מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ז אלה פקודי המשכן, זש"ה(זהו שאמר הכתוב) (שמואל ב כב) ותפלטני מריבי עמי וכתוב אחד אומר (תהלים יח) תפלטני מריבי עם, מריבי עם אלו האומות מריבי עמי אלו ישראל, אמר דוד רבש"ע(ריבונו של עולם) ישראל רוגנים הם אתה מבקש שישיחו אחרי תדע לך כשנעשה בית המקדש כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל שנאמר (עזרא ח) במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל למה שהם רוגנים שנא' (במדבר כא) וידבר העם באלהים ובמשה, הוי תפלטני מריבי עמי, ומדבר במשה כשעשה את המשכן אמר משה יודע אני שישראל איכפת להם משיחין באחיהם ובאמותם שנאמר (תהלים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, מהו תשב באחיך תדבר, א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים שדברו בו שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם אלה פקודי המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחשת וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות ויהי מאת ככר הכסף לצקת ונחשת התנופה שבעים ככר, עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין, התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים באותה שעה נתפייסו ישראל, מי גרם לו על ידי שישב ועשה חשבון אלה פקודי המשכן, ולמה עשה חשבון הקב"ה מאמינו שנא' (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ומשה נתן חשבון, אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו שנאמר והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים ר' יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז) וחברו משיבו ריקה אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר, כששמע כן אמר חייכם משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון כיון שנגמרה אמר להם אלה פקודי המשכן.
האם לספר סיפור שבני ישראל חשדו במשה שמעל בכספי הקודש/המשכן, אינו נחשב כקטרוג על עם ישראל? בהנחה שניסה כותב התורה להסתיר זאת, מדוע היו צריכים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגלות לפשוטי העם? משלי כ (יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב:
