים שברים, <א> או אם הם שניהם יחד; לפיכך, כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים, (ו) ותש"ת ג' פעמים, ותר"ת ג' פעמים. לא יודעים מה היא תרועה האמורה בתורה? האם לא העבירו "במסורת" מאב לבן את צורת התקיעה והתרועה? הלכות בְּאֲלָפִים העבירו בע"פ, לא שכחו הלכה אחת, וצורת תרועה אינם יודעים?

=============================================================================================

=============================== הלכות הזויות? מוזרות? מותר ואסור בכפיפה אחת?============================

שולחן ערוך אורח חיים סימן שטז סעיף יא

לא ישפשף ברגליו רוק (מט) כד ע"ג(על גבי) קרקע, משום משוה גומות, * אבל מותר לדרסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולהשוות גומות; (נ) <י> ואע"ג דממילא ממרח הוא, כי לא מכוין * (נא) שרי, כה משום מאיסותא.

שולחן ערוך אורח חיים סימן רסג סעיף ו

* (כח) בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת (כט) בחדרם (ל) יג ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו (לא) יד א"צ(אין צריך) להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן שנ

סעיף ב לא יעמוד אדם ברשות הרבים * (ט) וישתין ג או ירוק * ברשות היחיד (י) או בכרמלית, או איפכא(הפוך), אפילו אם ד הוציא (יא) פיו ואמתו לחוץ.

סעיף ג * רוקו שנתלש בפיו (יב) ומוכן לזרקו, (יג) יש מי שאומר (יד) שלא ילך ד' אמות * ברשות הרבים עד שירוק. ההלכות האלה ניתנו משמיים? זו תורה למשה מסיני?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רעח סעיף (א) א מותר * (ב) לכבות הנר * <א> בשביל שישן * (ג) החולה שיש בו סכנה.