יין? ושכר?  יין = יין חדש?  שיכר = יין ישן?  מהו שכר לפי "חכמים"? מדוע אינם מסכימים כולם, מהו שכר? האם לא קיבלו כולם את אותה "ה"מסורת"/"תורה" "שבע"פ"?  מהו שכר?

אבן עזרא במדבר ו (ג) וטעם מיין ושכר - אם נדר להיותו נזיר וקדוש מיין ושכר יזיר. על דעת המעתיקים ששכר גדול מהתירוש. ואחרים אמרו, שכר ממש, כל דבר שישתכר האדם ממנו. וטעם חומץ יין והמשרה והענבים - לשום גדר שירחק מן היין כלל. ובאשת מנוח פי' כל טומאה, כל אשר יצא מגפן היין (שופטים יג, יד). משרת - אין לו חבר, והתי"ו לסמיכת לשון נקבה, וטעמו כל דבר שימס עם ענבים. ויש אומרים, משקה מבושל: האם לא קיבלו כולם את אותה "ה"מסורת", "תורה" "שבע"פ"? מדוע חלק אומרים כל דבר שישתכר ממנו האדם?

רש"י במדבר ו (ג) מיין ושכר - כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין משכר כשהוא ישן: האם כשהיין חדש הוא לא משכר? והאם לא חשוב לרש"י שיש "ו" החיבור בין יין לשכר? הרי אם רצה לומר כותב התורה שהיין משכר היה צריך לכתוב מיין שכר? ולא מיין ושיכר? ואם הכוונה של הכתוב מיין ישן ויין חדש שיזיר(יתנזר) הנזיר? מדוע לא אמר מיין וזה כולל כל יין גם את הישן וגם את החדש?  ובהנחה שצודק רש"י האם לנזיר מותר לשתות משקה אלכוהולי אשר לא נעשה מענבים?

כתר יונתן במדבר ו (ג) מִן יין חדש וישן יפרוש חומץ של יין חדש וחומץ של יין ישן לא ישתה וכל משקה שׁהִשׁרו בו ענבים לא ישתה וענבים רטובים וצִמוקים לא יאכל: האם הכתר יונתן לא זוכר מה הוא פירש בויקרא י (ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: כתר יונתן ויקרא י (ט) יין וכל דבר משכר לא תִשׁתה אתה ובִנך עִמך בזמן בואכם לאוהל מועד כמו שׁעשׂו בניך שמתו בשׂרפת אש, חקת עולם לדורותיכם: אם כך: האם הכוונה בשיכר לדבר משכר? או יין יישן?

רשב"ם ויקרא י (י) ולהבדיל [וגו'] ולהורות [וגו'] - כמו שאמרו חכמים שכור אל יורה: מה עניין שיכור? אם הכוונה רק ליין חדש או ישן?

אבן עזרא ויקרא י (ט) ושכר העשוי ממין חטה או דבש או תמרים, כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים: האם האבן עזרא והכתר יונתן בויקרא י (ט) אינם מבינים ששיכר זה יין ישן? האם הם לא קיבלו את אותה "ה"מסורת", "תורה" "שבע"פ"? שקיבלו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אחרים?

רמב"ן ויקרא י (ט) יין ושכר אל תשת - יין דרך שכרותו, לשון רש"י. ופירושו, שאם הפסיק בו, או שנתן לתוכו מעט מים פטור. ודעתו של הרב(רש"י) שלא הוזהרו אלא על היין, לא על שאר המשכרים, ונלמוד שכר מן הנזיר. וכן הדבר לפי דעתי. אבל על דעת הרב ר' משה(הרמב"ם)(הל' ביאת המקדש פ"א ה"ב) על שאר המשכרים באזהרה, ושכר כפשוטו: האם גם הרמב"ם אינו מבין ששיכר הוא יין ישן? האם הרמב"ם לא קיבל את אותה "ה"מסורת", "תורה" "שבע"פ"?

ריקאנטי ויקרא י (ט) יין ושכר אל תשת וגו' בבאכם וגו' [שם ט]. אף כי לפי הפשט טעם הענין ידוע שלא תטרף דעתו עליו מפני השכרות, עוד יש לומר כי הכהנים הם אנשי החסד ובו יכופר עון, והיין רמז למדת הדין קשה. ובענין הנזיר יתבאר בגזירת השם. גם נרמוז בו סוד חטא בני אהרן, כי היו שתויי יין, ומטעם זה אסור להורות שנאמר ולהורות את בני ישראל, משום שנאמר [דברים כג, טו] והיה מחניך קדוש, והבן זה.  מה עניין שיכרות אם האזהרה רק מיין?  הרי אפשר להשתכר גם מכל אלכוהול אחר?

במדבר כח (ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהֹוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד:(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:(ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין:(ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:(ז) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהֹוָה:

כתר יונתן במדבר כח (ז) ונִסכו רביעית ההין לכבשׂ האחד, בכלי בית המִקדשׁ יתנסך ניסוך יין עתיק, ואם לא מצא יין עתיק מביא יין בן ארבעים ימים, לנסך לפני יי:

רש"י במדבר כח נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו:

רמב"ן במדבר כח (ז) ונסכו - יין. בקדש הסך - על המזבח יתנסכו. נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו, לשון רש"י. ואינו נכון, שכבר אמרו (ב"ב צז א) יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר, והנה אינו מתמעט מן הכתוב, אלא מעלה מדרבנן לכתחילה. אבל "שכר" להוציא את המזוג שהוא פסול אפילו בדיעבד, וכך הוא נדרש בספרי (פנחס כג לג). ושם אמרו בקדש הסך, שיתנסכו בקדש ובקדש יבלעו:

דברים יד (כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: מה כוונת הכתוב כאן,  ביין חדש, וביין ישן?

אונקלוס דברים יד (כו) ותתן כספא בכל דתתרעי נפשך בתורי ובענא ובחמר חדת ועתיק ובכל דתשאלנך נפשך ותיכול תמן קדם יי אלהך ותחדי את ואנש ביתך: וכל "הפרשנים" הלכו והעתיקו מ"הגוי/הגר" הזה אונקלוס? שפירש ששיכר זה יין ישן? רש"י שופטים יג (ד) יין ושכר - חמר חדת ועתיק: רד"ק שופטים יג יין ושכר - כתרגומו חמר חדת ועתיק ובדברי רז"ל מיין ושכר יזיר ר' אליעזר הקפר ברבי אומר יין זה מזוג שכר זה חי: מצודת ציון שופטים יג (ד) יין ושכר - ר"ל יין חדש ויין ישן: אם כך: מה הפרשנות כאן? הרי אם כולם העתיקו מהגוי הזה אונקלוס? האם לאלה קוראים חכמים? הם העתיקו "תרגום/הסבר/פירוש" של גוי והם חכמים?

כתר יונתן דברים יד (כו) ותִתן הכסף בכל שׁתִבחר נפשך בבקר בצאן וביין חדש ושׂרף ובכל שׁתִשׁאלך נפשך ותאכל שם לפני יי אלהיכם ותִשׂמחו אתם ואנשי ביתכם:

אבן עזרא דברים יד (כו) ובשכר - העשוי מדבש ומתמרים, מחטה ושעורים. אשר תשאלך - פירות. אתה וביתך - אתה ובניך חיוב וביתך רשות, כי מצות שלש פעמים על הזכרים. והאשה ההולכת למקום הנבחר כנשי אלקנה (ש"א א), יש להן שכר: האם האבן עזרא קיבל "מסורת"/"תורה" "שבע"פ" שונה?

רמב"ן דברים יד ופירוש דגן בלשון הקדש, חמשת המינין הידועין בתבואה, ופירוש תירוש, היין החדש אשר ישיקו היקבים, ויצהר, השמן אשר בהן. ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל לא בתרומות ולא במעשרות, ויש ברייתות שנויות בתורת כהנים (בחקותי פרק יב ט) ובספרי (ראה קה) לאסמכתות והן מוטעות. אבל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי (ברכות לו א) והירושלמי (חלה פ"ד ה"ד) ופשוטו של מקרא כך הוא, שאפילו זיתים וענבים מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר. ותהיה בזה נזהר, שכבר טעו בו מגדולי המחברים (עי' רמב"ם הלכות תרומות פ"ב ה"א)]:

רד"ק שמואל א א ויין ושכר - כתרגומו חמר חדת ועתיק וכן אומר בדרש יין זה חדש שכר זה ישן ויתכן לפרש שכר הנעשה מהפירות: אם כך: מה נכון? הדרש או ה"ויתכן"? האם הרד"ק לא קיבל "מסורת"/"תורה" "שבע"פ" מסודרת, שהוא מנחש "ויתכן"?

