מהי אמונת האלוהים, ויסוד הדת בפשטות?
היסוד הדתי כפשוטו הוא: החיבור בין המצוות שבין אדם לאלוהים, והמצוות שבין אדם לחברו, ומכך: אין אתה יכול לאהוב את האלוהים באמת, אם אינך אוהב את הבריות, ואין אתה יכול לאהוב את הבריות, אם אינך אוהב אלוהים,

ההוגה הנוצרי קירקגור היה אומר: "אין לו לאדם לבוא במגע מהותי אלא עם האלוהים בלבד,"

והחסידות אומרת: "אין אתה בא במגע מהותי עם האלוהים, אלא אם כן באת במגע מהותי עם הבריות"

בראשית א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

בראשית ה

(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:

(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:

בראשית ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

בצלם— בדמות? כאשר אמר אלוהים בצלם אלוהים ברא את האדם, האם התכוון אלוהים לכל בני האדם?

בצלם בדמות אלוהים? בא ללמד דבר אחד פשוט, אני האלוהים מתייחס לכל אחד מכם כאילו הוא אני, וכאשר אתה פוגע באדם אחר, כאילו פגעת בי,

אִם א = ב, וְ-ב = ג, הרי שְׁ-א = ג, אם כך: הרי אם האלוהים אמר שבצלמו ובדמותו נוצר האדם, הרי שאדם = אלוהים, ואם אדם מוליד בני אדם, הרי שבני אדם = אלוהים, ואם אדם הוליד את כל בני האדם, הרי אלוהים = בני אדם, תהילים פב (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: הרי כולנו בני אותו אדם, מלאכי ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: מצודות דוד הלוא אב אחד לכולנו - ופתח ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף והלא אל אחד בראנו

לכן: כאשר בן אדם טוען שבן אדם אחר הוא בהמה, בעצם אומר אותו בן אדם שהוא עצמו בהמה, וגרוע מכך: אם האדם בצלם ובדמות אלוהים, הרי שאותו אדם בעצם אמר שאלוהים בהמה, 

אהבת אלוהים היא: אהבת מעשיו ובריאתו, אדם האוהב את האלוהים, יכבד את מעשי ידיו, ומעשי ידיו של האלוהים הוא היקום, והחיים בו, בספר בראשית פרק א, בסיפור ששת ימי הבריאה, חוזר הכתוב כל יום על "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" וביום השישי נאמר גם "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" ובסיום יום השישי נאמר שוב בראשית א (לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: אומר אלוהים ש"כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" הוא "טוֹב מְאֹד" מדוע? הרי כל יום נאמר שהנעשה טוב, האם לאלוהים היה ספק שמשהו לא יעשה הטוב ביותר? או שאולי רצה ללמד: אני האלוהים המושלם, יצרתי משהו ואהבתי את מעשה היצירה שלי, גלילאו גליליי אמר: "אל לנו, אנשים עם מוחות סופיים, לעסוק באינסוף" לפי אותה משוואה: המושלם יוצר מושלם, ויכול ליצור גם את הלא מושלם, הלא מושלם אינו יכול ליצור מושלם אלא רק את הלא מושלם, לכן: אתם בני האדם אשר אינכם מושלמים חייבים מקל וחומר לראות ביצירה זו מושלמת, כי אני האלוהים המושלם יצרתי וראיתי שהיא מושלמת "כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" "טוֹב מְאֹד",

מסקנה: כבד/אהוב את היקום והחיים בו, יכבד/יאהב אותך האלוהים,

תהלים פב (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:(ב) עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה:(ג) שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:(ד) פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ:(ה) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:(ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ:(ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם:

"אדם דתי הוא כזה המחזיק את האל ואת האדם באותה מחשבה, כל הזמן". (אברהם יהושע השל  "כל נפש מייצגת עולם ומלואו." (גוטפריד וילהלם פון לייבניץ

"כל האנשים שווים. אין זו הלידה, אלא המידות הטובות, הגורמות להבדלים."  (וולטיר

"אנשים טובים הם צלמיהם של האלים." (דיוגנס  אנשים בהתנהגותם מצביעים על אלוהיהם ומייצגים אותו(יואב הכהן הפלספן). ולכן בא הדיבר בשמות כ (ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: ובדברים ה (י) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: כי כאשר אתה אומר אני עובד אלוהים, אתה מייצג אותו, ואם פשעת בדרכך/התנהגותך, כאילו הכרזת שגם אלוהיך פושע, כמוך, מפני שאתה מייצג אותו, ואת דרכיו, אתה אמור להידבק בדרכיו, ולכן גם באה מצוות ציצית, זכור כל הזמן אתה נציגו של האלוהים על האדמה, להבדיל אלפי הבדלות, כל חברה המכבדת את עצמה צובעת את רכביה בצבעי החברה, ובלוגו של החברה, היום ברוב החברות נכתב מאחור על הרכב "אם נהגתי לא כשורה התקשר למס'..." וזאת כדי שאנשים יקשרו את שם החברה עם מוסריות, עם התנהגות הולמת, את זה המציא האלוהים לפני אלפי שנים, במצוות הציצית, זכור: אתה מייצג אותי, כאשר אתה עם ציצית, כולם רואים שאתה טוען שאתה עובד אלוהים, היזהר בהתנהגותך ובמעשיך, במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:(מא) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

ואהבת את יהוה? מהי אהבת יהוה? איך אוהבים את יהוה? איך אפשר לצוות לאהוב מישהו? לצוות לאהוב את האלוהים, שאינו נראה, ואינו מוחש(בחושים)? 

דברים ו (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:

דברים יא (א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:

אהבת יהוה = כבוד ליהוה

המצווה לאהוב את יהוה פירושה: לכבד את האלוהים, ולכן כאשר אתה מכבד את האלוהים,  אתה תעשה את מצוותיו לא מפני שאתה פוחד, אלא מפני שאתה מכבד אותו.

אלוהים = מוסר   אהבת אלוהים = כבוד

אהבת אלוהים היא אהבת בריאתו, אדם האוהב את האלוהים יכבד את מעשי ידיו, ומעשי ידיו של האלוהים הוא היקום, והחיים בו, כבד את היקום והחיים בו, יכבד אותך האלוהים,

רש"י שמות יז (ט) בחר לנו - לי ולך, השוהו לו, מכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך, מנין שנאמר (במדבר יב יא) ויאמר אהרן אל משה בי אדני והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חבירו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאמר (שם יא כח) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, חייבין הם כלייה, המורדים בך, כאלו מרדו בהקב"ה:  אִם א = ב,  וְ-ב = ג, הרי שְׁ-א = ג, אִם "כבוד חבירך כמורא רבך", וְ"מורא רבך כמורא שמים"  הרי שְׁ"כבוד חברך כמורא שמים",

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתלז

ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א(העובדי אלילים) ומכל בני אדם,

שהגונב לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגנוב מישראל,

והגוזל לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגזול לישראל,

הנשבע לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שישבע לישראל,

והמכחש לעו"א(לעובדי אלילים)  סוף שיכחיש לישראל,

והשופך דמי העו"א(לעובדי אלילים) סוף שישפוך דמי ישראל,

ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים,

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.

אהבת השונאים?

רבי יחיאל מיכל ציווה לבניו: "התפללו בעד שונאיכם, שיהיה טוב להם, כסבורים אתם שאין זו עבודת השם? אדרבה, זוהי עבודה יותר מכל תפילה".(אור הגנוז מ בובר עמ' 151)

משנה מסכת אבות פרק א משנה טו שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

משנה מסכת אבות פרק ב משנה י הם אמרו שלשה שלשה דברים רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש:

משנה מסכת אבות פרק ב משנה יב רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים:

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יב רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יג והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם:

רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ג

מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, א לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

התרופה (ספר תפילה למשה)

למדן אחד כילי סח לפני רבי אברהם מסטרטין: "אומרים שמעלתו נותן לבריות תרופות טמירות, והרפואות פועלות, ייתן מעלתו גם לי תרופה כדי להשיג יראת השם!",    

"ליראת השם" אמר רבי אברהם, "איני יודע תרופה. אבל אם רוצה אתה תרופה לאהבת השם תוכל לקבלה",    

"זו רצויה לי עוד יותר" קרא האיש, "יואיל נא ליתנה לי!"

"התרופה" השיב הצדיק, "היא אהבת הבריות" (אור הגנוז מ. בובר סיפורי חסידים עמ' 341)

מה פירוש "בריות" האם כל בני האדם, או רק מי שכמוך? מהקבוצה שלך?

מצוות האהבה (אורח לחיים)

תלמיד אחד שאל לרבי שמלקי: "התורה מצווה עלינו: ואהבת לרעך כמוך. היאך אוכל לקיים מצווה זו, בשעה שחברי גורם לי רעה?"

ענה הרב: עליך להבין את הדבר כראוי: ואהבת לרעך בבחינת עצם שהוא כמוך. כי כל הנשמות הן נשמה אחת, כל אחת היא ניצוץ מן הנשמה הקדמונית, והיא שרויה בתוך כולן, כשם שנשמתך שרויה בכל האברים של גופך, פעמים יארע שידך טועה והיא מכה את עצמך: כלום תיקח אז מקל ותייסר את ידך. מפני שלא השכילה, ותגדיל עוד את כאבך? כך הוא הדבר, בשעה שחברך אשר נשמתו היא נשמתך גורם לך רעה מחוסר דעת: אם תגמול לו רעה הרי אתה עושה רעה לעצמך,"

"אבל אם רואה אני אדם שהוא רשע לפני המקום כיצד אוכל לאהבו?" "כלום אינך יודע" אמר רבי שמלקי, שנשמת כל אדם היא חלק אלוהי ממעל? והאם לא תרחם עליו על השם יתברך בשעה שאתה רואה, שאחד מניצוצותיו הקדושים נלכד בקליפות והוא קרוב להיחנק?" (אור הגנוז מ. בובר סיפורי חסידים עמ' 178)

מי היא הנשמה הקדמונית? האם הכוונה לנשמת אדם הראשון? ואם כן, הרי שכול בני האדם/האנושות הם/היא ניצוצות מהנשמה הקדמונית? איך אם כך, לא השכלנו להבין, שצריך לקרב גויים ולא לרחק?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה,

מדוע שלא ילמד הגוי תורה? מדוע שלא ישבות הגוי בשבת? איך ידע הגוי שיש אלוהים לעולם? כשרואים את ההלכה הזו אפשר להבין מדוע שונאים הגויים את עם ישראל, מדוע מוכה העם הזה, מסכת אבות פרק ב משנה [ד] הוא(רבן גמליאל בנו של יהודה הנשיא) היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הרי אם רצונו של האלוהים בהלכה זו, מדוע לא ביטל האלוהים את רצונם של הגויים לשנוא להכות את עם ישראל, הרי לא היה רצונם של עם ישראל לקבל מכות או להיות שנואים? ואם עם ישראל עושה את רצונו של האלוהים אלוהים היה צריך לעשות את רצונו של עם ישראל אשר כביכול רק רצה לחיות בשלום? ואיך יסתדרו כל הפס' הבאים עם "צדיקותינו" כעם? האם ההבטחה הבאה ריקה מתוכן? משלי טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: כאשר אתה הולך בדרך האלוהים, אפילו אויבך ישלים אתך?

משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם:

תהלים לג (ח) יִירְאוּ מֵיְהֹוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.

משלי כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: 

משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:(ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהֹוָה: 

תהלים כב (כט) כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: תהלים סו (ז) מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל ירימו יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה: תהלים קה (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:

משלי כא (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהֹוָה:(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה: אי אפשר לעקוף את האלוהים, כל התוכניות, וכל ההכנות, לא יעזרו ללא אלוהים.

משלי כב (יב) עֵינֵי יְהֹוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד:

משלי יז (יא) אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ: ומי שמחפש את הרע יקבל מלאך יותר רע שיבוא נגדו,

האם כל הנאמר בפס' אלה הם דברי הבל(לפחות למאמינים באלוהים ובתנ"ך), אשר אין להם כיסוי?

אם כך: היכן היה האלוהים, כאשר העם שבחר לו האלוהים, מוכה? דברים ז (ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: דברים יד (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: תהלים קלה (ד) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ: תהלים לג (יב) אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:  אַשְׁרֵי... הָעָם בָּחַר... לוֹ?

מדוע האלוהים אינו מקיים את הבטחותיו? אלו שאלות מותרות ומחויבות, ולדעתי התשובה היא ברורה ופשוטה: הכול נכון, אלוהים היה כל הזמן, והאלוהים מקיים את הבטחותיו, הבעיה אינה אצלו, הבעיה אצלנו העם היהודי, אשר קיבל עליו את כל חוקי ההבל, אשר כתבו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה (ט) ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. כאשר אתה חושב שאדם שנברא בצלם ובדמות אלוהים = כבהמה חשוב, הרי שְׁאִם א = ב,  וְ-ב = ג, הרי שְׁ-א = ג, אם כך: אלוהים = בהמה? מה הפלא שהאלוהים כועס? הרי המחזירים בתשובה אשר רוצים כביכול לשכנע שיש אלוהים טוענים: האם יכול להיות שמשהו נוצר ואין יוצר? יש שולחן ואין נגר שעשה אותו? ואני שואל האם יש בן-אדם אשר יקראו לו בהמה ולא יכעס? עכשיו אם לאלוהים אמרת בהמה, שמות כב (כז) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר: ובויקרא כד (יג) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:--- (טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:(טז) וְנֹקֵב שֵׁם יְהֹוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת: אם כך: מדוע אתה מתפלא שהאלוהים התהפך עליך, תהלים קה (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: ירמיהו כז (ה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי:

עמוס ג (ג) הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ:(ד) הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד:(ה) הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד:(ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה: 

שמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: (ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי חֲסִידָו חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו מְרִיבָיו עָלָו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ:

תהילים א (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה יַצְלִיחַ:(ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אְַשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:(ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:(ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

תהילים קיב (א) הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְהֹוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד:(ב) גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:(ג) הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:(ד) זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:(ה) טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:(ו) כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:(ז) מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהֹוָה:(ח) סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו:(ט) פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:(י) רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:

ישעיה ח (י) עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל:

תהלים כג (א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:(ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:(ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:(ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: