אין אישות לגויים? אין קידושין לגויים?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סט עמוד א מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין. נשותיהן של גויים, ועבדים, אינן נחשבות אלמנות או גרושות? אם מת הגוי או העבד אשתו אינה אלמנה? איך מסתדרת הגמרא הזו עם ההלכה הבאה שהרי הרמב"ם קורא ל"אשת יפת תואר" שנתפסה בשבי "אשת איש"? איך זה מסתדר, אם מלכתחילה היא אינה נשואה מפני ש"אין אישות לגויים", ואינה מתאלמנת או מתגרשת? 

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה (ג) אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה, בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לגויים, וחשקת אף על פי שאינה יפה, 

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב בית דינו של חשמונאי גזרו, [דכי אתא רב דימי אמר: ב"ד של חשמונאי גזרו,] ישראל הבא על העובדת כוכבים - חייב משום נשג"א(נידה, שפחה, גויה, אשת-איש), כי אתא רבין אמר: משום נשג"ז(נידה, שפחה, גויה, זונה)! כי גזרו בית דינו של חשמונאי ביאה, איך מסתדרת ההלכה "שאין אישות לגויים" עם הגמרא על גזירת בית דינו של חשמונאי, שהבא על עובדת כוכבים חייב משום נשג"א(נידה, שפחה, גויה, אשת-איש), האם בית דינו של חשמונאי לא ידעו הלכה? הרי אצלם הבא על עובדת כוכבים חייב משום "אשת איש"? איך אפשר להיות חייב ב"אשת איש" אם "אין אישות לגויים"?

איך ההלכה "אף על פי שאינה יפה", מסתדרת עם הכתוב בתורה? הרי כתוב "יְפַת תֹּאַר", אם כך: מה זה "אע"פ שאינה יפה"? דברים כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: האם כותב התורה כאשר כתב "יְפַת תֹּאַר" התכוון למכוערת?

בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים, ולקחת לך לאשה שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו, ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואחר כך יבעול: הרי אם "אין אישות לגויים"? מדוע אומר הרמב"ם בהלכה "בין אשת איש"? הרי לעולם גויה אינה "אשת איש", שהרי "אין אישות לגויים"? ואיך מסתדרת הלכה זו עם ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט הלכה (ה) שש עריות אסורות על בני נח, האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה: ורש"י: אשר ינאף את אשת רעהו, פרט לאשת עו"ג(עובד גילולים) למדנו שאין קידושין לעו"ג: רשב"ם: את אשת רעהו. ולא עובד כוכבים:  רבינו בחיי: ואיש אשר ינאף את אשת איש. דרשו רז"ל אשת איש פרט לקטן, אשת רעהו פרט לעו"ג, מכאן שאין קדושין לעו"ג: הרי אם "אין אישות לגויים", איך יש "אשת איש" אסורה, בשבע מצוות בני נח? מה פירוש "אשת עו"ג(עובד גילולים)" הרי "אין אישות לגויים" ו"אין קידושין לעו"ג"? האם ניתן ב"מסורת" "תורה" "שבע"פ" איסור על משהו שאינו קיים? איך מסתדר הנאמר הבא? תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד א אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב +מלכים ב' ח'+ כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, בהנך שבע שנים מאי אכול? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: שנה ראשונה - אכלו מה שבבתים, שניה - אכלו מה שבשדות. שלישית - בשר בהמה טהורה, רביעית - בשר בהמה טמאה, חמישית - בשר שקצים ורמשים, ששית - בשר בניהם ובנותיהם, שביעית - בשר זרועותיהם, לקיים מה שנאמר? +ישעיהו ט'+ איש בשר זרעו יאכלו. מה פירוש "לקיים מה שנאמר"? האם רוצה הגמרא לומר שאם הייתה אזהרה, היא באה על בסיס שידוע שיקרה?

בראשית לט (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:  מי כתב את התורה, מצרי או יהודי? הרי הכותב קורא לאישה הזו "אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" ו"אִשְׁתּוֹ", האם כותב התורה אינו יודע "שאין אישות/קידושין לגויים"? האם כותב התורה אינו יודע הלכה/גמרא/"תושב"ע"? הרי מי זו "אֵשֶׁת אֲדֹנָיו"? והאם יוסף אינו יודע הלכה? הרי יוסף אומר "אַתְּ אִשְׁתּוֹ"? ועל מה אומר יוסף "וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים"? הרי אם "אין אישות/קידושין לגויים" מה החטא? איזה חטא יש בלשכב עם אישה שלא שייכת לאף אחד? הרי רש"י והרשב"ם והרבינו בחיי, טוענים ש"אין ניאוף באשת גוי", אם כך: על איזה חטא או מאיזה חטא מדבר/חושש יוסף? ואומר יוסף "וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" מה לגויה זו ולאלוהים? אולי יוסף לא למד הלכה/"תושב"ע"? אם כך: איך אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שלימד יעקב את יוסף רש"י בראשית פרשת ויגש מה (כז) את כל דברי יוסף - סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, יוסף למד פרשת עגלה ערופה, ופרשת ניאוף המופיעה בעשרת הדיברות לא למד? יוסף למד "תושב"ע" ותורה שבכתב לא?

איך מסתדרת הלכה של אשת יפת תואר, עם ההלכה שכל הגויים "כזבים תמיד"? רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה (ד) הגויים - אין חייבין עליהן משום נידה, ולא משום זבה, ולא משום יולדת; וחכמים גזרו על כל הגויים, זכרים ונקבות, שיהיו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו - לעניין טומאה וטהרה: הרי איך מותרת גויה בשעת השביה, הרי היא כזבה תמיד? הרי יש ציווי תורה על הזב והזבה בבמדבר ה (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:(ג) מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם: הרי אסור לשהות במחיצתם? האם אלוהים התיר את הזבה הגויה במלחמה, מפני שאינו יכול לאסור עלינו? האלוהים יודע שלא נשלוט ביצר? אלוהים בעצם אינו יכול לעצור את היצר, ולמנוע ממנו להסית את עם ישראל בזמן מלחמה? אוי לעם שאלו "חכמיו"!!!! הרי איך זה מסתדר עם הדברים הבאים? תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ: תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. 

רש"י ויקרא כב (ל)  אני ה' - דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך:

------------------------------------------------אין קידושין לגוים?

רש"י אשר ינאף את אשת רעהו, פרט לאשת עו"ג(עובד גילולים) למדנו שאין קידושין לעו"ג:

רשב"ם את אשת רעהו. ולא עובד כוכבים:

רבינו בחיי ואיש אשר ינאף את אשת איש. דרשו רז"ל אשת איש פרט לקטן, אשת רעהו פרט לעו"ג(עובד גילולים), מכאן שאין קדושין לעו"ג:

מדוע צריך "פרט לאשת עו"ג"? הרי "אין קידושין לעו"ג"? הרי אם שכב איתה, כאילו לא שכב עם אשת איש?

הרי אין צורך בפירוש הזה ואינו חשוב, מפני שהיא אסורה בכל מצב, אם כבהמה, אם כזבה לפי ההלכה? ובהנחה שנשים גויות, אינן כגברים גויים הנחשבים כבהמה, אם כך: הרי דינה מוות(של הגויה) מפני ששכבה(הגויה) עם בהמה(הגוי)? (ויקרא כ טז)

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה (ד) הגויים - אין חייבין עליהן משום נידה, ולא משום זבה, ולא משום יולדת; וחכמים גזרו על כל הגויים, זכרים ונקבות, שיהיו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו - לעניין טומאה וטהרה:

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב): אם גויים אינם בני אדם, ונחשבים כבהמה? מדוע נקראת "אשת", הרי גם היא כבהמה? ואם לא, הרי דין אדם השוכב עם בהמה מוות,

ויקרא כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת-הַבְּהֵמָה תַּהֲרגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: רבינו בחיי ואת הבהמה תהרגו. פירש רש"י ז"ל אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמרה תורה תסקל, קל וחומר למי שיודע להבחין בין טוב לרע וגורם תקלה לחברו לעבור עברה על אחת כמה וכמה. כיוצא בדבר אתה אומר (דברים יב) אבד תאבדון את כל המקומות, קל וחומר ומה האילנות שאינן רואין ולא שומעין על שבאה תקלה על ידן אמרה תורה השחת שרוף וכלה, המתעה חברו על אחת כמה וכמה: או שאולי גויים פטורים ממשכב עם בהמה? או שאולי אינם מבחינים בין טוב לרע?

ויקרא כ (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמר:(ב) וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן- הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן: אבן עזרא  וטעם וידבר ה' אל משה לאמר, בעבור כי אלה המצות חיוב על כל ישראל ואין גר עמם על כן כתוב בתחלה אל כל עדת ישראל ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בא"י אזרח או גר תושב והחל מהקשה שבכלם והוא אשר יתן מזרעו למולך והטעם לשכב עם עובדת עבודת כוכבים:  לפי פירוש זה של האבן עזרא השוכב עם עובדת כוכבים דינו מוות? אם כך: איך זה מסתדר עם שלמה המלך? איך זה מסתדר עם ביאה ראשונה בגויה יפת תואר? ואיך זה מסתדר עם הפרשנות שאין קידושין בגוי?

בראשית לט (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים: אם "אין אישות/קידושין לגויים", איזה חטא יש בלשכב עם אישה שאינה שייכת לאף אחד? מדוע זו הסיבה שנתן לה יוסף ולא סיבה אחרת?  כגון אסור לי לשכב עם נשים, שאינן יהודיות, או אני הומוסקסואל, או כל המצאה אחרת? "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אמרו שאין דבר מיותר בתורה, או שצריך להבין דבר מתוך דבר בדברי תורה, האם סיפור זה אינו מוכיח שהלכה ש"אין אישות/קידושין לגויים" היא שטות אחת גדולה? איזה גוי יאמר שְׁאֵלֶּה חוקים ומשפטים צדיקים? "אין אישות/קידושין לגויים" ="תושב"ע"? שכתבו לנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? 

איך כל ההלכות האלה מסתדרות עם דברי משה? בדברים ד (ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: הרי איזה גוי יאמר שתורה זו(התושב"ע) צדיקה, אם אֵלֶּה החוקים שבה? ואין כוונתי לתורה שבכתב כי בתורה שבכתב, לא מופיעות שטויות אשר כתבו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם",

דברים יג (יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם:

יחזקאל לו (טז) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(יז) בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי:(יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ:(יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוָה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: (כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:(כט) וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:(לא) וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:(לב) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוָה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:(לג) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת:(לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר:(לה) וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:(לו) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהֹוָה  דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.