אמת מוחלטת
בליז פאסקאל (1623- 1662 הוגה דעות ומדען צרפתי) ההימור: אי אפשר להוכיח את מציאותו של האלוהים. אלוהים אינו רוצה שיהא אפשר להוכיח את מציאותו, הוא רוצה בהעזה שבאמונה, ההעזה באה בחיי היום יום לידי ביטוי בהתערבות, בהימור, אני מביע את בטחוני באיזה דבר בכך שאני מתערב, (שמואל הוגו ברגמן תולדות הפילוסופיה החדשה מניקולאס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה (מוסד ביאליק ירושלים) עמ' 202 203 ) ישעיהו מה (טו) אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ:
עמנואל קאנט אמר: "אין אנו יכולים להוכיח את קיומו של אלוהים." "המדע אינו יכול להוכיח שאלוהים אינו קיים."
"הויכוחים הגדולים מתרכזים בנושאים שאותם לא ניתן להוכיח."ברטראנד ראסל
"אלוהים אינו זקוק להתקיים; המציאות זקוקה לאלוהים."אמיל שארטייה
אלוהים אינו זקוק לנו לקיומו, אנו זקוקים לאלוהים לקיומנו.(יואב הכהן) רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (א) יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאין משמיים וארץ ומה שביניהן לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאין מלבדו מצויין, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולן, שכל הנמצאין צריכין לו; והוא ברוך הוא אינו צריך להן, ולא לאחד מהן:
"מי שהמציא את אלוהים היה אדם חכם." אפלטון
מלאכי ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ:
שמואל א טו (כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהֹוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהֹוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים: הרי אם תפילה = עולה וזבח, הרי מה שאומר שמואל, שאין זה חפצו של האלוהים, אלא: רצונו של האלוהים שישמעו לו, אם כך: צריך לחפש מה רוצה האלוהים שנעשה,
מסכת אבות פרק ב משנה [ד] הוא(רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא) היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
תהלים צב (א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:(ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַיהֹוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:(ג) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:(ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:(ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהֹוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:(ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:(ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:(ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהֹוָה:(י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהֹוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:(יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:(יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:(יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהֹוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:(טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:(טז) לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהֹוָה צוּרִי וְלֹא עלתה עַוְלָתָה בּוֹ:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.
תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: (יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: משלי טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: אדם מתכנן תוכניות, ובסוף אומר את מה שהאלוהים רצה שיאמר? משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: משלי כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
משלי כא (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהֹוָה:(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה: אי אפשר לעקוף את אלוהים, כל התוכניות וכל ההכנות לא יעזרו ללא עזרת אלוהים. משלי טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: כאשר אתה הולך בדרך אלוהים אפילו אויבך ישלם אתך?
בעת צרה מאמין האדם לכל דבר על נְקַלָּה, ובבוא אליו נוֹכֵל להבטיח לו רוח ופְדוּת ממצוקותיו הקשות, יֵּהָפֵךְ הסובל לעבד נרצע לתקוותיו.
משנה מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: אבטליון מזהיר את ה"חכמים" שהם יכולים לטעות? כן, גם "חכמים" יכולים לטעות בפרשנות של הדברים,
אדם שעשה עברה מסוימת אינו יכול לטעון טענה איני יודע את החוק שהרי "אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש", הולך אותו אדם לבית משפט ולוקח לו עורך דין (רב, חכם), העורך דין אולי מנסה בפרשנות מסוימת להוציא את האדם מהעונש, אבל בסופו של דבר אם לא הצליח העורך דין לפרשן טוב את מעשה האדם, האדם עצמו משלם על החטא, ולא העורך דין (הרב, החכם),
ויקרא יט (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: רש"י ואת שבתתי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות: אני ה' אלהיכם - אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא:
רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק י הלכה (א) בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ואין לו עיר מקלט אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו במה דברים אמורים בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג הרי זה קרוב למזיד ונהרג ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד: האם אין ללמוד מכאן קל וחומר? הרי אם על "בן נח" קיימת חובת הלימוד, והוא לא קיבל תורה? על בן אברהם יצחק ויעקב שקיבלו תורה אין חובת הלימוד? דברים רבה פרשה ז ד"ה ד לשמור ולעשות ד לשמור ולעשות את כל מצותי אמר רבי שמעון בן חלפתא כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר למה"ד למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו שני אריסים אחד היה נוטע אילנות ומקצצן ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן על מי המלך כועס לא על אותו שהיה נוטע ומקצצן כך כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותה עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר מנין שנאמר (ישעיה כו) יוחן רשע בל למד צדק אבל אם למד ולא קיים אינו נחנן הוי לשמור ולעשות את כל מצותי.
רש"י ויקרא ה (יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו - ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיעניש את שידע. רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים, צא ולמד מאדם הראשון, שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו עליו ולדורותיו.
והרי הציווי לעם ישראל בדברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
דברים יא (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: יחזקאל יד (י) וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה:(יא) לְמַעַן לֹא יִתְעוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה: אם כך: נשאלת השאלה כיצד לא נטעה מדרך הישר? הרי אם אלוהים מטעה דרך נביא, או כל רב, איך נדע מה היא הדרך הנכונה? התשובה ממש פשוטה: היצמד לכתוב/התורה, וכל מה שנוגד את הכתוב/התורה, לא משנה מי אמר, אל תשמע לו,
לסיכום: יש סיפור שמספרים מחזירי התשובה, על אדם, שהציעו לו חבריו שיחזור בתשובה, ענה להם אותו אדם, כשאעלה למשפט לפני בורא עולם אומר/אטען: שאיני יודע קרוא וכתוב, ולכן איני מחויב בכלום, כאשר הגיע יומו של אותו אדם, עלה לשמיים ובמשפטו טען טענה זו, איני יודע קרוא וכתוב, פסקו בשמים קבל כרטיס מעבר חופשי, לאן שרצונך ללכת, לך, הלך אותו אדם לגן עדן, וראה שאין שם אף אחד מחבריו, החליט אלך לבקר את חברי בגיהינום, שהרי יש לי כרטיס מעבר חופשי, הולך אותו האיש לגיהינום, ובשער יש שומר, מראה אותו אדם לשומר את כרטיס המעבר החופשי, ומקבל אישור להיכנס, נכנס אותו אדם לגיהינום ופוגש את חבריו בדיוק בהפסקה בין עינוי לעינוי, קשקשו על דא ועל הא, סיפרו לו חבריו על ייסורי הגיהינום, נסתיימה ההפסקה, רוצה האיש לצאת, ובשער הגיהינום עומד שומר ואינו נותן לצאת, מציג האיש את כרטיס המעבר חופשי שקיבל, והשומר אינו נותן לו לצאת, אמר האיש לשומר אבל כרטיס זה הוא כרטיס מעבר חופשי, מדוע אינך מאפשר לי לצאת? ענה אותו מלאך השומר על שער הגיהינום, איני יודע קרוא וכתוב,
משל זה מתאים היום במיוחד לכל הטיפשים אשר חושבים שבטענה של "עשה לך רב", פתרו עצמם מעונש, אין לנו צורך ללמוד, ילמד הרב ואנו נלך אחריו, אם טעה הרב נאמר אנו עשינו כמצוותו, טענה טיפשית זו אולי יכולה לתפוס על הדורות הקודמים, שכולם היו בורים ועמי ארצות, שלא למדו, כי יחידי סגולה אשר היה באפשרותם למדו, אבל היום כאשר ילד חייב בִּשְׁנֵים עָשָׂר שנות לימוד, או לפחות בשמונה, לא יוכל לבוא אף אחד ולטעון איני יודע קרוא וכתוב, וספר התנ"ך נכתב בעברית פשוטה, איך אמרו "חכמים", "דיברה תורה בלשון בני אדם", האם בלשון כל בני האדם? או רק בלשון "חכמים"? ו"ירדה תורה לסוף דעתו של האדם" האם לדעתם של כל בני האדם? או רק לדעתם של "חכמים"? אמרו אותם "חכמים" מטעם עצמם, התורה ללא התושב"ע היא פשט, כן! היא פשט! וכל אדם אמור להבינה, אם רק ירצה, ולכן אין צורך בפרשנים ו"חכמים",
רש"י במדבר כב (לה) לך עם האנשים - בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. לך עם האנשים, כי חלקך עמהם וסופך להאבד מן העולם: ואפס - על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו': עם שרי בלק - שמח לקללם כמותם:
תלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד ב אמר רב הונא א"ר אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב: +במדבר כ"ב+ לא תלך עמהם, וכתיב: +במדבר כ"ב+ קום לך אתם; מן הנביאים, דכתיב: +ישעיהו מ"ח+ אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך; מן הכתובים, דכתיב: +משלי ג'+ אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:
""אמיתות ברורות מאליהן": לגבי המדע המודרני אין דבר כזה "אמת ברורה מאליה" כל אמת חייבת בהוכחה, וכל אמת היא רק תיאוריה זמנית, שבמוקדם או מאוחר תוחלף ע"י תיאוריה טובה יותר" (קיצור תולדות האנושות, יובל נח הררי, ע"מ 118)
"כל אמת באשר היא עוברת דרך שלושה שלבים. ראשית, לועגים לה; אחר כך, מתנגדים לה בתקיפות; ולבסוף - מקבלים אותה כמובנת מאליה" (ארתור שופנהאואר)
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה... אמר ר"ל(ריש לקיש): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. רש"י הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה - [וה"פ(והכי פירושו)] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו, נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו.
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף לד עמוד ב א"ר(אמר רב) שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב
כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: +בראשית ד+ הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא': לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו.
