פתח פה לשטן?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן; דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף: מאי קראה - דכתיב +ישעיהו א'+ כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו מאי אהדר להו נביא - שמעו דבר ה' קציני סדם וגו'. כי נפיק מאי אומר? אמר רב אחא: מודה אני לפניך ה' שהצלתני מן האור. רבי אבהו על לבי בני, אפחית בי בני מתותיה, אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה, אמר: היינו דרב אחא. דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: +שמות כ"א+ ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. כי קאי מאי אומר? - אמר רב אחא: ברוך רופא חנם. אם אדם פותח פיו לשטן ולא חטא, האם גם ימות? ואם אדם חטא ולא פתח פה לשטן, האם יוכל הרופא לעזור לו?
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א אמר ר"ל(ריש לקיש): הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
בספר שמואל ובספר דברי הימים? הרי נכתב שאלוהים או השטן מסית את דוד לספור את העם? ואיך זה שבשמואל מדובר שהאלוהים כעס על עם ישראל לכן הסית את דוד למנות אותם, ובדברי הימים מדובר על השטן שהוא המסית? האם אלוהים והשטן חד הם? או שאולי אין דבר כזה שטן, והכוונה פשוטה, כאשר מישהו מסית מישהו לעשות דבר מסוים שאינו טוב, הוא נחשב כשטן!!!
שני הפס' מספר שמואל וספר דברי הימים פס' מול פס'
שמואל ב כד (א) וַיֹּסֶף אַף יְהֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה:
דברי הימים א כא (א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.
תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: (יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:
איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:
משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:(ז) כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ:
"אל תדברו סרה בשטן הוא שליחו של האל"(דני דידרו) זאת משום שהוא השליח שעושה את עבודתו הכי טוב, הוא העבד/שליח הכי טוב/נאמן של האלוהים!!! (יואב הכהן)
ישעיהו מד (כד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ <מי> <אתי> מֵאִתִּי:
ישעיהו מג (יג) גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: רש"י גם מיום אני הוא - לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי: האם רש"י אינו מאמין במלאכים?
הפילוסופיה העברית העתיקה (ישראל אפרת)
מתווכים: תפיסת המלאכים בישראל מקורה רעיון אי היראותו של האלוהים שהיווה המחאה העברית נגד הפגניזם, הצורך בכבוד, באיזה גילוי אלוהי שהוא, העניק להם הוויה: בעוד שקדושה העומדת על כך שיש תחום לא יעבור בין עליונים ותחתונים התיחסה בשתיקה קפדנית כלפיהם. תחילה בא המונח מלאך רק ביחיד ובאופן שלא הובחן מאלוהים עצמו. אחר כך בא מספר רבים, ואולם בספרות הקדם גלותית והגלותית לא היו המלאכים נתונים להבחנה בין אחד לשני. הם היו התגלות זמנית של אלוהים, התלבשות אלוהית במעטה היראות לאיזה צורך שהוא.... תחת השפעת האנגלולוגיה הפרסית מקבלים המלאכים הנקראים עכשיו קדושים הוויה עצמאית ושמות פרטיים. (פרק שני אחרוני הנביאים וספרי הכתובים עמ' 22)