שחד יעוור חכמים וצדיקים?
שמות כג (ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
דברים טז (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
מדוע משתמש כותב התנ"ך ב"פִּקְחִים" "צַדִּיקִים" ו"חֲכָמִים"? האם אינו מבין שְׁאֵלֶּה אינם יכולים לטעות? או שאולי רצה ללמד אותנו הכותב, שאם אֵלֶּה יכולים לטעות, כאשר מעורב שוחד, וכסף, "פשוטי העם" וה"טיפשים", מקל וחומר נופלים,
לכן: אם הבנת שצדיק ופיקח וחכם לא יעמדו בפיתוי, שמור רגלך וידיך, מגעת בשוחד,
דברי שמעון בן סירא
מנחה ומתן יעוורו עיני חכמים וכמחסום בפה ישבית תוכחת: מקבל המנחה והמתן(השוחד) נסתם פיו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע סימן יג [יג] ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' (ויקרא טו כה). ילמדנו רבינו, מהו לנדה שתישן עם בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה במטה אחת, זה לצד אחד וזה לצד אחד. כך שנו רבותינו אסור לשכב, שאין נותנין פרצה לפני הכשר וכל שכן לפני הגנב, שמשלו חכמים את הדבר כאש בנעורת, ואומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא יח יט), ללמדך שהקב"ה מזהיר את ישראל על הקדושה ועל הטהרה, שלא יעשו כמעשה העובדי כוכבים, ולא יטמאו בנשותיהן כשהן נדות, שכל המשמש עם אשתו כשהיא נדה חייב בהכרת, שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ונכרתו שניהם (שם /ויקרא/ כ יח), לפי שהעובדי כוכבים אינם בדילים מן הנדה חייבין בהכרת, שנאמר כי יכרת ה' [אלהים] את הגוים (דברים יב כט), לפי שכל העובדי כוכבים בני נדות ונקראו שקץ טומאה ותועבה וחרם כע"ז שלהם, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך (שם /דברים/ ז כו).