אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף?
קהלת ה (ט) אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל:
רש"י: אוהב כסף לא ישבע כסף - אוהב מצות לא ישבע מהם: ומי אוהב בהמון - מצות רבות: לא תבואה - ואין באחד מהם מצוה מסויימ'ת וניכרת כגון בנין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה: גם זה הבל - כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש ועוד פנים אחרים הגונים אך זה הקדמתי לפי שהוא מענין וגבוהים עליהם שסמכן הכתוב יחד, ד"א ויתרון ארץ בכל היא, שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפי'לו הוא מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב: אוהב כסף לא ישבע כסף - לא יאכל כסף: ומי אוהב בהמון - בממון: לא תבואה - שאינו אוסף לו פירות גם זה הבל, דבר אחר ויתרון ארץ בכל הוא, שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא בין במקרא בין במשנה בין בגמרא: מלך לשדה נעבד - מלך במקרא ובמשנה עודנו צריך להיות נעבד לבעל גמרא שהוא מסדר לפניו הוראות איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין: אוהב כסף - אוהב תורה אינו שבע בה: והאוהב בהמון - תורה: לא תבואה - שיש לו מקרא ומשנה ואין לו גמרא מה הנאה יש לו, כל אלו בויקרא רבה: איך מגיעים לפירוש הזה? כסף = מצוות? או כסף = תורה? הרי כתוב ש"לֹא תְבוּאָה" = לא יבוא? ו"גַּם זֶה הָבֶל" = תורה ומצוות?
רמב"ן בראשית כה (ח) זקן ושבע - שראה כל משאלות לבו ושבע כל טובה, וכן ושבע ימים (להלן לה כט), ששבעה נפשו בימים, ולא יתאוה שיחדשו בו הימים דבר, וכענין שנאמר בדוד וימת בשיבה טובה שבע ימים ועושר וכבוד (דברי הימים א כט כח). והוא ספור חסדי השם בצדיקים, ומדה טובה בהם שלא יתאוו במותרות, כענין שנאמר בהם תאות לבו נתת לו (תהלים כא ג), ולא כמו שנאמר בשאר האנשים אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה ט), ואמרו בו (קהלת רבה א יג) אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותיו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים, השיגה ידו למאתים מתאוה לעשות ארבע מאות, שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף: האם רמב"ן אינו מבין שכסף = תורה ומצוות?
ויקרא רבה פרשה כב א איש איש (שם /קהלת ה'/) אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב ממון לא ישבע ממון ואוהב בהמון לא תבואה וגו' שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו,
רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה א דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר, יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים, ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר, ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן, ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו, ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו, ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן.
הרועה והים (כל משלי קרילוב עמ' 232 )
הָיֹה הָיָה אֵי שם, רועה על שפת הים.
הָיָה לו משלו, בקתה קטנה, ועדר,
וחי בפינתו, חיי שלווה וסדר,
אמנם, בלי מותרות, אך גם בלי שום צרות,
שָׂמַח הוא בחלקו, מכל נסיך, או מלך,
אך, בראותו תמיד במעגן החוף,
איך אוניות סוחר, פורקות אוצרות, אין סוף,
איך נוהרים לשם, קונים מכל הפֶּלֶךְ,
ובעלי המחסנים -- נהיים גבירים, ויחסנים,
אמר: סוף סוף גם הוא, למצוא אושרו בשַׁיִט:
מכר העדר, והבית, קנה סחורות לשם מִמְכָּר,
ובספינה שכורה הפליג אל הנכר,
אך, מסעו היה קצר, רק נעלם החוף - גברה פתאום הרוח,
פרצה סופה - והספינה, ירדה לתהום על מטענה,
והוא ניצל בנס, מִקֵּץ כמעט בטוח,
ושוב, רועה הוא צֹאן, אך, ההבדל הוא רב:
עד אז, רעה עֶדְרוֹ, עכשיו - עֶדְרֵי שוכריו,
אולם: על איזה רֵישׁ(עוני) או פֶּגַע, לא יתגברו עמל וְיֵגֵעַ?
חיסר האיש מפיו, חסך מעט ממון, ושוב רכש לו עדר צֹאן,
ביום מן הימים, יצא לו מן הבית, ויחד עם עֶדְרוֹ קרב אל שפת הים,
הִבִּיט: אין גל, אין נִיד, הים כשמן זית, והספינות חוזרות שלוות כל כך משַׁיִט,
כאילו שום סיכון בים אינו קיים,
"הוי ידִידִי!" אמר: "שוב בממון רָצִיתָ?" אך, אם בממוני? - במחילתך, טעית.
שנית עלי לא תערים, חפש בני טֶפֶש אחרים, רָמֵה אותם, ממני רֵעַ(חבר), שוב לא תראה צורת מטבע,
וכי דרוש לכך פרוש? טוב שתחזיק דבר בטוח, משתִּרְדּוֹף אחר הרוח,
כל אשליות השווא, הן רשת השטן, מֵאֶלֶף, רק אחד ניצל, מתרמיתן,
ובשבילי, זה כלל שאין עליו ויכוח, זכייה -- תלויה במזלי, אך מה שיש לי --- זה שלי.
טובה ציפור אחת ביד, מֵאֶלֶף ציפורים בשמיים, ואל תשים כספך על קרן הצבי,
נראה שהאדם בטבעו נוטה לצד העצב שבחיים, לראות ולשים לב למה שחסר לו ולא למה שיש לו, את מה שיש לו הוא מקבל כמובן מאליו, ותשומת הלב שלו נתונה בעיקר לחסר, איזה הוא עשיר? השמח בחלקו!! הדשא של השכן לעולם ירוק יותר, מפני ש"אלוהים נתן לנו עיניים אבל כמעט לעולם לא כושר ראייה" ציטוט מספר "מלאך האבן" מאת מרגרט לורנס
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לח. תרגום בן זאב (137)
אל תבטח בהון, אין מבטח בו, כעוף השמים הוא פורח אנה ואנה: כדבורה עוקצת לאחד, ולאחר תיתן דבש, כן הון, האחד ישמח בו, ואחר יעצב בו:
קהלת ה (יב) יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לא.
(ו) רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(*ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.
(ז) כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.
תרגום בן זאב
אוהב כסף לא יזכה, ורודף אחרי בצע, חושך מיושר,
רבים השגו חיל ובטחו בו, ולא פדם ברעה, ובקצם לא הצילם,
כי הון מכשול לאויל, ושונה בו יוקש,
קהלת ט (יא) שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:(יב) כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם:
