שיכור והלכה
רמב"ם הלכות תפילה פרק ד הלכה (יז) שיכור, אל יתפלל, מפני שאין לו כוונה; ואם התפלל, תפילתו תועבה - לפיכך חוזר ומתפלל, כשיתרונן משכרותו. שתוי, אל יתפלל; ואם התפלל, תפילתו תפילה. אי זה הוא שיכור, ואי זה הוא שתוי - שיכור, זה שאינו יכול לדבר בפני המלך; שתוי, זה שיכול לדבר בפני המלך, ואינו משתבש. אף על פי כן, הואיל ושתה רביעית יין, לא יתפלל, עד שיסיר יינו מעליו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן צט סעיף א (א) שתה יין (ב) א כדי [א] רביעית, (ג) אל יתפלל (ד) עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל ב תפלתו (ה) תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו; ואפילו אם עבר זמן התפלה, <א> משלים אותה בתפלה שאחריה, (ו) ג כדין שוגג. הגה: (ז) ודין ק"ש (ח) כדין תפלה, (ט) אבל שאר ברכות (י) יכול לברך אע"פ (יא) שהוא שכור, (מרדכי ריש פרק הדר הגה' מיימוני פ"ד מהלכות תפלה). אם כך: איך אחרי קידוש מברכים ברכת המזון? ואיך אחרי ארבע כוסות בפסח עושים ברכת המזון והלל? ואיך מביאים בחגים שתייה חריפה לבית הכנסת ואחרי זה מתפללים מוסף? ואם לא, איך שותים בבית כנסת ואחרי זה באים הביתה ועושים קידוש או אוכלים ומברכים לאלוהים על המזון? סעיף ב (יב) דרך מיל, ושינה כל שהוא, מפיגין את היין; וה"מ כששתה רביעית, אבל אם שתה יותר, כל שכן ד ששינה (יג) משכרתו ודרך טורדתו; וה"מ במהלך ברגליו, (יד) ה <ב> אבל רוכב, ודאי דרך (טו) מפיגה היין.
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפה סעיף ד אפילו נשתכר כל כך <א> עד ג שאינו יכול לדבר כראוי, (ד) יכול לברך ברכת המזון.
סעיף ה (ה) <ב> ואם בירך והיתה צואה כנגדו, * או שהיה שכור (ו) (פי' לגמרי), נסתפקו התוספות והרא"ש (ז) אם צריך לחזור ולברך; (ח) ומשום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך. האם משה לא השאיר הוראות ברורות לגבי שיכור? וצואה?
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סד עמוד א זו נאה, וזו אינה נאה - מאבד הונה של תורה! - אמר ליה: הדרי בי. אמר רבה בר רב הונא: שתוי אל יתפלל, ואם התפלל - תפלתו תפלה. שיכור אל יתפלל, ואם התפלל - תפלתו תועבה. היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? - כי הא דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה מגיפתי, הוו קא מפטרי מהדדי
פתח חד ואמר: היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? שתוי - כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור - כל שאינו יכול לדבר לפני המלך.
תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק א דף מ טור ד אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תחנונים שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו גדופין אי זהו שתוי כל ששתה רביעית שיכור ששתה יותר תמן אמר כל שאינו יכול לדבר לפני המלך רבי זעורא
ט"ז אורח חיים סימן צט ג ולכן אין נזהרין כו'. - זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחלה אבל בשכור שתפלתו תועבה ודאי יש ליזהר אפי' לדידן והמתפלל כשהוא שיכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' בפ' הדר ורב"י כ' בשם המרדכי דהשתא אין נזהרין משום דבלא"ה אין אנו מכוונים כ"כ זה קאי אשאר מילי
ברכי יוסף אורח חיים סימן צט א. דין א. שתה כדי רביעית יין וכו'. פירוש אף שהוא רגיל ביין, שאם שותה הרבה אינו בסוג שיכור, אלא יכול לדבר בפני המלך, ולא קרינן ביה אלא שתוי, עם כל זה אם שתה רביעית אל יתפלל לכתחילה, וכמו שביאר מרן בב"י דברי הטור, שכתב שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך,
משנה ברורה סימן צט (ד) עד שיסיר יינו - ואף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]:
משנה ברורה סימן צט (טז) ולכן אין וכו' - זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחילה אבל בשיכור שתפילתו תועבה ודאי יש ליזהר אפילו לדידן וצריך לחזור ולהתפלל. [ב"ח וט"ז]:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכח סעיף נא ומכל מקום הואיל והוקשה ברכה לעבודה במקצת אסרו חכמים לשיכור לישא כפיו כמו שאסרה תורה לשיכור לעבוד עבודה במקדש כמ"ש יין ושכר אל תשת וגו' וסמכו איסור זה למה שנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין ונתנו על כהן מברך קולי נזיר וקולי משרת במקדש קולי נזיר מה נזיר מותר בשאר משקים המשכרים ואינו אסור אלא מכל אשר יעשה מגפן היין וגם אין מומין פוסלין בו אף כהן מברך אין מומין פוסלין בו ואין שאר משקין המשכרים מונעים אותו מנשיאת כפים כמו במשרת במקדש אפילו נשתכר עד שאינו יכול לדבר לפני המלך שנשיאת כפים אינה דומה לתפלה שהוא עומד ומדבר עם המלך משא"כ בנשיאת כפים שמדבר אל העם (כמ"ש אמור להם) אלא א"כ הגיע לשכרותו של לוט שאז פטור מכל המצות.
וקולי משרת במקדש מה משרת מותר ביין כל שהוא ואינו מוזהר אלא על רביעית שנאמר שכר יין שיש בו כדי לשכר ואף על רביעית אינו באזהרה אלא כששתאו דרך שכרות רביעית בבת אחת אבל אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מעט מים פטור משא"כ בנזיר אף כהן מברך אם שתה רביעית יין בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים לא ישא כפיו עד שיסיר יינו מעליו ומה מפיג את היין נתבאר בסי' צ"ט.
ויש אוסרים שיכור בנשיאת כפים אפילו נשתכר משאר משקין או אוכלים המשכרים ולכתחילה אסור לשתות כלל משקה המשכר קודם נשיאת כפים (וכן נוהגים) ולא נתנו קולי נזיר אלא לענין מומין בלבד: אסור לכהן שיכור לשאת כפיו כאשר הוא מברך בני אדם? וכאשר הוא מברך ברכת המזון לאלוהים מותר?
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפג סעיף ח לענין לשאול בבה"מ(בברכת המזון) מפני היראה או מפני הכבוד, יש מי שאומר (ל) שדינה כתפלה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן קפג סעיף ח (ל) שדינה כתפלה - שאין שואלין ומשיבין כלל והטעם מדמצינו שהחמירו חכמים בבהמ"ז(בברכת המזון) שאין מברכין אלא במקום אחד כתפלה לאפוקי ק"ש שיכול לאומרה במהלך מן פסוק ראשון ואילך וי"א מעל לבבך ואילך וכדלעיל סימן ס"ג ע"ש במ"ב: אם ברכת המזון כתפילה? שיכור כן מברך? או לא מברך?
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפה סעיף א ברכת המזון נאמרה (א) בכל לשון. אם דינה כתפילה? האם גם להתפלל מותר בכל שפה? ומה על הסיפור של חכמים שאמרו שאבותינו נגאלו ממצרים מפני שלא שינו לשונם?
תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד ב רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי. ת"ר, חמשה דברים משכחים את הלימוד: האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו; ויש אומרים: אף המניח כליו תחת מראשותיו. חמשה דברים משיבים את הלימוד: פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה; ויש אומרים: אף הטובל אצבעו במלח ואוכל. הרגיל בשמן זית. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה. והרגיל ביין ובשמים. מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין. מי שרגיל ביין יושב לו כח הלימוד?
"כל מקום"? "שיש יין"?
