טלית שכולה תכלת?

רש"י במדבר טז (א) ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא: ויקח קרח - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת, וכן (איוב טו, יב) מה יקחך לבך, לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר (במדבר כ, כה) קח את אהרן, (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים: בן יצהר בן קהת בן לוי - ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) ובקהלם אל תחד כבודי. והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר (ד"ה א' ו, כב - כג) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: ודתן ואבירם - בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו, יח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א הכי +ישעיהו לג+ יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר?.

במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:(מא) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כז טור ד /ה"א רב אמר: קרח עשיר גדול היה תיסברין של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים, רב אמר קרח אפיקרסי היה מה עשה עמד ועשה טליו' שכולן תכלת אתא גבי משה אמר ליה משה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית אמר לו חייבת דכתיב גדילים תעשה לך וגו' בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה אמר לו חייב במזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו', אם כך נשאלת השאלה: אם טלית שכולה תכלת חייבת בפתיל תכלת, ובית שהוא מלא ספרים חייב במזוזה, מדוע שציצית שכולה לבן, לא תהיה חייבת בפתיל תכלת? תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר?.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד ב אילימא חיסר מצוה דלבן, וקיים מצוה דתכלת, לרבי עכובי מעכב אהדדי(זה את זה)! אמר רב יהודה אמר רב: שחיסר מצוה ועשה מצוה, ומאי חיסר מצוה? דלא עבד מצוה מן המובחר. התינח לבן דאינו מעכב את התכלת, תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא? אמר רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת. איתמר נמי, אמר ליה לוי לשמואל: אריוך, לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא: התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, מאי היא? אמר ליה: לא נצרכא אלא לסדין בציצית, דמצוה לאקדומי לבן ברישא, מ"ט? הכנף - מין כנף, ואי אקדים תכלת ללבן לית לן בה. תינח לבן דאינו מעכב את התכלת, תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא? אמר ליה רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת, דמצוה לאקדומי תכלת ברישא, דהכנף - מין כנף, ואי אקדים לבן ברישא לית לן בה. אמר רבא: מידי ציבעא קא גרים? אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לגרדומין, דאי איגרדם תכלת וקאי לבן, ואי איגרדם לבן וקאי תכלת - לית לן בה, דאמרי בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין. וכמה שיעור גרדומין? אמר בר המדורי אמר שמואל: כדי לענבן. איבעיא להו: כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה? תיקו. בעי רב אשי: אלימי דלא מיענבי ואי הוו קטיני מיענבי, מאי? אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל שכן דמינכר מצותייהו. ומאן תנא דפליג עליה דרבי? האי תנא הוא, דתניא: רבי יצחק אומר משום ר' נתן, שאמר משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: אין לו תכלת מטיל לבן. אמר רבא, שמע מינה: צריך לקשור על כל חוליא וחוליא, דאי ס"ד לא צריך, הא דאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת כשרין וגרדומי אזוב כשרין, כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כולה!

מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ה משנה [ח]. לפי שלא ראיתי סדר המקראות בסדר המשנה שמן הראוי היה להקדים הקשת שנזכר קודם בתורה, ואחריו המן והבאר והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ואין לומר דאין סדר למשנה, דיש סדר והכל על קו היושר בנויים. ומה שנ"ל להשיב הוא לפי שהזכיר נבראו בין השמשות, ולשון בריאה לא הוזכר אלא בפי הארץ, הקדימו המשנה. וכל עוד שהזכיר פי הארץ הזכיר (פי) פיות כלם, וחזר לסדר המקראות, ופירש המטה הוא מטה אהרן שעליו כתיב ויפרח מטה אהרן (במדבר יז, כג), וזה כפתור ופרח, לשון אחי הרב נר"ו.

הנה בזה הענין השריש אותנו בשני שרשים עצומים. האחד, שבא להודיענו שהב"ה צופה ויודע כל הענין, ומגיד מראשית אחרית. ושרש שני, שאמרו שנבראו בע"ש(בערב שבת) בין השמשות, בא להוציאנו מהדעות הנפסדות שאומרין שאין הב"ה יכול לשנות הטבע, והם סומכים על מאמר אין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט).

