על יין "אתה יכול לבחור לברוח, ואתה יכול לבחור להתעלם , אבל בסופו של דבר, תמיד תתעורר לאותה מציאות" אלכוהול? וסמים? אם "תברח" או "תתעלם", האם המציאות תעלם?
(טיפ: מהדרינק השלישי ואילך, תקנה את הכי זול)
מה ההבדל בין "שותה" ל"שוטה"? אחד עשר אותיות, אבל: ברוורס! והמבין יבין!
"מי שאינו מוצא את אושרו בתוך עצמו, לא ימצא אושר בתוך "בקבוק" או בְּסָם כל שהוא"(יואב הכהן)
אין ראוי לאדם להימצא בסעודות של רבים, (מורה נבוכים עמ' תעא)
מסיבות משתה היין: גרועות מבני אדם ערומים, העושים צרכיהם ביחד בפרהסיה, (מורה נבוכים עמ' תעא)
"אם קוף ישתה ברנדי וישתכר, הוא לא יגע בברנדי יותר וזה מה שהופך אותו לחכם יותר מהאדם" צ'רלס דרווין
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר +בראשית ח'+ וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד. אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר +משלי ל"א+ תנו שכר לאובד וגו'. אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה, שנאמר +שמות כ"ג+ וברך את לחמך ואת מימיך. מה לחם שניקח בכסף מעשר - אף מים שניקח בכסף מעשר. ומאי ניהו - יין, וקא קרי ליה מים.
איך מסתדרת הגמרא הזו עם עצמה? הרי אם לתת יין לאבלים ולרשעים, מה עניין חוכמה ביין כחוכמת אלוהים, או כחוכמת סנהדרין(שבעים זקנים)? ואם "נכנס יין יצא סוד" היכן כאן החוכמה? איך הגמרא הזו מסתדרת עם "מסורת" מהאלוהים למשה בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
האם האלוהים עוד לא החליט מה עושה היין?
רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א המתפתה ביין - שמפייסין אותו על דבר, ומתרצה כשטוב לבו ביין. האם אדם ששתה, ומשנה את דעתו לאחר ששתה יין, יש בו דעת אלוהים?
המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו. ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא.יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים. האם זה השותה ואינו משתכר שקול כנגד שבעים מהסנהדרין?
לשלם בו שכר לרשעים - ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם. לאובד - רשע.
אינו בכלל הברכה - לא הגיע לסוף ברכה גמורה, ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים.
ואיך מסתדרים כל הכתובים על היין עם הגמרא למעלה?
רמב"ן בראשית פרשת נח ט (כו) ויהי כנען עבד למו - ונכתב עניין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות, כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם, גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו: היין מחטיא או מביא לחוכמת אלוהים?
משלי כ (א) לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם:
משלי כא (יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר:
משלי כג (כ) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ:(כא) כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה:--- (כט) לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְוָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם:(ל) לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ:(לא) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכֹּיס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים:(לב) אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ:(לג) עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת:(לד) וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל:
משלי לא (ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים אֵו שכר:(ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי:(ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ:(ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד: ההסבר שלי לפס' אלה: הרי אם אנו נחשבים כבני אלוהים? הרי לפי "חכמים" אנו בניו של הקדוש ברוך הוא, אם כך: הרי שאנו נסיכים או מלכים או רוזנים, שהרי בניו של מלך מלכי המלכים גם הם מלכים, לכן: אל תשתו יין, כי לא טוב שמלכים ורוזנים שותים, והופכים לשוטים!!
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד ב +משלי ל"א+ דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שכפאתו אמו על העמוד, ואמרה לו: מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, מה ברי - הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה, עכשיו יאמרו: אמו גרמה לו. ומה בר בטני - כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי, כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן. ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך היו נודרות: יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי ואמרתי: יהא לי בן זריז וממולא בתורה, והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו: מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל, ולרוזנים אי שכר - מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר? איכא דאמרי: מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר? אמר רבי יצחק: מניין שחזר שלמה והודה לאמו - דכתיב +משלי ל'+ כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כי בער אנכי מאיש - מנח, דכתיב +בראשית ט'+ ויחל נח איש האדמה, ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון.
תהלים עה (ח) כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים:(ט) כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ:
משנה מסכת סנהדרין פרק ח משנה ה [ה] בן סורר ומורה נדון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד ב משנה. בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים - רע להן ורע לעולם, יין ושינה לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם,
משנה מסכת אבות פרק ג [י] הוא(חנינא בן דוסא) היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת ילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם: משנה זו נכתבה לאלה השותים בירה, או כל משקה משכר, בשעת היום, ואיך משנה זו מסתדרת עם הגמרא הבאה שהרגיל ביין מושב לימודו?
ואיך מסתדרות כל הגמרות האלה עם הגמרא הבאה? הרי אם הגמרא ניתנה מהאלוהים למשה, שמסר לנו, איך יש דברים הפוכים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
דברי שמעון בן סירא
יין ונשים יפחיזו לב ונפש עזה תשחית בעליה: דבק בזונות יאבד:
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לב. (131)
(ג) מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.
(ד) במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(*ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל, על משתה היין.
(ה) כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(*ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.
(ו) מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.
במדבר רבה (וילנא) פרשה י (ג) למדנו כל מקום שיש יין יש ערוה ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה לפי שהיין גורם ערוה ולפיכך יזיר אדם עצמו ממנו שלא יטעה אותו ולכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו'.
במדבר רבה (וילנא) פרשה י (ח) כך היין מכה בסופו שנאמר (שם /משלי/ כג) אחריתו כנחש ישך וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם נכנס היין יצא הדעת כל מקום שיש יין אין דעת נכנס יין יצא סוד יין חשבונו שבעים וסוד חשבונו שבעים,
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (שם /דברים ל'/) כי היא חייך ואורך ימיך בעה"ז ובעה"ב שכלו ארוך, ועוד תמצא בקרבנות שאומר בכבשים שני כבשים בני שנה תמימים ובלחם שני עשרונים וביין רביעית ההין כך מעט היו מקריבים להודיע דרך ארץ כי יין הרבה מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס שנאמר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים בביתו שלא יהיה בביתו במה לבשל כי הכל מוכר ונותן בשביל יין,
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג קעז ב' החלק החמישי - המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בלבו אך מדרך השמחים ללא דבר וחוק השחוק, ופעמים שגורם לזה משתה היין והשכרות, שנאמר (משלי כ, א): "לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם", פירוש: "לץ" - איש היין, "הומה" - איש שכר, "כל שוגה בו לא יחכם", כמו (תהלים קט, ד): "ואני תפלה" - איש תפלה, ורוצה: כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים: האחד, להיות האיש המתלוצץ. והשנית להיות הומה ובעל דברים, ואמרו ז"ל (אבות סוף פרק א): וכל המרבה דברים מביא חטא, ונאמר (קהלת ה, ב): "וקול כסיל ברב דברים". והשלישי "כל שוגה בו לא יחכם". ודע כי לא יהיה מנהג הליצנות קבוע בנפש האדם עד שהוא פורק עול שמים מעליו, על כן יענש לשאת עליו עול היסורים מדה כנגד מדה, שנאמר (ישעיה כח, כב): "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם", ואמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה יח, ב): כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר: "פן יחזקו מוסריכם", והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר, כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה.
ישעיהו כד (א) הִנֵּה יְהֹוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ:(ב) וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ:(ג) הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְהֹוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:(ד) אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ:(ה) וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם:(ו) עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר:(ז) אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב:(ח) שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר:(ט) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו:(י) נִשְׁבְּרָה קִרְיַת תֹּהוּ סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא:(יא) צְוָחָה עַל הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ:(יב) נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר:(יג) כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת אִם כָּלָה בָצִיר:(יד) הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן יְהֹוָה צָהֲלוּ מִיָּם:(טו) עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְהֹוָה בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(טז) מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ:(יז) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ:(יח) וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ:(יט) רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ:(כ) נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם:(כא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהֹוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה:(כב) וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ:(כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד:
חידושי הריטב"א מסכת תענית דף יז עמוד א מכאן אמרו כל כהן שהוא מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי (דיני) אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל היום. פי' שיודע זמן משמרתו באיזה זמן ובאיזה יום בית אב שלו ויודע שהוא קבוע ליום ידוע שאינו משתנה, אסור לשתות יין בזמן הזה כל אותו היום בלבד, ובכלל זה ג"כ שיודע שאינו מן הכהנים הנטפלים שאינן קבועים אלא לכל זמן שיצטרכו להם, שמא מהרה יבנה בית המקדש באותו יום ויצטרך לעבוד עבודה, ושאר הימים מותר שהרי יודע משמרתו, והוא שיודע שבתי אבותיו קבועים שאין משנין משמרותם משבוע לשבוע וגם שאינו מן הכהנים הנטפלים שאין להם קביעות.
אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל השנה. פי' שהרי אינו מכיר מאיזו משמרה הוא, ומה שאמרנו בזה שבתי אבותיו קבועים לרבותא הוא שאע"פ שהיו קבועים כיון שאינו מכיר זמנן אסור כל השנה, ויש שפירשו שאותן כהנים שלא נתחלקו למשמרות ואינן קבועים אלא נטפלים אינן אסורים לעולם שאין חיוב עבודה עליהם, והיינו דקתני בכל חדא ויודע שבתי אבותיו קבועים, ודוקא הוא שכל שיודע שאינן קבועים אלא מן הנטפלין מותר לעולם.
[רבי אומר כו'. פי'] ואפי' מכיר בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים, והטעם לא מפני שיש להם לחוש שמא לא יהא כהן אחר מצוי ביום שאינו שלו ויצטרך לעבוד עבודה כדמפרש מורי נר"ו, דהא ודאי חששא רחוקה היא, אלא דקסבר דלעתיד לבא אין חילוק משמרות שעבדו אלא כל הכהנים יהיו שוין בעבודה כמו שהיו ברגלים.
אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. פי' מורי נר"ו חורבן הבית שהיא קלקלתו לכל הדברים תקנתו לדבר זה, שאילו היה הבית קיים היה נוהג איסור יין ביום ובלילה ובמשמרה שלו ביום, אבל עכשיו שחרב הבית ואין עבודה אין לנו לאסרו מפני חשש שמהרה יבנה בית המקדש שזו גזירה שאי אפשר לעמוד בה וחששא גדולה, אלא שיהו כולן מותרים ביין נמצא שמרויחים בענין זה בחורבן הבית שהוא קלקלתן, והיינו דאמרינן בגמרא אמר אביי כמאן שתו כהני חמרא האידנא כמאן כרבי, פי' שמתירים לכולם לגמרי משא"כ לת"ק שאוסר אותן אף בזמן הזה לפי הסדר דקתני רישא, מהם כל השנה ומהם יום ידוע או שבת ידוע, ולא עוד אלא שכולם יהיו אסורים לשתות יין כל השנה לת"ק שאין בהם מי שיכיר משמרתו ובית אב שלו, והא ודאי מדברי אביי למדנו לת"ק איסור יין לכהנים בזמן הזה, דאי לא הוה ס"ד שלא אמר ת"ק אלא בזמן שבית המקדש קיים ולכהן שהוא חוץ לירושלים, והיינו דאמרינן בגמרא על הא דאביי מכלל דרבנן אסרי.
ואע"ג דרבי יחידאה הוא הלכתא כוותיה דהא כהני עבדי כוותיה, ומאי דאקשינן בגמ' גבי גדל פרע בזמן הזה דמייתינן הא מתני' דחמרא ומימרא דאביי ואמרינן מכלל דרבנן אסרי, לאו למימרא דהלכתא כרבנן ביין, אלא הכי קאמר כיון שלמדנו מדברי אביי דרבנן אסרי בזמן הזה ביין שחוששין לבנין בית המקדש כך אוסרים לגידול שער בזמן הזה מהאי חששא, ואע"פ שעושים העולם כרבי ביין ולא מחינן בהו, מפני שאי אפשר לעמוד בהן, [אבל לגבי תספורת שאפשר לעמוד בזה] והוא תיקון נאה להם, היה לנו למחות בידם ולכוף אותם לעשות כדברי חכמים שלא לגדל פרע מל' יום ואילך.
ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט'. (108)
(א) אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.
(ב) אַל תְּקַנֵּא לְִאִשּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָה עַל בָּמוֹתֶיךָ.
(ג) אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.
(ד) עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.
(ה) לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.
(ו) עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְרוֹךְ, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.
(ז) בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.
(ח) אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.
(ט) הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.
(י) בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.
(יא) עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.
(יב) פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.