ישעיהו כח (ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה:

רש"י וגם אלה - יושבי משפט ומשיבי מלחמה שבדור הזה כלומר טובים וחשובים שבהן ביין שגו כי עתה אין טוב בהם: רש"י אינו מתייחס כאן לשכר? האם כוונת הנביא טעו ביין חדש וביין ישן?

רד"ק וגם אלה - אלה אומר על יהודה ובנימן אמר כמו שאמר על השבטים שכורי אפרים הלומי יין כן אמר על יהודה ובנימן כי אפילו הם ביין שגו ובשכר תעו וזה היה בימי אחז וכן היו אלה ראויים לגלות כמו אלה אלא שעתיד למלוך מלך עליהם שישיבם אל הדרך הטובה והוא חזקיהו:

מצודת דוד וגם אלה - גם יהוד'ה ובנימין בעבור שכרו'ת היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר:

מצודת ציון שגו - מל'שון שגגה ומשגה: ובשכר - יין ישן:

ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:

רש"י שכרו - עצמכם ולא מיין למה כי נסך ה' וגו' לשון מזג כמו מסכה יינה (משלי ט) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים: מה הבעיה שהשתכרו לא מיין? היכן אסורה שכרות אשר אינה מיין לאורך כל התנ"ך? הרי לפי פרשנות רש"י "יין ושכר" הכוונה ליין חדש ויין ישן?

רד"ק ישעיהו כט שכרו ולא יין - הם נביאי השקר, ואמר ולא יין למעלה אמר תעו בשכר אינו אומר בזה הפסוק שאינם משתכרים אלא אומר כי גם בעת שאינם שותים הם שכורים כי לא ישכילו ולא יבינו כמו השכור, וכפל הפסוק בענין במלות שונות, כי נעו כמו שברו, כי השכור יניע ויניד גופו הנה והנה עד שנופל: אצל הרד"ק אפשר להיות שיכור ללא יין? אם כך: ממה?

מצודת ציון ישעיהו כט ולא יין - פירוש ולא מיין:  שכר - יין ישן:

מצודת דוד ישעיהו כט שכרו - המה שכורים ולא משתיית יין ר"ל(רצה לומר) המה מבולבלים בדעתם כשכור: ולא שכר - לא משתיית השכר וכפל הדבר במ"ש:

ומה כוונת שלמה במשלי? מהו יין ? ומהו שיכר?

משלי לא (ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים <או> אֵי שֵׁכָר: מה כוונת שלמה שהמלכים לא יישתו יין חדש אבל ישן כן? והרוזנים לא יישתו יין ישן אבל חדש כן? או שאולי כוונת שלמה מלכים ורוזנים אתם מנהיגי העם אל תשתו משקאות משכרים כי (ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי: מפני שמשתיית שיכר לא יצמח שום דבר טוב.

משלי לא (ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ: מדוע לאובד לתת יין ישן? ולמר הנפש יין חדש? (ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד: או שכוונת שלמה: למסכנים תנו משהו שישכיח מהם את צרותיהם, יהיו מסטולים וישכחו לרגע את צרתם,

משלי כ (א) לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם: אם הוא שתה יין חדש? איך הוא הומה מיין ישן? היין התיישן בבטנו?

משלי כא (יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר: האם רק מי שאוהב יין חדש לא יעשיר? מי שאוהב יין ישן כן יעשיר? ומי שאוהב אלכוהול אחר מה איתו?

משלי כג (כ) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ: ולסובא יין ישן מותר? וכל משקה משכר זה בסדר? האם אין כוונתו של שלמה בפס' אלה: לכל דבר אשר גורם לשכרות?

תהלים קד (טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד: רק יין חדש או גם יין ישן?

קהלת י (יט) לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל: רק יין חדש או גם יין ישן?

שמואל א א (יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה:(טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה:(יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ: מדוע זו תשובתה של חנה לעלי? הרי הוא עלי רק אמר "הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ", שזה יין חדש (לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם") הסירי מעליך? מדוע חנה עונה גם על יין ישן "אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי"? הרי שיכר לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הוא יין ישן? האם חנה לא הבינה את עלי? מדוע עלי חושב אותה לשיכורה? הרי שיכרות אפשר מכל משקה משכר? וכאן רק יין היא שתתה?

האם בפס' הבאים מדובר רק על יין חדש? 

דברי הימים א ט (כט) וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל הַכֵּלִים וְעַל כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים:

דברי הימים א יב (מא) וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם עַד יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל: 

דברי הימים א כז (כז) וְעַל הַכְּרָמִים שִׁמְעִי הָרָמָתִי וְעַל שֶׁבַּכְּרָמִים לְאֹצְרוֹת הַיַּיִן זַבְדִּי הַשִּׁפְמִי:

דברי הימים ב ב (ט) וְהִנֵּה לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף: 

דברי הימים ב ב (יד) וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו:

דברי הימים ב יא (יא) וַיְחַזֵּק אֶת הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן:

איך מסתדרת הפרשנות של שיכר= יין ישן?   עם הפס' הבאים, האם רק יין חדש מותר לנסך על המזבח?

שמות כט (לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד:(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:(מ) וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:

ויקרא כג (ט) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהֹוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:(יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהֹוָה:(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:

במדבר טו (ה) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:--- (ז) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:--- (י) וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

במדבר כח (יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

יחזקאל מד (טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה:(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי:(יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה:(יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע:(יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:(כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:(כא) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: יחזקאל מתיר לכוהנים לשתות יין ישן? או שכוונתו לאיסור כל יין גם ישן גם חדש? הרי אמר יחזקאל רק יין, ללא שיכר?

דברים כט (ד) וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ:(ה) לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: ארבעים שנה לא שתו יין חדש ויין ישן? איך בדיוק הכינו יין חדש במדבר ארבעים שנה, האם היו להם כרמים במדבר?

ויקרא י (ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: אם כך: לפי פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", שיין הכוונה ליין חדש, ושיכר הכוונה ליין ישן, אם בא כהן ושתה וודקה או וויסקי או כל משקה אלכוהולי אחר האם מותר לכהן לבוא אל אוהל מועד? מדוע פוסל השולחן ערוך(למטה) כהן אשר שתה משקאות משכרים אחרים, מלשרת בקודש? הרי אם הנזיר מותר בכל שאר משקאות משכרים, הרי מגזרה שווה גם הכהן מותר? שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכח סעיף נא ומכל מקום הואיל והוקשה ברכה לעבודה במקצת אסרו חכמים לשיכור לישא כפיו כמו שאסרה תורה לשיכור לעבוד עבודה במקדש כמ"ש יין ושכר אל תשת וגו' וסמכו איסור זה למה שנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין ונתנו על כהן מברך קולי נזיר וקולי משרת במקדש קולי נזיר מה נזיר מותר בשאר משקים המשכרים ואינו אסור אלא מכל אשר יעשה מגפן היין וגם אין מומין פוסלין בו אף כהן מברך אין מומין פוסלין בו ואין שאר משקין המשכרים מונעים אותו מנשיאת כפים כמו במשרת במקדש אפילו נשתכר עד שאינו יכול לדבר לפני המלך שנשיאת כפים אינה דומה לתפלה שהוא עומד ומדבר עם המלך משא"כ בנשיאת כפים שמדבר אל העם (כמ"ש אמור להם) אלא א"כ הגיע לשכרותו של לוט שאז פטור מכל המצות.   וקולי משרת במקדש מה משרת מותר ביין כל שהוא ואינו מוזהר אלא על רביעית שנאמר שכר יין שיש בו כדי לשכר ואף על רביעית אינו באזהרה אלא כששתאו דרך שכרות רביעית בבת אחת אבל אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מעט מים פטור משא"כ בנזיר אף כהן מברך אם שתה רביעית יין בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים לא ישא כפיו עד שיסיר יינו מעליו ומה מפיג את היין נתבאר בסי' צ"ט.  ויש אוסרים שיכור בנשיאת כפים אפילו נשתכר משאר משקין או אוכלים המשכרים ולכתחילה אסור לשתות כלל משקה המשכר קודם נשיאת כפים (וכן נוהגים) ולא נתנו קולי נזיר אלא לענין מומין בלבד: 

עמוס ב (יא) וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה:(יב) וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ:

 

ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: