יין נסך?

עזרא ב (סג) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים: רש"י התרשתא - הוא נחמיה בן חכליה ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך של עכו"ם על אשר היה משקה למלך: האם "חכמים" יכולים להתיר לשתות יין נסך? האם "חכמים" יכולים לבטל תורה? או הלכה? איך מסתדר שהתירו "חכמים" ל"נחמיה בן חכליה" שתיית יין נסך עם הכתוב בגמרא הבאה?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ל עמוד ב וכי תימא: יין נסך - דרבנן, חמץ - דאורייתא. כל דתקון רבנן - כעין דאורייתא תקון. הרי אם כל מה שתקנו "רבנן" כמו תורה? איך מתירים "חכמים" דבר האסור "בתורה", ש"חכמים" לפניהם תקנו? איך מסתדרים הפס' הבאים? בדברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: קהלת ג (יד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו: אסתר ח (ח) וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב: זה סה"כ מלך בשר ודם, האם לא היה צריך להבין קל וחומר "כל שכן מלך מלכי המלכים".

דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים?

מסכת קידושין דף מב/ב "דאמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים"

מסכת בבא קמא דף נו/א "דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל"

מסכת נדה דף יד/ב "אמר רבי ישמעאל "זהו שאומרין עליו דאדם גדול הוא היאך מניחין דברי הרב ושומעין דברי התלמיד"

מקל וחומר אם דברי הרב קודמים לדברי התלמיד, הרי תורה מהאלוהים, האם יש "רב" גדול ממנו? (רש"י שמות ד (טז) לאלהים - לרב ולשר:) אם כך: איך מבטלים דברי אלוהים ומקבלים דברי תלמיד(רבנים)?

אם משה היה רבנו הרי שכולם אחריו תלמידיו, אם כך: איך משנים דברי תורה לטוב או לרע? מסכת סנהדרין דף כט/א "דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין דברי הרב שומעין אמר חזקיה מניין שכל המוסיף גורע" רש"י ויקרא כב (ל)  אני ה' - דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך: רש"י שמות יט (ו) אלה הדברים - לא פחות ולא יותר:

רש"י מסכת עבודה זרה דף ל עמוד ב יין נסך - שנתנסך לעבודת כוכבים. אם כך: מדוע התירו "חכמים" לנחמיה?

אבן עזרא  התרשתא - יש אומרים שנקרא כן בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם(עובד כוכבים ומזלות) והטעם התיר שתא ויתכן שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים כעניין שר או פחה והוא הנכון: אם "הוא הנכון" מה עניין "יתכן"?

מצודת דוד התרשתא - הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח) וארז"ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא: מי קרא לנחמיה התר שתא? היהודים או הגויים? הרי אם זו מילה בארמית איך היא הפכה למילה עברית?

רמב"ן דברים ו (י) הרב כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהם(רמב"ם פ"ח ה"א) חלוצי צבא משיכנסו בגבול הגוים וישבו מהם מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלים אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, ומפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. ואין זה נכון, שלא בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה, אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם. ולא בכל חלוצי צבא, אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כמו שמפורש בענין. וכן יין נסך שהזכיר אינו אמת, שבכל איסורי ע"ז (עבודה זרה) היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (להלן ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ואם לא נתכוון הרב אלא להתיר סתם יינן במלחמה, וכי למה הוצרכנו לדבר זה, איסורי תורה הותרו גזרות של דבריהם יהיו אסורות:

שולחן ערוך יורה דעה סימן קיט סעיף יא מומר שבעיר אחת מאמין בעבודת כוכבים, בפני עובדי כוכבים, ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי, אינו עושה יין נסך.

