סמים יין שיכר ואושר (טיפ: מהדרינק השלישי ואילך, תקנה את הכי זול)
"אתה יכול לבחור לברוח, ואתה יכול לבחור להתעלם, אבל בסופו של דבר, תמיד תתעורר לאותה מציאות" אלכוהול? וסמים? אם תברח או תתעלם, האם המציאות תעלם?
הסם או המשקה נותן מעט "אושר", אבל העסקה הזו חולפת, והסוטול יעלם, ונצטרך לחזור למציאות, והיא כנראה מרה כי היינו צריכים משקה או סם כדי להמתיק אותה, או כדי להציג "אושר",
אדם ששותה משקאות משכרים או משתמש בסמים: בעצם, רוצה לברוח ממציאות חייו העגומה, האם בזה ש"כביכול" ברח לכמה רגעים(רגע = זמן בלתי מוגדר) ממציאות חייו העגומה, האם השתפרו חייו? הרי במקום להתמודד עם המכשולים בחייו, בחר לברוח אל עולם דמיוני בלתי מציאותי, האם הבעיות נפתרו? הרי לאחר הבריחה הרגעית הוא יצטרך לחזור לאותה מציאות עגומה, ומסתבר שרק דחה את הפתרון לזמן מוגבל,
"מי שאינו מוצא את אושרו בתוך עצמו, לא ימצא אושר בתוך בקבוק או בסם."
אם כדי לשמוח אתה צריך סם/חומר משכר, אין זו שמחה, זו סתם סטלנות, ובעצם בריחה מהמציאות העגומה שבא אתה חי!! כדי לשמוח אין צורך בחומר חיצוני, השמחה אמורה לנבוע מפנימיותו של האדם,
"מי שאינו מוצא את אושרו בתוך עצמו, לא ימצא אושר בתוך "בקבוק" או בְּסָם כל שהוא"(יואב הכהן)
אם סם, או שיכרות, גורמת לך "לתפוס ראש", סימן שמשהו "משוחרר" אצלך בראש, כי הראש אמור להיות תפוס!
אם בחיפושך אַחַר "הדרך אל האושר" אתה צריך אלכוהול או סָם, או להתאמץ/להתייגע, חדל, לא אל האושר דרכך מובילה! מפני שאין אושר בא ביגיעה, את האושר ניתן לחוות רק ללא יגיעה!
אין ראוי לאדם להימצא בסעודות של רבים, (מורה נבוכים עמ' תעא)
מסיבות משתה היין: גרועות מבני אדם ערומים, העושים צרכיהם ביחד בפרהסיה, (מורה נבוכים עמ' תעא)
כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר. אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. - )אילן הייטנר) { מתוך הספר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" }
בעולם של אפשרויות אינסופיות, שאדם חי בו בתחושה שתמיד יהיה מקום רחוק יותר שבו הוא יוכל להנות יותר, לעולם לא תהיה מנוחה. תמיד אנשים ירצו עוד ועוד ועוד, ומרוב פינוקים לא תבוא השמחה. - )מיכאל שיינפלד) { מתוך הספר "אבדות" }
אושר בעולם זה, כשהוא בא, הוא בא במקרה. אם נעשה את האושר מושא למרדף, הוא ייקח אותנו למרדף שווא, ולעולם לא נצליח לאחוז בו. אם נמצא לנו מטרה אחרת לחזר אחריה, סביר מאוד שנגלה כי לכדנו אושר בלי כוונה. – (נתניאל הות'ורן) { מתוך הקובץ "המחברות האמריקאיות") }
האושר הוא ההחלטה להיות מאושר, יהיה מה שיהיה. - )אנדרה מורואה)
האושר אינו מקום אליו מגיעים, זהו מצב פנימי שיוצרים. כל אחד יכול להיות מאושר, האושר זמין לכולם, והוא זמין בזה הרגע. אנחנו רק צריכים לעצור לרגע ולשים לב לכל האוצרות המקיפים אותנו כבר עכשיו. - )רובין שארמה ){ מתוך הספר "הקדוש, הגולש והמנכ''ל") }
לעיתים האושר מגיע דרך דלתות שלא ידעת כלל שהשארת פתוחות. - )אושו)
קורות הפילוסופיה שופנהאור: וכשם שהתיאולוגיה היא מפלט מפני המוות, כן טירוף הדעת הוא מפלט מפני הצער "הטירוף בא כאמצעי למניעתו של זיכרון-הסבל" הוא משמש ניתוק - שגאולה בו - בחוט התודעה: יכולים אנו להמשיך ולחיות אחר מאורעות או פחדים מסוימים רק על ידי כך שנשכחם. (ויל דיוראנט קורות הפילוסופיה עמ 236 שופנהאור)
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לב. (131)
(ג) מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.
(ד) במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(*ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל, על משתה היין.
(ה) כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(*ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.
(ו) מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט'. (108)
(א) אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.
(ב) אַל תְּקַנֵּא לְִאִשּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָה עַל בָּמוֹתֶיךָ.
(ג) אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.
(ד) עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.
(ה) לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.
(ו) עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְרוֹךְ, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.
(ז) בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.
(ח) אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.
(ט) הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.
(י) בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.
(יא) עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.
(יב) פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לא.
(לד) וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.
(לה) כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.
(לו) נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.
(לז) למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.
(לח) מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.
(לט) שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.
(מ) חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.
(מא) כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.
(מב) מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.
(מה) במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.
(מו) דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם.
תרגום בן זאב
אף ביין אל תתגבר כי בשכר רבים אבדו
כלי צורף בכור יודע ולב אדם כי מלא מסך
יין לאדם מים חיים אם במדה ישתה
מה חיי אדם באין יין כי הוא מראש למשוש נוצר
שמחת לב צהלת פנים שותה יין במדה
ריש וחסק דעת וכשל כח מהלומות ופצעים לסובא
במשתה היין לא תוכח רעך ולא תפריענו בשמחתו
לא תגלה מומיו ואל תנצח באיש והוא לבוש אדום
גם סוד משחקים אל תפר פן תסכן בם
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג ד"ה קעז ב'
כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים:
האחד, להיות האיש המתלוצץ.
והשנית להיות הומה ובעל דברים,
והשלישי "כל שוגה בו לא יחכם".
ארוחה לשניים!
ג'ון ומרי, שני בפטיסטים דרומיים, נהגו ללכת לאותה הכנסייה.
מרי הייתה הולכת כל יום ראשון ונשארת אחרי התפילה לשעורי דת. ג'ון היה הולך רק בחגים, ולעתים גם בימי ראשון.
באחד מאותם ימי ראשון, ישב ג'ון בכסא מאחורי מרי ושם לב עד כמה יפה ומושכת היא הייתה.
באחת ההפסקות בתפילה, ג'ון התכופף לעברה ואמר: "היי מרי, מה דעתך שבשבת הבאה נצא שנינו לסעוד?"
"בוודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" אמרה מרי.
ג'ון התקשה להאמין שכך התמזל מזלו...
במשך כל השבוע רחץ ומירק את המכונית, ובשבת בערב אסף את מרי ולקח אותה לארוחה, למסעדה הכי שווה בעיר.
כשישבו לשולחן פנה ג'ון למרי ושאל: "היי מרי, איזה קוקטייל תשתי לפני הארוחה" "הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון"
ג'ון נשאר לשבת בכיסאו וכמעט שלא אמר דבר במשך כל זמן הארוחה.
כשגמרו לאכול, הוציא ג'ון חפיסת סיגריות מכיסו ואמר: "היי מרי, רוצה לעשן?"
"הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון"
ג'ון נבוך מעט, לקח את מרי למכוניתו והחל לנסוע לכיוון ביתה.
בדרך הם חלפו ליד מוטל דרכים וג'ון החל לחשוב לעצמו: "פישלתי פעמים, מה כבר אני יכול להפסיד?"
ואז הוא שאל: "היי מרי, מה דעתך שנשאר ללון במוטל הלילה?"
"בודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" ענתה מרי.
ג'ון התקשה להאמין ששוב התמזל מזלו, ובהזדמנות הראשונה פנה פניית פרסה, חזר למוטל ושכר חדר ללילה.
למחרת בבוקר התעורר ג'ון לפני מרי, הסתכל עליה כשעדיין שכבה במיטה, וחשב לעצמו: "אוי ואבוי, מה עשיתי? מה עשיתי?"
הוא העיר את מרי משנתה ואמר: "מרי, יש לי שאלה אחת אלייך, מה תגידי לחברי כיתתך בשעורי הדת?"
ענתה מרי, "את מה שאני תמיד אומרת להם: לא חייבים לשתות ולעשן כדי לעשות חיים!"
