שוחד: "שֹׁחַד מֵחֵיק -->רָשָׁע<-- יִקָּח"(משלי יז כג) "-->אָרוּר<-- לֹקֵחַ שֹׁחַד" (דברים כז (כה) "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" (שמות כג (ח) "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" (דברים טז (יט)
משלי יז (כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אַרְחוֹת מִשְׁפָּט: דברים כז (כה) אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:
שמות כג (ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
דברים טז (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
מדוע משתמש כותב התנ"ך ב"פִּקְחִים" "צַדִּיקִים" ו"חֲכָמִים"? האם אינו מבין שְׁאֵלֶּה אינם יכולים לטעות? או שאולי רצה ללמד אותנו הכותב, שאם אֵלֶּה יכולים לטעות, כאשר מעורב שוחד, וכסף, אנו פשוטי העם הטיפשים, מקל וחומר ניפול,
לכן: אם הבנת שצדיק ופיקח וחכם לא יעמדו בפיתוי, שמור רגלך וידיך, מגעת בשוחד,
משנה מסכת פאה פרק ח משנה ט [ט] מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכן דיין שדן דין אמת לאמתו וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנא' (דברים טז) צדק צדק תרדוף וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר (שמות כג) ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים וגו': איך מסתדר רק עניין ויסלף דברי צדיקים כאן? אם לפקחים הוא מעוור? הלוקח שוחד אינו מתעוור או סובל מכהות עיניים, אלא השוחד מוביל אותך לבחור בחירה בדרך הלא ישרה ולעזוב את האמת והצדק וכאן הוא העיוורון,
ישעיהו א (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם:
ישעיהו ה (כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:
ישעיהו לג (טו) הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:
יחזקאל כב (יב) שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוָה:
מיכה ג (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְהֹוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה:
תהלים טו (ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
תהלים כו (י) אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד:
משלי יז (ח) אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל:
משלי יז (כג) שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אַרְחוֹת מִשְׁפָּט:
משלי כא (יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה:
איוב טו (לד) כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד:
דברי הימים ב יט (ז) וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְהֹוָה עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד:
דברי שמעון בן סירא
מנחה ומתן יעוורו עיני חכמים וכמחסום בפה ישבית תוכחת: מקבל המנחה והמתן(השוחד) נסתם פיו,
כוח ראייתו של האדם למרחקים, ברם כל מטבע קטנה מסתירה בפניו, (ר' ישראל מסלאנט)
אדם אחד הגיע לרב וסיפר שמת כלבו האהוב, וביקש מהרב האם יוכל הרב לעשות טכס לוויה כהלכתו הכולל הספד וקדיש, כעס הרב מאוד ואמר לאיש: רואה ממול את הכנסייה, גש אליהם הם יעשו לך טכס לוויה לכלבך, שאל האיש את הרב: האם לדעתו של הרב 10 אלף דולר כתרומה לכנסייה, יספיקו כדי לממן את הטכס, ענה הרב מדוע לא אמרת שהכלב יהודי,
בשבת בבוקר יצא הרב מבית הכנסת ובדרכו לביתו ראה מאה דולר, הניח הרב רגלו על השטר ועמד, עברו המתפללים ואחד מהם שאל את הרב האם הרב צריך עזרה ענה הרב הכה בי בבקשה חזק עד שאוכל לראות כוכבים (לאשר לא מבינים מדוע רוצה הרב לראות כוכבים? כסף הוא מוקצה בשבת, ואסור לטלטלו, לכן הרב רוצה ע"י ראיית כוכבים לגרום לצאתה של השבת שהרי שבת יוצאת בצאת הכוכבים)
כסף מטהר
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עא עמוד א אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים, שנאמר: וישב מצרף ומטהר כסף.
משנה מסכת בבא מציעא פרק ד משנה ב אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה:
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מד עמוד א אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב רבי חנינא אמר, מהכא: +ישעיהו סד+ וכבגד עדים כל צדקותינו, מה בגד זה - כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. על פניו נראה שזו הגמרא היחידה שנלמדה בדורנו, שהרי החרדים מקבצים את הפרוטות בכל מקום ובכל אפשרות?
רש"י דברים א (יז) כקטן כגדול תשמעון - שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו, שלא תאמר, זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו אזכה את העני ונמצא מתפרנס, חביב גם חביב, כל אגורה חביבה בימינו.
משנה מסכת בבא מציעא פרק ד משנה ז והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז