יצר הרע
קהלת ד (יג) טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד: רש"י טוב ילד מסכן וחכם - זה יצר טוב ולמה נקרא ילד שאינו בא באדם עד י"ג שנה. מסכן - שאין האיברים שומעים לו כמו ליצ"הר(ליצר הרע). חכם - שמשכיל את האדם לדרך טובה. ממלך זקן וכסיל - יצה"ר(יצר הרע) שהוא שליט על כל האיברים זקן שמשעה שנולד הוולד הוא נתון בו שנאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ. וכסיל - שמתעהו בדרך רעה כך נדרש במדרש. אשר לא ידע להזהר עוד - שהרי הזקין ואינו מקבל תוכחה: יצר הטוב = ילד מסכן וחכם? יצר הרע = זקן וכסיל? ובהנחה שנכון פירוש זה, מה קשור הפס' לבני אדם, הרי מדובר על שני היצרים? אם כך: למי נכתב "אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד" ליצר הרע? זה מה שאני מציע לרש"י "סייג לחכמה שתיקה", מפני שיצר הרע הזקן והכסיל אותך הטעה, נאמר במסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: כאשר חושב אתה שהיצר הרע זקן וכסיל, הסיכוי שתנצח אותו קלוש ביותר, מפני שמהביטחון שהוא עייף וחלש אולי לא תבוא במלוא כוחך, אבל אם תחשוב שהוא צעיר וחזק, תדע שצריך הרבה כוח כדי לנצחו,
כנראה שלא אל רש"י התכוונו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כאשר הזהירו את החכמים לבל יִתְעוּ וְיַּתְעוּ בלשונם, מפני שחכם אמיתי היה מזהיר אותם/אותנו מיצר הרע שהוא חזק וצעיר, ואל תזלזלו בכוחו, בהנחה שיצר הרע "נולד" לפני כ-6000 שנה, הרי צריך להבין שמי שהצליח לשרוד את העולם הזה כ-6000 שנה, יש להיזהר ממנו, ולא לחשוב שהוא זקן וכסיל!!
איך מסתדר לרש"י הפירוש שלו שיצר הרע זקן וכסיל עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א אמר ר"ל(ריש לקיש): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הרי אם יצר הרע = שטן = מלאך המוות, האם גם השטן/מלאך המוות = זקן וכסיל? איך מסתדר לרש"י פירושו עם הפס' הבאים? שמואל ב כד (א) וַיֹּסֶף אַף יְהֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: דברי הימים א כא (א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: הרי אם השטן של דברי הימים הוא האלוהים שבספר שמואל, הרי שהאלוהים הוא זקן וכסיל, או שהגמרא לא נכונה, או שרש"י הוא הכסיל הזקן, הרי רק זקן וכסיל מתעסק עם מלאך אלוהים, גם אם תפקידו של המלאך להטעות אותך, הוא נשאר מלאך אלוהים, ואם האלוהים סומך עליו, רק כסיל זקן חושב שמלאך אלוהים זקן וכסיל. הרי אותו "זקן וכסיל" הצליח להערים על דוד, תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם הצליח אותו "זקן וכסיל" יצר הרע = שטן = מלאך המוות, להערים על דוד, והגמרא האומרת שהדור הולך ופוחת נכונה? הרי שהצליח אותו "זקן וכסיל" יצר הרע = שטן = מלאך המוות, להערים על הזקן וכסיל האמיתי רש"י, ולהטעות אותו לחשוב, שהיצר הרע הוא "זקן וכסיל",
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קכא עמוד ב ת"ר: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו? אמר רבי אבא: אע"פ כן מת בנו בצמא, שנאמר: +תהלים נ'+ וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: +תהלים פ"ט+ אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. נשאלת השאלה: מדוע "שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה"? והתשובה פשוטה: מפני ש"סביביו" אמורים לדעת שיצר הרע אינו חזק מהאדם, אלא: האדם יכול לגבור על יצר-הרע, שאם לא כן, ויצר הרע חזק מן האדם? הרי אין טעם במלחמה זו, והיא כבר הוכרעה מראש, ואתה נידון לכישלון, הרי לא מכניסים לזירה מתאגרף משקל נוצה, עם מתאגרף משקל כבד, גם האלוהים יודע זאת! לכן כל "נפילה" שחווה אדם, היא סך הכול ניסיון לאדם, האם יעמוד "במשימה" או יכשל?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: +בראשית ד+ הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא': לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א אמר ר"ל(ריש לקיש): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. רש"י הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה - [וה"פ(והכי פירושו)] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו, נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף לד עמוד ב א"ר(אמר רב) שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם; מי שלא משתלט על יצרו? הרי אינו נחשב לחס על כבוד קונו? הרי את יצר הרע בכוחו של האדם לנצח? ולא ניתנה לאדם מצווה שאינו יכול לבצעה? אם נכון מה שאומר הזוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף כט עמוד ב יראה אדם עצמו כאלו כל העולם כלו תלוי בו ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, הרי כאשר אדם אינו משתלט על ייצרו כאילו החריב עולם?
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר +בראשית ח+ כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל, שנאמר +דברים י+ ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר +תהלים נא+ לב טהור ברא לי אלהים - מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא, שנאמר +משלי כה+ אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ישעיה קראו מכשול, שנאמר +ישעיהו נז+ סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן, שנאמר +יחזקאל לו+ והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. יואל קראו צפוני, שנאמר +יואל ב+ ואת הצפוני ארחיק מעליכם. תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם; והדחתיו אל ארץ ציה ושממה - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן; את פניו אל הים הקדמוני - שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו; וסופו אל הים האחרון - שנתן עיניו במקדש שני והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו; ועלה באשו ותעל צחנתו - שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל; כי הגדיל לעשות - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא. אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר +ישעיהו ה+ הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה.
דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר +בראשית ח+ כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל, שנאמר +דברים י+ ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר +תהלים נא+ לב טהור ברא לי אלהים - מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא, שנאמר +משלי כה+ אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. ישעיה קראו מכשול, שנאמר +ישעיהו נז+ סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. יחזקאל קראו אבן, שנאמר +יחזקאל לו+ והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. יואל קראו צפוני, שנאמר +יואל ב+ ואת הצפוני ארחיק מעליכם. תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם; והדחתיו אל ארץ ציה ושממה - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן; את פניו אל הים הקדמוני - שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו; וסופו אל הים האחרון - שנתן עיניו במקדש שני והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו; ועלה באשו ותעל צחנתו - שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל; כי הגדיל לעשות - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום,
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה, ומעיד עליו לעולם הבא. שנאמר +משלי כט+ מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון,
דברי הימים א כא (א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: מצודות דוד ויעמד שטן - הוא היצה"ר(היצר הרע) הנטוע בלב האדם. איך בדיוק מסתדר פירוש זה של המצודות עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א אמר ר"ל(ריש לקיש): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. האם יצר הרע = השטן = מלאך המוות, נטוע בליבו של כל אדם?
"אל תדברו סרה בשטן הוא שליחו של האל"(דני דידרו) הוא השליח שעושה את עבודתו הכי טוב, הוא העבד/שליח הכי טוב/נאמן של האלוהים!!! (יואב הכהן)
יצר הרע
מי יותר חזק, יצר הרע, או מלאך? הרי יעקב נלחם במלאך ויכול לו?
אם אפשר לנצח מלאך שאינו יצר הרע, כיצד אי אפשר לנצח את יצר הרע? האם אלוהים אינו מבין שאדם אינו יכול להתמודד מול חזקים ממנו? לכן אם ניצח יעקב את מלאך האלוהים, הרי מקל וחומר חייב כל אדם לנצח את היצר הרע,
זהרה של תורה בראשית פרק ט (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")
"ויצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייצר בשתי יודי"ן בשני יצרים יצר טוב ויצר רע אחד נגד מים ואחד נגד אש. אם יש לו שני יצרים טוב ורע? מה ענין? בבראשית ב (טז) וַיְצַו יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: האם זה "עץ השטן", או "עץ יצר הרע"?
"יהוה אלוהים הוא שם מלא אשר ברא את האדם עפר מן האדמה של הארץ הקדושה משם נברא הוא המקום של בית המקדש ויפח באפיו נשמת חיים זו הנשמה הקדושה שנמשכה מאותן החיים הנצחיים הקיימים למעלה" איך אדם שנוצר מאדמה קדושה, חוטא לאלוהים?
זהרה של תורה בראשית פרק יב (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")
"והנחש היה ערום מכל חית השדה רבי יצחק אמר זה יצר הרע רבי יהודה אמר נחש ממש באו לפני רבי שמעון אמר להם ודאי הכל אחד נחש זה הוא השטן והכל אחד" אם זה יצר הרע? או השטן? מדוע האלוהים מעניש אותו? השטן או היצר הרע פועל עצמאית, ואין לאלוהים שליטה על מעשיו? בראשית ג (יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: הרי בזהרה של תורה ספר דברים פרשת ניצבים פרק יד "שהרי התורה היתה 2000 שנה קודם שנברא העולם" זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א "בראשית ברא אלוהים" "אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה" האם אלוהים לא היה בשיעור הזה? מדוע מעניש האלוהים את השטן, הרי זה תפקידו, והרי לכך נוצר השטן או יצר הרע, להסיט את האדם מדרך הישר, הרי ייצר האלוהים שני יצרים טוב ורע, האם אלוהים אינו מבין מה תפקידו של היצר הרע או השטן?
ילקוט שמעוני תורה פרשת עקב רמז תתע ושמתם את דברי אלה, מגיד שנמשלו דברי תורה לסם חיים, משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נומי, כך אמר להם הקב"ה לישראל בני בראתי לכם יצר הרע בראתי תורה תבלין כל זמן שאתם עוסקין בה אין יצה"ר שולט בכם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בה אתם נמסרין בידו שנאמר ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו, ואומר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, רע הוא יצר הרע מי שברא אותו מעיד עליו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו:
ספר האמונות והדעות מאמר ד (סעדיה גאון)
וממה שהוא נאות לצדק הבורא וחמלתו על האדם הזה, שנתן לו כח ויכולת לעשות מה שצוהו בו, ולהמנע ממה שהזהירו ממנו. וזה מבואר בשכל, ובכתוב. בשכל, שהחכם לא צוה אדם מה שאין ביכלתו, ולא מה שילאה מעשוהו. ובכתוב, כמו שאמר (מיכה ו' ג') עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. ועוד אמר (ישעיה מ' ל"א) וקויי י"י יחליפו כח. (שם מ"א א') החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח. ואמר עוד (מיכה ב' א') באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. וראיתי כי היכולת ראויה שתהיה קודם הפעל, עד שיתן לאדם הפעל והעזיבה על התמורה. כי אם היתה שוה עם הפעל, היה כל אחד מהם סבה לאחר, או לא יהיה אחד מהם סבה לאחר. ואלו היתה אחר הפעל, היה אדם יכול להשיב, מה שעשה קודם וזה הבל, ואשר לפניו הבל. וכבר התחייב שתהיה יכלת האדם קודם פעלו, כדי שישלם לו בה להגיע אל מצות אלהיו.
יצר הרע(שפתי קודש)
בא רבי פנחס לבית המדרש, וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו, שאל אותם: "במה אתם מסיחים?" "רבי" אמרו: "אנו מסיחים בדאגותינו שיצר הרע רודף אחרינו", "אל נא תדאגו" השיב, "עדין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך שהוא ירדוף אחריכם, לפי שעה אתם רודפים אחריו".(אור הגנוז מ בובר עמ' 134)
ישעיהו מד (כד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ <מי> <אתי> מֵאִתִּי:
ישעיהו מג (יג) גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: רש"י גם מיום אני הוא - לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי: האם רש"י אינו מאמין במלאכים?
הפילוסופיה העברית העתיקה (ישראל אפרת)
מתווכים: תפיסת המלאכים בישראל מקורה רעיון אי היראותו של האלוהים שהיווה המחאה העברית נגד הפגניזם, הצורך בכבוד, באיזה גילוי אלוהי שהוא, העניק להם הוויה: בעוד שקדושה העומדת על כך שיש תחום לא יעבור בין עליונים ותחתונים התיחסה בשתיקה קפדנית כלפיהם. תחילה בא המונח מלאך רק ביחיד ובאופן שלא הובחן מאלוהים עצמו. אחר כך בא מספר רבים, ואולם בספרות הקדם גלותית והגלותית לא היו המלאכים נתונים להבחנה בין אחד לשני. הם היו התגלות זמנית של אלוהים, התלבשות אלוהית במעטה היראות לאיזה צורך שהוא.... תחת השפעת האנגלולוגיה הפרסית מקבלים המלאכים הנקראים עכשיו קדושים הוויה עצמאית ושמות פרטיים. (פרק שני אחרוני הנביאים וספרי הכתובים עמ' 22)