במדבר רבה (וילנא) פרשה י ד"ה ג למדנו כל מקום שיש יין יש ערוה ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה לפי שהיין גורם ערוה ולפיכך יזיר אדם עצמו ממנו שלא יטעה אותו ולכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו'. מה פירוש "כל מקום"? ומה פירוש "שיש יין"? האם לא חשוב המקום שאנו נמצאים בו? האם לא חשובה הכמות?
במדבר רבה (וילנא) פרשה י ח מיין ושכר כך היין מכה בסופו שנאמר (שם /משלי/ כג) אחריתו כנחש ישך וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם נכנס היין יצא הדעת כל מקום שיש יין אין דעת נכנס יין יצא סוד יין חשבונו שבעים וסוד חשבונו שבעים,
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג קעז ב' החלק החמישי - המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בלבו אך מדרך השמחים ללא דבר וחוק השחוק, ופעמים שגורם לזה משתה היין והשכרות, מה פירוש משתה היין והשכרות? האם אלה שני דברים שונים או שהם דבר אחד? יש משתה יין בנפרד, ויש שכרות בנפרד? שנאמר (משלי כ, א): "לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם", פירוש: "לץ" - איש היין, "הומה" - איש שכר, "כל שוגה בו לא יחכם", כמו (תהלים קט, ד): "ואני תפלה" - איש תפלה, ורוצה: כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים: האחד, להיות האיש המתלוצץ. והשנית להיות הומה ובעל דברים, ואמרו ז"ל (אבות סוף פרק א): וכל המרבה דברים מביא חטא, ונאמר (קהלת ה, ב): "וקול כסיל ברב דברים". והשלישי "כל שוגה בו לא יחכם". ודע כי לא יהיה מנהג הליצנות קבוע בנפש האדם עד שהוא פורק עול שמים מעליו, על כן יענש לשאת עליו עול היסורים מדה כנגד מדה, שנאמר (ישעיה כח, כב): "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם", ואמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה יח, ב): כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר: "פן יחזקו מוסריכם", והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר, כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה.
ספר חובות הלבבות שער ט - שער הפרישות פרק ו אבל באור מה שבא בספרי הקודש ודברי רז"ל מענין הפרישות מן העולם, מהם מה שאמר יעקב: ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ומהם, צום משה ארבעים יום ולילותם ג' פעמים, וכן אליהו ארבעים יום כמ"ש: וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. ומהם מה שנאמר בנזיר, שקראו האלהים קדוש, כמ"ש: כל ימי נזרו קדוש הוא לה', בעבור שפסק מפרי הגפן וגדל שער ראשו בלבד, כ"ש מי שפסקה תאותו מכל התענוגים, שיש לו שכר וגמול יותר. ומהם מה שנאמר לאהרון: יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל וגו' ולהורות וגו', הזהיר כל העוסק במעשה העבודה, שלא יעסק בכל מה שיטרידהו מהשלמת העבודה לאלהים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: שתה רביעית יין אל יורה שתה חמשית אל יתפלל. ומהם ענין בני יונדב בן רכב, אשר צום אביהם, שלא ישתו יין ולא יזרעו ולא יטעו כרם ולא יבנו בית וישבו באהלים חוץ לישוב, וזה מנהג הפורשים מן העולם, ושבח להם הבורא זה, כמ"ש: לא יכרת איש ליונדב בן רכב. לשבת בסעודה שלישית בשבת ולשתות ערק ולאחר מכן להתפלל מותר? הרב היושב ונותן שיעור הרי גם שתה, אם כך: איך הוא ממשיך את השיעור ולא עוצר?
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (שם /דברים ל'/) כי היא חייך ואורך ימיך בעה"ז ובעה"ב שכלו ארוך, ועוד תמצא בקרבנות שאומר בכבשים שני כבשים בני שנה תמימים ובלחם שני עשרונים וביין רביעית ההין כך מעט היו מקריבים להודיע דרך ארץ כי יין הרבה מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס שנאמר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים בביתו שלא יהיה בביתו במה לבשל כי הכל מוכר ונותן בשביל יין,
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד (א) רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח, לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין. כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא, רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, [עמוד ב] שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין.
