אברהם קיים תרי"ג מצוות? או את כל התורה שבכתב וה"תורה" שבע"פ"?

משנה מסכת קידושין פרק ד משנה יד [יג] וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום (בראשית כ"ד) ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר (שם /בראשית/ כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א וכן הוא אומר באברהם אבינו: +בראשית כד+ ואברהם זקן... וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ': +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.  

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית כד+ ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר +בראשית כז+ ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית מח+ ועיני ישראל כבדו מזקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר +בראשית כד+ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו, אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו. +בראשית טו+ הוא דמשק אליעזר - אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות! - הא איכא נמי מילה. - ואימא שבע מצות ומילה! - אמר ליה: אם כן מצותי ותורתי למה לי? אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבא]+ ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

בראשית כו פרשת תולדת (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רש"י שמע אברהם בקולי - כשנסיתי אותו: וישמר משמרתי - גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת: מצותי - דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים: חקותי - דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו: ותורתי - להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני: איך קיים אברהם את "כל" התורה "אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה", אם את שמו של האלוהים "יְהֹוָה" אינו יודע? שמות ו (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ:(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה:(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: אברהם יצחק ויעקב אינם יודעים את שם האלוהים, "יְהֹוָה"? אבל מקיימים את תרי"ג המצוות?

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד דף ז טור א רבי יהושע בן לוי אמר תפילות מאבות למדום תפילת השחר מאברהם אבינו וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם לפני ה' ואין עמידה אלא תפילה כמה דתימר ויעמוד פינחס ויפלל תפילת המנחה מיצחק אבינו ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה כמה דתימר תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב,  איך למדו תפילה מהאבות, אם האבות אינם יודעים את שמו של האלוהים "יְהֹוָה"? איך מסתדרת הגמרא הבאה, שהכול ניתן בסיני, עם זה שהאבות קיימו תורה שבכתב ו"תורה" שבע"פ"? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הכול "ניתן" בסיני? אם כך: הפרשנות אינה נכונה, ולא קיימו האבות תורה שבכתב ו"תורה" שבע"פ", אם קיימו האבות תורה שבכתב ו"תורה" שבע"פ"? הרי הגמרא אינה נכונה, שהרי לא הכול ניתן בסיני אלא לפני כן? בהנחה שקיימו האבות תורה ו"תורה" שבע"פ", האם לא העבירו לבניהם אחריהם, את תורה שבכתב וה"תורה" שבע"פ"? ובעצם לא קיימו הלכה? קיצור שולחן ערוך סימן קסה סעיף ט כל אב מחויב ללמוד את בנו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכשם שמצוה ללמד את בנו, כך מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך.

ולאחר כל זאת אם כך: האם אין ידיעת אלוהים של אחרית כראשית? הרי בבראשית יח (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: הרי אם ציווה אברהם, מדוע לתת את התורה בסיני "שוב"? ואם לא ציווה אברהם? אם כך: מה פירוש "אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", האלוהים ידע זאת, והתפספס לאלוהים? ומי הם "בָּנָיו" ו"בֵּיתוֹ" הרי רק נכדו יעקב, כביכול ממשיך את "תורתו" של אברהם, ושאר בניו ונכדיו של אברהם נחשבים כגויים, ואפילו עשו בן יצחק, לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" נחשב לגוי, ובהנחה שכן העבירו האבות? אם כך: הגמרא אינה נכונה, מפני שלא הכול "ניתן" בסיני, אלא לפני כן? ובהנחה שכן העבירו האבות, האם שכחו אבותינו שהיו במצרים את התורה שבכתב וה"תורה" שבע"פ" ש"מסרו" להם האבות? הרי מדוע ל"מסור/לתת" בסיני "שוב" את מה שידוע וניתן כבר קודם? ובהנחה ששכחו האבות שהיו במצרים, ולפי פירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", כל גלות מצרים הייתה רק 210 שנה, איך יכול להיות ששכחו האבות תוך פרק זמן קצר כזה את התורה שבכתב ו"תורה" שבע"פ"? ועל "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהיו דורות אחריהם סיפרו לנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהעבירו ב"מסורת" הדורות את ה"תורה" שבע"פ", "בעל פה" במשך אלפי שנים? ובהנחה שהצליחו כל הדורות שיצאו ממצרים, שהיו אחרי מעמד בהר סיני, וכן זכרו "תורה" שבע"פ", והעבירו ב"מסורת" הדורות, אם כך: האם שוב הגמרא אינה נכונה? הרי לפי הגמרא הבאה הדור הולך ופוחת? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: או שאולי אין הדורות עד מעמד הר סיני, נחשבים כראשונים? אם כך: מתי מתחילים ראשונים, או מי הם הראשונים, שעליהם מדברת הגמרא?

האם הייתה מזוזה באוהליהם של אברהם יצחק ויעקב? האם הניחו אברהם יצחק ויעקב תפילין? והרי תפילין הוא תרגום לארמית של המילה לטוטפת, פירושי סידור התפילה לרוקח [מב] שמע ישראל עמוד רפז לטוטפות נקרא בלשון ארמי תפילין. אם כך: איך נקראו "התפילין" בזמנם של אברהם יצחק ויעקב?

איך מסתדר שאברהם קיים את התורה "כולה", בכתב, ו"בעל פה", או תרי"ג מצוות, עם הדברים הבאים? שיר השירים רבה פרשה ד ד"ה ג ד"א שלחיך ג ד"א שלחיך פרדס רמונים שלחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, ואיזה זה, זה הבאר מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר, רבי יוחנן אמר מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן דא"ר יוחנן הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן היו אומרים (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן, רבי לוי אמר מן האשכול על שם (שם /במדבר/ י"ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, אפשר כן, א"ר אבא בר כהנא פירות היו גסין באותה שעה, ורבנן אמרין ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל, תני ר' ישמעאל עדיין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל. אם כך: איך בדיוק קיים אברהם תרי"ג מצוות, כאשר יין נסך עוד לא נאסר? או שאולי יין נסך אינו אחד מתרי"ג מצוות?

ספר החינוך מצווה לג: מצות כיבוד אב ואם

רש"י בראשית פרק יא (לב) וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי: אברהם אינו מקיים כיבוד אב? הרי כבר חסרה מצווה מהתרי"ג? או שלא?

-------------------------------------------------------------------------------

מנין המצוות להרמב"ם מצוות עשה  יז) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנ'אמר כתבו לכם את השירה הזאת.

האם אברהם כתב ספר תורה? בהנחה שיהיה שוטה שיאמר שכן, אז לא ניתן ספר התורה בסיני? ואיך זה שעד הר סיני אף אחד אינו יודע אפילו חלק מהתורה?

ומה על כל המצוות הבאות מהתרי'ג? וזה רק חלק קטן!

כ) לבנות בית הבחירה שנ'אמר ועשו לי מקדש. +/השגת הראב"ד */ לבנות בית הבחירה שנ' ועשו לי מקדש. א"א ולמה הניח לבנות מזבח אבנים שלמות.+

לב) לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנ'אמר וקדשתו.

קכו) להפריש תרומה גדולה לכהן שנ'אמר ראשית דגנך תירשך וכו'.

קכז) להפריש מעשר דגן ללוים נ' וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וכו'.

קכח) להפריש מעשר שני להאכל לבעליו בירושלם שנ'אמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו', מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.

קמא) להשמיט כספים בשביעית שנ'אמר שמוט כל בעל משה ידו.

קמב) לנגוש לנכרי שנ'אמר את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך וכו'.

קמג) ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה שנ'אמר ונתן לכהן וכו'.

קמד) ליתן ראשית הגז לכהן שנ'אמר וראשית גז צאנך תתן לו.

קעג) למנות מלך שנ'אמר שום תשים עליך מלך.

קפב) להכין שש ערי מקלט שנ'אמר תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וכו'.

קפג) לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות שנ'אמר ונתנו ללוים ערים.

קפז) לאבד שבעה עממים מארץ ישראל שנ'אמר החרם תחרימם.

קפח) להכרית זרעו של עמלק שנ'אמר תמחה את זכר עמלק.

קפט) לזכור מה שעשה עמלק תמיד שנ' זכור את אשר עשה וכו'.

-------------------------------------------------------------------------------

ספר החינוך מצווה צג: שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודה זרה

בראשית כג {א} וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:{ב} וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:{ג} וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:{ד} גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:{ה} וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:{ו} שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:{ז} וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:{ח} וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר:{ט} וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:{י} וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר:{יא} לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:{יב} וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:

בראשית יח {א} וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:{ב} וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קיג סעיף ז המתפלל ובא כנגדו נכרי ושתי וערב בידו והגיע למקום ששוחין בו לא ישחה אע"פ שלבו לשמים מפני מראית העין שנראה כמשתחוה לעבודה זרה (וכל מקום שאסרו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור) ואם הנכרי הוא שר או הגמון שאף מבלעדי השתי וערב שבידו משתחוים לו אפשר להקל אפילו במקום רואים כמו שיתבאר בי"ד סי' ק"נ:  

ואיך קיים אברהם את התורה "כולה" שבכתב ו"בעל פה", או את תרי"ג המצוות, אם את המצוות הבאות לא קיים?

ספר החינוך מצווה צג: שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודה זרה

מצווה תכה: מצות הריגת שבעה עממין

מצווה תכו: שלא לחון על עובדי עבודה זרה,

מצווה תלו: מצוה לאבד עבודה זרה ומשמשיה

מצווה תקכח: שלא להחיות אחד מכל שבעה עממין,

בראשית יד (יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:

דברים ז (א) כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:(ב) וּנְתָנָם יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:

ובתשובה לזה שיאמר, שהתגיירו ממרא אשכל וענר, מדוע אם כך: הם נקראים "הָאֱמֹרִי"? הרי תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה (י) גוי שנתגייר ועבד שנשתחרר, הרי הוא כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או כשהוא עבד, אינן שאר בשר; ואם נתגייר הוא והן, אינו חייב על אחת מהן משום ערווה כלל: אם כך: אינם מ"הָאֱמֹרִי" יותר? ומדוע נאמר שהם "בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם", שהרי אם התגיירו זה ברור מאליו שבעלי בריתו הם, והם הרי "עם ישראל"/"יהודים", או שאולי התכוון כותב התורה שלמרות שהם גויים, הם בעלי בריתו של אברם,

ובהנחה שהתגיירו ממרא אשכל וענר, הרי אסור לחון משבעת העמים, וחובה לאבד עובדי עבודה זרה, אם כך: מדוע הציל אברהם את אנשי סדום כאשר הלך להציל את לוט בן אחיו, זה שהציל אברהם את לוט מובן, אבל איך מסתדרות כל המצוות למעלה עם הסיפור על הצלת אברהם את אנשי סדום? הרי אנשי סדום לא "חזרו בתשובה" או "התגיירו"?

בראשית יד (יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ואיך מסתדר שאברהם נותן למלך סדום את כל מה שלקח במלחמתו עם ההלכות הבאות? רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (ו) וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר, בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר "ולא תחונם" - לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים. ואסור ליתן להם מתנת חינם; אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי" (דברים יד, כא), במכירה, ולא בנתינה:

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה (יא) אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא במתנה אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר גר ותושב וחי עמך:  הרי מה שלקח אברהם במלחמה, שייך לו בדין, אם כך: מדוע אברהם נותן למלך סדום האם זו אינה נחשבת כמתנת חינם?

ואיך קיים אברהם את שלושת המצוות הבאות מתרי"ג? אם לפי "חכמים" עמלק הוא בנו של עשו? האם אברהם קיים מצווה כאשר אין עוד עם כזה עמלק?

ספר החינוך מצוות

תרג: מצוה לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים,

תרד: מצוה להכרית זרעו של עמלק,

תרה: שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים,

רמב"ן שמות יז (ט) ויאמר משה אל יהושע: ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב), וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב:) שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר:

איך קיים אברהם תרי"ג מצוות אם יש איסור לחיות עם אישה בלא כתובה וקידושין?

בראשית כה (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

דברי הימים א א (כז) אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם:(כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל:(כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם:(ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָֹּא חֲדַד וְתֵימָא:(לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל:(לב) וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן:(לג) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין.  

תלמוד בבלי בבא קמא דף פט עמוד א רבי מאיר היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

משנה תורה ספר המצוות – מצוות לא תעשה - מצווה שנה(355) הזהיר שלא לבא על אשה בלא כתובה וקדושין, והוא אמרו (דברים כג-יח) ''לא תהיה קדשה מבנות ישראל''. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר, והוא אמרו (ויקרא יט-כט) ''אל תחלל את בתך להזנותה''.

גן נעול – על הלכות ייחוד-פרק א – גדרי יחוד ועם מי אסור להתייחד,

מרן הש"ע שאסור להתיחד עם הכלה קודם שכתב וחתם לה על כתובתה, והגר"א ביאר טעמו כיון שאסור לו לבעול בלא כתובה, אסור לו גם להתייחד עמה, 

וזהו לשון הרמב"ם (אישות פ"י ה"י) והטור (ס' סו). ומקור דין זה בגמ' כתובות (נז.) אליבא דר"מ, דאין לאדם לשהות בלא כתובה

לבעול לכתחילה בשבת. אמרו ליה והא לא כתיבה כתובה, אמר להו אתפסוה מטלטלי, עיי"ש. היינו שאסור לבעול בלא כתובה, ובביאור הגר"א (שם ס"ק א) הסביר כיון שאסור לבעול אסור גם להתייחד,

מגיד המשנה

הרי שרצה לקיימה וכו'. כבר כתבתי שיש צד שאסורה עליו ויתבאר בדברי רבינו פי''ח מהלכות איסורי ביאה. ובדרך שהוא מותר לקיימה כבר נתבאר פ''י מהלכות אלו שאסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה:

גן נעול על הלכות ייחוד פרק א גדרי ייחוד ועם מי אסור להתייחד

איך קיים אברהם את המצוות הבאות מהתרי"ג?

ספר החינוך מצוות

צה: מצות בנין בית הבחירה

צו: שלא להוציא בדי הארון ממנו

צז: מצות סידור לחם הפנים ולבונה

צח: מצות עריכת נרות במקדש

צט: מצות לבישת בגדי כהנים

ק: שלא יזח החשן מעל האפוד

קא: שלא לקרוע המעיל של כהנים

קב: מצות אכילת בשר חטאת ואשם

קג: מצות הקטרת קטורת

קד: שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב

קה: מצות נתינת מחצית השקל בשנה

קו: מצות קידוש ידים ורגלים בשעת עבודה

קז: מצות משיחת כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה

קח: שלא יסוך זר בשמן המשחה

קט: שלא לעשות כמתכונת שמן המשחה

קי: שלא לעשות כמתכונת הקטורת

קלא: מצות הרמת הדשן

קלב: מצות הדלקת אש על המזבח בכל יום

קלג: שלא לכבות אש מעל המזבח

קלד: מצות אכילת שיירי מנחות

קלה: שלא לעשות שיירי מנחות חמץ

קלו: מצות קרבן מנחה של כהן גדול בכל יום

קמט: שלא יכנסו הכהנים למקדש מגודלי שיער

קנ: שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים

קנא: שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה

קנב: שלא להכנס שתויי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי

קפד: שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים

קפה: מצות עבודת יום הכיפורים

תקכ: מצוה להכין שש ערי מקלט

תקכו: מצוה למשוח כהן למלחמה

איך קיים אברהם את המצוות השייכות רק לכוהנים, לנזירים, ללווים, ולמלך?

רסג: שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המבוארים בכתוב

רסד: מצות עניין טומאת הכהנים לקרוביהם ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביו הידועים

רסה: שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו

רסו: שלא ישא כהן אשה זונה

רסז: שלא ישא כהן אשה חללה

רסח: שלא ישא כהן אשה גרושה

רסט: מצות קידוש זרע אהרן

ער: שלא יכנס כהן גדול באהל המת

רעא: שלא יטמא כהן גדול בשום טומאה במת

ערב: מצות כהן גדול לישא נערה בתולה

רעג: שלא ישא כהן גדול אלמנה

רעד: שלא יבעול כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושין

ערה: שלא יעבוד כהן בעל מום בעבודת המקדש

ערו: שלא יעבוד כהן בעל מום עובר

רעז: שלא יכנס בעל מום בהיכל

רעח: שלא יעבוד כהן טמא

רעט: שלא יאכל כהן טמא תרומה

שסח: שלא ישתה הנזיר יין או כל מיני שכר

שסט: שלא יאכל הנזיר ענבים לחים

שע: שלא יאכל הנזיר צמוקים

שעא: שלא יאכל הנזיר זרע הענבים

שעב: שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים

שעג: שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזרו

שעד: מצות גידול שיער נזיר

שעה: שלא יכנס הנזיר לאהל המת

שעו: שלא יטמא הנזיר במת ובשאר טומאות

שעז: מצות גילוח הנזיר והבאת קרבנותיו

שעח: מצות ברכת כהנים בכל יום

שעט: מצות משא הארון בכתף

שפח: מצות שמירת המקדש

שפט: שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים

שצ: שלא יעבוד זר במקדש

שצא: שלא לבטל שמירת המקדש

שצד: מצות עבודת הלוי במקדש

שצה: מצות מעשר ראשון

שצו: מצות הלוים לתת מעשר מן המעשר

שצז: מצות פרה אדומה

תצז: מצות מינוי מלך עלינו

תצח: שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל

תצט: שלא ירבה המלך סוסים

תק: שלא לשכון בארץ מצרים לעולם

תקא: שלא ירבה לו המלך נשים

תקב: שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו

תקג: מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחת יתירה על שאר בני ישראל

תקד: שלא יהיה לשבט לוי נחלה בארץ

תקה: שלא יטול שבט לוי חלק בביזה בשעת כבוש הארץ

תקו: מצות מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן

תקז: מצות הפרשת תרומה גדולה

תקח: מצות ראשית הגז שינתן לכהן

תקט: מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדים כאחד