שאלות
מתיאור הבריאה בפרק א אפשר ללמוד ולהבין שכותב הסיפור לא ידע כלום על הייקום בתוכו אנו נמצאים, והאמונה שכדור הארץ הוא מרכז העולם היא זו שמובילה את הכותב לכתוב את מה שכתב, ואלה כנראה סיפורים שרצו בזמנו על בריאת העולם, ולפי הכתוב אפשר גם ללמוד שכנראה והאמונה שכדור הארץ הוא משטח והשמש מסתובבת סביבו היא האמונה שבה אחז כותב סיפור הבריאה, שהרי איך יש חושך בערב והאלוהים נמצא בו? הרי אם האלוהים נמצא מעל הכדור הוא אמור לראות גם חושך וגם אור בשני חלקי הכדור? בהמשך אנסה לפרק את פרק א פסוק פס' ולנסות להבין את אמונתו של כותב הסיפור ע"י הכתובים שכתב ולהוכיח שאיני טועה בייחוס אי הידיעה של הכותב,
בראשית א
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: מה פירוש "בְּרֵאשִׁית"? מתי זה ה"רֵאשִׁית"? הרי אם האלוהים יצר את העולם באיזה שהוא שלב בתוך "הזמן" שהוא האלוהים קיים, מה היה קודם לבריאת העולם? האם האלוהים היה קיים לפני בריאת העולם? אם כך: מה הוא עשה לפני זה? מדוע החליט בשלב מסוים על בריאת העולם? הרי אם יש בו ידיעת אחרית כראשית, הרי היה צריך לברוא את העולם מתחילתו שלו עצמו, האלוהים? הרי לא יכול להיות שהאלוהים היה באיזה שהוא שלב "בחייו" מן סוג של בטל/ן? הרי לא יכול להיות שהאלוהים היה קיים ללא שהיה קיים משהו במקביל אליו? מה פירוש "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם" היכן היה אלוהים לפני זה "במרחב"? או מה היה לפני הבריאה? לא היו "שָּׁמַיִם" אז היכן היה האלוהים? ולאלה האומרים שהאלוהים "בונה עולמות ומחריבן" האם האלוהים אינו יודע אחרית כראשית? הרי מדוע לבנות משהו שאחרי כן תחריב? האלוהים אינו מצליח ליצור משהו טוב ברמה שלא יצטרך להחריבו? או שאולי האלוהים לא מצליח "להשתלט" על עולמו וכול היצורים שברא אינן מקיימים את רצונו? אם כך מה פירוש הפס' הבאים? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. מה פירוש אדם עושה את מה שהוחלט למעלה? הרי אם האלוהים החליט למעלה שתעשה פשע מה הטעם? האם יש מישהו שיכול לעשות פשע ללא שהוחלט למעלה שיפשע? אם כך: אלוהים גורם ל"עולמות" הקודמים לפשוע כדי שיוכל להחריבם? האם יכול להיות שהאלוהים בעצם עשה כמה "ניסיונות" עד שהגיע "לשלמות" בביצוע? (הערת שוליים: אוי לאלה המאמינים בדברי ההבל האלה שהאלוהים עשה כמה ניסיונות)
תהלים לג (ח) יִירְאוּ מֵיְהֹוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: איך מסתדרים הדברים שהכול נעשה בציווי אלוהי ובעצתו? עם דברי ההבל שהאלוהים בנה עולמות והחריבן? משלי טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: אדם מתכנן תוכניות, ובסוף אומר את מה שהאלוהים רצה שיאמר? משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: משלי כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
משלי כא (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהֹוָה:(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהֹוָה הַתְּשׁוּעָה:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: מה פירוש "תֹהוּ וָבֹהוּ"? (מצודת ציון-ירמיה פרק-ד {כג} תהו. שממה: ובהו. ענין ריקות וכן והארץ היתה תהו ובהו (בראשית א) מלבי''ם - ב הענין-ירמיה פרק-ד (כג) ביום הראשון החל רוח אלהים לרחף על הארץ שהיתה תהו ובהו ומכוסה במים, אם כך מה פירוש ב"תֹהוּ וָבֹהוּ"? "שממה וריקנות" או "מכוסה במים"? או אולי כדברי ספר יצירה-פרק א תֹהוּ וָבֹהוּ רפש וטיט,? מכאן אפשר להסיק ולהבין שדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" נוצרו ממוחם הקודח ואין כאן שום מסורת מסורה מאב לבן ממשה שהרי לא יכולה מסורת עם כל כך הרבה פרשנויות לכתוב?
תיקוני הזוהר-תקונא שבע ותלתין (בראשית א ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ תֹּהוּ קַו יָרוֹק קְלִיפָה קַדְמָאָה בֹּהוּ קְלִיפָה תִנְיָינָא חֹשֶׁךְ קְלִיפָה תְּלִיתָאָה וּתְלַת אִלֵּין דָּא עַל גַּב דָּא, תיקוני הזוהר-תקונא חמשין וארבע בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי''ם אֶת הַשָּׁמַיִם עִץ הַחַיִּים וְאֶת הָאָרֶץ כָּל עִץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ דָּא עִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְדָא רָזָא תֹהוּ עֹמֶק רָע בֹּהוּ עֹמֶק טוֹב וְדָא עִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, זוהר חדש-פרשת בראשית דְּהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב תֹּהוּ וָבֹהוּ צַדְיָא וְרֵיקַנְיָא כְּתַרְגּוּמוֹ, ... וְתֵהַע לָךְ, כִּי הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מִתְקַיִּים בָּאֲוִיר, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה כִּי הַגּוּף מִתְקַיִּים בַּנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְקַיְּימֶת בָּאֲוִיר, וְהָאֲוִיר בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. תֵּדַע לָךְ, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָאָדָם, וּבָרָא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבְצוּרָה. וְהֵכִינוֹ מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים מוּבְדָּלִים זֶה מִזֶּה, מֵאֵשׁ, מֵרוּחַ, מִמַּיִם, מֵעָפָר. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים. אֵלּוּ הֵם הַד' דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, מָקוֹם יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם, שֶׁקּוֹרִין לְאֵשׁ תּוֹהוּ, וְזֶהוּ הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן. וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ, הֵם הַמַּיִם וְהֶעָפָר. וּמְנָא לָן דְּחשֶׁךְ הוּא הֶעָפָר. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ו) וּבַחשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה. וְאָמְרוּ שֶׁזֶּהוּ גּוּשׁ הֶעָפָר. וְהָרוּחַ, הוּא רוּחַ מַמָּשׁ. הקדמת ספר הזוהר-דף יא ע''א וְהַיְינוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים. הָא אִלֵּין אַרְבַּע עוֹנָשִׁין לְאַעֲנָשָׁא בְּהוֹן חַיָּיבַיָּא. תֹּהוּ דָּא חֶנֶק, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) קַו תֹּהוּ (זכריה ב) חֶבֶל מִדָּה. בֹּהוּ דָּא סְקִילָה, אַבְנִין דִּמְשׁוּקָעִין גּוֹ תְּהוֹמָא רַבָּא לְעוֹנְשָׁא דְּחַיָּיבַיָּא. וְחשֶׁךְ דָּא שְׂרֵיפָה, דִּכְתִיב, (דברים ה) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ (דברים ד) וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חשֶׁךְ כו'. וְדָא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא דְּעַל רֵישֵׁיהוֹן דְּחַיָּיבַיָּא שָׁרֵי לְאוֹקְדָא לוֹן. וְרוּחַ דָּא הֶרֶג בְּסַיָּיף. רוּחַ סְעָרָה חַרְבָּא מְשַׁנְּנָא הִיא מְלַהֲטָא בֵּיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ג) וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת וְאִקְרֵי רוּחַ. הַאי עוֹנָשָׁא לְמַאן דְּיַעֲבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. הזוהר המתורגם - הקדמת ספר הזוהר-דף יא ע''א בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה, עוֹבֵר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. וְעָנְשׁוֹ שֶׁל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה - הָרְצוּעָה הָרָעָה הַזּוֹ מַלְקָה אוֹתוֹ, וְהַיְנוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים. הִנֵּה אֵלּוּ אַרְבָּעָה עֳנָשִׁים לְהַעֲנִישׁ בָּהֶם אֶת הָרְשָׁעִים. מה רוצה הזוהר לומר עם כל כך הרבה פירושים? שבעצם כותב הזוהר אינו יודע או מבין את הפסוקים ולכן הוא ממציא כל פעם פרשנות אחרת לדברים? הבאתי כאן רק חלק קטן מפירושי ההזיה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" והבאתי את הפשוטים ביותר להבנה כביכול, מפני שיש פרשנויות הזויות מעבר לכול דמיון) מדוע תחילת בריאת הארץ החלה ב"תֹהוּ וָבֹהוּ"? מדוע האלוהים לא יצר מהתחלה את הארץ ללא "תֹהוּ וָבֹהוּ"? הרי אם אלוהים יודע אחרית כראשית מדוע לעשות משהו שתצטרך לתקן? מה פירוש "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" האלוהים ברא את ה"חֹשֶׁךְ"? הרי את האור האלוהים "יצר/ברא/אמר"? האם את ה"חֹשֶׁךְ" לא ברא אלוהים וה"חֹשֶׁךְ" היה מאז ומעולם? ה"חֹשֶׁךְ" כמו אלוהים היה מאז ומעולם ואילו את ה"אוֹר" היה צריך האלוהים לברוא? הרי מדוע היה האלוהים במשך "זמן" לפני הבריאה ללא "אוֹר" אם הוא יודע אחרית וראשית וידע שיש "אוֹר" או שהוא יצטרך לברוא את ה"אוֹר" באיזהו שלב? ומה פירוש "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"? מהיכן הגיעו "הַמָּיִם"? האם "הַמָּיִם" "נוצרו" באיזה שלב בבריאה או שהם היו קיימים מאז ומעולם כאלוהים? ומי היא "רוּחַ אֱלֹהִים"? האם "רוּחַ אֱלֹהִים" היא יישות עצמאית שאינה ה"אֱלֹהִים" עצמו?
(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: האם עד "בריאת" ה"אוֹר" האלוהים "חי" בחושך?
(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: מה פירוש "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"? האם אין באלוהים ידיעת אחרית כראשית? אם כך: איך רק לאחר שראה האלוהים את האור, ראה האלוהים שהאור טוב? ומה פירוש "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"? איך בדיוק אור וחושך מתערבבים? הרי או שהאור הוא העלם חושך, או שחושך הוא העלם אור, לכן: איך בדיוק אור וחושך מתקיימים כאחד, וצריך להפריד בינם? ומדוע לא עשה האלוהים את ההפרדה בפעולה אחת, אלא בשתי פעולות? קודם יצר את האור אחר כך הפריד אותו מהחושך?
(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: מה פירוש "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", כאשר עוד אין שמש וירח? ואיזה אור זה, הרי עוד אין שמש וירח? ובהנחה שזה אור אלוהי האם הוא גם מתעמעם תוך "12" שעות? הרי מתוך "המרחב" שהאלוהים "קיים" בו אין דבר כזה יום ולילה שהרי חצי כדור שרוי "בחשיכה" וחצי כדור אחר מואר, אם כך הרי שהאלוהים ראה גם את האור וגם את החושך על הכדור במקביל? הרי ידוע היום שכדור הארץ מסתובב סביב עצמו, וסביב השמש, וזה מה שיוצר את היום והלילה? אם כך: על איזה ערב ובוקר מדובר בכול הימים עד יום רביעי, שהוא יום יצירת השמש והירח? איך זה שיש אצל האלוהים "זמן", כאשר אין עוד את סממני הזמן של כדור הארץ? הרי ביום הראשון השני והשלישי אין עוד בני-אדם ואין שמש וירח אז איך יש ערב ובוקר? האור שהאלוהים אמר שיהיה הפסיק להאיר לאחר כמה שעות? החושך השתלט בחזרה על המרחב?
מה פירוש "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה"? האם "יוֹם" אינו כולל את הלילה שלפניו? האם "יוֹם" אינו זמן של 24 שעות? האם יום תנ"כי אינו כולל את החושך/לילה בתוכו? האם כוונת הכתוב כאן שיום תנ"כי הוא רק שעות האור? והערב או הלילה שעות החשיכה אינם כלולים ביום תנ"כי? ואפשר ללמוד זאת גם מזה שכתוב בכמה מקומות
בראשית ז פרשת נח (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: מדוע נכתב ארבעים יום ולילה? הרי היום כולל לילה, או שלא?
(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ומדוע צריך את "בַּיּוֹם" הרי כבר אמר "יוֹם" שבעה עשר? ובבמדבר ט (כא) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ:
בראשית א (יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:(טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:(יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:(יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: מה פירוש "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה"? היום אמור להיות כולל את הלילה שלפניו? או שיום הוא שעות האור ולילה הוא שעות החושך? "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ"? אם היום והלילה או הלילה והיום הם יחידת זמן אחת מדוע מפריד האלוהים בין היום ללילה בין האור לחושך?
אם יום כולל את הלילה שלפניו מדוע צריך כותב התורה להדגיש שיום הכיפורים חל "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב"? האם זה לא ברור שיום כולל את הלילה שלפניו? ויקרא כג (כו) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה:(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם:(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: מתי זה "בֶּעָשׂוֹר" לחודש? ומתי זה "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב"? איך "בֶּעָשׂוֹר" מהתשיעי בערב? מדוע "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב" האם זה לא ברור? הרי כל "יום" הוא מערב עד ערב, או אולי לא? ורצה הכותב שנלמד ש"יום" הוא שעות האור, ולכן: ביום הכיפורים מודגש שזה "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב",
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: מה פירוש "יְהִי רָקִיעַ"? היכן האלוהים "שהה" לפני היות "הָרָקִיעַ"? האם כאשר יצר האלוהים את "הָרָקִיעַ" אז נוצר לאלוהים "מקום לשהות בו"? האם הרקיע לא היה צריך להיות קיים מאז ומעולם כדי שיהיה "מרחב" שהאלוהים "נמצא" בו? (ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: מה פירוש "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם", אם הרקיע הוא השמים? בין איזה מים לאיזה מים הבדיל האלוהים? האם יש מים מעל הרקיע? אגב היום שכבר יוצאים מחוץ לכדור הארץ כבר ידוע שאין מים מעל הרקיע. האם יש טעות בספר התורה?
(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: אם כך: מה פירוש פס' א "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם" אם השמים הם הרקיע, הרי הם נבראו ביום הראשון אם כך: מה פירוש "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ" האלוהים עשה שוב את השמים ביום השני? "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי"? היום אנו יודעים שכשכדור הארץ מסתובב סביב השמש חלק אחד של הכדור מואר וחלק אחר חשוך, אם כך היכן היה בדיוק אלוהים כשהיה ערב/לילה, באיזה חלק של הכדור נמצא האלוהים כאשר החשיך?
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: מדוע לא עשה האלוהים את הכול בפעולה אחת? מדוע האלוהים יוצר כל דבר בפעולה אחרת, כאשר הוא יכול ליצור בפעולה אחת את הכול? האלוהים פשוט היה משועמם והחליט "לבזבז" "זמן" ביצירת הייקום? האלוהים הכול יכול רוצה ללמד שאם אני רוצה ליצור משהו שאני אעשה אותו בשלבים למרות שאני "יכול" ליצור בפעם אחת?
(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: מדוע "לַיַּבָּשָׁה" קורא האלוהים ביחיד "אֶרֶץ", "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם" ש"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד" קורא האלוהים ברבים "יַמִּים"? אגב ה"יַּבָּשָׁה" מחולקת לכמה איים, "וּמִקְוֵה הַמַּיִם" הוא אותו ים, המים מחוברים כמעט בכול הכדור למעט כמה "מִקְוֵה הַמַּיִם", ו"הַיַּבָּשָׁה" לא, ואם יבוא הטוען ויטען שמפני שיש כמה "מִקְוֵה הַמַּיִם" לכן נקרא "יַמִּים" ברבים, אז לא הצליח לאלוהים? שהרי נאמר "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד"? (הערת שוליים: אמנם הארץ מחוברת בכול הכדור אבל מכוסה במים ואני שואל על "הַיַּבָּשָׁה" לא על החלקים המוסתרים במים) ואיך זה שרק לאחר הפעולה רואה/מגלה האלוהים שמה שעשה או נעשה על פי רצונו הוא טוב? האלוהים היודע אחרית כראשית אמור לדעת זאת לפני היצירה? או שלא? האם האלוהים אינו מבין שכול מה שהוא "עושה" יוצא טוב?
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ >דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע?< >עֵץ פְּרִי? עֹשֶׂה פְּרִי? לְמִינוֹ? אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ?< עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ >דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע? לְמִינֵהוּ?< >וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי? אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ? לְמִינֵהוּ?< וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: האם יש איזה רמז או סוד במה שאמר אלוהים ובמה שנוצר?
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:(טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: האם חוסר ה"ו" במילה "מְאֹרֹת" או תוספת ה"ו" במילה "לִמְאוֹרֹת" יש איזה רמז או סוד מוסתר? "מְאוֹרֹת"? הרי אנו יודעים היום שאין שני "מְאוֹרֹת" אלא מאור אחד והירח מאיר רק מפני שקרני השמש מוחזרות ממנו אל כדור הארץ, האם לא ידע כותב הסיפור שהירח אינו מאור עצמאי? (יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: מה פירוש? היכן בדיוק הניח האלוהים "אֹתָם"? (יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יט) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: אם ביום הרביעי נוצרו המאורות המבדילים בין היום לילה, איך יש יום ולילה בימים ראשון שני ושלישי?
(כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:
אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ש"פְּרוּ וּרְבוּ" היא מצווה, אם כך: האם העופות והדגים גם מצווים במצוות "פְּרוּ וּרְבוּ"? הניקוד למילה "וּמִלְאוּ" הרי אינו נכון, שהרי "וּמִלְאוּ" הוא בלשון עבר, והיה צריך לנקד "וּמַלְּאוּ" שזה בעתיד,
(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן: כאן בפס' נאמר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" ובפס' הבא נאמר "וַיַּעַשׂ", האם לא הצליח לאלוהים מה שאמר, ולכן היה צריך לעשות?
(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: האם זה שנאמר בפס' (כא) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים" שונה מזה שנאמר בפס' (כה) "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים"? האלוהים עשה את חית הארץ וגם את האדם?
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"? בצלם ובדמות של מי? האם יש לאלוהים דמות או צלם? אם כך איך זה מסתדר עם הדבר הבא? סדור תפלה - נוסח אשכנז - סדר שלש עשרה עיקרים א - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: ב - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה: ג - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל: 13 עקרים סוף תפילת ערבית לשבת נוסח תימן יגדל אלהים חי וישתבח, נמצא ואין עת אל מציאותו, אחד ואין יחיד כיחודו נעלם ואין סוף לאחדותו, אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו,
וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם "בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים"? מה קרה ל"בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"? "בָּרָא אֹתוֹ"? מי זה "אֹתוֹ"? ומי אלה "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"? "אֹתוֹ" או "אֹתָם"?: האם האלוהים הוא גם זכר ונקבה? (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: האדם נברא זכר ונקבה? או שרק אחר כך נוצרה האישה? בראשית ב (יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:--- (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: הרי לכול אורכו של הקטע בפרק א' המדבר על הבריאה ביום השישי, על בריאת האדם, מדבר האלוהים ברבים אל האדם, שכביכול נוצר לבד בפרק ב', ורק אחר כך נוצרה האישה?
(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן: האם התפספס לאלוהים? הרי האלוהים נותן לכולם לאכול עשב וירק אם כך איך הפכו חלקם לאוכלי בשר? האם האלוהים רצה עולם טבעוני ולא הצליח לו? איך מסתדרים הדברים הבאים: תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. תהלים לג (ח) יִירְאוּ מֵיְהֹוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: משלי טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: משלי כ (כד) מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
ולטענות הטיפשיות של "חכמים" מדרש תהלים (בובר) מזמור לד [א] לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך וגו'. זהו שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא), [אמר ר' תנחומא בעונתו ברא הקב"ה את העולם, מלמד שהיה הקב"ה בורא עולמות והיה מחריבן, שלא היו ראויין להבראות, אלא אמר דין לא הניין לי, ודין הניין לי. האם אין באלוהים ידיעת אחרית כראשית? הרי מדוע לברוא משהו שידוע שאינו ראוי להיברא? ובעצם לפי טענה זו האלוהים "מוגבל" ביכולתו? הרי הוא בורא ו"נכשל" בבריאה? איך זה שהריקאנטי הבין שלא ממש נחרבו? האם אין את אותה "מסורת" לגבי "מחריבן" אצל כולם? ריקאנטי בראשית לו לב כד"א [שמות ב, כג] וימת מלך מצרים דנחת מדרגא דהוה ביה. מכאן יש להבין כי מה שאמרו רז"ל בבראשית רבא [ג, ט] בונה עולמות ומחריבן, לאו דווקא מחריבן אלא כאילו מעמידן לצד אחד, עד תיקון פרצוף האדם העליון שנכללו בו מדת הרחמים עם מדת הדין. וענין המיתה הוא רמז לעולם ההוא שנחרב מפני אש יי', כד"א [שמות יז, ג] להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא, והבן זה מאד.
מדוע שואל רב יצחק בזוהר את השאלה הבאה? הרי לפני הפעולה הוא יודע שיברא טוב, אבל אם רק לאחר הפעולה האם לא ידע שיהיה טוב? זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף כב עמוד ב שאל רבי יצחק לרבי אלעזר כד הוו אזלי במדברא אמר אנא בעי למשאל חד שאילתא אי לאו הוה חטאה. א"ל יאות אנת למשאל באורייתא מה דאת בעי שאל. אמר האי דאמר קרא וירא אלהים כי טוב אי קודם הפעולה הוה יאות הוא ושפיר אלא מה דאמר לאחר הפעולה משמע דלא הוה ידע קודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה וכשהיתה הפעולה נגמרת משמע דהוה מעיין בה כמות שהיא עומדת ואזי הוא אומר כי טוב דכתיב וירא ואח"כ אמר כי טוב. א"ל לאו חטאה הוא ואת צריך למשאל דא. ודא היא אזהרה לב"נ דא"ר יהודה כשילמוד אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום אין לו לשאול על מה שאינו מצווה ולומר פעולה זו למה נעשית כך בדמות זו. וזו נעשית כך בדמות זו ואמור לו תדע למה וירא אלהים כי טוב. לעשותו. וע"כ אל תשאל יותר. ועוד כדי להזהיר לבני אדם ולהורות להם הדרך הנכון כי גלוי וידוע לפניו הפעולה קודם שיעשה ולא רצה לומר טוב הוא זה עד גמר המלאכה וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו שמא ימצא בו גרעון ויתבדה ויאחז בדבריו. א"ר ברכיה כן ראינו בכמה מקומות שנתן הקב"ה אזהרה לאדם להזהר ממנו אע"פ שלא היה צריך לו והכל גלוי לפניו אבל כדי לתת אזהרה לאדם הוצרך לעשות כן.
בפרק א' כול הבריאה נעשית ע"י מאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", וכאן בפרק ב' הכתוב מייחס לאלוהים פעולות אנושיות וַיִּיצֶר,
וַיִּפַּח, וַיִּטַּע, וַיַּצְמַח, וַיִּקַּח, וַיִּצֶר, מדוע?
האם יכול להיות שכול חלוקת "השבועות" נעשתה ממש באיחור, ורק לאחר שיצאו ממצרים וצוו על השבת המציאו חלוקה של שבוע ימים? שהרי לא יכול להיות שהאלוהים "יצר/עבד" בשבת?
בראשית ב (א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: מדוע היום השביעי אינו מצטרף לפרק א' המדבר על כל ימות השבוע?
-----------------------------------------------------------------------------------
האם יכול להיות שמי שחילק את הספר לפרקים טעה? לטעמי כן, אבל מי אני? (הערת שוליים: מחלק הספר לפרקים היה נוצרי, המסגרת של סיפור גנבת הברכות אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 729 פרשת תולדות תשס"ח
במקרא אין כותרת לסיפורים או לסימנים טכניים אחרים של פתיחה וסיום, לפי כך מוטל על הקורא לזהות היכן מתחילה היחידה הספרותית והיכן היא מסתיימת, אכן משימה חשובה זו מעסיקה רבות את חוקרי המקרא, המנסים לבחון כל אחד בתחום עיסוקו את תיחום היחידה, חשוב לציין שאין אנו יכולים להיעזר בשיטתיות בחלוקת הפרקים של סטפן לנגטון, המשמשת בספרי התנ"ך שבידינו, עבודתו טעונה בירור מקיף שטרם נעשה, ולעיתים מזומנות אין לקבל את החלטתו בתיחום היחידה, לפיכך היכרותו הממושכת של חוקר המקרא עם מהדורות התנ"ך המקובלות עלולה להיות מכשלה, החוקר חייב להתעלם מחלוקה זו לעיין בכתובים במבט נקי ונטול דעה קדומה, לכך מתכוון זקוביץ באמירתו: "השלב המודע הראשון בניתוחה של יצירה ספרותית מקראית הוא תיחומה, וקביעת גבולותיה שלא תמיד חופפים את גבולות הפרק" (ד"ר יעל צהר המחלקה לתנ"ך)
מי הוא סטפן לנגטון? סטפן לנגטון(1165 – 1228) תיאולוג ואיש כנסיה אנגלי, שימש ארכיהגמון קנטרברי שבאנגליה, רבים מפירושיו ומדרשיו השתמרו, ומקובל לייחס לו את חלוקת כתבי הקודש לפרקים, על חלוקת הפרקים של לנגטון ראו במבוא של כ"ד גינזבורג למהדורת התנ"ך, לונדון 1897 עמ' 25-31 : מ' בן ישר "חלוקת הפרקים בתנ"ך", מורשת יעקב תש"ן עמ' 53 – 58,)
-----------------------------------------------------------------------------------
(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: מה פירוש הפס' כאן? מדוע יש סיפור אחר לבריאת העולם בפרק ב? האם יכול להיות שהתרוצצו כמה סיפורים על בריאת העולם וכותב הספר החליט להביא שתי גרסאות? ומה פירוש "עֲשׂוֹת"? האם האלוהים ממש עשה ולא במאמר? או שאולי אפשר לקרוא למאמר עשייה?
(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: לאחר שנפח האלוהים את הנשמה באדם הפך האדם "לְנֶפֶשׁ חַיָּה"? הרי גם בעלי החיים נקראים "נֶפֶשׁ חַיָּה" ראה פרק א' פס' כ' כד' ל'. האם האדם אינו יצור מיוחד יותר משאר בעלי החיים?
(ח) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: עדן הוא שם מקום/איזור על כדור הארץ, ובו יש גן? הרי מדוע "גַּן בְּעֵדֶן" מדוע יש "בְּ" הרי היה צריך להיות כתוב "גַּן עֵדֶן" ולא "גַּן בְּעֵדֶן"?
(ט) וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:(י) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים:(יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב:(יב) וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם:(יג) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ:(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת:(טו) וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: לְעָבְּדָהּ מלשון עיבוד ולא "לְעָבְדָהּ" מלשון לעבוד אותה, האם כוונת הכתוב ב"וּלְשָׁמְרָהּ" מלשון שימור או מלשון שמירה? שהרי אם כוונת הכתוב לשמירה הרי שהיה צריך להיות מנוקד וּלְשֹׁמְרָה, (אגב תימנים קוראים את הקמץ כחולם)
(טז) וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: האם האלוהים אינו יודע אחרית כראשית, שהרי מדוע האלוהים מאיים על האדם במוות אם יאכל מעץ הדעת טוב ורע, כשהוא יודע שלא ימית את האדם, אלא רק יגרש אותו מהגן שבעדן? האם אלוהים שיקר? או שאולי לא הבין האלוהים את עצם האיום? הרי אדם אינו יודע את משמעות המוות, מפני שאף אחד לפניו לא חווה מוות, אם כך: מה הטעם לאיים על האדם במוות, כאשר האדם אינו יודע מה הוא מוות, והאם זה טוב או רע? והאם בזה שלא קיים האלוהים את איומו, בעצם יצר האלוהים זילות של מצוותיו ואיומיו? ולפי הסיפור בפרק א' האישה גם יודעת על האיסור כי נבראה עם האדם, ולפי הסיפור כאן בפרק ב' האיסור היה רק על אדם כי האישה עוד לא נוצרה?
(יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: הרי בפרק א פס' (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: אדם וחיה(לא חוה כי היא אם כל חי) "אישתו" נבראו ביחד? או כל אחד לחוד?
(יט) וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: בפרק א' נוצר האדם אחרון, וכאן בפרק ב' האדם נוצר ראשון? ומה פירוש "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ"? הרי "הכול משמיים חוץ מיראת שמיים" אם כך: מה עניין מה יקרא האדם לבעלי החיים? האם זה אינו משמיים? הרי שמות בעלי החיים אינם "יראת שמיים"?
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: ומה פירוש "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"? הרי תורה הייתה קיימת לפני בריאת העולם כמה דורות, לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ראה גמרא וזוהר,
(כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
(כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה"? הרי לא כל הנשים נלקחו או נלקחות מצלע בני-אדם אם כך מדוע הן נקראות "אִשָּׁה"?
(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: איך נכנס כאן הפס' הזה, שהרי זו מסקנה אשר תתגבש רק כאשר יהיו בני-אדם בעולם, ואין מסקנה זו תופסת לגבי אדם וחיה? ולפי סיפורי התנ"ך האישה עוזבת את בית אביה ואימא ועוברת לגור עם בעלה בנחלת אבות האיש?
(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ: האם רק האלוהים אינו מבין שאדם וחיה אינם חיים בצניעות? מדוע לא הלביש האלוהים את אדם וחיה בבגדים, אם אינו אוהב/רוצה שיחיו בני האדם ללא צניעות? האם יכול להיות שאין לאלוהים בעיה עם צניעות, וכל הבעיה היא במוחותיהם המעוותים של בני-אדם?
בראשית ג (א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: הנחש ערום מכל חית השדה, איך אם כך, מצליח הנחש להערים על האדם שהוא בצלם אלוהים ובדמותו? אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהאדם הוא "נזר הבריאה" איך אם כך, מצליח הנחש להערים על האדם? ואם כל כך "עָרוּם" הנחש מדוע לא שלח אותם קודם לאכול מעץ החיים? הנחש יודע שלא ימית אותם האלוהים על הפרת הציווי של האלוהים, ואינו יודע שעדיף לאכול מעץ החיים קודם לאכילה מעץ הדעת?
(ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל:(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:(ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: מאין יודע הנחש שלא ימותו? מאין יודע הנחש על האיסור של האכילה מעץ הדעת טוב ורע?
(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: מאין יודע הנחש מה יקרה לאחר האכילה מעץ הדעת טוב ורע? האדם נזר הבריאה אינו יודע מה הוא טוב ומה הוא רע, והנחש יודע?
(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: איך בדיוק רואים עץ שהוא טוב למאכל?
(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: האם הידיעה מה הוא טוב ומה הוא רע, היא הידיעה שאני עירום? האם האלוהים כאשר אסר על האדם את האכילה מעץ הדעת טוב ורע רצה למנוע מהאדם ללבוש בגדים?
(ח) וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:(ט) וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:(יא) וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:(יג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל: מה יש ללמוד מתשובותיהם של האדם והאישה? האם גם לאחר האכילה מעץ הדעת טוב ורע אינם מבינים מה טוב ומה רע? הרי כל אחד מאשים מישהו אחר, ואף אחד אינו לוקח אחריות למעשיו?
(יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: מדוע הנחש לא נשאל, מדוע עשה את מה שעשה, אלא מעניש אותו האלוהים? ומדוע הנחש מקבל עונש, הרי הנחש לא עשה משהו שהיה אסור עליו, היכן כתוב שאסור לי לומר לאדם אחר מה יכול לעשות אותו יותר טוב? ועל השטות שאמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהעונש לנחש באכילת עפר הוא עונש כביכול טוב, שהרי תמיד יש לו אוכל הרי גם לאדם נאמר אותו עונש "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:"? הרי גם האדם מעפר, אם כך: הרי שהעונש לנחש שהוא יכול לאכול אדם, "וּלְאָדָם אָמַר... כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"?
(טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:
(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: מה העונש כאן בהריון ובעיצבון לאישה, הרי כל בעלי החיים קיבלו את אותו עונש גם ללא שחטאו בכלום? האם אצל בעלי החיים הזכר אינו מושל בבת זוגו?
(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: האם גם האדם קיבל עונש כמו הנחש, לאכול אדמה כל ימי חייו?
(יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: האם אדם חייב לאכול עשב? הרי על "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" אמרו שזה ציווי?
(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב: מה פירוש "עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"? האם לא חיים לעולם? בנשמה? האם אלוהים מדבר אל "הנשמה הרוחנית" ומספר לה על "הגוף הגשמי"? האם אלוהים אינו מבין שאין חשיבות ל"גוף הגשמי"?
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי: מדוע חוה ולא חיה, הרי היא נקראת על היותה אם כל חי?
(כא) וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:
(כב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: האלוהים חושש שהאדם יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם? האם האלוהים מוגבל ולא יכול לבטל את "כוחו" של עץ החיים?
(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: הרי אם גן עדן נמצא כביכול בשמיים, מדוע האלוהים צריך שומרים, האלוהים חושש שבני אדם יעלו לשמיים ויצליחו להיכנס לגן עדן? ושוב האם האלוהים מוגבל שהוא חושש מהאדם?
מדוע האלוהים חושש שהאדם יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם? אם אדם חי "לעולם" לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהרי "הנשמה" "חיה לעולם"? האם האלוהים חשש שאדם יחיה עם גופו הגשמי למרות שאין לו לגוף כל חשיבות? הרי לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "האדם" "חי לעולם" עם "נשמתו הרוחנית", אם כך: האם כל חששו של האלוהים שהגוף הגשמי לא "יחיה לעולם"? האם אלוהים מדבר אל הגוף הגשמי ולא אל "הנשמה" "הרוחנית"? האם רק אלוהים אינו מבין שאין טעם לדבר אל הגוף הגשמי כאשר החלק החשוב הוא "הנשמה" "הרוחנית"? הרי זה כמו לאיים על הרכב ולא על הנהג, האלוהים אינו מבין ש"הרכב" הוא כלי ואינו שווה כלום בלי "נהג"?
