האם יש שבעים פנים? לתורה? מדוע אם כך: התקבע רק פן אחד, שהוא ההלכה?
שבעים פנים? מה פירוש "שבעים פנים לתורה", האם הכוונה שכל אחד מביא פרשנות אחרת, פרשנות שלו, לדברים? הרי אם כך: אז ההלכה, השולחן ערוך, מבטלות את "שבעים פנים לתורה", מפני החיוב לעשות "פן" אחד, ש"החליטו" עליו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?
ואם יש שבעים פנים לתורה, מה פירוש הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א אמר רבא: אע"ג(אף על גב) דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו,
אור החיים בראשית א דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר כי ע'70 פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן, ולזה תמצא שהאמוראים אין כח בהם לחלוק על התנאים במשפטי ה' אבל ביישוב הכתובים ובמשמעותן מצינו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר: ממי הרשות?
רמב"ן בראשית ח (ד) ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש - כתב רש"י מכאן אתה למד שהיתה משוקעת במים י"א אמה, כפי החשבון הכתוב בפירושיו. והוא כן בבראשית רבה (לג ז), אבל כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרי מדרשי ההגדות וטורח לבאר פשטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה. ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים:
ריקאנטי שמות כא (כד) עין תחת עין וגו' [שם כ"ד]. כבר ידעת כי זה הפסוק אמרו רבותינו ז"ל [בבא קמא פ"ג ע"ב] שאינו כפשוטו אלא לממון, גם פסוק [ויקרא כ"ד, כ'] כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, הכוונה בו לממון דבר הניתן מיד ליד, וכן [דברים כ"ה, י"ב] וקצותה את כפה, וכן [להלן כ"ט] בעליו יומת. ואולי תשאל אחרי שאין הכוונה בו ככתבו למה נכתב כך לתת מקום למינים לרדות, והתשובה היא מה שאמרו רז"ל שבעים פנים לתורה, ופירוש המצוה כפי פשוטה ניתן בתורה שבעל פה ואחריה נלך. אמנם בא לשון הפסוק בענין אחר שיובנו בו הפנים האחרים שלא היו מובנים בלתי הלשון ההוא, דוגמא לדבר באומרו עין תחת עין, האמת הוא כפי הקבלה [ב"ק פ"ג ע"ב] כי החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, אמנם נכתב כך לסוד גדול מאוד, כי כבר רמזתי כי צורת האדם כולה באיבריו ותבניתו נעשית על צורת האדם העליון, והנה בהיות איברי האדם על כוונת הבריאה יהיו איבריו דוגמת כסא לאיברים העליונים, ומוסיף בהם כח והמשכה מאפיסת האין, ובהפך הפך, זהו סוד [ויקרא כ"ד, כ'] כאשר יתן מום באדם הידוע כן ינתן, והבן זה מאוד. גם רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב בספר האמונות אילו דברה תורה כל ענינה בלשון כוללת ובכוונה אחת לא יכלנו לדעת כל סתרי החכמה והבינה, שהתורה כוונה בחכמה אף על פי שלא פירשה, כי דברי תורה יש להם פנימי וחיצון גלוי ונסתר, שנאמר [תהלים ס"ב, י"ב] אחת דבר אלהים וגו'.
אגרות הרמ"ה סימן כח זאת היא בעיני דעת רבינו הרב ופירוש דבר המשנה וטעמו. וגם רש"י נסכם עמו. ואם תעלה על לב איש רוח אחרת לפרש ההלכה בדרך אחרת, יוכל להפוך בה ולהפך בה. דלפום צערא אגרא, ושבעים פנים לתורה. אך אמנם כי טוב לשתות יין ישן מאשכולות בשֵׁלות מיין חדש מענבים קהות ועוללות.
רש"י בראשית מב (א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים - ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר (להלן מב ב) הנה שמעתי וגו', ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף: למה תתראו - למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה. [ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב. ודומה לו (משלי יא כה) ומרוה גם הוא יורה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הכול "ניתן" בסיני? אם כך: מדוע הרבה פרשנויות? האם משה אמר: תראו יש מלא פרשנויות שמסר לי אלוהים, והאלוהים עוד לא החליט, מה הגרסה הנכונה, האלוהים השאיר לכם את כולם, תבחרו גרסה?
כתר יונתן דברים כז (ח) ותִכתבו על האבנים את כל דִברי התורה הזאת כתב חקוק ומפורש נִקרא בלשון אחד ומִתרגם בשִׁבעים לשונות: מה פירוש "מפורש נקרא בלשון אחת ומתורגם בשבעים"? מדוע בני ישראל צריכים תרגום בשבעים לשון? מדוע צריכים לדעת תורה בסינית או יפנית?
רש"י דברים א (ה) באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם: רש"י דברים כז (ח) באר היטב - בשבעים לשון: מעניין שבני ישראל שיצאו ממצרים קיבלו תורה בשבעים לשון, למרות שלא למדו כלום והיו עבדים במצרים, והיום שיש בתי ספר, אף "רב" "חכם" "תלמיד חכם" אינו מדבר בשבעים שפה? האם "עם ישראל" היום, יותר דיביל מיוצאי מצרים שקראו לעגל מזהב אלוהים? והשתחוו לו והעלו לו קורבנות?