משנה מסכת עבודה זרה פרק ה משנה [ח] יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים בכל שהוא יין במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם:

משנה מסכת עבודה זרה פרק ה משנה [ט] אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב ושעיר המשתלח וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן:

משנה מסכת עבודה זרה פרק ה משנה [י] יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מו עמוד א דר' יוחנן, א"ל: צא והכרז על בניהם שהם ממזרים, ועל יינם משום יין נסך, ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ל עמוד ב א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא, שלשה יינות הן: יין נסך - אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית, [עמוד א] סתם יינם - אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - אסור

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עג עמוד א מתני'. יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא. יין ביין ומים במים - בכל שהוא; יין במים ומים ביין - בנותן טעם. זה הכלל: מין במינו - במשהו, ושלא במינו - בנותן טעם.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עד עמוד א מתני'. אלו אסורין ואוסרין בכל שהו: יין נסך, ועבודת כוכבים, ועורות לבובין, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וציפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח, וחולין שנשחטו בעזרה - הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא. יין נסך ועבודת כוכבים על אותו משקל איסור? אם כך: איך התירו "חכמים" לנחמיה?

תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יא עמוד א תנו רבנן: אכל חלב זהו מומר, ואיזהו מומר? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך; אם זה ב"אישור" "חכמים" אינו נחשב כמומר? האם "חכמים" המציאו הלכות או שהם קיבלו אותם בסיני וממשה? הרי איך אפשר להתיר איסור שאסר משה שקיבל מהאלוהים.

תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ד דף מד טור א תמן אמרי בשם רב מגעו של גוי עושה יין נסך

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כח טור ד דכתיב ראש אומות בית אב במדין הוא מה עשו בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסנין הושיבו את הזקינה מבחוץ ואת הנערה מבפנים והיו ישראל אוכלין ושותין והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו והנערה אומרת לו בא וטול לך בפחות כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי והיתה אומרת לו מיכן והילך אתה כבן בית היכנס ובור לך וכיון שהיה נכנס היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה והוא את הגוף מפתה לזנו' והיה ריחו מפעפע ואדיין לא נאסר יינן יין נסך של גוים על ישראל והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין והוא אומ' לה הין והיא נותנת לו והוא שותה וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו ככריסה של חכינה והוא אומר לה הישמעי לי והיא אומרת לו רצונך שאשמע לך והוא אומר הין מיד היתה מוציאה לו טפוס של פעור מתוך חיקה שלה והיתה אומרת לו השתחוה לזה ואני נשמעת לך והוא אומר לה וכי לעבודה זרה אני משתחוה והיתה אומרת לו אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו זו היא שאמרו חכמים הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו והיה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה שהוא מפתה את הגוף לזנות והיה ריחו מפעפע ואדיין לא נאסר יין נסך על ישראל והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין והוא אומר הין והיא נותנת לו והוא שותה כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה של עכנא והוא אומר לה הישמעי לי והיתה אומרת לו הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך הדא היא דכתיב המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים באהבם עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים אמר רבי לעזר מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות, מדוע הסתיר כותב התנ"ך את הסיפור הזה על היין העמוני? בטקסט שבתורה?

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת דמאי פרק ו משנה [י] יינו של גוי הוא יין נסך, ויתבאר לך בכמה מקומות במשנה שיין נסך ועבודה זרה אסורים בהנאה. 

ר' עובדיה מברטנורא מסכת עבודה זרה פרק ה משנה ח לפי ההלכה, כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן, בנותן טעם. חוץ מטבל ויין נסך, דבמינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם. יין נסך, משום חומרא דעבודה זרה. וטבל, כהתירו כך איסורו,

מנין המצוות לרמב"ם קצד: שלא לשתות יין נסך שנ' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם.

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה ד וכל יין שיגע בו העכו"ם(העובד כוכבים ומזלות) הרי זה אסור שמא נסך אותו שמחשבת העכו"ם לעבודת כוכבים הא למדת שיין ישראל שנגע בו העכו"ם ב דינו כסתם יינם שהוא אסור בהנייה. הרי אם ההלכה היא תורה מסיני איך מתירים "חכמים" איסור תורה?

