שמע ישראל קשרתם כתבתם

דברים ו (א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: מה פירוש "וְזֹאת", הרי מה עם כל "התורה" "שבע"פ"?

(ב) לְמַעַן תִּירָא אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ומי שלומד תורה ולא עובד גם יהיה לו ארץ זבת חלב ודבש? ואיך זה מסתדר עם זו דרכה של תורה פת במלח מים במשורה? שהרי זבת חלב ודבש מדבר על שפע ודרכה של תורה בצער ובחוסר כל?

(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: את וקשרתם על ידך ובין עיניך מקיימים אחד לאחד איך מקיימים את על לבבך? מדוע העל של לבבך הפך למול לבבך?

(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:  את כל הדברים אשר ציווה משה צריך לקשור ולכתוב או רק כמה פרשיות?

איך הפך התפילין לחלק הכי חשוב בעם היהודי? כאשר לשנן לבניך ולדבר את הדברים שהם מצוות יהוה נמצא על אותה רמת התייחסות? "וְדִבַּרְתָּ בָּם... בְּשִׁבְתְּךָ... וּבְלֶכְתְּךָ... וּבְשָׁכְבְּךָ... וּבְקוּמֶךָ" לפי הכתוב כאן אסור לדבר בכלל אלא רק במצוות האלוהים? ובהנחה שנכון וצריך תפילין, היכן נאמר כאן שצריך להניח רק בבוקר? ורק בתפילה? או רק פעם אחת ביום? מדוע לא הולכים עם זה כל היום והלילה?

מדוע נכתב "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ"? הרי היה צריך לכתוב מזוזות ביתך ומזוזת שעריך? או מזוזות ביתך ושעריך? אם כך: האם ה"ב" ב"וּבִשְׁעָרֶיךָ" מיותרת? או שאולי התכוון הכתוב ש"וּבִשְׁעָרֶיךָ" אתה צריך לרשום בגדול, ולא על המזוזה שהיא איזו קופסא קטנה המכילה את הטקסט מוסתר?

מדוע נכתב "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" הרי ביתך ביחיד? הרי היה צריך לומר בָתֶּיךָ? בהנחה שיש לי שני בתים, האם אני חייב רק על מזוזות בבית אחד? שמות ח (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:--- (ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:--- (יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ: שמות י (ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה: יחזקאל טז (מא) וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ וְעָשׂוּ בָךְ שְׁפָטִים לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת וְהִשְׁבַּתִּיךְ מִזּוֹנָה וְגַם אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי עוֹד:

הפס' הקודם מתוכנה (אוצרות ישראל גרסה 2 תוכנת בר אילן) והפס' הבא מתוכנה אחרת של בר אילן (שו"ת גרסה 13+) והמילה מזזות ולא מזוזת? וזה גם הספר שכנראה היה לפני רש"י, כי הוא מתייחס למילה מזזות, דברים ו (ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: רש"י מזוזת ביתך - מזזות כתיב שאין צריך אלא אחת: אם כך: נשאלת השאלה איך הפך מזזות למזוזת? האם כותב התורה טעה? וזהו המקום היחיד בכל התנ"ך אשר ה"ו" נמצאת אחרי ה"ז" השנייה, ורש"י העביר את ה"ו" אחרי ה"ז" הראשונה, ובכמה מקומות כאשר ה"ו" נמצאת לאחר ה"ז" הראשונה מודגש בכתוב "שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" וזאת מפני שכאן יש אפשרות לקרוא מזוזת ביחיד ולא ברבים, אבל כאשר ה"ו" באה לאחר ה"ז" השנייה כמו ב"מְזֻזוֹת" לעלום יקרא ברבים ולא ביחיד, עם כל ניקוד שתשים מתחת ל"ז" הראשונה, הרי גם המילה מזוזה מלמדת על עמדתה של ה"ו" בתוך המילה,  (והדוגמאות מכל התנ"ך במסמך מזוזה בתיקיה וקשרתם)  אם כך: הרי לפי הכתוב שהיה מונח לפני רש"י, צריך לשים על המזוזות של הבית? ולא את המזוזות? ולכל דלת/פתח יש שתי מזוזות?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת - לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, 

אבן עזרא שמות יג (ט) והיה לך יש חולקין על אבותינו הקדושים, שאמר כי לאות ולזכרון, על דרך כי לוית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך (משלי א, ט), גם וקשרתם לאות על ידיך (דבר' ו, ח) כמו קשרם על לוח לבך תמיד (משלי ו, כא), גם וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ו, ט), כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג). ומהו שיהיה לאות ולזכרון,? שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחלת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת, כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י, טז), שנצטרך לתקנו לפי הדעת, וא"ר משה הכהן, כי יד ברוב המקרא היד השמאלית, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' מח, יג), ידה ליתד תשלחנה (שופ' ה, כו), ודברי קבלה חזקים ואין צריכין חזוק: מדוע "יש חולקין"? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תורה" שבע"פ", "במסורת"? רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: 

רמב"ן דברים ו (ד) שמע ישראל ה' אלהינו - גם בזה מצוה שיבאר. כי בדבור אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד, וכמו שאמרו (מכילתא בחדש ה) רבי נתן אומר מכאן תשובה למינים שהם אומרים שתי רשויות הן, שכשעמד הקב"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה כנגדו, אבל בא לבאר המצוה הזו. והזכיר אותה אחר עשרת הדברות, לפי שהוא שרש באמונה, וכל מי שאינו מודה בה כופר בעיקר כעובד ע"ז: ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות, עתיד להיות ה' אחד, כמו שנאמר (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לשון רש"י. ואתה צריך להתבונן בזה כי שנה הכתוב כאן לומר "ה' אלהינו", ולא אמר "אלהיך" כמו שאומר בכל מקום, שמע ישראל אתה עובר היום וגו' כי ה' אלהיך (להלן ט א ג), שמע ישראל אתם קרבים היום וגו' כי ה' אלהיכם (להלן כ ג ד), וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר ה' אלהיכם או ה' אלהיך, וגם בכאן אמר ואהבת את ה' אלהיך. אבל הזכיר ביחוד "ה' אלהינו", כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם תפארת. והנה דל"ת אחד גדולה, לרמוז על מה שכתוב (ישעיה סג יב) בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, ולכך תקנו בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואמרו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' (פסחים נו א), כי משה אמר בתורה ברמז. וחזר ואמר ואהבת את ה' אלהיך כלשון הפרשיות במשנה תורה:

משלי ג (א) בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ:(ב) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:(ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: רלב"ג חסד ואמת - מי שהוא אדון החסד והאמת אל יעזבך כי תמיד כדי שתבין עיניו להשגיח בך ולזה אני מצוה אותך שתקשור המצות על גרגרותיך לדבר בם תמיד כדי שתבין ענינם ויהיה מצוייר בלבך תמיד: האם אין כוונת הכתוב ממש לקשור לגרוגרת, ולכתוב על לוח הלב?

שמות כא (יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת:(יג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:(יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:(טו) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת:(טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת:(יז) וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת:(יח) וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:(יט) אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא:(כ) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם:(כא) אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא:(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: רש"י ונתתה נפש תחת נפש - רבותינו חולקין בדבר. יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, מדוע "רבותינו חולקין בדבר", האם משה לא מסר בסיני? או שהם שכחו? ובהנחה שנכון פירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ועין תחת עין שווה ממון, אם כך: מה פירוש כאשר אין אסון "עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה" האם אין הכוונה כאן לתשלום כאשר אין אסון? אם כך: מדוע כאשר יש אסון "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"? האם אין הבדל בין שני הפס'? האם תשלום אינו בכול מצב? הרי מדוע יש הבדל אצל כותב התורה בין יש אסון, לאין אסון?

"חז"ל פירשו שאין להבין את הכתוב כאן כמשמעו המילולי אלא באופן רעיוני – אין לפגוע ממש באיבר של הפוגע אלא יש לפצות את הנפגע בתמורה כספית שהיא שוות ערך לאיבר שנפגע" (דב לויטן אוניברסיטת בר אילן דף שבועי 956 פרשת תצווה ושבת זכור תשע"ב)

"ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" ("יסוד מורא וסוד תורה" ספרו של הראב"ע)

השער השביעי פיסקה יא' עמ' 147- 148.

ודע, כי התורה לא ניתנה כי אם לאנשי הדעת. על כן יש לפרש דברים כתובים בדרך שיקול הדעת, כמו "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות פרק יט פס' ד): וככה: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים פרק י פס' טז) "פתוח תפתח את ידך" (שם פרק טו פס' ח), והקדמונים אמרו כי כן פירוש "ופרשו השמלה" (שם פרק כב פס' יז) ויש דברים שהם אמת כמשמעם, גם הם דרך משל, כדבר גן עדן ועץ הדעת ועץ החיים וטעם הכרובים, "כי זה כל האדם" (על פי קהלת פרק יב פס' יג)