ציצית?
במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:(מא) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
דברים כב (יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
מהי ציצית? מה פירוש המילה ציצית?
יחזקאל ח (ג) וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי וַתִּשָֹּא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה:
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה (א) אין הולכין בחוקות הגויים, ולא מידמין להן - לא במלבוש, ולא בשיער, וכיוצא בהן, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ, כג), ונאמר "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), ונאמר "הישמר לך פן תינקש אחריהם" (דברים יב, ל); הכול בעניין אחד הוא מזהיר - שלא יידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו): הלכה (ב) לא ילבוש במלבוש המיוחד להן. ולא יגדל ציצית, כמו ציצית ראשם; ולא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע, כמו שהן עושין, וזה הנקרא בלורית; ולא יגלח השיער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע מלאחריו, כדרך שהן עושין. ולא יבנה מקומות כבניין היכלות של עבודה זרה, כדי שייכנסו בהן רבים, כמו שהן עושין. וכל העושה אחת מאלו, וכיוצא בהן - לוקה: ציצית היא קבוצה, לפי דברי יחזקאל והרמב"ם הם מדברים על קבוצת שיער, ומכאן אפשר להבין שכוונת הכתוב לקבוצה של חוטים, רש"י בבמדבר טו (לז) ועשו להם ציצת - על שם הפתילים התלוים בה, הפתילים הם הציצית, ולא הבגד המולבש על הגוף,
שולחן ערוך אורח חיים סימן קצד סעיף ג ג' שאכלו כאחד (י) ואין אחד מהם יודע כל בהמ"ז(ברכת המזון), אלא ג אחד יודע (יא) ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית, חייבים בזימון (יב) וכל אחד יברך הברכה שיודע, ואע"פ שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית (יג) אין בכך כלום; * אבל לחצאין אין לברך, אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה, שאין ברכה אחת מתחלקת [ב] לשתים. אם אין ברכה מתחלקת לשתיים? איך לעשות חלק ממצווה מותר/אפשרי? הרי איך עושים את מצוות ציצית בלי פתיל תכלת? איך מקיימים את המצווה הבאה? בבמדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: הרי כתוב "וְנָתְנוּ" על הציצית שבכנף פתיל תכלת? "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת"? הציצית נעשית ציצית כאשר יש בה פתיל תכלת? למי מכוון הכתוב ב"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ"? האם מדובר על פתיל התכלת? אם כך: איך רואים אם אינו קיים? איך מברכים על לבישת ציצית? ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו וציוונו על מצוות ציצית, כאשר האלוהים ציווה על ציצית עם פתיל תכלת? האם זו אינה ברכה על חצי מצווה? ספרי זוטא פיסקא טו לט. והיה לכם לציצית, יכול שהן שתי מצוות? מצות תכלת ומצות לבן? ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות: הרי אם מצוות ציצית היא מצווה אחת, איך בדיוק מקיימים חצי מצווה? הרי כביכול איננו יודעים היום מה הוא תכלת? איך מסתדר ציצית בלי פתיל תכלת, עם ההלכות הבאות בשולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף א לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) הרי אם מצוות ציצית אינה נוהגת בלילה מפני הציווי "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", את מי צריך לראות? שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף ג מאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. אם את פתיל התכלת? הרי שציצית שכולה לבן אינה צריכה לנהוג גם ביום, או שחובה לנהוג בציצית לבן גם ביום וגם בלילה, מפני שאין את הציווי "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ"? או שהציווי "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" מבוטל? ובהנחה שמבוטל, האם מצווה לא לעולם עומדת?
רמב"ן במדבר טו (לח) אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל, שהיא מצות השם וזהו שאמרו (שם מג:) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת:
אבן עזרא במדבר טו (לט) וראיתם אתו - מצוה להיותו נראה. איך "נראה" אם הוא אינו קיים? אם ציצית עם פתיל תכלת, היא מצווה אחת, ולא שתי מצוות, איך עושים מצווה שאינה מצווה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב גמירי(למדו,למדנו, קיבלנו במסורת): כל פרשה דפסקה משה רבינו - פסקינן(אנו פוסקים), דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן. פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה. בשלמא הני(אלו) תלת(שלש) - מפרשן; עול מצות - דכתיב: +במדבר ט"ו+ וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה', ציצית - דכתיב: ועשו להם ציצית וגו', יציאת מצרים - דכתיב: אשר הוצאתי וגומר, אלא דעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה מנלן? - דתניא: אחרי לבבכם - זו מינות, וכן הוא אומר: +תהלים י"ד+ אמר נבל בלבו אין אלהים, אחרי עיניכם - זה הרהור עבירה, שנאמר: +שופטים י"ד+ ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אתם זונים - זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר: +שופטים ח+ ויזנו אחרי הבעלים.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כה עמוד א דכתיב: +שמות יב+ ובכל אלהי מצרים וגו'. ולשבע(ישביע) יתהון(אותם) דמקיימיתון(שיקיימו) מצות! משמע מצות המלך. ולשבע(ישביע) יתהון(אותם) דמקיימיתון(שיקיימו) כל מצות! משמע מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה. ולשבע(ישביע) יתהון(אותם) דמקיימיתון(שיקיימו) תורה! משמע תורה אחת.
ספרי זוטא פיסקא טו מ. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, מגיד שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות וכל הרגיל בה כאלו קיים כל המצות כולן:
במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: רש"י ועשו להם ציצת - על שם הפתילים התלוים בה כמו (יחזקאל ח) ויקחני בציצית ראשי. ד"א ציצית על שם וראיתם אותו כמו (שיר ב) מציץ מן החרכים: הרי כתוב ציצת ביחיד? האם אין לומדים ממידה "קל וחומר"? תכלת - (מנחות מב) צבע ירוק של חלזון: תכלת = ירוק?
רמב"ן ואחר כן צוה במצות ציצית, שיזכרו בו המצות כולן ולא ישכחו את השבת או זולתה מן המצות וטעם הזכרון הזה שיהיה בציצית לכל המצות, כתב רש"י מפני המנין של ציצית בגימטריא שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג ולא הבינותי זה, שהציצת בתורה חסר יו"ד ואין מנינם אלא חמש מאות ותשעים ועוד, שהחוטין לדעת בית הלל אינם אלא שלשה (מנחות מא:), והקשרים מן התורה אינם אלא שנים, כמו שאמרו (שם לט) שמע מינה קשר העליון דאורייתא דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא כלאים בציצית דשרא רחמנא למה לי הא קיימא לן התוכף תכיפה אחת אינו חבור: אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל, שהיא מצות השם וזהו שאמרו (שם מג:) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת:
אבן עזרא ועשו להם ציצת - יתכן על שני פירושים: האחד שיעשו ציצית, כמו בציצית ראשי (יחז' ח, ג). והם החוטים היוצאים שאינם ארוגים. על כנפי בגדיהם - על כל בגד חלוק או מכנסים, כי אם תחלקוה הנה הוא כדמות כנף. פתיל תכלת - על הציצית. וטעם תכלת - בעבור שהוא כעין השמים:
במדבר טו (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:
אבן עזרא וראיתם אתו - מצוה להיותו נראה. אחרי לבבכם - המתאוה, והעין רואה והלב חומד. והנה יהיה הציצית לאות ולסימן שלא ירדוף אדם אחר הרהור לבו וכל אשר שאלו עיניו. אשר אתם זנים - כי מי שילך אחרי תאותו הוא זונה מתחת עבודת אלהיו:
רש"י (לט) וזכרתם את כל מצות ה' - שמנין גימטריא של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג: הרי כתוב "ציצת" ללא "י"? אם כך: לפי איזו הלכה חייבים להיות שמונה חוטים? ומי קבע את מספר הקשרים, חמישה? ובדיעבד הרי יש רק ארבעה חוטים שמקופלים והופכים כאילו לשמונה, אם כך: אז איך מסתדרת לרש"י הגימטרייה? וההלכה בהרמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה (א) ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד, הוא הנקרא ציצית, מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר "וייקחני בציצית ראשי" (יחזקאל ח, ג); וזה הענף, הוא הנקרא לבן, מפני שאין אנו מצווין לצובעו. ואין לחוט הענף, מניין מן התורה: הלכה (ב) ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע, וכורכין אותו על הענף; וחוט זה, הוא הנקרא תכלת. ואין למניין הכריכות שכורך חוט זה, שיעור מן התורה:
רש"י ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו (במדבר יג) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות:
רמב"ן (לט) ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם להזהיר ממנה שלא יטעו בה וזה הוא שדרשו רבותינו (ספרי שלח קטו) אחרי לבבכם, זו המינות, אשר אתם זונים, זו ע"ז, שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז, אבל יהיה לכם הכל לציצית וראיתם אותו וזכרתם ואמרו ואחרי עיניכם זו זנות, כענין שכתוב ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמיה כט כג), והמשכיל יבין: ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בפסוק ויתרון ארץ בכל הוא (קהלת ה ח), ומאי ניהו ארץ דנחצבה ממנו שמים, והוא כסאו של הקב"ה והיא אבן יקרה, והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית, דאמר רבי מאיר מה נשתנה תכלת וכו':
ספר האגדה ומהותה (שכתב אברהם קורמן)
רש"י בפרושו לתורה אומר: "וזכרתם את כל מצוות ה'" שמנין גמטריה של ציצית שש מאות ושמונה חוטים וחמישה קשרים הרי תרי'ג, הרמב"ן הקשה על זה, הרי כפי ש"ציצת" כתוב בתורה הגמטריה היא רק 590, שנית לפי התורה אין כל צורך בשמונה חוטים, לפי בית הלל די בשלושה חוטים מן התורה, אין כל צורך בחמישה קשרים, אלא די בשנים, א"כ כיצד אפשר להגיד ש"ציצת" בגמטריה תרי'ג,
בקשר לגמטראות "השעשוע הוא לפעמים "תורה" אך התורה אינה שעשוע" (האגדה ומהותה עמ 92 )
כשם שאסור לחלל קדש, כך אסור לקדש חולין, בשניהם יש משום עיוות המציאות. אולם לפעמים השעשוע עלול להפוך למסוכן, אסור בתכלית האיסור כפי שר' יהודה בולאט אמר. ליצור גמטראות ולהיעזר בהן כהוכחות וסימוכין לאמת,--- הנוצרים והמוסלמים ניצלו גם שיטה זו לתועלתם, האם בשל כך הופכת דתם לאמיתית, אוהבי גמטראות גורמים לפעמים מתוך כוונות טובות, בעיות חמורות. מישהו חישב ומצא ש"לא ניגע לריק" שבתפילת עלינו הכוונה לישו, כי הגרסה הנכונה היא "וריק" מה עשו הנוצרים בעזרת משומדים הם הכריזו כי "יקרו" בגמטריה כשמו של ישו .
"מומחים" לגמטראות... כמובן שהם יודעים גם לקבוע מראש על פי הגמטראות איזה מספרים יעלו בגורל... ולעצמם אינם מסוגלים לעזור... אבל לאחרים יש להם מידע בדוק ומנוסה, כמו לכל רופאי האליל, ולמרבה הפלא בסוף המאה עשרים יש עדין הרבה המאמנים בהבלים אלה (האגדה ומהותה עמ 105 106)
דברים כב (יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
ישעיה סא (ט) וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה:
ישעיה סו (יז) הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַד בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְהֹוָה:(יח) וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי:(יט) וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם:(כ) וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהֹוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהֹוָה:(כא) וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְהֹוָה:(כב) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יְהֹוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:(כג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהֹוָה:(כד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:
יחזקאל כג (א) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ב) בֶּן אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ:(ג) וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן וְשָׁם עִשֹּוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן:(ד) וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה:(ה) וַתִּזֶן אָהֳלָה תַּחְתָּי וַתַּעְגַּב עַל מְאַהֲבֶיהָ אֶל אַשּׁוּר קְרוֹבִים:(ו) לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת פַּחוֹת וּסְגָנִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים:(ז) וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ עֲלֵיהֶם מִבְחַר בְּנֵי אַשּׁוּר כֻּלָּם וּבְכֹל אֲשֶׁר עָגְבָה בְּכָל גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה:
יחזקאל כז (כד) הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ:
לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אין מצווה ניתנת לאדם אם אינו יכול לבצעה, לכן אם זו אכסיומה, כיצד ניתנה מצוות ציצית עם פתיל תכלת? האם לא ידע האלוהים שלא נוכל לבצע מצווה זו בשלמותה? מדוע לא ניתנה מצווה זו ללא פתיל תכלת? לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הוויכוח בין משה לקורח הוא, על פתיל התכלת, האם טלית שכולה תכלת אינה פוטרת מפתיל תכלת? וויכוח זה אינו מופיע בתנ"ך, הוא בא מדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הרי בסופו של הוויכוח זוכה משה, האם לא היו צריכים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", להקיש "קל וחומר" מסיפור זה? אם טלית שכולה תכלת אינה טובה, מדוע שטלית שכולה לבן תהייה טובה? האם בחקירתם של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" את המצוות לעומקן, לא חרגו ""חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ממעמד הר סיני? שמות כד (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: האם כאשר אמרו העם "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" לא אמרו בעצם, נבצע ללא בדיקה וחקירה? ונראה כיצד יגיב האלוהים וזוהי בעצם כוונת האלוהים בציווי בדברים יח (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ: הנה דוגמאות להולכים בתמימות, דברים ח (א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם:(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר <מצותו> מִצְוֹתָיו אִם לֹא: רש"י התשמור מצותיו - שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו:
תהילים א (ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים ודרך רשעים תאבד:
תהילים טו (ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:
תהילים יח (כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהֹוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי:(כג) כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי:(כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי:(כה) וַיָּשֶׁב יְהֹוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל: זהו אחד הדברים החשובים בהבנת האלוהים אל תחטט, ואל תנסה להתחכם,
תהילים יח (לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:
תהילים כג (ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: האלוהים מנחה את התמימים,
תהילים כה (ח) טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:(ט) יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:
משלי ג (ה) בְּטַח אֶל יְהֹוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:(ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ:
במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: מדוע וראיתם אותו ביחיד ועשיתם אותם ברבים?
רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה (א) ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד, הוא הנקרא ציצית, מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר "וייקחני בציצית ראשי" (יחזקאל ח, ג); וזה הענף, הוא הנקרא לבן, מפני שאין אנו מצווין לצובעו. ואין לחוט הענף, מניין מן התורה: הלכה (ב) ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע, וכורכין אותו על הענף; וחוט זה, הוא הנקרא תכלת. ואין למניין הכריכות שכורך חוט זה, שיעור מן התורה: הלכה (ג) נמצאו במצוה זו, שתי צווייות - שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת, שנאמר "ועשו להם ציצית. . . ונתנו על ציצית הכנף, פתיל תכלת" (במדבר טו, לח): הלכה (ד) התכלת, אינו מעכב את הלבן; והלבן, אינו מעכב את התכלת. כיצד, הרי שאין לו תכלת, עושה לבן לבדו; וכן אם עשה לבן ותכלת, ונפסק הלבן, ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו - כשר: במדבר כו (יא) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ: פרקי אבות פרק ב משנה (א) רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כָּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וֶהֱוֵי מְחַשֵׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים: מה פירוש אין התכלת "מעכב את הלבן"? האם אפשר לעשות חצאי מצווה?
הלכה (ה) אף על פי שאין אחד מהן מעכב את חברו, אינן שתי מצוות אלא מצות עשה אחת היא; והלובש טלית שיש בה לבן, או תכלת, או שניהם כאחד - הרי קיים מצות עשה אחת. אמרו חכמים הראשונים, "והיה לכם לציצית" (במדבר טו, לט), מלמד ששניהם מצוה אחת. וארבע ציצייות, מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת: אם זו מצווה אחת, איך עושים חצי ממנה? הרי ללא התכלת היא מצווה חסרה? אולי נתחיל להקריב קרבנות ללא מקדש וללא כהן?
במדבר טז (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: רש"י ודתן ואבירם - בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה שכן לקהת ובניו החונים תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא) שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנא' (שמות ו) ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א) אלה קרואי העדה והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן - דתן ואבירם ואון בן פלת: אם אין התכלת מעקב את הלבן? הרי אם טלית שכולה תכלת אינה טובה? מדוע טלית שכולה לבן טובה?
כתר יונתן פרשת קרח (א) ויקח טליתו שכולה תכלת קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן:(ב) וקמו בחוצפה והורו הלכה בפניו של משה על עִנין תכלת משה אמר אני שמעתי מִן פי הקדוש יהי שמו מבורך שציצית יהיו מִן לבן וחוט אחד של תכלת יהיה בו קרח וחביריו עשׂו טליתות וציציותיהם כולם של תכלת מה שלא צִווה יי ומסייעים להם אנשים מבני ישׂראל מאתים וחמִשׁים מנהיגי העדה קרואי מועד לִנסוע ולחנות מפורשים בשמם:(ג) והִתאספו על משה ועל אהרן ואמרו להם רב לכם רבנות כי כל העדה כולם קדושים ובינהם שורה שכינה של יי ומה זה אתם מִתרברבים על הקהל של יי:(ד) וישמע משה איך קינא כל אחד מהם את אִשׁתו להשקותן מים בודקים בִגלל משה [שחשדו בו] ויפול על פניו מִן הבושה:(ה) וידבר עִם קרח ועִם עדת מסייעיו לאמור בוקר ויודיע יי את שכשר לו ואת שקדוש ויקרב לעבודתו ואת שירצה בו יקרב לשרתו:(ו) זאת עשׂו קחו לכם מחתות קרח וכל עדת מסייעיו: אם כך נשאלת השאלה המתבקשת אם ציצית שכולה תכלת אינה טובה? מדוע ציצית שכולה לבן, כן טובה? ולעניין אין אנו יודעים מהו צבע התכלת היום, איך זה שניתנה מצווה ע"י האלוהים שיודע אחרית כראשית, שאיננו יכולים לבצעה?
רמב"ם הלכות ציצית פרק ב הלכה (ב) כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר, ושורין אותו בסיד; ואחר כך מכבסין אותו, עד שיהיה נקי; ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו, כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין. ואחר כך מביאין דם חילזון, והוא דג שדומה עינו לעין הים, ודמו שחור כדיו, ובים המלח הוא מצוי. ונותנין את הדם ליורה, ונותנין עימו סממנין כמו הקימוניא וכיוצא בה, כדרך שהצבעין עושין; ומרתיחין אותו, ונותנין בו הצמר, עד שייעשה כעין רקיע. וזו היא צורת תכלת של ציצית: היו במדבר דגים? במדבר יא (ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: מאיפה הדג? האם יש דגים בים המלח? ולאלה קוראים "חכמים" אוי לשוטה שכתב שטות זו ואוי להולכים אחריו,
רמב"ם הלכות ציצית פרק ב הלכה (ח) טלית שהיא כולה אדומה, או ירוקה או משאר צבעונין, עושה חוטי לבן שלה, כעין צבעה - אם ירוקה, ירוקין; ואם אדומה, אדומין. הייתה כולה תכלת, עושה לבן שלה משאר צבעונין, חוץ מן השחור, מפני שהוא נראה כתכלת; וכורך על הכול, חוט אחד תכלת, כדרך שעושה בשאר ציצייות שאינן צבועין: הלכה (ט) קשה עונש מי שאינו מניח לבן, יותר מעונש שלא הניח תכלת, לפי שהלבן, מצוי לכול; והתכלת, אינה מצויה לכול - לפי שאינה מצויה בכל מקום ולא בכל זמן, מפני הצבע שאמרנו: האם יכול להיות שנתנה מצווה שאיננו יכולים לקיימה? איך זה מסתדר עם רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה (א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות - לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח). הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים, היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה: הלכה (ב) לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת"לנו ולבנינו עד עולם"(דברים כט, כח) ו"לא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט):
רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה (ה) כסות של צמר, עושין לבן שלה חוטי צמר, וכסות של פשתן, עושין לבן שלה חוטי פשתן - ממינה. ושאר בגדים, עושין לבן של כל מין ומין ממינו - כגון חוטי משי לכסות משי, וחוטי נוצה לכסות נוצה. ואם רצה לעשות לבן לכל שאר מינים מצמר או מפשתים, עושה, מפני שהצמר והפשתים פוטרין, בין במינן בין שלא במינן. ושאר מינין, במינן פוטרין; שלא במינן, אין פוטרין: הלכה (ו) ומה הוא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן, או חוטי פשתן בכסות של צמר, אף על פי שהוא לבן לבדו, בלא תכלת - בדין הוא שיהא מותר, שהשעטנז מותר לעניין ציצית, שהרי התכלת צמר היא, ומטילין אותה לפשתן. ומפני מה אין עושין כן, מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם יכול אתה לקיים את שניהם, הרי מוטב; ואם לאו, יבוא עשה וידחה את לא תעשה. וכאן, אפשר לקיים את שניהם: הלכה (יא) היאך חיוב מצות הציצית, כל אדם שהוא חייב לעשות מצוה זו, אם יתכסה בכסות הראויה לציצית, יטיל לה ציצית, ואחר כך יתכסה בה; ואם נתכסה בה בלא ציצית, הרי ביטל מצות עשה. אבל בגדים הראויים לציצית, כל זמן שלא יתכסה בהן אדם, אלא מקופלין ומונחין, פטורין מן הציצית - שאינה חובת הטלית, אלא חובת האיש שיש לו טלית: הלכה (יב) אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה, כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד, לפטור עצמו ממצוה זו; אלא לעולם ישתדל אדם להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו. ובשעת התפילה, צריך להיזהר ביותר - גנאי גדול הוא לתלמיד חכמים, שיתפלל והוא אינו עטוף בציצית: הלכה (יג) לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" (במדבר טו, לט): אומרת תורה: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ" אם כך: איך הרמב"ם אומר שאין חובה? במדבר טו (לז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: מה פירוש שיהא זהיר במצוות ציצית, ושכל המצוות תלויות בה? הרי אם אינו חייב מלכתחילה מה עניין זהיר?
על מצוות ציצית אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מי שאין לו כנפות לבגד, אינו חייב במצוות ציצית, לפי אותה הלכה איך מקיימים את המצווה בפס' הבא כאן בדברים טז (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: האם מי שאין לו גורן ויקב אינו חייב לחוג את חג סוכות? הרי יש כאן חובה לאסוף מהגורן והיקב?
רבנים ללא ציצית?
תוספות מסכת שבת דף כה עמוד ב כדמוכח בסיפא דהך ברייתא והשתא ניחא דרב קטינא שלא היה לו ציצית כלל וכן תלמידיו של רבי יהודה לא היה להם כלל ציצית דסברי כב"ש(כבית שמאי) ואומר ר"ת(רבינו תם) דאין לעשות טליתות של פשתן ולעשות בו ציצית אפילו מינו דכב"ש(דכבית שמאי) קיימא לן דפטרי והמברך מברך ברכה לבטלה.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כה עמוד ב פירש ר"י(רבי יהודה) ז"ל. בסדינין המצוייצין. פי'רש מצוייצין לגמרי בלבן ותכלת. והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן. יש שפירשו שלא היה בהן ציציות כלל ואפי'לו של לבן מטעמא דמפרש בסמוך, ויש שפירשו שלא היה בהן תכלת אבל חוטי לבן היו בהם. אמר להם בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית ב"ש(בית שמאי) פוטרים וב"ה(ובית הלל) מחייבים והלכה כדברי ב"ה.
האם לא קיבלו בית שמאי ובית הלל את אותה "מסורת" "תושב"ע"? המחייבת את שניהם לגבי ציצית?
הרי אחד פוטר ואחד מחייב? האם לא הלכו עם ישראל כל הזמן עם ציצית? הרי אם הלכו כל הזמן עם ציצית איך זה שלא רואים מה "אבא" או "סבא" עשה?
ארבע כנפות
דברים כב (יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
ישעיהו יא (יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:
יחזקאל ז (ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל <ארבעת> אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:
איוב לז (ג) תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:
איוב לח (יג) לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה:
גמרא על טלית שכולה תכלת
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד ב אמר רב יהודה אמר רב: שחיסר מצוה ועשה מצוה, ומאי חיסר מצוה? דלא עבד מצוה מן המובחר. התינח לבן דאינו מעכב את התכלת, תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא? אמר רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת. איתמר נמי, אמר ליה לוי לשמואל: אריוך, לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא: התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, מאי היא? אמר ליה: לא נצרכא אלא לסדין בציצית, דמצוה לאקדומי לבן ברישא, מ"ט? הכנף - מין כנף, ואי אקדים תכלת ללבן לית לן בה. תינח לבן דאינו מעכב את התכלת, תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא? אמר ליה רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת, דמצוה לאקדומי תכלת ברישא, דהכנף - מין כנף, ואי אקדים לבן ברישא לית לן בה. אמר רבא: מידי ציבעא קא גרים? אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לגרדומין, דאי איגרדם תכלת וקאי לבן, ואי איגרדם לבן וקאי תכלת - לית לן בה, דאמרי בני ר' חייא: גרדומי תכלת כשרין, וגרדומי אזוב כשרין. וכמה שיעור גרדומין? אמר בר המדורי אמר שמואל: כדי לענבן. איבעיא להו: כדי לענבן, לענבן כולהו בהדדי, או דלמא כל חד וחד לחודיה? תיקו. בעי רב אשי: אלימי דלא מיענבי ואי הוו קטיני מיענבי, מאי? אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כל שכן דמינכר מצותייהו. ומאן תנא דפליג עליה דרבי? האי תנא הוא, דתניא: רבי יצחק אומר משום ר' נתן, שאמר משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: אין לו תכלת מטיל לבן. אמר רבא, שמע מינה: צריך לקשור על כל חוליא וחוליא, דאי ס"ד לא צריך, הא דאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת כשרין וגרדומי אזוב כשרין, כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כולה!
הסיפור של טלית שכולה תכלת מאין בא?
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כז טור ד רב אמר קרח עשיר גדול היה תיסברין של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים, רב אמר קרח אפיקרסי היה מה עשה עמד ועשה טליו'טות שכולן תכלת אתא גבי משה אמר ליה משה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית אמר לו חייבת דכתיב גדילים תעשה לך וגו' בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה אמר לו חייב במזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו' אמר לו בהרת כגריס מהו אמר לו טמא פרחה בכולו אמר לו טהור
במדבר רבה פרשה יח ג ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו) ועשו להם ציצית קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל(אמר לו) חייבת בציצית א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה א"ל(אמר לו) כל התורה כולה רע"ה(275) פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן הה"ד(הדא הוא דכתיב) ויקח קרח אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו וכענין שנאמר (איוב טו) מה יקחך לבך, הוא שמשה אומר להם שנאמר המעט כי הבדיל אלהי ישראל אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם וקרח בן יצהר בן קהת וכשאמר משה (שם /במדבר/ טו) ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת מיד צוה ועשו ר"נ(250) טליתות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ(250) ראשי סנהדראות שקמו על משה שנאמר ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק עמדו כנגדן אמרו להן מי צוה אתכם ליטול כך לא משה, לא נתן כלום, לא דבר המקום כך, באו והודיעו את משה הלך לפייסן מיד עמדו כנגדו לקדמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מי הם אליצור בן שדיאור וחביריו האנשים אשר נקבו בשמות אע"פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן ומתוך המקראות את מבין אותם, משל למה הדבר דומה לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו, אמרו לו מי גנב כליך, אמר להם אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא, אף כאן אע"פ שסתמן הכתוב בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם נאמר להלן (במדבר א) אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ונאמר כאן נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם.
ילקוט שמעוני תורה פרשת קרח רמז תשנ יקח אין ויקח אלא לשון משיכת דברים רכים שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו, במשה כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה, וכן כתיב קח את אהרן ואת בניו הוי ויקח קרח שבדברים רכים משך לבם, דבר אחר אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו שנאמר מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך, ועל מה נחלק על ידי אליצפן בן אחי אביו שנעשה על משפחתו נשיא שנאמר ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל, אמר קרח ארבעה אחים היו אחי אבא שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם הבכור זכה אהרן ובניו לכהונה גדולה ומשה אחיו למלכות ומי ראוי ליטול השניה לא אני שאני שני לבני קהת שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר ואני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבי יהא גדול עלי, הרי אני חולק עליו ומבטל כל מה שעשה לפיכך היתה המחלוקת, מה כתיב למעלה מן הענין ועשו להם ציצית, א"ל(אמר לו) קרח למשה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל(אמר לו) משה חייב בציצית, אמר ליה קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה, בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, א"ל(אמר לו) חייב במזוזה, א"ל(אמר לו) כל התורה כולה רע"ה(250) פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, א"ל [דברים] אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתה בודאם. אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, כשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מה עשה מיד צוה (ועשה) [וכנס] מאתים וחמשים ראשי סנהדראות ועשה משתה להם ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק ועמדו כנגדן ואמרו להם מי צוה אתכם ליטול כך לא משה לא ניתן לכם כלום שלא צוהו הקב"ה, באו והודיעו למשה, הלך לפייסן, מיד עמדו כנגדו, ויקח קרח לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו, בשעה שאמר הקב"ה למשה קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם והעבירו תער על כל בשרם, מיד עשה כך לקרח התחיל לחזר על כל ישראל ולא היו מכירין אותו, אמרו לו מי עשה לך כך, א"ל(אמר לו) משה ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מתנות כהונה לכהן תרומת מעשר לכהן מיד ויקהלו:
בראשית ד (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: ריקאנטי: בפרקי רבי אליעזר הגדול ז"ל [פכ"א] רבי צדוק אומר נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על שנתרצית מנחת הבל, ולא עוד אלא שהיתה תאומתו יפה שבנשים, אמר אהרוג את הבל אחי ואקח את תאומתו, שנאמר ויהי בהיותם בשדה, אין שדה זו אלא אשה שנמשלה לשדה, שנאמר [דברים כ, יט] כי האדם עץ השדה:
ריקאנטי: ויאמר קין אל הבל אחיו וגו' [שם ח]. אמרו קצת בעלי הקבלה כי אמירת קין עם הבל היתה בפרשת ציצית שנאמר בו ויאמר, ולא לחנם אמרו זה. ובטעם הציצית יתבאר בגזירת האל. מוסף על זה כשתבין מחלוקתו של קרח עם משה רבינו עליו השלום, שהיתה בטלית שכולה תכלת כמו שאמרו רז"ל [במדבר רבה יח, ג], יתבאר לך היטב. ומלת שדה רומזת למדת הדין של מעלה הנקרא לרז"ל שדה של תפוחים, הצריך השקאה ממים העליונים שלא תהיה מדת הדין קשה: הוויכוח בין קין להבל, היה על פרשת ציצית?
