אסור לגוי ללמוד תורה?
קיצור ש"ע ילקוט יוסף נה) אסור ללמד תורה לגוי, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה, וגם לדבר עמו בדברי תורה אסור, וכל שכן שאסור לכתוב לו דיני התורה ומצותיה. וכן אסור למכור לגוי ספרי קודש, כמו תנ''ך וכדומה. ואפילו אם יש גוי אחר שילמדו תורה, מכל מקום ליהודי אסור ללמד, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב. ואין חילוק בזה בין גוי גדול לגוי קטן, שקטן דמסברי ליה ומיסבר אף-על- פי שאינו בגיל י''ג שנה, דינו כגדול, ורק בפחות מכן מותר ללמדו תורה. ואסור לענות לו על שאלות דתיות, אולם אם מקשה ומתמיה על דת ישראל, מותר להקהות את שיניו, ולהשיב לו מלחמה שערה, בכדי שלא יהיה חילול ה', וכמו שכתוב ודע מה שתשיב לאפיקורוס עכו''ם. ומותר ללמד גוי עברית בדקדוק, וכן דיני שבע מצוות בני נח, אף בזמן הזה. וכן גוי הבא להתגייר מותר ללמדו עיקרי התורה והמצוות, ואפי' ללמדו בכתב מותר. [יביע אומר חלק ב' חלק יורה דעה סימן יז]
רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה,
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נח עמוד ב
ואמר ריש לקיש: נכרי ששבת - חייב מיתה, שנאמר +בראשית ח'+ ויום ולילה לא ישבתו. ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן. אמר רבינא: אפילו שני בשבת. - וליחשבה גבי שבע מצות! - כי קא חשיב - שב ואל תעשה, קום עשה - לא קא חשיב.
איך מסתדרת ההלכה בהרמב"ם והגמרא שאסור לגוי לשבות בשבת, עם דברי רבי מאיר בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א והתניא, ר"מ(רב מאיר) אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
רד"ק תהלים קז (יא) כי המרו אמרי אל. הודיע כי בעונם נִשְׁבּוּ, לפי שֶׁהִמְרוּ אמרי אל, והם המצות שֶׁצִּוָּה לבני אדם, כי לא לישראל לבדם נאמרו המצות, כי לכל הגוים, אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם, והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלים. אבל המצות הַשִּׁמְעִיּוֹת ניתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו, והם אמרי אל. ועצת עליון, שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם, והממרים אותם יִשְׁלַח להם מוסרו בָּחֳלָאִים, או יוליכם בשבי. נָאָצוּ, מבנין הקל, בשקל: שָׁמְרוּ, זָכְרוּ, [האל"ף בקמ"ץ], מפני ההפסק:
במדבר רבה פרשה א ד"ה ז וידבר ה' אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין (שמות יט) והר סיני עשן כולו וגו' ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו(אש, ומים, ומדבר) חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים, ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני.
