האם אברהם אבינו ושרה אמנו אחים? האם היה גילוי עריות במשפחה הראשונה של עם ישראל?

בראשית כ (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:(יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא:  

רשב"ם בראשית כ (יב) אחותי בת אבי - כי בני בנים הרי הם כבנים והיא היתה בת הרן בן תרח: בהנחה שנכון פרוש זה ובני בנים נחשבים כבנים? מדוע מוסיף אברהם -> אך לא בת אמי - לא אחותי ממש שיצאת מבטן אמי, והיא מותרת לי ותהי לי לאשה: האם בני בנים נחשבים כבנים, אבל רק מהסבא, לא מסבתא? הנכדים אינם נחשבים גם כבניה של הסבתא? מה עניין "והיא מותרת לי ותהי לי לאשה" הרי אם אינה אחותו, איזו בעיה יש?

רש"י בראשית כ (יב) אחותי בת אבי היא - ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לגוי. וכדי לאמת דבריו השיבם כן. מה עניין "בת אב מותרת לבן נח", אם שרה בת הרן, אחיו של אברהם? ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט (יג ח) כי אנשים אחים אנחנו: אך לא בת אמי- הרן מאם אחרת היה: מה עניין לא בת אמי אם היא בת אחיו, הרי האימא אינה אותה אימא בכל מצב, הרי אשתו של הרן אחיו של אברהם, אינה אימו של אברהם?

אבן עזרא בראשית כ (יב) אחותי בת אבי י"א שהוא כמו אלהי אבי אברהם (ברא' לב, י), והנכון בעיני שדחה אבימלך בדברים כפי צורך השעה. ובפ' אנכי עשו בכורך (ברא' כז, יט) אביא חברים: אצל האבן עזרא, "נפנף" אברהם את אבימלך מעליו בסתם תשובה?

רמב"ן בראשית כ (יב) וגם אמנה אחותי בת אבי - לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא, להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חילוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר:  ואולי מפני שאמר אבימלך מה ראית כי עשית את הדבר הזה, לומר מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן, כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן, אז ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה, כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה, ולא ידעתי אל איזה מקום נבוא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת, וחשבתי לי בו הצלת נפש ולא החלותי בדבר בבואי בארצכם, כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא: וגם אמנה אחותי בת אבי, טענה אחרת. אמר, אני לפי דרכי אמרתי כן שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה, ישאלוני אם היא גם אשתי, כיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר, אמרתי גם במקום הזה אין יראת אלהים והחרשתי: ויתכן שהיה התנאי הזה דברו עמה בבואם במצרים, אף על פי שאמר "כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי". או שחזר וזרז אותה שם במצרים בשעת מעשה כאשר פירשתי (לעיל יב יא). ודעת רבי אברהם (אבן עזרא) כי כל אלה דברים לדחות את אבימלך:

מדוע הרמב"ן בפירושו טוען "כי גם אם אמת", מה פרוש "אם"? הרי אם זו אמת שאברהם ושרה אחים, מדוע השימוש בפירוש זה? מעניין שכולם קיבלו את אותה "תורה" שבע"פ" "במסורת", ולכל אחד פירוש אחר? והבעיה החמורה שיש כאלה שמפרשים עם כמה אפשרויות, רק שלא כתבו "מחק את המיותר לך" וכל אחד שיבחר לו פירוש שיתאים לו?

נשאלת השאלה מדוע "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מנסים להתפתל עם כל מיני פירושים/הסברים הזויים המצוצים מן האצבע? ובמיוחד כאשר יש כללים שהם עצמם קבעו? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א אמר רבא: אע"ג(אף על גב) דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רש"י שמות יב (ב) החדש הזה - ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, רשב"ם בראשית לז (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, 

אבן עזרא שמות לא (יז) וינפש - כמי שייגע וישיב נפשו. ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע. רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים: אם דיברה תורה כדי שיבינו הפתאים איך זה שרק "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מבינים תורה וכול השאר לא? האם יכול להיות שבעצם כל מי שאינו מפרשני תורה אפילו לדרגת פתי לא הגיע?

לאחר כל זאת, אם כך: מדוע "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינם לוקחים את הפשט כמו שהוא, ומקבלים את הכתוב כפשוטו?

התשובה מאוד פשוטה: כאשר אתה ממציא סיפור שאין בינו לבין הסיפור המקורי ולא כלום, תמיד תצטרך להמציא עוד סיפור שיכסה על שקר/שטות/הבל שהמצאת, משנה מסכת קידושין פרק ד משנה יד [יג] וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום (בראשית כ"ד) ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר (שם /בראשית/ כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי: תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית כד+ ואברהם זקן בא בימים,... אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'... ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. לאחר שסיפרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שאברהם קיים את כל התורה שבכתב כולל את "התורה" שבע"פ" שהם המציאו, איך יוכלו להסביר את הפס' הבאים? ויקרא יח (ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: ויקרא כ (יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ויקרא כ (יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: דברים כז (כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

ויקרא יח (ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָֹה:

"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מתוף רצונם להצדיק את "התורה שבע"פ" שהמציאו, היו צריכים לקשר את האבות הראשונים של העם, אל הבלוף שנקרא "התורה שבע"פ", אבל הבלוף הזה הנקרא "תורה שבע"פ" מתנגש בכתוב בתנ"ך, לכן: המציאו עוד בלוף על בלוף, וכך כל הזמן צריך לכסות בבלוף על הבלוף קודם,

הסיפור כל כך פשוט: אברהם נשא את אחותו, ואין עם זה שום בעיה, עוד לא ניתנה תורה, ואברהם לא קיים תורה ולא קיים שום דבר שקשור לתורה, אברהם היה אדם טוב, שהאלוהים מצא בו את מה שרצה,

בדורות הקדמונים כנראה שהיה נהוג להתחתן בתוך המשפחה, אנשים התחתנו בתוך השבט, שמבחינתם יש לדבר "יתרון" "הכול נשאר במשפחה", שמות ב (א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: שמות ו (טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:(יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:(יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:(יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם:(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  

במדבר לו (א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְהֹוָה לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהֹוָה לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:(ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ:(ד) וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:(ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:(ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:(ז) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:(ט) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:(יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:(יב) מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן:(יג) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:  

הרי כל האנושות לפי הסיפור התנ"כי תחילתה בגילוי עריות, האלוהים יצר זוג אחד, ולא שני זוגות, מכאן שהבנים הראשונים, היו צריכים לשאת את אחיותיהן, בראשית ה (ד) וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

בראשית לז (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: רש"י וכל בנתיו - רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו:

גילוי עריות: בשפת ימינו הוא מונח המתאר קיום יחסי-מין בין קרובי-משפחה באופן המהווה הפרה של טאבו דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנה, בין אח לאחות וכדומה. המונח העברי מקורו בתלמוד המתאר מגוון רחב של יחסי מין אסורים, ובכלל זה יחסי מין בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר, בין גבר לגיסתו (אחות אשתו או אשת אחיו), בין גבר לחמותו ועוד. מקור הביטוי באיסור לגלות ערווה (ויקרא יח, ו)

במקרים ספורים בהיסטוריה האנושית היה גילוי עריות מנהג מקובל (אולי הידוע מביניהם הוא חצר המלוכה של מצרים העתיקה, ומנהג דומה בחצר המלוכה האצטקית. (מתוך ויקיפדיה)  אם איני טועה גם אצל המלכים הפרסים הקדמונים התחתנו בתוך המשפחה,

לסיכום: הדובר אמת לעולם לא יצטרך להמציא עוד בלוף כדי להצדיק את הבלוף הקודם, האמת נמצאת תמיד בפשטות, ולא בהכפלה ובסיבוך של דברים. - אייזק ניוטון

כשאתה אומר אמת, אינך צריך לזכור את כל הפרטים. (מארק טווין)