מדוע צריך כיור חלבי ובשרי?
שולחן ערוך יורה דעה סימן צח סעיף ח כחל מתבטל בתשעה וחמשים. הגה: כל האיסורים הנוהגין בזמן הזה כולם מתבטלים בששים, מלבד חמץ בפסח ויין נסך, כאשר נתבאר בהלכותיהם (טור), ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדירה, אבל אם נותן טעם באותה קדירה, והוא אסור מצד עצמו, אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא, אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים (בארוך כלל כ"ה וע"ל סוף סימן ק"ה). אם כל האיסורים מתבטלים בשישים? מה עניין שני כיורים? ומה עניין שני כיורים, האם גם מה שיורד לביוב חשוב שלא יהיה חלב ובשר ביחד? ובהנחה שנקבל את הרעיון שלא יהיו כלים חלביים וכלים בשריים באותו כיור, הרי אם הכול בטל בשישים? הרי שגם אם נשטוף כל כלי אפילו עם ספוג שהוא כביכול בשרי, הרי הכול בטל בשישים, אין היום כמעט כלים שסופגים, לפני אלף ואלפיים שנה הכלים היו כלים סופגים, אם כך: עוד אפשר לקבל את דבר ההבל של שני כיורים כביכול, ועם כל זאת לאף אחד מאבותינו לא היו שני כיורים, ואפילו כלים חלביים ובשריים נפרדים לא היו להם, הנה ההלכות הבאות ממחישות את דבר ההבל הזה שני כיורים, הרי אם נפל חלב על בשר הבדיקה היא בנותן טעם, אם כך: הרי אם תשטוף כלי חלבי בספוג, שהוא כביכול בשרי, הרי שהבדיקה צריכה להיות בנותן טעם? או שלא?
משנה מסכת חולין פרק ח משנה ג [ג] טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה אסור הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ח בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנותן טעם, כיצד חתיכה של בשר שנפלה ג לקדרה רותחת של חלב, טועם הנכרי את הקדרה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה, ואם לאו מותרת, ואותה חתיכה אסורה, במה דברים אמורים שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה, אבל אם לא סלק משערים אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ט נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב, אם אין בה טעם חלב ד הכל מותר, ואם יש בחתיכה טעם חלב אע"פ שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם, הואיל ה ויש בה עתה טעם חלב נאסרה אותה חתיכה, ומשערין ו בכולה אם היה בכל שיש בקדרה מן החתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהיה חתיכה זו אחד מששים מן הכל החתיכה אסורה והשאר מותר.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה י במה דברים אמורים בשלא נער את הקדרה בתחלה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כסה, אבל אם נער מתחלה * ועד סוף או שכסה משעת נפילה עד סוף הרי זה בנותן טעם, וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאי זה חתיכה נפל, * נוער את הקדרה כולה עד שתשוב ויתערב הכל אם יש בקדרה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת, אם לא נמצא נכרי שיטעום ונסמוך עליו משערים ז בששים בין בשר לתוך חלב בין חלב לתוך בשר אחד מששים מותר פחות בששים אסור. +/השגת הראב"ד/ לתוך המרק וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבלה אלא לדעת ר' יהודה דמחמיר מין במינו אבל לרבנן לא ולדברי הכל אם לא ניער כלל אין שאר החתיכות נאסרות ומתניתין הכי משמע טיפת חלב שנפלה ע"ג חתיכה ויש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בנ"ט בכל הקדרה כל הקדרה אסורה למה לי ניער את הקדרה והלא החתיכה קבלה טעם חלב ונעשית נבלה בלא ניעור הרי יוצאת מאותה חתיכה רוטב לשאר חתיכות והוא רוטב נבילה אלא ש"מ דבעינן שיצא מן החלב האסור לחתיכות והוא חלב נבילה שקיבל טעם הבשר ואם יש באותו חלב כדי ליתן טעם בכל החתיכות אסורות לרבנן ולר"י נמי אע"ג דאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה הא אמרינן בגמרא נראין דברי ר"י בשלא ניער והוינן בה מאי לא ניער אי לימא לא ניער כלל מיבלע בלע ולא פליט אלמא אע"ג דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל שאר החתיכות במשהו לא אמרו אלא בשניער והוא תימה שהרי יוצא מן החתיכה רוטב בלא שום ניעור ואם היא נבלה מה צורך לניעור שיצא משם חלב, עכ"ל.+ הלכה (י) קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם. האם מותר לבשל חלב בסיר בשרי? הרי מה העניין אם נשאר הטעם? האם אין איסור מלכתחילה? האם אין צורך לזרוק את הבישול מייד?
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה ו נמצאת למד שכל איסורין שבתורה, בין איסורי מלקות, בין איסורי כרת, בין איסורי הנייה, שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו ד מינו בנותן טעם, מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בששים או במאה או במאתים, חוץ מיין נסך מפני חומרת עכו"ם, וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנו, ומפני זה אוסרין במינן בכל שהן, ושלא במינן בנותן טעם כשאר כל האיסורין.
תוספתא מסכת תרומות (ליברמן) פרק ח הלכה טז קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב חלב לא יבשל בה בשר חולין לא יבשל בה תרומה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשלן הרי זה בנותן טעם
תוספתא מסכת חולין (צוקרמאנדל) פרק ח הלכה ו טיפת חלב שנפלה על החתיכה ר' יהודה אומר אם יש בנותן טעם באותה חתיכה וחכמים אומ' באותה הקדרה אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בזמן שלא ניער ולא כסה ודברי חכמים בזמן שניער וכסה:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כט עמוד ב דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עג עמוד ב זה הכלל: מין במינו - במשהו, שלא במינו - בנותן טעם. רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה, במינן - במשהו, שלא במינן - בנותן טעם; זה הכלל לאתויי מאי? לאתויי כל איסורין שבתורה. ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך, במינן - במשהו, ושלא במינן - בנותן טעם וזה הכלל - לאתויי טבל.
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צו עמוד ב אותה למעוטי תרומה, מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה. ור"ש? אמר לך: אותה כדאמרינן. ותרומה לא בעיא שטיפה ומריקה? והתניא: קדרה שבישל בה בשר - לא יבשל בה חלב, ואם בישל - בנותן טעם,
שכל טוב (בובר) בראשית לג מין ושאינו מינו דהיתר כגון תרומה שנתערבה בחולין וקדירה שבישל בה תרומה ואח"כ בישל בה חולין ליטעמיה כהן ואם אינו מכיר את דבר האיסור בטל בששים, וכל איסורין שבתורה בששים,
האם הסירים היום בולעים? הרי הסירים היום גם בהלכה של נותן טעם, וגם בהלכה של בטל בשישים עומדים, אם כך: מה עניין שני כיורים? האם יש חובה שמה שאינו נאכל ונזרק לכיור ודרכו לג'ורה יש עליו איסור חלב ובשר?
השו"ת הבא מדבר על שטיפת כלים במכונה, ושם מצאו דרך להתיר, אם כך: איך הפכו שני הכיורים לאחד מעיקרי הדת? ואוי אם ישטפו בכיור אחד את הכלים החלביים והכלים הבשריים ואפילו בנפרד,
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן ד ומאחר שכן הוא דאין לחשוש מפני השמנונית שעל הכלים דהוא נפגם ע"י האפר, יש לעמוד על מה שהעיר הגאון ר"מ פיינשטיין בספרו אגרות משה חיו"ד ה"ב (סי' כה - כט) דמשגרת לשונו שם נראה דס"ל דאסור לשטוף את כלי הבשר והחלב ביחד, אלא צריך לשטוף כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד ואפילו שזה באותו מדיח כלים מותר רק שישטפם בנפרד, וזה בתנאי שהמגש שמניחים עליו את הכלים יהיה ג"כ נפרד אחד לבשר ואחד לחלב, והטעם דמשום שלפעמים נשאר מהשמנונית של הבשר דבוק עליו ואח"כ שיבואו לשטוף עליו כלי חלב המים החמים יבליעו בהם את שומן הבשר, אבל בגוף המכונה לא אכפת לנו במה שמשתמשים בו לכלי בשר וגם לכלי חלב שאפילו יהיה שומן דבוק בדפנותיו הרי הוא לא נוגע בכלים. ע"ש. אולם לפי דברינו הנ"ל מבואר יוצא דמעיקר דינא אין לחשוש בכך וי"ל שגם את המגש אין צורך להחליף וגם מותר לשטוף את כלי הבו"ח יחד, ואפילו שישאר שם איזהו מהשמנונית נמי שרי שהרי הוא פגום לגמרי. ויתכן דגם הגאון הנ"ל יודה בזה, דמבין בתרי אמרותיו נראה דהמכונה שהוא דיבר, אינה שוטפת אלא במים חמים, בלא תערובת של חומרים הפוגמים. ע"ש היטב. ועתה נדפ"מ שו"ת אגרות משה היו"ד ה"ג וראיתי שם (בסימן יג) שדיבר מענין מדיח כלים שנמצא בבית מלון שהשתמשו בו לשטיפת כלי איסור אם מותר להשתמש בו לשטיפת כלים כשרים, ושוב עמד לצדד לאיסורא ולהצריך לעשות לו הגעלה, ומתורף דבריו שם עולה ומתבאר דמיירי בגוונא שלא השתמשו בו בחומרים הפוגמים ועיין היטב שם בסוד"ה הנה בדבר וכו'. ע"ש. וא"כ הוא כמבואר דהאג"מ מיירי בגוונא דאין מעורב בשטיפה חומרים הפוגמים. או יתכן דס"ל לרב אג"מ דכיון דאותם המכונות כשמתחילות לשטוף את הכלים זורמים עליהם בתחלה מים המים בלבד בלא שום תערובת של חומרים הפוגמים וממילא אז נבלע בגוף המכונה טעם האיסור, ושוב לא מהני מה שהמים שוטפים את הכלים ואת גוף המכונה בחומרים הפוגמים, דס"ל לאג"מ כדעת הפוסקים דאע"ג דאפר פוגם את האיסור הני מילי איסור שהוא בעין אבל איסור הבלוע אין בכוחו לפגום, ולכן הצריך לעשות הגעלה. וק"ל. וצ"ע. וע"ע בדבריו של הגאון הנז' שם בדבריו (חיו"ד ה"ג סי' יא) שדיבר שוב שניות מדברי סופרים מענין שטיפת כלי בשר וחלב יחד במדיח כלים, וכתב דכיון שהוא ענין של ציבור (דשם מיירי במדיח כלים גדול של מושב זקנים) וקשה להם לרכוש שני מדיחים אחד לבשר ואחד לחלב לכן יש צד להתיר לשטוף בהם כלי בשר וכלי חלב באותה מכונה בזה אחר זה, ואין לחשוש במה שנשאר מעט מהשמנונית על הכלים כיון שהוא בטל בשישים במים השוטפים. יעו"ש. וראה עוד בדבריו שם (בסימן י אות ב) שג"כ דיבר בענין זה דמדיח כלים ושוב חזר וציין דאין להתיר לשטוף את כלי הבשר וחלב ביחד במכונה בפעם אחת, אלא יש להתיר לשטוף אותם בזה אחר זה כי השמנונית הדבוקה בהם בטלה בשישים במים השוטפים. יעו"ש. ושוב לא הזכיר שם כלל ענין זה דנטל"פ, וכאמור שמא דיבר בסוג אחר של מכונה, או שמא ס"ל כדעת הכרתי ופלתי הנ"ל דלא אמרינן נטל"פ בבשר וחלב. וצ"ע. איך שיהיה אנן בדידן דעסקינן שהמים השוטפים הם מעורבים בחומרים חריפים הפוגמים, אה"נ די"ל דשרי לשטוף את כלי הבשר והחלב גם יחד וכנ"ל. אם קשה? אפשר לכופף את המצוות של התורה?
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ג אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, וגדי הוא כולל ולד השור ולד השה ולד העז עד שיפרוט ויאמר גדי עזים ולא נאמר גדי בחלב אמו אלא שדיבר הכתוב בהווה, אבל בשר בהמה טהורה (שבשלו) בחלב בהמה טמאה, או בשר בהמה טמאה (שבשלו) בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותרת בהנייה ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב. האם מותר לבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, ולאכול?
איך מסתדרת הגמרא הבאה עם כל האיסורים שאסרו עלינו "חכמים" "רבנים" ולא היו אסורים קודם? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי מה אומרת בעצם גמרא זו: הדור לעולם הולך ופוחת? הרי אנחנו יותר "צדיקים" ו"טובים" מאבותינו? להם לא היו כלים חלביים ובשריים כמו שיש היום, ובטח לא שני כיורים?
ובהנחה שנקבל את השטות של איסור שימוש של שטיפת כלים חלביים ובשריים ביחד, הרי צריך להחזיק רק שתי מע' של ה"ספוג" ו"הנוזל כלים", הרי לביוב לא משנה אם נכנס אליו חלב ובשר יחדיו? או שאולי יש איסור של בשר וחלב בביוב?
