|
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
וא"ר אלעזר, מאי דכתיב: +בראשית ב'+ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי? מלמד, שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. תורה אומרת בספר בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית פרק ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: ותורה מעידה שבצלם אלוהים ובדמותו נברא האדם?
ואמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על אדם הראשון שהוא "נזר הבריאה"?
הרי אדם הראשון הוא בעצם אבי האנושות כולה, לכן לטעון טענה כזו "שבא אדם על כל בהמה וחיה" זו בעצם הודאה ש"אביך" שכב עם בעלי חיים? אם כך: מה זה הדבר הזה שנכתב בגמרא? ואיך ומאין לומדים זאת? מי השוטה שכתב שטות זו? ומי השוטים שהולכים אחריו? אמר שלמה המלך "גם אוויל מחריש חכם יחשב"
ואיך מסתדרים דברי ההבל האלה שבגמרא "שבא אדם על כל בהמה וחיה" עם הנאמר בגמרא ובזוהר הבאים?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבלתורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזהשגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב
בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')
"בראשית ברא אלוהים""אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם
אם תורה הייתה קיימת קודם בריאת העולם? והאלוהים קרא בה כמה פעמים? "ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות"? מדוע לא מזהיר האלוהים את אדם הראשון מאיסורי תורה? שמות פרק כב (יח) כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: ויקרא פרק יח (כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: ויקרא פרק כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: דברים פרק כז (כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ומדוע לא עשה אלוהים לאדם את האישה מיד, כדי שלא יצטרך האדם לעשות משכב בהמה? האלוהים היודע אחרית כראשית ו"הסתכל בה(בתורה) פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה" נותן לאדם לעשות משכב בהמה עם כל החיות? על רבי אלעזר שאמר את הגמרא הזו אפשר רק לומר, "אין האדם מדבר אלא מהרהורי לבו" רבי אלעזר היה בועל בעלי חיים!
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א
הלכה (טז) הבא על הבהמה, או שהביא בהמה עליו - שניהן נסקלין, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח, כג), בין שרבעה או הביאה עליו. ואחד בהמה, ואחד חיה ועוף - הכול בסקילה; ולא חלק הכתוב בבהמה, בין גדולה לקטנה, שנאמר "ובכל בהמה", אפילו ביום לידתה, הבא עליה - בין כדרכה, בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, או הערת בו - חייב: איך מבין הרמב"ם שזה כולל את כל בעלי החיים, שהרי מדובר על איסור משכב עם בהמה? ואצל הרמב"ם יש הבדל בין בהמה לחיה?רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה (ח) אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה, חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה, שלושה מיני בהמה, והן שור שה ועז; ושבעה מיני חיה, אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. הן ומיניהן, כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור. וכל העשרה מינין ומיניהן, מעלי גרה ומפריסי פרסה; לפיכך מי שהוא מכירן, אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגליים: שמות פרק כב (יח) כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: ויקרא פרק יח (כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: ויקראפרק כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: דברים פרק כז (כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: מדוע הרמב"ם אינו מקפיד על המילים? כמו בהלכה הבאה? שהרי בהלכה הבאה הוא טוען שהשוכב חייב להיות יהודי משום שכתוב "ואיש אשר ישכב את אישה"? וממתי עוף נכלל בבהמה? והאם מותר לקיים יחסים עם דגים?
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות פרק ה הלכה (כב) גדולה ששכב אותה קטן פחות מבן תשע שנים, או נוכרי או בהמה - הרי זו טהורה, שנאמר "ואיש אשר ישכב את אישה" (ויקרא כ, יח),עד שיהיה השוכב איש ומישראל, כמו שביארנו: טהורה ממה? הרי דינה מוות אם שכבה עם בהמה? ויקרא פרק כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: ואישה זה רק יהודיה? או שאישה זה כולל גם גויה?
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א
הלכה (יז) קטן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הבהמה, או הביאה עליו - היא נסקלת על ידו, והוא פטור; היה בן תשע או פחות, אין סוקלין את הבהמה. וכן קטנה בת שלוש שנים ויום אחד שהביאה בהמה וחיה עליה - בין בהמה גדולה, בין בהמה קטנה, כיון שהערת בה הבהמה, בין כדרכה, בין שלא כדרכה - הבהמה נסקלת; והיא, פטורה. ואם הייתה גדולה, שניהן נסקלין; ואם הייתה מבת שלוש שנים ולמטה, אין הבהמה נסקלת: ילדה מתחת לשלוש ששכבה עם בהמה הבהמה פטורה?
הלכה (יח) וכן השוכב עם הבהמה בשגגה, והאישה שהביאה את הבהמה עליה בשגגה - אין הבהמה נסקלת על ידן, ואף על פי שהם גדולים:איך שוכבים עם בהמה בשגגה? ומי זה ה"חכם" הזה? שהרי זה מה שכתוב בויקרא פרק כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נט עמוד ב
א"ר אלעזר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה! אמר רב יוסף: כגון שנבעלה לבהמה, דהתם משום בעולה איכא, משום זונה ליכא. אמר ליה אביי: ממה נפשך? אי בעולה הויא, זונה נמי הויא! ואי זונה לא הויא, בעולה נמי לא הויא! וכי תימא, מידי דהויא אמוכת עץ שלא כדרכה, אם כן, אין לך אשה שכשרה לכהונה, שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור! אלא אמר רבי זירא: בממאנת. אמר רב שימי בר חייא: נבעלה לבהמה - כשרה לכהונה. תניא נמי הכי: נבעלה למי שאינו איש, אע"פ שבסקילה - כשרה לכהונה. כי אתא רב דימי אמר: מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי מאחריה, והכשירה רבי לכהונה. אמר שמואל: ולכהן גדול. בימי רבי כהן גדול מי הוה? אלא ראויה לכהן גדול. א"ל רבא מפרקין לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה? דכתיב: +דברים כ"ג+ לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ותנן: אתנן כלב ומחיר זונה - מותרין, (משום) שנאמר: +דברים כ"ג+ גם שניהם, שנים ולא ארבעה. ת"ר: אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא, ואם נשא - נשוי; אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא - ר' אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר. אישה שנבעלה לבהמה כשרה להתחתן עם כהן? הרי כל שוכב עם בהמה דינו מוות? ובהנחה שעשה בה הכלב מעשה, והיא לא הצליחה להתנגד, איך מוכשרת לכהונה? ואיך מסתדרים כל הוויכוחים בין "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עם זה שמסורת נמסרה להם ממשה? והאלוהים מסר למשה? אלוהים לא ידע אם הוולד חלל או שהוא כשר? שהרי הגמרא גם ניתנה בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא פסוק (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:
וכל שנותר לי לשאול עד כמה טיפש ופתי יכול להיות האדם המאמין להבלים האלה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?
|