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יב (כד) זונה גויה במסיבה של ישראל - היין מותר, שאימתן עליה ולא תיגע; אבל זונה ישראלית במסיבת גויים - יינה שלפניה בכליה אסור, מפני שהן נוגעין בו שלא מדעתה: הרי יש איסור תורה שתהייה זונה יהודיה, אם כך: איך אישה זאת לא מקיימת איסור תורה, ו"חכמים" כותבים הלכה לזונה יהודיה, שאסור לה לשתות יין נסך שגויים נגעו בו? הזונה הגויה עוברת על איסור תורה וההלכה שקבעו "חכמים" תעניין אותה? לזונה יהודיה אסור ולנחמיה התירו "חכמים"? האם יין נסך שאין איסור כזה בתורה, הוא איסור חמור יותר מזנות, שזו היא אחת מציווי תורה? דברים כג (יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רש"י לא תהיה קדשה - מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות:

ריקאנטי בראשית ג (ה) ספר הבהיר [אות קלו - קלז] ובלא מחיר יין וחלב [ישעיה נה, א], מאי יין וחלב מה ענין זה אצל זה, אלא מלמד שיין הוא פחד וחלב הוא חסד, ומפני מה הזכיר יין תחלה מפני שהוא קרוב אלינו יותר, יין וחלב סלקא אדעתך, אלא אימא דמות יין וחלב. מכאן תבין סוד איסור יין נסך, כי כחות האומות אין להם חלק ביין ההוא, לפיכך מגעם עושה יין נסך, כי יינם הוא מסורי הגפן נכריה. אבל זה היין הוא המשמח אלהים ואנשים, וכשאדם שותהו מתעלה למקום שהיתה תחלת תועלתו, ועל כן הוא סבה לגלוי הנסתרות, כענין שאמרו רז"ל [עירובין סה ע"א] כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, והבן זה. ומפני שהאשה נמשלה לגפן שנאמר [תהלים קכח, ג] אשתך כגפן פוריה, ומן הגפן הזה יוצא היין הנזכר, על כן תקנו ברכת נשואין על היין, והמובחר הוא אדום כזרע האשה שמזרעת אודם, כענין שנאמר [להלן מט, יב] חכלילי עינים מיין, כבס ביין לבושו [שם יא], ודם ענב תשתה חמר [דברים לב, יד]. אל תרא יין כי יתאדם [משלי כג, לא], וכתיב בתריה אחריתו כנחש ישוך, רמז לנחש הקדמוני: אני לא הבנתי את הסוד, ולפי דעתי גם הריקאנטי לא הבין, אחרת מדוע כתב כל כך הרבה קשקושים שאי אפשר להבין? פירוש זה מזכיר את סיפור האגדה "בגדי המלך החדשים", שהרעיון אחריו הוא: כדי לא לצאת כביכול טיפשים, כל העם הסכימו לקבל את השטות ש"רק חכם רואה את בגדי המלך" למרות שהיה המלך ערום.

ריקאנטי הבין את סוד יין הנסך? האם אבי האומה אברהם אבינו שגילה לעולם את מלך מלכי המלכים לא ידע מהו יין נסך? בראשית יד (יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:(יט) וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: ומי נתן למי מעשר? הרי אם אברהם למלכי צדק זו מתנת חינם לגוי, וזה אסור לפי "תורה" "שבע"פ"? אחת מ"תרי"ג מצוות? ואם מלכי צדק נתן לאברהם הלא זה בישולי גויים? ויין גויים? שהוא יין נסך? האם אברהם אבינו אינו יודע/מקיים הלכה וגמרא? רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה (ד) וכל יין שיגע בו העכו"ם(העובד כוכבים ומזלות) הרי זה אסור, תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ד דף מד טור א תמן אמרי בשם רב מגעו של גוי עושה יין נסך

הרי לפי הגמרא אברהם קיים תרי"ג מצוות? ויין נסך הרי אחת מתרי"ג המצוות?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית כד+ ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר +בראשית כז+ ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית מח+ ועיני ישראל כבדו מזקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית כד+ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו, אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו. +בראשית טו+ הוא דמשק אליעזר - אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות! - הא איכא נמי מילה. - ואימא שבע מצות ומילה! - אמר ליה: אם כן מצותי ותורתי למה לי? אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבא]+ ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.