יואב הכהן, שאלות בראשית 3

שאלות לספר בראשית

מדוע בבראשית פרק א' יש רק "אֱלֹהִים", ובבראשית פרק ב' "יְהֹוָה אֱלֹהִים", ובפרק ג' שוב "יְהֹוָה אֱלֹהִים"?

מדוע כאשר מדברים חווה והנחש בפרק ג', הם מדברים על "אֱלֹהִים" ללא יהוה? הרי לכל אות/פסיק, מצאו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" משמעות נסתרת, אם כך: מה המשמעות כאן?

היכן עמד ה"אֱלֹהִים" בכדור הארץ כשהוא ראה שיש יום? או היכן עמד האלוהים כשהוא ראה לילה? הרי כדור-הארץ חצי ממנו נמצא ביום וחצי בלילה? אם כך: איך היה יום אחד בשביל אלוהים אם בחלק אחד מהכדור יש לילה? האם אלוהים אינו נמצא מחוץ לזמן?

הרי איך כשאין בני-אדם, אין שמש וירח, סופרים יום ולילה? לפחות עד היום הרביעי יום בריאת המאורות?

אם היום הולך אחר הלילה? הרי תחילת היום היא בערב הקודם, מדוע נאמר יום ולילה הרי היה צריך לומר לילה ויום? הרי תחילת היום בלילה או בערב הקודם ולא ביום?

אם מערב עד ערב הוא יום אחד, מדוע נאמר "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד"? מדוע לא נאמר "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי עֶרֶב יוֹם אֶחָד"? הרי היום נגמר בערב הבא, ולא בבוקר?

מדוע סיפור הבריאה מספר על אלוהים בגוף שלישי? כגון "בָּרָא אֱלֹהִים" "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" "וַיַּרְא אֱלֹהִים" הרי לפחות עד היום השישי אין בני אדם, אז מי כתב את התורה ביום הראשון והשני והשלישי וכן הלאה, הרי היה צריך להיות כתוב בראשית בראתי את העולם, אמרתי, עשיתי, והגמרא והזוהר בכלל טוענים שתורה הייתה קיימת דורות או אלפי שנים לפני בריאת העולם, אם כך מדוע לא מספר האלוהים את הסיפור על עצמו בגוף ראשון? הרי הוא האלוהים ברא ויצר את העולם, והוא גם מספר הסיפור?

מה פירוש ומדוע נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"? האם היה ספק? האם היה ספק שאלוהים יברא/ייצור, ויצא לא טוב?

בראשית א

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: היכן היה האלוהים לפני שנבראו שמיים וארץ? היכן היה האלוהים לפני הבריאה? מה עשה האלוהים עד הבריאה?

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: מה פירוש "תֹהוּ וָבֹהוּ"?

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: האם אלוהים רק עכשיו גילה את האור? ועד לפני הבריאה אלוהים חי בעלטה/חושך? ומה פירוש יהי אור? על איזה חלק של כדור הארץ מדובר? הלוא חלק אחד נשאר חשוך? או שלא?

(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: מה פירוש, או איך מבדיל, אלוהים בין החושך לאור? האם יש אפשרות ששניהם יהיו מעורבים? (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: מה פירוש "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד"? הרי כאשר אין שמש וירח איך בלעדיהם סופרים ימים? האם האור הראשוני שיצר אלוהים כבה אחרי 24/12 שעות?

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:(טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:(יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:(יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: איך נספרו הימים א – ד אם אין שמש וירח? הרי האור האלוהי שנוצר ביום הראשון הוא לא אור השמש, יום ולילה נוצרים רק כאשר יש סיבוב של כדור-הארץ סביב השמש, והחלק המואר ע"י השמש הוא יום, והחלק החשוך הוא לילה? הרי אומר הכתוב שהמאורות נוצרו כדי "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"? הרי אם אין שמש, מע' השמש תהיה בחשכה מוחלטת, אם אלוהים ברא אור ללא שמש, הרי זה צריך להיות אור מוחלט ללא חושך על כל הכדור? או שאולי האור האלוהי התקיים בצד אחד של הכדור, ובצד השני לא היה אור, האם אלוהים האיר עם מנורה?

חושך הוא העדר אור, או שאור הוא העדר חושך, האם שניהם יכולים להתקיים ביחד?

האור נברא ביום הראשון, והשמש והירח אשר מבדילים בין היום ללילה נבראו רק ביום הרביעי, אם כך: איך החלה הספירה ביום הראשון, איך נספרו היום השני והשלישי?

הרי כתוב שהשמש והירח נבראו כדי להבדיל בין היום והלילה, אם כך: מה קרה ביום הראשון איזה אור זה היה ובין איזה יום ולילה הבדיל האלוהים? אלוהים יצר אור שהלך והתמעט עד הערב? הרי איך יש פתאום ערב בימים הראשונים אם אין את השמש והירח?

מדוע יש הבדלה בין היום ללילה? הרי יום נחשב מערב עד ערב, והוא כולל לילה בתוכו? "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" איך "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" אם אחד קטן ואחד גדול? האם מתוך הפס' בספר בראשית פרק א' לא ניתן להבין שיום הוא החלק המואר של היממה, והלילה הוא החלק החשוך של היממה? האם לא ניתן להבין שכאשר מדבר הכתוב על יום הוא מתכוון רק לחלק המואר של היום?

מה עניין "הַמָּאוֹר הַגָּדֹל" ו"הַמָּאוֹר הַקָּטֹן"? הרי אנו יודעים היום, שהשמש מאירה, והירח אינו מאיר? אפילו הירח אינו עושה את תפקידו בצורה מושלמת, הרי יש לילות שרואים מעט מאוד ממנו.

בראשית א

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: מה פירוש "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" מהו "תֹהוּ וָבֹהוּ"? הארץ הייתה מבולגנת? איך? אלוהים ברא את השמיים והארץ, איך/מאין הופיעו/נוצרו מים שרוח אלוהים מרחפת עליהם? האם מים לא נבראו/נוצרו אלא היו קיימים מעולם? "(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:" אם הרקיע הוא השמים, האם יש מים מעל לשמים/רקיע? "(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:" אם אמר האלוהים למים להתרכז במקום אחד, הרי שבעצם התפספס לאלוהים, וזאת מפני שיש ימים = מקוואות מים רבים, מה פירוש "יִקָּווּ הַמַּיִם... אֶל מָקוֹם אֶחָד"? האם כדור הארץ היה כולו מכוסה מים, בעת הבריאה עד היום השלישי? "(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:" הרי אם היבשה נקראת ארץ, וכדור הארץ היה מכוסה מים, הרי איזה ארץ יצר האלוהים ביום הראשון? אם כך: מה נוצר ביום הראשון, מפני שגם ההבדלה בין הרקיע/שמים, וגם גילוי הארץ נוצרו ביום השני וביום השלישי?

מה פירוש "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" האם היה לאלוהים חשש שמשהו שהוא יוצר אינו הטוב המושלם? מדוע ביום השישי נאמר בראשית א (לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: עד עכשיו נאמר רק טוב, עכשיו אלוהים רואה שהכול "טוֹב מְאֹד"? הרי כל דבר שעושה האלוהים אמור להיות טוב מאוד, ולא רק טוב? מדוע אומרים שיום שלישי הוא פעמיים כי טוב? הרי גם יום שישי הוא פעמים טוב, ואפילו אחד מהם הוא טוב מאוד? בראשית א (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

עד יום רביעי שבו יצר האלוהים את השמש והירח על איזה אור בעצם מדובר? ואיך יש יום ולילה ללא השמש והירח? יום ולילה נוצרים עקב סיבוב כדור הארץ סביב השמש, אם כך איך נספרו ימים ולילות קודם בריאת השמש?

========================================= בריאת האדם ====================================================

בראשית א (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

בראשית ב

(ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

(יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

(יט) וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: (כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

הַאִם בעלי החיים נוצרו לפני האדם כמו בפרק א' או אחרי האדם כמו בפרק ב'?

בפרק א' נאמר "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" ואמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהתייעץ האלוהים עם ה"מלאכים", אִם כך: מדוע נאמר לאחר מכן "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" הַאִם אלוהים התחרט ולא ברא את האדם בצלמם של ה"מלאכים"? ובבראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: מה פירוש "בִּדְמוּת אֱלֹהִים"? הַאִם יש לאלוהים דמות או צלם? לאן נעלם הדיבור ברבים "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּּ", ומדוע הפך לדיבור יחיד "בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם" "בִּדְמוּת"?

(תזכורת: להפריד בין בצלם בדמות לבין בריאת בעלי החיים, מתי לפני בריאת האדם או לאחריו? ובריאת האישה מתי?)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" ואמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהאלוהים התייעץ עם המלאכים, הרי לא נאמר שאלוהים יצר מלאכים, אם כך: האם מלאכים חיים לעולם כאלוהים? המלאכים בצלמו ודמותו של אלוהים? האם יש לאלוהים צלם או דמות?

הרי ברור שמספר הסיפור אינו אלוהים? הרי אם האלוהים מספר הסיפור היה צריך לכתוב את הסיפור בגוף ראשון "עשיתי" "יצרתי" "בראתי" ולא בגוף שלישי, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים" "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים" האם יכול להיות שמספר הסיפור(אותו אדם שכתב את הסיפור), בעצם מדבר על צלמו ודמותו שלו(של מספר הסיפור)? ואת הפס' צריך לקרוא "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" נקודה. "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" בני האדם? אמר חכם אחד ש"אילו לסוסים היה כושר הבעה בכתב, מתארים היו את הא-ל כסוס." "אילו היו לשוורים את הידיים והכשרונות של בני האדם היו יוצרים את אליהם בצורת שוורים" כסנופנס פילוסוף מהמאה השישית לפנה''ס,

ספר האמונות והדעות מאמר ב(סעדיה גאון) מה שאמר הכתוב (בראשית א' כ"ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. ואבאר שזה על דרך ההגדלה והחשיבות, והוא, כאשר כל הארצות שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זאת ארצי, ושכל ההרים שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זה הרי. וכן יש לו כל הצורות והגדיל אחד מהם באמרו: זאת צורתי, על דרך הייחוד והסגולה, לא על דרך ההגשמה.

אבן עזרא בראשית א ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, וכן אמר פי הארץ, יד הירדן (במד' יג, כט), וראש עפרות תבל (משלי ח, כו). וחלילה חלילה להיות דמות לשם. וכן אמר אל מי תדמיוני (ישעי' כה). ובעבור שנשמת האדם העליונה, שאיננה מתה, נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף, והיא מלאה כולו. וגוף האדם כעולם קטן. יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה. וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם (ע"פ יחזקאל א, כח). והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין והנו אחד וגם הוא שנים, והנה בצלם אלהים מלאך. והוא נברא זכר ונקבה. ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל ושמו זה הפסוק זכר לדבר:

13 עקרים סוף תפילת ערבית לשבת נוסח תימן

יגדל אלהים חי וישתבח, נמצא ואין עת אל מציאותו, אחד ואין יחיד כיחודו, נעלם ואין סוף לאחדותו,

אין לו דמות הגוף, ואינו גוף, לא נערוך אליו קדושתו, קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו,

הינו אדון עולם וכל נוצר, יורה גדולתו ומלכותו, שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו,

לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו, תורת אמת נתן לעמו אל, על יד נביאו נאמן ביתו,

לא יחליף האל, ולא ימיר דתו, לעולמים, לזולתו, צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמותו,

גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו, ישלח לקץ ימין משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו,

מתים יחיה אל ברב חסדו, ברוך עדי עד שם תהילתו, אלה שלש עשרה הם עיקרים, יסוד תורת משה ונבואתו:

=============================================================================================

בראשית א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

וּמִלְאוּ = ניקוד לזמן עבר, הניקוד צריך להיות לזמן עתיד וּמָלְאוּ ?

בבראשית ב (ה) וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. מה פירוש לַעֲבֹד? היה צריך להיות לְעֲבְּד או שאולי היה צריך להיות צירי מתחת ל"בֵּ"?

=============================================================================================

בראשית ב (א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: הרי היה צריך להיות כתוב "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי" מלאכתו, ו"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" "שָׁבַת"? אם סיים האלוהים את מלאכתו ביום השביעי, איך "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"? ומה היא בדיוק אותה שביתה, איך "שָׁבַת" האלוהים? מדוע "יום השבת" נקרא "יוֹם הַשְּׁבִיעִי" ולא יום שבת? גם יום ראשון אינו נקרא יום ראשון אלא "יוֹם אֶחָד" מדוע? בראשית א (א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:

=============================================================================================

בראשית ב (ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:--- (יט) וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: בפס' (ז) ובפס' (יט) נאמר שהאדם ובעלי החיים נוצרו מן האדמה, ושניהם נקראים "נֶפֶשׁ חַיָּה" אם כך, איך הפך האדם ל"נזר הבריאה" בפירושי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? אם יש לאדם "נשמה" שונה משל בעלי החיים מדוע זה אינו מודגש בסיפור התנ"כי? האם שלמה החכם באדם לא הבין זאת? הרי שלמה טוען: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן"? קהלת ג (יח) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם:(יט) כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל:(כ) הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר:(כא) מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ: קהלת ט (ג) זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים: מי הם ה"לַכֹּל", ש"מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם"?

=============================================================================================

בראשית א (א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: האם כוונת כותב התורה ב"בֹקֶר יוֹם אֶחָד" לבוקרו של היום השני בשבוע? הרי איך נאמר ביום הראשון "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" אם עוד אין ערב? הרי מתי מתחיל היום? כשהאור עוד לא נוצר? האם אלוהים התחיל "בלילה" בחושך של "היום" הקודם? האם מבוקר עד ערב הוא יום אחד? הרי "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם"? מה פירוש להבדיל בין היום ללילה? הרי יום לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" צריך להיות עשרים וארבע שעות? האם אלוהים מחשיב אור כיום, ולילה הוא חלק אחר ביממה ואינו מתחבר ביחד? הרי מדוע במבול נאמר ארבעים יום וארבעים לילה? מדוע ההפרדה בין יום ללילה גם אצל משה כשעלה להר ארבעים יום וארבעים לילה? האם אצל אלוהים או אצל כותב/מחבר התנ"ך "יום" אינו נחשב כעשרים וארבע שעות רצופות, אלא יש הפרדה בין יום ללילה? האם כוונת כותב התנ"ך היא: שעות האור הם יום, ושעות החושך הם לילה?

=============================================================================================

בראשית פרק ב פס' (א-לא) מדוע באה "ספירת הימים" לאחר סיפור מעשה הבריאה? כגון: יום אחד, יום שני? מדוע נאמר ויהי ערב ויהי בקר אחרי שסיים אלוהים את אותו היום, ולא לפני תחילת הבריאה של אותו היום? הרי קודם נאמר שברא אלוהים, אחר כך נאמר ויהי ערב ויהי בוקר עוד יום? הרי היה צריך להתחיל יום חדש נולד ועכשיו אנו יוצרים לתוכו בריאה? הרי קודם צריך להיות היום, ואחר כך מה נעשה בו, כאן מסופר מה נעשה באותו יום, ואז היום נספר כיום?

=============================================================================================

בראשית ד (כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי:

"אִישׁ הָרַגְתִּי"? רש"י (יט) ויקח לו למך - לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו': רש"י מפרש שהרג למך את קין איך מסתדר לרש"י פירושו זה עם פירושו בתהילים ד (ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: רש"י בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (בראשית כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (בראשית כה) איש תם. הרי אם פירוש רש"י נכון, וכאשר נאמר "אִישׁ" בתנ"ך הכוונה לבני אברהם יצחק ויעקב? הרי שה"אִישׁ" שנהרג ע"י למך אינו יכול להיות קין? או שפירוש רש"י אינו נכון באחד משני הפירושים? איך מסתדר פירוש רש"י שלמך הרג את קין עם הבטחת האלוהים לקין והאות שנתן האלוהים לקין שהוא קין לא ייהרג? האם לא קיים האלוהים את הבטחתו? או שאולי שיקר האלוהים לקין? או שאולי התפספס לאלוהים? מדוע היה צריך כותב-התנ"ך להסתיר שה"אִישׁ" שנהרג ע"י למך הוא קין? את מה או את מי שֵׁרְתָּה הסתרה זו? האם יכול להיות שבעצם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כאשר גילו לפשוטי העם(כמוני) בעצם עברו על הפס' במשלי כ (יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב: ועל הפס' בדברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:? אם לא עזר האות וההבטחה של האלוהים לקין "(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ"? הרי מדוע שאני אסמוך על הבטחות האלוהים על "עולם-הבא"? איני מדבר על ההבטחות ל"עולם-הזה", הרי כולן "בלוף", משום שלפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אפשר למות בגיל צעיר, גם אם אתה צדיק, ראה נחמן מברסלב שמת בגיל 38 ראה הרמח"ל שמת בגיל 39 עם כל משפחתו, אפשר למות ערירי ראה ה"משיח" מחב"ד, למרות הבטחות האלוהים לאריכות ימים באם שמוע, וארבה את זרעך באם שמוע? האם יכול להיות שההבטחות בספר התנ"ך הן לא לכלל בני-האדם? אלא על חלק הן תופסות וחלק לא? האם אלוהים זורק קובייה, או משחק לפי גורל? מכה גם רשעים וגם צדיקים לפי נפילת הקובייה? או שאין אלוהים וכול הדת היהודית היא הזיה ממוחם הקודח של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

========================================= קין כל מוצאי יהרגני?==============================================

בראשית ד (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהֹוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא:(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי: איך "כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי"? הרי אין עוד בני-אדם? יש שני בנים לאדם וחוה, קין והבל, נרצח הבל, נשאר רק קין, אם כן: מי יכול להרוג את קין? אבא שלו, או אימא שלו? הרי לא מופיע בסיפור עד עכשיו שיש ילדים אחרים? ובבראשית ד (כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן: רק עכשיו נולד שת? ולאחר מות הבל? ושת בא תחת הבל? הרי מה פירוש נתן לי אלוהים "זֶרַע אַחֵר"?

======================================= בְּעֵדֶן מֵעֵדֶן ======================================================

בראשית ב (ח) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:(י) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: האם "עֵדֶן" הוא מקום מסוים על כדור-הארץ, והאלוהים נטע בו גן? או שגן עדן עצמו הוא מקום ואינו ממוקם על כדור-הארץ? האם יש מקום שנקרא "עֵדֶן", ובתוכו נטע אלוהים גן? הרי מה פירוש "בְּ"עֵדֶן" ו"מֵ"עֵדֶן" לאן נעלם ה"גַּן"?

=============================================================================================

בראשית א (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: האם התפספס לאלוהים? הרי היו צריכים המים להתאסף אל מקום אחד? והרי יש ימות/ימים רבים? אם אל מקום אחד "יִקָּווּ הַמַּיִם", מדוע האלוהים קורא להם ימים? הרי כולם במקום אחד צריכים להיות היה צריך לקרוא לזה ים/ימה/אוקיאנוס ביחיד ולא ברבים? מדוע לכול מקווה המים קרא ימים, כאשר רצה שכולם יתאספו למקום אחד? והיבשה שנמצאת מפוזרת בתוך המים כאיים נקראת ארץ ביחיד ולא ברבים, הרי מדוע לא ארצות או יבשות?

=============================================================================================

מה פירוש אלוהים ברא שמים וארץ? האם "הָאָרֶץ" הכוונה רק לכדור הארץ? על איזה אור מדובר ביום הראשון? מדוע צריך האלוהים לברוא שמש וירח כדי להאיר על הארץ אם כבר יש אור? הרי ביום הראשון כבר הבדיל האלוהים בין האור והחושך, אם כך: מדוע ביום הרביעי מבדילים המאורות בין האור והחושך, הרי הוא כבר מובדל? אם רק ביום הרביעי נבראו המאורות המבדילים בין היום ללילה, והם האות לימים ושנים, איך נספרו הימים הקודמים, עד היום הרביעי?

=============================================================================================

בראשית א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

בראשית ב (ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:--- (יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(יט) וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: בפרק א' ברא אלוהים את האדם והאישה ואין שום אזכור לזה שהיה איזה שהוא קושי ביצירת האישה, ובפרק ב' האלוהים מחפש את העזר כנגדו לאדם? ואיך זה שבפרק א' האדם נוצר ביום השישי לאחר בעלי החיים ובפרק ב' האדם נוצר לפני בעלי החיים, הרי בפרק ב' יוצר האלוהים את בעלי החיים ומעביר אותם לפני האדם, ובפרק א' הם נוצרו לפני האדם ולאחר מכן אלוהים מחליט ליצור אדם שירד בין בעלי החיים?

=========================================== הנחש ומאכלו ==================================================

בראשית ג (יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה כ ועפר תאכל אמר ר' חילפי לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שמגיע לסלע או לבתולה ושומט גידים שלאדמה ואוכל. אמר ר' לוי לעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעוני, נחש ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה),

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק ג [יד] ועפר תאכל כל ימי חייך. שהיה אוכל כל מעדני עולם, וכיון שהחטיא לחוה נגזר עליו שיאכל עפר כל ימי חייו, שאם אוכל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק ג (יד) ועפר תאכל. הוא גרם לדורות לשוב לעפר לפיכך עפר תהא מאכלו: כל ימי חייך. אפי' לעתיד לבא. שכל העולם מתרפאין והוא אינו מתרפא: כתוב ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה), א"ר אלעזר אפילו קללתו יש בו ברכה, שנאמר על גחונך תלך, שהוא בורח לחור וניצל. ועפר תאכל. שכל מקום שהולך מזונו עמו:

כמה דברי הבל אפשר לכתוב? הרי לומר שטות כזו, שהנחש קולל לאכול עפר, ועפר ממש הוא אוכל, הרי גם האדם קולל אותה קללה שאדמה יאכל בעיצבון, מדוע לחלק הזה בפרשה לא התייחסו ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

האם לא יותר פשוט להבין שכל היצורים נבראו מעפר ולכן עפר תאכל?

בראשית א (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:

משנה - ברכות-פרק ו - משנה א וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

משנה תורה - ספר אהבה-הלכות ברכות - פרק שלישי הָאוֹכֵל פַּת חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.