גוי חשוד? תמיד?
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף טו עמוד ב והתניא: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים, זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות, ואין צ"ל נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות; ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ואין מייחדין עמהם, ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות; אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים, זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים, ואין צ"ל זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות; ומוסרין בהמה לרועה שלהן, ומייחדין עמהם, ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות; אלמא לא חשידי! ועוד תניא: אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין, ואין משחיזין להן את הזיין, ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין, ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל, אחד עובד כוכבים ואחד כותי; מ"ט? אי נימא דחשידי אשפיכות דמים, ומי חשידי? האמרת: ומייחדין עמהן, אלא משום דאתי לזבונה לעובד כוכבים! וכי תימא: כותי לא עביד תשובה, ישראל עביד תשובה, והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים! רהיט בתריה תלתא פרסי, וא"ד: פרסא בחלא, ולא אדרכיה. א"ר דימי בר אבא: כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים, אסור למכור ללסטים ישראל. ה"ד? אי דחשיד דקטיל, פשיטא, היינו עובד כוכבים! ואי דלא קטיל, אמאי לא? לעולם דלא קטיל, והב"ע - במשמוטא, דזימנין דעביד לאצולי נפשיה. תנו רבנן: אין מוכרין להן תריסין, וי"א: מוכרין להן תריסין. מ"ט? אילימא משום דמגנו עלייהו, אי הכי, אפילו חיטי ושערי נמי לא! אמר רב: דף טז עמוד א אי אפשר ה"נ. איכא דאמרי: תריסין היינו טעמא דלא, דכי שלים זינייהו קטלי בגוייהו. ויש אומרים: מוכרים להם תריסין, דכי שלים זינייהו מערק ערקי. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כיש אומרים. אמר רב אדא בר אהבה: אין מוכרין להן עששיות של ברזל; מ"ט? משום דחלשי מינייהו כלי זיין. אי הכי, אפילו מרי וחציני נמי! אמר רב זביד: בפרזלא הינדואה. והאידנא דקא מזבנינן, א"ר אשי: לפרסאי דמגנו עילוון.
עגלים וסייחים. תניא: רבי יהודה מתיר בשבורה, מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות. אמרו לו: והלא מרביעין עליה ויולדת, וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתו לשהויה! אמר להן: לכשתלד. אלמא, לא מקבלת זכ
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כה עמוד ב אלא בתלתא, דכוותה גבי ישראל בפרוצים מי שרי? והתנן: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, ואמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי לא, מעשה היה והוציאוה עשרה במטה! לא צריכא - באשתו עמו, עובד כוכבים אין אשתו משמרתו, אבל ישראל אשתו משמרתו. ותיפוק ליה משום שפיכות דמים! א"ר ירמיה: באשה חשובה עסקינן, דמירתתי מינה; רב אידי אמר: אשה כלי זיינה עליה. מאי בינייהו? איכא בינייהו: אשה חשובה בין אנשים ושאינה חשובה בין הנשים. תניא כוותיה דרב אידי בר אבין: האשה אע"פ שהשלום עמה - לא תתייחד עמהן, מפני שחשודין על העריות. לא יתייחד אדם עמהן. ת"ר: ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך - טופלו לימינו; ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף - טופלו לימינו, במקל - טופלו לשמאלו. (ר' ישמעאל מדבר על הגוי אם יש לו סייף(סכין) או מקל) היו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה, אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה; ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגלתו. שאלו להיכן הולך - ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, [דכתיב]: +בראשית לג+ עד אשר אבא אל אדוני שעירה, וכתיב: +בראשית לג+ ויעקב נסע סכותה. מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן: לאן אתם הולכים? אמרו להן: לעכו. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן: [תלמידי] מי אתם? אמרו להן: תלמידי ר"ע, אמרו להן: אשרי ר"ע ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם.
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנג סעיף ג אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף, טופלו לימינו. (היה לעובד כוכבים מקל בידו, טופלו לשמאלו). (טור). היו עולים בעליה או יורדים בירידה, לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה. (ומ"מ טופלו קצת לימינו), (ר"ן פרק אין מעמידין). ולא ישחה לפניו לעולם. שאל לו: להיכן אתה הולך, אם היה צריך לילך פרסה יאמר: שתי פרסאות אני הולך. הגה: במקום שנהגו לילך למרחץ א בלא מכנסיים, אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים. אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים, אין צריך לצאת (מרדכי פ' כ"ה).
תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ב דף מ טור ג כרבי ליעזר תני אין מעמידין בהמה בפונדקאות אפילו זכרים אצל זכרים ונקיבות אצל הנקיבות ואין צריך לומר זכרים אצל הנקיבות ונקיבות אצל זכרים זכרים אצל זכרים מה אית לך אוהבתו באת ואינה מוצאה אותו והיא נרבעת הימינו נקיבות אצל נקיבות מה אית לך אוהבה בא ואינו מוצא אותה ורובעה רבי חגיי בשם רבי זעירא לא סוף דבר בהמתו של ישראל אצל הגוי אלא אפילו בהמתו של גוי אצל של ישראל לא ייחדינה אצלו של גוי אחר חבירו שלא תמציא לו תקלה מעתה אפילו שכר את בהמתו לא נאה לחזור לייחדה אצלו שלא תמציא לו תקלה חשוד הוא לבוא על בהמתו של חבירו ואינו חשוד לבוא על בהמה עצמו שמתוך שיודע שאם בא עליה הוא מעקרה אף הוא אינו בא עליה אבל מעמידין בהמת בפונדקאות של כותי' כו' הדא אמרה כותי' לא נחשדו על העריו' ותני כן מתייחדת אשה עם שני אנשי' אפי' שניה' עבדי' אפי' אחד כותי ואחד עבד אבל לא תתייחד עם הגוי חמותו ואחות אשתו ושאר כל העריות לא יתייחדו עמו אלא בפני שנים,
תוספות מסכת כתובות דף לו עמוד ב וכי מה עשה לה ערבי זה - נקט ערבי לפי שהם שטופים בזימה כדאמר בקדושין (דף מט:) עשרה קבין זימה ירדו לעולם ט' נטלו ערביים.
תוספות מסכת גיטין דף פא עמוד א וכי מה עשה לה ערבי זה - לרבותא נקט דאפילו ערביים ששטופין בזימה כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף מט:) י' קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו ערביים ואחת לכל העולם אפ"ה ליכא למיחש.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ו שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים, הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.
