שקר לגוי?
רמב"ם בפירושו למשנה כלים יב מז "וכן אסור הבדוי(השקר) והתחבולה ומיני רמאות והאונאות והעקיפים על בני האומות השונות ואלו הרעות כולן השי"ת(השם יתברך) יתעב אותן ואת עושיהן וכמאמר הכתוב "כי תועבת יהוה אלוהיך כל עשה עול" (דברים כה טז) איך מסתדר פירוש הרמב"ם הזה עם ההלכה הבאה שלו? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (יב) שני גויים שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן, היה ישראל וגוי אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דיניכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואומרים לו כך דינינו, ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב אלא לעולם דנין לו בדיניהם, וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בגויים לא בגר תושב, אפילו הגויים צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:
"אל יעשה אדם עול לאיש מאומות העולם כמו לישראל ומעשה עול כזה מורידים את האדם ואין הצלחה בנכסיו ואם השעה עומדת לו יהיו נפרעים מזרעו" (ספר חסידים סי' תתרעד)
"ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי" (על פי חולין צד א) ואותן שמחרפין את הגויים בשעת שאלת שלומם והגוי סבור שאמר לו טובה חוטאים כי אין לך גנבת דעת גדול מזה"(ספר חסידים מהדורת מרגליות סי' נא) (מספר האגדה ומהותה שכתב אברהם קורמן)
ערוך השולחן - אורח חיים - הלכות משא ומתן -- סימן קנו - סדר משא ומתן וקצת מהלכות דעות
א אחר כך ילך לעסקיו. דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
ומי שיש לו אומנות דבר טוב הוא. וכך אמרו חכמינו ז''ל בקידושין (כט א) שחייב אדם ללמד את בנו אומנות, וכל שאינו מלמדו אומנות – כאילו מלמדו לסטות.
וכמה טועים בזה לאמר שהאומנות הוא דבר של בזיון, שהרי כמה תנאים ואמוראים שהיו בעלי מלאכות. ואיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ע''ד): חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות, שנאמר: ''לולי אלקי אבי אברהם... כי עתה ריקם שלחתני, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש''. כלומר: שלא הרגו לבן ליעקב בפגעו בו.
ומעלה גדולה היא למי שמתפרנס ממעשה ידיו שנאמר: ''יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך''. אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב.
ב ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר ותורתו עראי. אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, וזה וזה יתקיים בידו.
ויראה לי דזהו בתלמיד חכם שעיקר עסקו בתורה, כמבואר ביורה דעה סימן רמ''ו. אבל בבעל בית סתם – לא שייך זה. ועל סתם בעל בית אין מוטל חיוב רק לקבוע עתים לתורה, ואותם שואלים ביום הדין: ''קבעת עתים לתורה?'' דלתלמיד חכם שעיקר עסקו בתורה לא שייך לומר ''קבעת עתים'', שהרי החיוב עליו ללמוד תמיד כל היום וכל הלילה לבד מה שמוכרח לפרנסתו, וכמו שכתבתי ביורה דעה שם.
ג ''משא ומתן באמונה'' – אין הכוונה שלא יגנוב ולא יגזול או לעשות מידות ומשקלות שקרים; דדברים אלו אין נכנסין בכלל זה, דהעושה כן הוא רשע גמור.
ואסור לגנוב או לגזול או לאנות, בין ליהודי בין לאינו יהודי. ומן התורה עוברים בלאו על גניבת וגזילת אינו יהודי כמו על של יהודי, כמו שכתב הרמב''ם בפרק ראשון מגניבה, ובטור ושולחן ערוך חושן משפט סימן שמ''ח.