והנה ביארו כפי השרש הא' שלא נתחדש לש"י ידיעה תחת השמש, אמנם הכל גלוי וצפוי לפניו. והנה מה שיאמת השרש הב' שהוא יכול לשנות הטבע, שלא אמר שנברא כל אחד ביומו אשר נולד בו. המשל, בפי הבאר, שבשעת בריאת המים ישים טבע במים, ויתנה עליו זה הענין. ופי האתון, בשעת בריאת כל הבהמות, וכן כלם. אמנם מ"ש שנבראו בערב שבת, בהכרח נאמר שלא נבראו בפועל, אלא בכח. שאי אפשר שנאמר שנבראו בפועל, והוא שנאמר שנברא באותה שעה פי האתון, וצריך ג"כ שהאתון תהיה נבראת. אמנם העיקר הוא שנבראו בכח. והוא שעלה במחשבת הש"י שיברא כל אחד לשעתו, וישנה הטבע כרצונו, ובזה תגדל מעלת הנס. ומזה אין לקרב לטבע שום נס מהנסים, שהדבר הטבעי לא יקרא נס. ואם אתה מקרב הנס לטבע, הנה אתה ממעט ביכולת הש"י, וחלילה וחס מזאת הדעת. והוא אם פי'רש  שנבראו בפועל, נמצאת אתון בלעם חיתה קרוב לשלשת אלפים שנה, וכן אילו(אייל) של יצחק קרוב לשלשת אלפים שנה.

אמנם העיקר הוא שהב"ה צופה ומביט עד סוף הדורות, וראה הש"י שכל מה שברא בעולמו הם צורך גדול בבריאה, ג"כ ראה שכל אחד מאלו העשרה הוא מוכרח לבראו לשעתו, שאם היה אפשר שקצת מאלו העשרה הם קימים, וקצת מהם נעדרים, היה נמשך לאומה הישראלית הפסד גדול.

הנה אם היה אפשר שתתקיים מחלקתו של קרח, תתבטל התורה. הא' ממה שהיה מלעיג על התורה באמרו, בית מלא ספרים חייב במזוזה, וכן טלית שכלה תכלת, וכשהיה אומר לו משה חייבת, היה מלעיג (תנחומא ריש קרח). וג"כ ממה שהיה חולק על הכהונה עד שכל כך הפליגו במדרש (סנהדרין קי ע"א) שעמדו השמש והירח לפני הש"י ואמרו, אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירים. והנה ממה שלא יעלם, שהאור שלהם הוא הכרחי. אמנם ראו שאם אפשר שתתקיים זאת המחלוקת, הנה ממה שלא יעלם שתתבטל התורה, ואם אין תורה יתבטלו חקות שמים וארץ.

וג"כ בפי הבאר, האם אפשר שתהיה אומה גדולה בלתי מים.

אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שמפני שאיננו יודעים מה הוא צבע התכלת במדוייק אי אפשר היום ללכת עם פתיל תכלת. או אין צורך ללכת עם פתיל תכלת, ולכן אפשר ללכת עם ציצית שכול הפתילים שלה לבנים, לפי אותו עיקרון הרי גם את בניית ארון הקודש והכפורת ושולחן עצי השיטים, אי אפשר היה לעשות מפני שאין ידיעה כמה היא אמה מדוייקת, הרי לכול אדם אמה שונה, הרי זה לא שכול בני האדם במידה שווה. שמות כה {י} וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:{יז} וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ: ומה על עובייה של הכפורת? {כג} וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: ומה עוביו של השולחן? מה על המנורה? {לא} וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:{לב} וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:{לג} שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:{לד} וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:{לה} וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:{לו} כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:{לז} וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ: הרי אין נתונים למשקל הזהב שממנו המנורה צריכה להיעשות אם כך: מה גודלה רוחבה אורכה גובהה? באיזה עובי יש לייצר אותה? ואולי ה"כִּכַּר זָהָב" הוא הנתון למשקל הזהב שממנו צריכה להיעשות גם המנורה וגם כליה? מפני שכתוב "אֹתָהּ", אם כך: מדוע לא נוסף "ו" החיבור ל"אֵת כָּל הַכֵּלִים"? {לח} וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:{לט} כִּכַּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה: האם ה"כִּכַּר זָהָב" זה נתון המתקשר רק למלקחיים ולמחתות? ובהנחה שזו מידת משקל הזהב של "מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ", הרי באיזה גדלים אין, וכמה כאלה צריך לייצר?