ריקאנטי בראשית מו (כז) ספר הבהיר [אות קיג] ישב רבי רחומאי ודרש, מאי שנים עשר שבטי ישראל, אלא מלמד ששנים עשר שבטים יש לו להקב"ה, ומאי ניהו, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מעין נאה, ולכל אחיו אין להן מים אחרים אלא מאותו המעיין, ואינן יכולין לסבול צמא, מה עשה, עשה למעיין שנים עשר צנורות וקראם על שמות בני אחיו, אמר אם יהיו הבנים כאבותם יזכו ואמלא הצנורות וירוו אבותם וישתו בניהם אחריהם, ואם לא יזכו הבנים ולא יעשו דברים הגונים לפני, הרי הצנורות עומדות על ענין זה אתן להם מים שלא יתנו לבניהם הרבה אחר שאינם עושין רצוני. עוד שם ללמדך ששנים עשר מנהיגים יש לו להקדוש ברוך הוא, ובכל אחד ואחד ששה כחות, ומאי הם שבעים ושתים לשונות וכו': אם כך: כמה לשונות יש? 70 או 72? האם הריקאנטי לא קיבל "מסורת" של שבעים לשונות? או שיש עמים שללשונם לא תורגמה תורה?
ריקאנטי בראשית כט (י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו [שם י]. כבר ידעת כי זרועות עולם הם אח ואחות, הימין אח, והשמאל אחות, ויעקב הוא ישראל סבא המקבל מהם, הנקראים לו אב ואם, ולכן האב הוא העמוד הימיני מזרועות עולם, ואמו השני. והנה בת לבן כמו [ישעיה י, ל] צהלי קולך בת גלים. ואת צאן לבן אחי אמו כד"א [תהלים מז, י] נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. ויגש יעקב ויגל את האבן, כי הולך לפניכם יי' ומאספכם אלהי ישראל [ישעיה נב, יב], ר"ל ישראל סבא. וישק את צאן לבן, הפך העניים והאביונים מבקשים מים ואין [שם מא, יז], כי השקה מימי תשובה ורחמים. ואל תתמה על היותינו ממשילים לבן למדת החסד על שמו, בהיותינו יודעים רשעו, כי שבעים פנים לתורה והכל אמת. סמך לזה מצאתי לרז"ל בבראשית רבה [ע, י] אמרו שם ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג וכו'. וגדולה מזו מצאתי באגדה אמרו בפסוק [אסתר ג, ח] ויאמר המן למלך אחשורוש. ויאמר המן זו מדת הדין, למלך אחשורוש זה הקדוש ברוך הוא שאחרית וראש שלו וכו', והרמז למדת הדין המקטרג. כתבתי זה להפיס דעת מעוטי אמנה:
ריקאנטי שמות כ (א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר [כ', א']. אמרו רז"ל במסכת חגיגה [ג' ע"ב] בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטהרין והללו מטמאין, והללו מכשירין והללו פוסלין, הללו מתירין והללו אוסרין, שמא יאמר אדם היאך אני למד מעתה, תלמוד לומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, כולן אב אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. ואמרו [עירובין י"ג ע"ב] תלמיד אחד היה לו לרבי מאיר שהיה מטהר את השרץ במ"ט פנים. כל זה הוא כי בדיבור אשר נאמר עליו [דברים ה', י"ט] קול גדול ולא יסף, היו בו כל הפנים המשתנים והמתהפכים לטמא וטהור לאסור ומותר לפסול וכשר, כי לא יתכן להאמין שהיה הקול ההוא חסר כלום, ולכך בגודל הקול היו הדברים מתהפכין מכל צד זה לעומת זה, וכל אחד ואחד מן החכמים קבל את שלו, כי לא הנביאים בלבד קבלו מהר סיני אלא אף כל החכמים העומדים בכל דור ודור, כי כל אחד קבל את שלו שנאמר [שם ה', י"ט] את הדברים האלה דבר י"י אל כל קהלכם, ועל הענין הזה אמר [עירובין שם] אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, כי אם היה אחד מהם טועה בקבלתו לא היה אומר כך, ואלו הם שבעים פנים שיש לתורה המתהפכין לכל צד, כי נחלק הקול ההוא לע' ענפים כאשר ביארנו. ובמדרש תלים אמרו רבותינו זכרונם לברכה [תהלים ס"ח, י"ב] י"י יתן אומר המבשרות צבא רב, היה הדיבור יוצא ומתחלק לז' קולות, והז' קולות לשבעים לשון, ורבי יהושע בן לוי אומר כאדם המכה את הסדן וניצוצות יוצאות לכאן ולכאן, כן המבשרות צבא רב, הפטיש כחו אינו אלא דבר אחד ומפוצץ הסלע לכמה שברים, כך הקול שנתנה בו התורה. וזה הענין יבאר לך ספיקות כשתתבונן עליו.
אין צורך להמשיך להכביר מילים כי הפרשנויות האלה הן שטות בפני עצמן ועל זה אמרו הנביאים
לאחר קריאת מסמך זה אפשר להבין את דברי הנביאים ישעיהו, ירמיהו, והושע, על "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אלו,
ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:
ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הַסֵּפֶר סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר: (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
ירמיהו ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:
הושע ט (ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה: (ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו: כי מי יכול לכתוב כל כך הרבה שטויות? ועוד שיבואו אחריו ויאמרו אמן? הרי חייב להיות כאן אלוהים, שיגרום לטיפשות הזו להתקבל אצל בני אדם, מלכים א יח (לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְיך עָשִֹיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:(לז) עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:
