האם אלה "חכמים"?
החמור של אברהם, והחמור של המשיח, זהו אותו חמור?
שמות ד (כ) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: רש"י על החמור - חמור המיוחד הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנא' (זכריה ט) עני ורוכב על חמור: החמור הזה חי לעולם?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה וגו' - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא: אם כך: אולי יציאת מצרים הייתה לפני בריאת העולם? או שמשה היה לפני אברהם? והמבול עוד לא היה, הוא עוד יהיה?
ויקרא יח (יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא: רש"י ערות אשה ובתה - (יבמות צז) לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ) לשון קיחה אבל אנס אשה מותר לישא בתה: אוי לעם שאלו "חכמיו"? ואוי ל"חכמים" שעם של שוטים בחר בהם כ"חכמיו"? האם מותר להתקלח עם אישה ובתה, ללא קיום יחסי מין? האם מותר לשכב עם אישה ובתה, כשהן ערומות, ביחד, ללא קיום יחסי מין? האם אין כוונת הפס' בתורה שאין לראות אישה ובתה במערומיהן?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שמות ד (יט) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ: רש"י כי מתו כל האנשים - מי הם דתן ואבירם חיים היו אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת (נדרים סד): האם האלוהים התכוון שהם לא מתו, רק שהם נעשו עניים? האם עניים אינם יכולים לבקש את נפשך, מפני שאומר האלוהים למשה "הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ"? מה עניין "הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" אצל עני או עשיר? האם דתן ואבירם ביקשו את נפשו או מלך מצרים? מה עניין שסיפרו לנו שעבדים היו אבותינו, אם הם היו עשירים? האם במצרים היו אבותינו עבדים אבל עשירים?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במדבר כא (ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: רש"י באלהים ובמשה - השוו עבד לקונו (במ"ר): למה העליתנו - שניהם שוים: ונפשנו קצה - אף זה לשון קצור נפש ומאוס: בלחם הקלוקל - מד (ע"ז ה) לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא: האם לפי פרשנות זו, ארבעים שנה במדבר, לא עשו בני ישראל צרכים?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
(לד) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: רש"י אל תירא אותו - (נדה סא) שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר (בראשית יד) ויבא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים שנא' (דברים ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים: עוג חי כמה מאות שנים, מאברהם עד כניסת עם ישראל לארץ ישראל?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים ד (לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: רש"י לימים ראשונים - על ימים ראשונים: ולמקצה השמים - וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה זהו פשוטו. ומדרשו מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה:הנהיה כדבר הגדול הזה - מהו הדבר הגדול השמע עם וגו': אם כך: מדוע יש בעיה עם "תורתו" של דרווין, הרי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" גם אומרים שהאדם השתנה, ואינו מה שהיה בבריאה? אמנם אצל דרווין תהליך האבולוציה הוא שאדם התפתח עם הדורות, ואצל "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" פשוט יש אבולוציה הפוכה, האדם מדרדר והופך לבעל חיים, הרי קבעו שהדור הולך ופוחת, בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: איך מסתדר פירושו של רש"י ש"אדם הראשון" היה ענק עם הפס' הבא? בראשית ה (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: הרי אם אדם הוליד בצלמו ובדמותו הרי גם שת היה ענק? ואנו בניו, איננו בצלמו ובדמותו, של אדם?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים ח (ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: רש"י שמלתך לא בלתה - ענני כבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם כלבוש הזה של חומט שגדל עמו: לא בצקה - לא נפחה כבצק כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות: ענני שמיים/כבוד עובדים בתור עוזרת בית של עם ישראל במדבר? לעם ישראל היו בגדי סטרצ'? בהנחה שצודק רש"י בפירושו איך יסביר את הפס' הבאים? שמות יט (ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהֹוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: האם ממש יצאו בני ישראל על כנפי נשרים? או שכוונת הכותב היא מטפורית? יהושע כד (יב) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ:(יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: האם כל המלחמות שעליהם מסופר בספר יהושע לא התקיימו? שהרי טוען יהושע שלא בחרב ולא בקשת לקחו ישראל את הארץ מיד העמים שישבו בה, והצרעה היא שסילקה את תושבי הארץ?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק ז הלכה (יב) ודנין דיני ממונות ודיני מכות ודיני נפשות, במועד; ומי שלא קיבל עליו הדין, משמתין אותו במועד. וכשם שדנין במועד, כך כותבין מעשה בית דין וכל הדומה לו. כיצד, כותבין הדיינין איגרות שום ששמו לבעל חוב, ואיגרות שמכרו בהן למזון האישה והבנות, ושטרי חליצה ומיאונין; וכל הדומה להן מדברים שצריכין הדיינין לכותבן כדי שיזכרום, כגון טענות בעלי דינין; או דברים שקיבלו עליהן, כגון איש פלוני נאמן עליי, או איש פלוני ידון לי. מי שצרך ללוות במועד, ולא האמינו המלווה - הרי זה כותב שטר. וכן כותבין גיטין וקידושי נשים ושוברין ומתנות, שכל אלו כצורכי רבים הן: הלכה (יג) ואסור לכתוב במועד, אפילו ספרים תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו, וטווה תכלת לבגדו. ואם אין לו מה יאכל, כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו: הלכה (יד) ומותר לכתוב איגרות של שאילת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונן, ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות: אם כך: מדוע הרבנות אינה עובדת בחגים?
--------------------------------------------------------------------------
הלכה (טו) עושין כל צורכי המת במועד, גוזזין שיערו, ומכבסין כסותו, ועושין לו ארון. ואם לא היו לו נסרים, מביאין לו קורות ונוסרין מהן נסרים בצנעה בתוך הבית; ואם היה אדם מפורסם, עושין אפילו בשוק. אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו לוחות לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהן קבר: אם כך: על מה נאמר? בדברים טז (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: האם "לֹא תַכִּיר פָּנִים" משמעו שיש "יהודי" ששווה יותר מ"יהודי" אחר? היכן בתורת משה, התורה שבכתב, יש הבדל בין אדם "יהודי" אחד לאדם "יהודי" אחר?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק ז הלכה (כב) אין עושין סחורה במועד, בין למכור בין לקנות; ואם היה דבר האבד שאינו מצוי תמיד לאחר המועד, כגון ספינות או שיירות שבאו או שהן מבקשים לצאת, ומכרו בזול או לקחו ביוקר - הרי זה מותר למכור או לקנות. ואין לוקחין בתים ואבנים ועבדים ובהמה, אלא לצורך המועד: "כסף יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים" אם אתה מרוויח, הכול מותר? הידד ל"חכמים", "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"!
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק ח הלכה (ז) בונה אדם איצטבה לישב או לישן עליה. הציר, והצינור, והקורה, והמנעול, והמפתח שנשברו - מתקנן במועד כדרכו, בין של ברזל בין של עץ, שזה הפסד גדול הוא - שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות, נמצא מאבד כל מה שבבית; וכבר ביארנו שכל שיש בו הפסד, אינו צריך שינוי: האם כסף, רווח או הפסד, דוחה חגים?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ויקרא כב (כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: רש"י ומיד בן נכר - נכרי שהביא קרבן ביד כהן להקריבו לשמים לא תקריבו לו בעל מום ואע"פ שלא נאסרו בעלי מומין לקרבן בני נח אלא א"כ מחוסרי אבר זאת נוהגת בבמה שבשדות (תמורה ו) אבל על המזבח שבמשכן לא תקריבוה אבל תמימה תקבלו מהם (חולין יג) לכך נאמר למעלה איש איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל: משחתם - חבולהון: לא ירצו לכם - לכפר עליכם: "תורה" חדשה? "לֹא תַקְרִיבוּ" = תקבלו מהם?
--------------------------------------------------------------------------
(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד: רש"י אתו ואת בנו - (ת"כ חולין עח) נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או הבת ואינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן: אתו ואת בנו - (חולין פב) אף בנו ואותו במשמע: האם רש"י מבצע תיקון לנאמר בתורה? איך "לֹא תִשְׁחֲטוּ" = "ומותר לשחוט"? ואיך מסתדר לרש"י הפירוש לפס' כאן עם הפירוש לפס' הבא שלו? רש"י ויקרא כב (ל) אני ה' - דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך: ועל הרעיון שהכתוב מתכוון לנקבות ולא זכרים, איך בדיוק זה מסתדר עם זה שהכתוב מדבר בזכר "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ"? איך הבינו שכאן בפס' הכוונה ב"שור" לנקבה ולא לזכר ובמקומות אחרים ה"שור" הוא זכר?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים טו (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן: רש"י עבד עולם - יכול כמשמעו ת"ל ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל: ואף לאמתך תעשה כן - הענק לה יכול אף לרצועה השוה הכתוב אותה ת"ל אם אמר יאמר העבד עבד נרצע ואין אמה נרצעת: איך אפשר לעוות את הכתוב? האם הכתוב אינו נכון? הרי כתוב "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן"?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים כט (יט) לֹא יֹאבֶה יְהֹוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָֹה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָֹה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: רש"י יעשן אף ה' - ע"י כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף. וכן עלה עשן באפו ואע"פ שאין זו לפני המקום הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך הארץ: אם כך: מה קרה בשאר דברי התורה, מדוע צריך פירושי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? מדוע כאן דיבר "כפי דרך הארץ", וכל שאר התורה כתובה ברמז/סוד? רמב"ם הלכות תמורה פרק ד ירדה תורה לסוף מחשבת האדם, רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (ח) אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלוהים, יד ה', עיני ה', אוזני ה', וכיוצא בדברים האלו - הכול לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודיברה תורה כלשון בני אדם. והכול כינויים הן, כמו שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" (דברים לב, מא), וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג; אלא משל, והכול משל: מדוע צריך פרשנים ופרושים אם דיבר הכתוב "כפי דרך הארץ" ו"לפי דעתן של בני אדם" ו"כלשון בני אדם" ו"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם"? או שאולי "אדם" אין הכוונה לכול אדם, אלא רק ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? אבן עזרא שמות לא (יז) וינפש - כמי שייגע וישיב נפשו. ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע. רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים: אם דיברה תורה כדי שיבינו הפתאים, איך זה שרק "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מבינים תורה, וכול השאר לא? האם יכול להיות שבעצם כל מי שאינו מ"פרשני תורה", אפילו לדרגת פתי לא הגיע?
רד"ק ירמיהו יד (ח) למה תהיה כגר בארץ - במקומות רבים דברה תורה בענין הבורא כלשון בני אדם ויחסה אותו בראות ובשמע ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם והכל דרך משל להבין בני אדם ובכל מקום רחקו אונקלוס מתרגם התורה
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברים לא (ט) וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָֹה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) וַיְצַו משֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: רש"י מקץ שבע שנים - בשנה ראשונה של שמטה שהיא השנה השמינית ולמה קורא אותה שנת השמטה שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית: אם סופרים מפסח עד פסח, סוכות יוצא בסוף שנה, והוא סוכות בסוף שנה שביעית, הסוכות שביעי מתוך שבע שנות שמיטה, ולא נופל סוכות בתוך שנה שמינית, וזאת מפני שאצל "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" סופרים מראש השנה עד ראש השנה? שנת השמיטה מסתדרת כאשר סופרים מפסח עד פסח, ואין צורך להיכנס לשנה שמינית, ומדגיש משה "בְּמֹעֵד" בתוך שנת השמיטה, שזהו סיום של שבע שנים, שבע פעמים סוכות, לכן המילה "מִקֵּץ"?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברי הימים ב יג (כ) וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ יְהֹוָה וַיָּמֹת: רש"י ולא עצר כח וגו' ויגפהו ה' לירבעם וימת - לא שמת מיד אלא הולך וחסר בעבור המלחמות ובב"ר מפורש ויגפהו ה' לאביה:
מצודות דוד ולא עצר כח - לא היה יכול להתחזק עוד בימי אביה. וימת - ר"ל היה מנוגף ומוכנע עד כי מת בימי אסא בנו: כתוב "וַיָּמֹת", והפירוש הוא "לא שמת מיד"?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ולסיכום פרק זה בעבודתי אמר הנביא ישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים: וכוונתו של הנביא ישעיהו היא: הכול הפוך כתוב רע אומרים טוב, כתוב שחור אומרים לבן, וכן הלאה והפוך, לכן הידד לעם שאלה "חכמיו" והידד ל"חכמים" שהשוטים הם תלמידיהם, והנה בהמשך דברי נביאים על העם הזה ועל "חכמיו",
ירמיהו ד (כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: איך מסתדרת הגמרא הבאה? הרי אם "אֱוִיל עַמִּי".."בָּנִים סְכָלִים".."וְלֹא נְבוֹנִים".."חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע".."וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ"? וגרוע מכול "אוֹתִי לֹא יָדָעוּ"? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם כך: לפי משוואה זו ש"הדור הולך ופוחת", הרי שהדורות הראשונים לנו, לא היו מלאכים, אלא אנשים, ואם הם אנשים, אנו חמורים, ואפילו לא כחמורם של חנינא בן דוסא ופנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים, עכשיו אפשר להבין מאין ומי, יוצרה של ה"תושב"ע", ההלכה והמסורת.
ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:
ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הַסֵּפֶר סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
ירמיהו ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:
הושע ט (ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה:(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו: כי מי יכול לכתוב כל כך הרבה שטויות? ועוד שיבואו אחריו ויאמרו אמן? הרי חייב להיות כאן אלוהים, שיגרום לטיפשות הזו להתקבל אצל בני אדם, מלכים א יח (לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְיך עָשִֹיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:(לז) עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:
