כשר שבגויים הרוג? את הכשר להרוג? מאיזה "תורה" לומדים זאת?
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג הטוב שבנחשים רצץ את מוחו האם רבי שמעון קובע להרוג את "הכשר", הרי מקל וחומר את כל הגויים צריך להרוג? הרי לפי הגמרא כאן לא "עשו שונא ליעקב" אלא "יעקב שונא לעשו"?
שמות יד פרשת בשלח (ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ: רש"י בחור - נבחרים, בחור לשון יחיד כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור: וכל רכב מצרים - ועמהם כל שאר הרכב ומהיכן היו הבהמות הללו, אם תאמר משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט ו) וימת כל מקנה מצרים, ואם תאמר משל ישראל, והלא נאמר (שם י כו) וגם מקננו ילך עמנו. משל מי היו, מן הירא את דבר ה' (שם ט כ). מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו: איך מסתדר מה שאמר רבי שמעון עם הנאמר בתורה? בדברים כג (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה: האם רב שמעון יכול לשנות או לבטל ציווי תורה ואלוהים? מה יהיה על מצווה לעולם עומדת?
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה (א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות - לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח). הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים, היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה: הלכה (ב) לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט, כח)ו "לא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט)
ספר החינוך סדר ומניין המצוות --- מצווה תנד' - שלא להוסיף על מצוות התורה, --- מצווה תנה' - שלא לגרוע ממצוות התורה, --- מצווה תקטז' - מצוה לשמוע מכל נביא ונביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע במצוות התורה,
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח וכל מי שאוכל עם ערל כאילו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם הערל כאילו רוחץ עם הנבלה, וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת, שהם בחייהם כמתים ובמיתתם כנבלת בהמה, ואין תפלתם נכנסת לפני הב"ה, שנ' לא המתים יהללו יה, אבל ישראל שהם נמולים תפלתם נכנסת לפני הב"ה כריח ניחוח,
ספר האשכול (אלבק) הלכות מילה דף קט עמוד ב וכל מי שהוא אוכל עם ערל כאלו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם ערל כאלו רוחץ עם נבלה, וכל הנוגע בערל כאלו נוגע במת, שהם בחייהם נקראים מתים, ובמותם כנבלת בהמה, ואין תפלתם נכנסת לפני הקב"ה לריח שנאמר ואנחנו נברך וגו'
הרמב"ם הרופא, את מי ריפא במצרים? וכל "הצדיקים" בחוץ לארץ, עם מי עשו עסקים, ובמיוחד באירופה, ששם הגויים בטוח ערלים? כי על בני המזרח עוד אפשר לסנגר כי חיו עם מוסלמים שהם נימולים, ולפי ההלכה הבאה אינם עובדי אלילים, רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה (ט) יין מבושל, והשיכר, או יין שעירבו עם דברים אחרים כגון דבש ושמן, וכן החומץ, והגבינה, והחלב, וכל שאיסורו מדברי סופרים, שהפקידו ביד גוי - אינו צריך שני חותמות, אלא חותם אחד בלבד דייו; אבל היין והבשר וחתיכת דג שאין בהן סימן, שהפקידן ביד גויים - צריכין שני חותמות: הלכה (י) ייראה לי, שכל מקום שאמרנו בעניין יין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהניה, מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי - כשהיה הגוי עובד עבודה זרה; אבל אם היה איסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה, או שטפח על פי החבית - הרי זה מותר בשתייה. וכן כל כיוצא בזה: הלכה (יא) אבל המפקיד יין ביד גר תושב, או ששלחו עימו והפליג, או שהניח ביתו פתוח בחצר גר תושב - הרי זה אסור בשתייה, שכל חשש של חילוף וזיוף, ייראה לי שכל הגויים שווין בו - הואיל ונעשה היין ברשותן, נאסר בשתייה על כל פנים: ו"מכה" ו"האבן הקדושה"? זו אינה עבודת אלילים? הרמב"ם כנראה מבין שאם יקרא מוסלמי את ההלכה ויראה מה כתוב בה, ראשו יהיה בסכנה, עדיף לא להסתבך?
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה (ג) כל המרחם, מרחמין עליו - שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (דברים יג, יח); וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם, יחוש לייחוסו - שאין האכזרייות מצויה אלא בגויים, שנאמר "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיהו נ, מב): איך הלכה זו מסתדרת עם המשניות הבאות? האם זו אינה הכללה וכבר דנו את כל הגויים לכף חובה?
משנה מסכת אבות פרק א (ו) יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות: "כל אדם" זה רק ישראל/יהודי? או ש"כל אדם" כולל גם גוי?
משנה מסכת אבות פרק א (יב) הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: עם מי צריך להיות "רודף שלום", האם עם החברים, או עם האויבים? מי הם "הבריות"? כל האנושות או רק ישראלי/יהודי? וכאשר מדברת המשנה על "אוהב את הבריות"? האם כוונת המשנה לאהוב רק את "הבריות" שכמוני? ואיך מקרבים לתורה, כשמקללים וזורקים אבנים? משנה מסכת אבות פרק א (יז) רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: העולם עומד על "השלום"? "שלום" עם מי? האם רק עם מי שכמוני? ומה פירוש "העולם עומד"? האם כוונת המשנה כל העולם או רק ארץ ישראל והיהודים? איך "העולם עומד" על "השלום" הרי הלכה "עשיו שונא ליעקב" וכל הגויים שונאים לישראל? משנה מסכת אבות פרק ב (י) רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם: האם "הבריות" זה רק עם ישראל, או כל הברואים?
איך מסתדר דבר ההבל הזה "כשר שבמצרים הרוג"? או "הכשר שבגוים הרוג"? עם הגמרא והמשנה הבאים? תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב רבי יוחנן: מאי דכתיב +שמות י"ד+ ולא קרב זה אל זה כל הלילה - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? - אמר רבי אלעזר: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב קרב זה אל זה כל הלילה, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? - אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש.
משנה ברורה סימן תצ ס"ק ז (ז) קורין ההלל בדילוג וכו' - מפני שביום שבעה של פסח נטבעו המצרים אמר הקב"ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני וכיון שבז' אין אומרים אותו ע"כ בחוה"מ ג"כ אין אומרים אותו שלא יהיה עדיף מיו"ט אחרון: הרי אם האלוהים שהטביע את המצרים, לא נוחה רוחו מזה שאומרים שירה, כאשר מעשה ידיו טובעים, וזה רק שירה, אם כך: להרוג את מעשה ידיו מותר? ולא את הרע שבהם כי אם את "הכשר" שבהם?
מכאן אפשר להבין את הכתוב בישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
מיכה ג (ט) שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: מי הם "רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב" "וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל"?
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סב עמוד א אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה,
גופא: חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה, ומותר להכניס ולהוציא מן חצר לבתים ומן בתים לחצר. ואם יש שם ישראל אחד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר, עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה. האם רבי מאיר. ורבי אליעזר בן יעקב, לא קיבלו אותה "מסורת" "תורה" "שבע"פ"? ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הגמרא מסיני, וממשה שקיבל מאלוהים, איך יש וויכוח בכלל, האלוהים עוד לא החליט אם שני ישראלים או ישראלי אחד אוסרים? ואיך מסתדר הוויכוח בין שני הרבנים עם ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: אם כל "חכם/פרשן" מחווה דעתו, הרי ברור שאין כאן שום "מסורת" ו"תורה" "שבע"פ" העוברת מאב לבן, הרי היו צריכים כולם להיצמד לגרסה אחת, ולא כל אחד בודה ממוחו ומהרהורי ליבו.
משנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד') דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא בעשרה מאמרות נברא העולם וכי מה צריך לבאי עולם בכך אלא ללמדך שכל העושה מצוה אחת וכל המשמר שבת אחד וכל המקיים נפש אחת [מישראל] מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. וכל העובר עבירה אחת וכל המחלל שבת אחד וכל המאבד נפש אחת [מישראל] מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. שכן מצינו בקין שהרג את הבל אחיו שנאמר קול דמי אחיך [צועקים אלי] (בראשית ד' י'). דם אחד שפך דמים רבים נאמר. אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כולם היו עומדין וצועקין לפני הקב"ה. הא למדת שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו. רבי נחמיה אומר מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר זה ספר תולדות אדם [וגו'] (בראשית ה' א') ולהלן הוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (שם ב' ד') מה להלן בריאה ועשייה אף כאן בריאה ועשייה: מלמד שהראהו הקב"ה כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כאלו הם עומדין ומשחקין לפניו. ויש אומרים לא הראהו אלא צדיקים בלבד שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד' ג'). רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו (תהלים קל"ט ט"ז) מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו. דור דור ופרנסיו. דור דור ומנהיגיו. דור דור ונביאיו. דור דור וגבוריו. דור דור ופושעיו. דור דור וחסידיו. בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני. בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני:
