הנחש

רש"י בראשית א (כב) ויברך אותם - לפי שמחסרים אותן וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל: פרו - לשון פרי, כלומר עשו פירות: ורבו - אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד הרבה:  הנחש לא מתרבה? האם האלוהים לא בירך גם את הנחש, בכלל בעלי החיים בפרו ורבו? או שאולי התחרט האלוהים לאחר מעשה, בראשית א (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וכדי שלא יאמר מי שיאמר שאין הכוונה כאן בפרו ורבו לבעלי החיים, הרי אם כך: אז האם גם כל בעלי החיים האחרים, חוץ מהנחש, לא זכו לברכת פרו ורבו?

רש"י בראשית ג (א) והנחש היה ערום - מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה: ערום מכל - לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל: אף כי אמר וגו' - שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו' - ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ:

רש"י בראשית ג (ג) ולא תגעו בו - הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו: אם היו מקפידים "חכמים" על הפירוש הזה בלבד, אולי היה כבר בית המקדש השלישי, בנוי לפני אלפים שנה?

--------מי נגע בעץ הנחש, או האישה? האם "המסורת" שקיבל רש"י נכונה או "המסורת" שקיבל האבן עזרא נכונה?

רש"י בראשית ג  (ד) לא מות תמתון - דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:

אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש ג (ג) והאשה הוסיפה ולא תגעו בו כאשר הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו (שופטים יג, ז). והנה נגע הנחש בעץ ולא מת. על כן השיא האשה: האם רש"י והאבן עזרא לא קיבלו את אותה "מסורת"?

------------------------נחש דיבר? או מלאך דיבר? או שהנחש הוא השטן?-----------------------------

אבן עזרא בראשית ג (א) והנחש י"א(יש אומרים) כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון החיות, ויפרשו ויאמר הנחש ברמיזה. ואחרים אמרו שהוא שטן. ואיך לא יראו סוף הפרשה, כי איך ילך השטן על גחון, ואיך יאכל עפר, ומה טעם לקללת הוא ישופך ראש (ברא' ג, טו)? ורבים השתבשו לחקור, היה קולל הנחש, ואם היתה לו דעת שלמה, או צווה שלא ישיא האשה. ויאמר רב סעדיה גאון, אחר שהתברר לנו, שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם. והשיב עליהם רב שמואל בן חפני. והנה קם ר' שלמה הספרדי בעל השירים השקולים, וחכם גדול היה והשיב על רב שמואל. והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם. והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם שם בו. והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה, רק לא כאדם. ופי'רוש ערום חכם, שיעשה דבריו בערמה. ואל תתמה בעבור היות ערום אחר ערומים, והם שני טעמים, כי באלה הצחות בלשון, כמו בלחי החמור חמור חמורתים (שופ' טו, טז), וכן על שלשים עיירים, ושלשים עיירים להם (שם י, ד). ועוד אם המלאך דבר על פיו אין חטא לנחש, וזה המלאך לא יתכן להיות שלוחו של השם, ואין המלאך ממרה פי השם. והשואלים איך (וי"ג אנה) מצא הנחש את האשה? איננה שאלה. וטעם אף כי יורה כי דבר דברים אחרים, ואמר בסוף קל וחומר שאמר לכם לא תאכלו פרי כל עץ כלל. לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא, כי לא ידעו גם האשה הוסיפה על מצות השם, ולא תגעו בו, וכן הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו (שופ' יג, ז): האם סעדיה גאון טעה? הרי הוא טוען שמלאך דיבר, ולא הנחש? והנה סותר אותו רב שמואל, ואומר: אם דיבר מלאך, על מה נענש הנחש? האם אין "מסורת" אחת?

אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש ג (א) ערום מכל חית השדה - ולא מהאדם. אמר הגאון כי הנחש לא דבר רק מלאך דבר על פיו. ואחרים אמרו כי השטן שהוא שר דבר על פיו. וראית הגאון כי לא יתכן לדבר הנחש בלשון בני אדם, כי עקרו הסכמה. ועוד, כי אין אברי הדבור מוכנים בו לדבר. ורב שמואל בן חפני אמר כי דבר הנחש. ויאמר ר' שלמה בן גבירול: אלו היה הנחש מדבר, למה איננו מדבר היום? ודעו, כי אין בכתוב זכר שתאלמנה שפתיו. והפשט להיות כמשמעו. ואחר שהשם שם מאכלו עפר, הנה ירד ממעלת כל החיים שנבראו לאכול כל פרי וכל עשב. וטעם אף כי אמר אל' לאות שדבר דברים רבים, והזכיר הכתוב העיקר. כי אף כי הוא כמו קל וחומר. כמו אף כי אנוש רמה (איוב כה, ו). ואמר הנחש אלהים, כי איננו יודע השם הנכבד:

האם הם כולם קיבלו את אותה "מסורת" לגבי הנחש? נחש ממש? או מלאך? או השטן? דיבר ממש? או דיברו בשמו? האם אין "מסורת" אחת שקיבלו כולם?

מי הם "האחרים" שאותם מזכיר האבן עזרא? האם הם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהיו/חיו לפני האבן עזרא? האם האבן עזרא אינו מסכים/חולק על "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שחיו לפניו? האבן עזרא חולק על סעדיה גאון?