-----------------------------------------"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על משה?-------------------------------------------
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ז תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, מהו תשב באחיך תדבר, א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר: אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים שדברו בו שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, בראשית כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: רש"י בן ארבעים שנה - עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים כל מ'(40) שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן:
בראשית יא (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: רש"י וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי: כשמדברים על סבא תרח ועל האח עשו, אין סיבה שלא ידברו גם על משה אבי הנביאים!
---------------------------------------משה חושד בכשרים?----------------------------------------------------
שמות ד (ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָֹה מַזֶּה (מַה זֶּה) בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: רש"י מזה בידך - לכך נכתב תיבה א' לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים. ופשוטו כאדם שאומר לחבירו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא אומר לו הן אמר לו הריני עושה אותה עץ: המציאות שוב ושוב תופחת ל"חכמים" כל פסוק שמופיע הורס בעצם את כל הסיפורים שבנו ושוב הם צריכים להתפתל ולהמציא עוד סיפור, ובמה לקה משה? ומה זה בשמות ו (יב) וַיְדַבֵּר משֶׁה לִפְנֵי יְהוָֹה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: משה חושד ב"כשרים"? ומה יהיה על פרשנות "חכמים" שלא נגאלו בני ישראל אלא מפני ששמרו שלושה דברים: שמותם, לבושם, ושפתם, הרי מה עם שאר מצוות? "כשרים" ולא שמרו תרי"ג מצוות? ומה על הפרשנות שחטאו עם ישראל ב"מט(49) שערי טומאה" אם כך: על איזה "כשרים" מדובר? ספר התודעה: ימי ספירת העומר - רמזים שונים בספירת העומר ישראל כשהיו במצרים, נטמאו בכל מיני טומאות עד שנשתקעו במ"ט שערי טומאה, והקדוש-ברוך-הוא הוציאם מתחת שעבוד כל הכחות, ועוד הכניס אותם במ"ט שערי חכמה וכו', ודבר זה לא הבטיח לאברהם, לכן מצינו בתורה שמזכירה יציאת מצרים חמשים פעמים, להראות לכל העולם חסד שעשה הקב"ה עם ישראל.
----------------------------------------משה מוציא לעז על עָם-יִשְׂרָאֵל?-----------------------------------------
שמות יז (ד) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהוָֹה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:(ה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: רש"י עבור לפני העם - וראה אם יסקלוך. למה הוצאת לע"ז על בני: וזה משה הצדיק? שמלעיז על העם לפי "חכמים"? וקח אתך מזקני ישראל - לעדות שיראו שעל ידך המים יוצאים מן הצור ולא יאמרו מעיילאות היו שם מימי קדם: ומטך אשר הכית בו את היאור - מה ת"ל אשר הכית בו את היאור אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורעניות בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים לכך נא' אשר הכית בו את היאור יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן: שמר האלוהים את כבודו של המקל? ועל זה נאמר במשלי יז (כח) גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן: או "סייג לחכמה שתיקה"
---------------------------------משה מזלזל בכבוד עָם-יִשְׂרָאֵל?--------------------------------------
שמות יח (יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: רש"י וישב משה וגו' ויעמוד העם - יושב כמלך וכולן עומדים והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך שנא' מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים: משה מזלזל בכבודן של ישראל?
----------------------------------------משה מתעצל במצווה?-----------------------------------------------
שמות יז פרשת בשלח (יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: רש"י וידי משה כבדים - בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו: משה התעצל במצווה? ויקחו - אהרן וחור: אבן וישימו תחתיו - ולא ישב לו על כר וכסת אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער: התעצל במצווה? ולא הביא כרית כדי להזדהות עם הלוחמים? ויהי ידיו אמונה - ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה: ומתפלל נאמנה ונכונה? איך מסתדרים כל הדברים האלה ביחד? עד בא השמש - שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיא"ה באיזו שעה הם נוצחים והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות: מדוע חסכה מאיתנו תורה נס זה? כיצד העצלן במצוות מצליח להעמיד חמה ולערבב שעות? איך מערבבים שעות? כאשר נעשה ליהושע יהושע י (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיּוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: לא חסך המחבר לספר את הנס, וכאן בסיפור משה חסך המחבר את סיפור הנס? למה?
---------------------מסתבר שמשה היה עצלן רציני, שאפילו שמות רבה מוצא פסול במשה?---------------
שמות רבה פרשה טז ד ד"א(דבר אחר) משכו וקחו לכם צאן, הה"ד(הדא הוא דכתיב) (משלי טז) פלס ומאזני משפט לה', וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא, שנאמר (ש"א =שמואל א'= ג) ויבא ה' ויתיצב, למה כך? אמר הקב"ה: בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות יח) וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (ש"א =שמואל א'= ז) והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב"ה: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי טז) פלס ומאזני משפט לה', וכן מצינו ביהודה על שהציל ג' נפשות תמר ושני בניה מן האש, הציל הקב"ה ג' בניו מן האש, ומי הם חנניה מישאל ועזריה, הוי פלס ומאזני משפט לה', וכן במצרים היו משועבדים ישראל פ' שנה והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר (שמות טז) בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע, לא כתיב באכלנו מסיר הבשר אלא בשבתנו שהיו אוכלין לחמם בלא בשר, א"ל הקב"ה אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן והן אוכלין ואתם נמסים, למה שאני דיין אמת, הוי פלס ומאזני משפט לה', לכך נאמר משכו וקחו לכם צאן.
לסיום: לא הבנתי את השמות רבה, בתחילה טען שמשה ושמואל שווים, לאחר מכן הביא ראייה ששמואל היה יותר טוב ממשה, בזה שלא הטריח שמואל את עָם-יִשְׂרָאֵל לבוא אליו למשפט ומשה הטריח, אפילו האלוהים מעריך את שמואל יותר ממשה? לא מטריח האלוהים את שמואל אליו, אלא הולך האלוהים אל שמואל? שלא כמשה שהטריח האלוהים את משה לבוא אליו? נשאלת השאלה איך נעלם לשמות רבה שבפס' מופיע גם אהרון אחי משה? היכן אהרון נמצא בכל גרסת הפרוש הזו? הרי אהרון כהן גדול ושמואל לוי? מה ההשוואה בין אהרון ושמואל? או שלא חשוב, מפני שבין כה וכה פרשנות זו היא שטות, לכן גם אם יש מילים שלא מסתדרות לנו, פשוט לא נתייחס אליהן, וכאילו אינן קיימות? שמות רבה הפך ברגע מפרשן לבת יענה, רואה מה שרוצה וטומן ראשו בחול כאשר אינו רוצה לראות.
איך מסתדר הקשקוש של השמות רבה עם פרשנות הרמב"ן בדברים פרשת האזינו לב (מ) על משה ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום: הרמב"ן והשמות רבה לא קיבלו את אותה "תושב"ע" ב"מסורת"?
--------------------------------------------רש"י פולט משה כנקבה?----------------------------------------------
פרשת בהעלתך במדבר יא (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהֹוָה וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהֹוָה:(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח:(ח) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו:(י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְהֹוָה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: רש"י ואם ככה את עשה לי - תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה: והליצן הזה הוא הפרשן הכי מקובל? משה כנקבה? ומה על המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ד הלל אומר... ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו...:
דברים ה (כד) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: רש"י ואת תדבר אלינו. התשתם את כחי כנקבה. שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני: איך מסתדר הפירוש כאן עם הפס הבא? האלוהים אומר שדיברו טוב? דברים ה (כה) וַיִּשְׁמַע יְהוָֹה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: "ולא ללמוד ממני"? אם כך: מה הפירוש ל"וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ... וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"?
--------------------------------משה ואהרון ממרים פי יהוה כמה פעמים?---------------------------------------------
במדבר כז (יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן: רש"י הם מי מריבת קדש - הם לבדם אין בהם עון אחר. ד"א הם שהמרו במרה הם היו שהמרו בים סוף הם עצמם שהמרו במדבר צין: איך יכולים שני פרושים אלה לדור בכפיפה אחת? הרי בפירוש הראשון "אין בהם עון אחר"? בפירוש השני כבר כמה פעמים הימרו את פיו? 1) במרה 2) בים סוף 3) במדבר צין? הרי מדובר על משה ואהרן? וחוץ מהפעם שאמר להם דברו לסלע, והכה בו משה? היכן עוד נאמר שהימרו את פי האלוהים? בהנחה שהימרו את פי יהוה והסתיר זאת כותב התורה מדוע היו צריכים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגלות את מה שהסתיר כותב התורה? דברים לב פרשת האזינו (מח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר:(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:(נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: (נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ואם כבר מדוע מזכיר כאן את אהרן? היכן אהרון הימרה את פי יהוה בשני המקרים האחרים שנתנו הפרשנים?
בכל ספר יש פירוש אחר? רש"י פרשת האזינו (נא) על אשר מעלתם בי - גרמתם למעול בי: על אשר לא קדשתם אותי - גרמתם לי שלא אתקדש אמרתי לכם (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע והם הכוהו והוצרכו להכותו פעמים ואילו דברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה היה מתקדש שם שמים, שהיו ישראל אומרים ומה הסלע הזה שאינו לשכר ולא לפורענות אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא אינו לוקה כך מקיים מצות בוראו אנו לא כל שכן: איפה שאר המקרים בפירוש הזה בספר דברים?
קהלת ז (ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה: רש"י כי העושק יהולל חכם - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב"ה ואמר (שמות ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. לב מתנה - לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה. עושק - לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו: משה "הקפיד" על האלוהים? זה מה שאומר על משה הרמב"ן בדברים פרשת האזינו לב (מ) ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום:
------------------------------------------------האם משה עבר על "לא תחמוד"?----------------------------
במדבר כ {כג} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר:{כד} יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:{כה} קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:{כו} וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:
רש"י כו: את בגדיו. את בגדי כהונה גדולה (צ) הלבישהו, (ק) והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו, אמר לו הכנס למערה (ר) ונכנס, ראה מטה מוצעת ונר דלוק, אמר לו עלה למטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו כאשר מת אהרן אחיך (דברים לב, נ), מיתה שנתאוית לה: שמות כ (יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: דברים ה (יז) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:
------------------------------"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על משה, ששכח, וטעה, בהלכות?-------------------------
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שלשה וארבעה עמוד 539 ששה. (נ') ששה דברים עתיד הקב"ה לחדש לעתיד לבא, ואלו הן: שמים וארץ ולב ורוח ושמה של ירושלם ושמו של משיח, שמים וארץ שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס"ה), לב ורוח שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזקאל ל"ו), שמה של ירושלם שנאמר וקרא לך שם חדש (ישעיה ס"ב), שמו של משיח שנאמר יהי שמו לעולם ולפני שמש ינון שמו (עי' פסחים נ"ד). (נ"א) ששה זוגות שנותיהם שוות: רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שאול ושלמה משה והלל הזקן יוחנן בן זכאי ור"ע. (נ"ב) שש הלכות נעלמו ממשה רבנו: דין המקלל ודין פסח שני ודין הקנאות (של פנחס) ודין המקושש ודין טהרת כלי מתכות (עי' פסחים ס"ו:) ודין בנות צלפחד.משה שקיבל תורה מפי האלוהים שכח בתקופה של שנה עד ארבעים שנה הלכות? ו"חכמים" שומרים הלכות במשך כאלף חמש מאות שנה בע"פ? עד כתיבת המשנה והגמרא? איך זה שנעלמה הלכה ממשה? מסתדר עם? המשנה מסכת אבות פרק ג (ח) רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר (דברים ד') רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם /דברים ד'/) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו: איך זה מסתדר עם התלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד (ב) (ואמר]+ רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר +הושע ד+ ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. רבי אבהו אמר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר +הושע ד+ כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. הגמרא והמשנה "ניתנו" בסיני מהאלוהים למשה, וממשה "נמסרו" ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ואף אחד לא מקיים את הגמרא והמשנה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
=============================================================================================
רשב"ם במדבר פרשת חקת כ (י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה ויך בו את הסלע פעמים, אז אמר להם דרך כעס וחימה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים? ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הק'ב"ה קח את המטה, ולא האמין שבדבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה כמו שעשה ברפידים, ומה שאמר לו הקב"ה ודברתם, היה סבור שזו היא [רצונו של הק' לדבר אל] הסלע בהכאה במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת [מים] על ידי הכאתו, ואעפ"י כן נענש, שהק' מדקדק עם הצדיקים. וזהו שאמר הק' יען לא האמנתם בי להקדישני, על ידי דיבוריכם אל הסלע, לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הק', לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפרשתי: (יג) ויקדש בם - שהוקדש במים מכל מקום. ואע"פ שלא דברו אל הסלע: משה "רָבְּנוּ" אבי הנביאים טעה? משה אשר קיבל ישר מהאלוהים ובמשך כארבעים שנה טעה ושכח? ואחריו אף אחד לא טועה ולא שוכח? "מסורת" מדויקת עוברת מאב לבן במשך אלפי שנים, ובע
-------------------------------------------חושד בכשרים לוקה בגופו?---------------------------------------------
איך מסתדרות הפרשנויות האלה על משה? "משה חושד בכשרים"? "משה מוציא לעז על ישראל"? "משה מזלזל בכבוד ישראל"? האם עשה משה את כל המעשים האלה כאשר יש את ההלכה הבאה? האם משה שקיבל מהאלוהים ו"מסר" ל"חכמים" פספס את ההלכה?
מסכת ברכות דף לא/ב אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך:
מסכת שבת דף צז/א ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו' וגליא קמי קוב"ה דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין הן מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים והאמין בי"י אתה אין
מסכת עירובין דף סט/א יהודה נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות לר' יהודה אמר רב הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא א"ל רב נחמן כמאן אי כר"מ דאמר חשוד לדבר א' חשוד לכל התורה כולה אפ' בא' מכל איסורין שבתורה נמי אי כרבנן האמרי חשוד לדבר א' לא הוי חשוד לכל התורה כולה
מסכת יומא דף יט/ב הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי והם פורשין ובוכין דא"ר יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין
האם את כל הגמרות האלה לא ידע משה? או שכח? אם משה שהיה אבי הנביאים שכח? דברים לד (י) וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל-פָּנִים:(יא) לְכָל-הָאתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעה וּלְכָל-עֲבָדָיו וּלְכָל-אַרְצוֹ:(יב) וּלְכל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל: האם לא יכול להיות שה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שבאו אחרי משה, שכחו הרבה יותר?
=============================================================================================
קהלת ז (ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה: רש"י כי העושק יהולל חכם - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב"ה ואמר (שמות ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. לב מתנה - לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה. עושק - לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו: לי יש רק לומר: אם רש"י היה הולך לפי הפירוש הזה שלו אולי היה יוצא חכם? לכן: "כשהכסיל(רש"י או כל "חכם" אחר) מקנתר את החכם(משה) מערבב(האלוהים) דעתו(של רש"י או כל "חכם" אחר) וגם הוא(רש"י או כל "חכם" אחר) נכשל"
=============================================================================================
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי אם גמרא זו היא אמת, הרי שאם משה עשה כל כך הרבה טעויות, מה זה אומר על כל אלה שבאו אחריו? ומה זה אומר על "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהגיעו אחריו אלפי שנים?
