אשתו ללא כתובה וקידושין?

שופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: (ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:

רד"ק: ותזנה - תרגום ובסרת ותרגום דבר ה' בזה בסר רוצה לומר בזתה אותו ויצאה מביתו והלכה לבית אביה או יהיה פירושו זנות כמשמעו כי אשתו היתה אבל בלא כתובה וקדושין וזנתה מתחתיו, ופי' עליו על פניו כלומר שלא חששה לו ולא נסתרה ממנו לזנות או פירוש עליו עמו בעוד שהיתה עמו כמו ויבאו האנשים על הנשים שהוא כמו עם ופי' ותלך מאתו שכעס בעלה עמה והלכה לה לבית אביה: מה פירוש "אשתו" "אבל בלא כתובה וקדושין"? הרי בגמרא כתוב: "נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין"? האם פילגשו היא גם אשתו? איך מסתדר פירוש הרד"ק עם ההלכה? רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (ד) קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ"ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה. אם כך: הרי בשביל האיש הזה ואישה זו, מסיפור פילגש בגבעה , יצאו עם ישראל למלחמה עם שבט בנימין, וכמעט ונמחק שבט מישראל? האם הסנהדרין וחכמי ישראל שהיו שם לא ידעו את ההלכה בהרמב"ם? הרי מי שהיה צריך להיענש לפי הרד"ק או לפי הרמב"ם, הוא הלוי והאישה אשר נבעלה ללא כתובה וקידושין? הרי יש איסור תורה שאסורה קדשה בעם ישראל? דברים כג (יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין.  

ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמא בירושלים הוה דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לה בלבה ואר"י(ואמר רב יהודה) ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למטרפסה. אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה, והכתיב ויקח עוד דוד נשים ופלגשים בירושלים, למלויי י"ח. מאי נשים ומאי פלגשים, אר"י(אמר רב יהודה) א"ר (אמר רב) נשים בכתובה ובקדושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אר"י(אמר רב יהודה) א"ר (אמר רב) ת'(400) ילדים היו לו לדוד כלם בני יפת תואר היו והיו מגדלי בלורית ומהלכי בראשי גייסות והן היו בעלי אגרופין של בית דוד:

דברים כה (ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:(ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:(י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל: מדוע כתוב קודם "יָבֹא עָלֶיהָ" ואחר כך "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה"? הרי היה צריך לומר קודם "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה", ואחר כן "יָבֹא עָלֶיהָ"? האם "יָבֹא עָלֶיהָ" כולל את שלושת הדברים שבהם אישה נקנית? או שתורה היא: שה"ביאה", היא העושה את האישה אשת איש?

דברים כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ:

מה פירוש "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה"? האם לא אמורים לעשות חופה וקידושין? מה פירוש "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה", מדוע "וּבְעַלְתָּהּ"? הרי הלכה היא: "ובאחד משלושה דברים אלו האישה נקנית - בכסף, או בשטר, או בביאה", ואם כך: מדוע כותב התורה מדבר רק על "ביאה"? איך האישה תהיה אשתו לאחר ששכב איתה אם אינה רוצה להתגייר? מה פירוש "תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ", עונתה(עינוי) במה/כיצד?  והאם לשכב עם גויה לפני שגוירה, אינו נחשב לזרע לבטלה? הרי אין כאן תוכנית שהיא תכנס להריון ותלד? הרי היא עוד לא הסכימה להתגייר, אם בכלל היא תסכים?

רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (א) קודם מתן תורה - היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה - נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה, יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה, שנאמר "כי ייקח איש, אישה, ובא אליה" (דברים כב, יג): הלכה (ב) וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים אלו האישה נקנית - בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת: רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (כג) המקדש בביאה, הרי אלו קידושי תורה. וכן בשטר, מתקדשת בו מן התורה - כשם שגומר ומגרש, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, א), כך גומר ומכניס. וכן הכסף, מן התורה; ופירושו מדברי סופרים, שנאמר "כי ייקח איש אישה" (שם), ואמרו חכמים ליקוחים יהיו בכסף, שנאמר "נתתי כסף השדה קח ממני" (בראשית כג, יג):

תלמוד בבלי בבא קמא דף פט עמוד א

הא מני רבי מאיר היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

משנה תורה ספר המצוות – מצוות לא תעשה - מצווה שנה(355)

הזהיר שלא לבא על אשה בלא כתובה וקדושין, והוא אמרו (דברים כג-יח) ''לא תהיה קדשה מבנות ישראל''. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר, והוא אמרו (ויקרא יט-כט) ''אל תחלל את בתך להזנותה''.

גן נעול – על הלכות ייחוד-פרק א – גדרי יחוד ועם מי אסור להתייחד,

מרן הש"ע שאסור להתיחד עם הכלה קודם שכתב וחתם לה על כתובתה, והגר"א ביאר טעמו כיון שאסור לו לבעול בלא כתובה, אסור לו גם להתייחד עמה, 

וזהו לשון הרמב"ם (אישות פ"י ה"י) והטור (ס' סו). ומקור דין זה בגמ' כתובות (נז.) אליבא דר"מ, דאין לאדם לשהות בלא כתובה

מגיד המשנה

הרי שרצה לקיימה וכו'. כבר כתבתי שיש צד שאסורה עליו ויתבאר בדברי רבינו פי''ח מהלכות איסורי ביאה. ובדרך שהוא מותר לקיימה כבר נתבאר פ''י מהלכות אלו שאסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה: