אישה נקנית בשלושה

רמב"ם הלכות אישות פרק יא הלכה (יט) הורו כל הגאונים שזה שאמרו חכמים שהוא נאמן אם הכחישתו, להפסידה עיקר הכתובה; אבל התוספת יש לה, אלא אם כן נודע בראיה ברורה שהייתה בעולה, או שהודת לו שהיא בעולה קודם שתתארס והטעתו. לפיכך יש לו להשביעה בנקיטת חפץ, כדין כל הנשבעין ונוטלין, ואחר כך תגבה התוספת. ואין לה היא להשביעו שלא מצאה בתולה, ואחר כך תפסיד עיקר כתובה, שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה, ומפסידה; ויש לה להחרים סתם, על מי שטוען עליה שקר: מה פרוש בעולה קודם שתתארס?

רמב"ם הלכות ייבום וחליצה פרק ה הלכה (יא) כל יבמה שנבעלה ליבמה, בין בעילה כשרה בין בעילה פסולה, ואפילו בעלה אחר שחלץ לה, בין הוא בין אחיו, בין לשם אישות בין לשם יבמות, ואפילו בעל צרתה אחר שבעל בעילה כשרה, בין הוא בין אחיו - הרי זו צריכה גט, שהרי נעשת אשת איש בבעילה: רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (כג) המקדש בביאה, הרי אלו קידושי תורה. וכן בשטר, מתקדשת בו מן התורה - כשם שגומר ומגרש, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, א), כך גומר ומכניס. וכן הכסף, מן התורה; ופירושו מדברי סופרים, שנאמר "כי ייקח איש אישה" (שם), ואמרו חכמים ליקוחים יהיו בכסף, שנאמר "נתתי כסף השדה קח ממני" (בראשית כג, יג):

רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (א) קודם מתן תורה - היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה - נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה, יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה, שנאמר "כי ייקח איש, אישה, ובא אליה" (דברים כב, יג): מהיכן לומדים על העדים? ועל הקניה?

הלכה (ב) וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים אלו האישה נקנית - בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת: הרי כל דבר וכל אדם(עבד) נקנה בכסף ובשטר? אם כך: מה פירוש "נקנית - בכסף, או בשטר"? בהנחה שאדם קנה אישה, לעבדו או לבנו, הרי הוא קנה אותה, אם כך: האם היא נקראת אשתו של האיש ששילם? לכן קניית אישה "לאישה" יכולה להיות רק בדרך אחת ב"ביאה", וכך אישה נעשית אשת איש, רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (כג) המקדש בביאה, הרי אלו קידושי תורה. וכן בשטר, מתקדשת בו מן התורה - כשם שגומר ומגרש, שנאמר "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, א), כך גומר ומכניס. וכן הכסף, מן התורה; ופירושו מדברי סופרים, שנאמר "כי ייקח איש אישה" (שם), ואמרו חכמים ליקוחים יהיו בכסף, שנאמר "נתתי כסף השדה קח ממני" (בראשית כג, יג):

רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (ג) וכיון שנקנית האישה ונעשית מקודשת, אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, הרי היא אשת איש; והבא עליה חוץ מבעלה, חייב מיתת בית דין, ואם רצה לגרש, צריכה גט: הלכה (ד) קודם מתן תורה - היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך, והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה. משניתנה התורה - נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה, מבנות ישראל"(דברים כג, יח); לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה: אם כך: מהי זנות? והאם היא מותרת? מה פירוש לוקה מן התורה, היכן כתוב בתורה שאסור ללכת לזונה?

פרטי המצוות על סדר ההלכות לרמב"ם

הלכות אישות יש בכללן ארבע מצוות: שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן:

א. לישא אשה בכתובה וקידושין. אם אישה נישאת בכתובה וקידושין? מה הבעיה עם הנבעלת במצווה ב'?

ב. שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין. מדוע? מה הבעיה אם נבעלה "בלא כתובה וקידושין"? אחר כך כשתחתן תעשה זאת בכתובה וקידושין? מדוע היא נקראת נבעלת? מדוע נאמר "שלא תבעל"? האם מפני שרק ע"י בעילה היא נחשבת בעולת בעל?

ג. שלא ימנע שאר כסות ועונה. ד. לפרות ולרבות ממנה.

שופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: (ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:

רד"ק: ותזנה - תרגום ובסרת ותרגום דבר ה' בזה בסר רוצה לומר בזתה אותו ויצאה מביתו והלכה לבית אביה או יהיה פירושו זנות כמשמעו כי אשתו היתה אבל בלא כתובה וקדושין וזנתה מתחתיו, ופי' עליו על פניו כלומר שלא חששה לו ולא נסתרה ממנו לזנות או פירוש עליו עמו בעוד שהיתה עמו כמו ויבאו האנשים על הנשים שהוא כמו עם ופי' ותלך מאתו שכעס בעלה עמה והלכה לה לבית אביה:  מה פירוש, אישה ללא כתובה וקידושין? איך מסתדר פירוש הרד"ק עם ההלכה בהרמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (ד) כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה: הרי בשביל האיש הזה ואישה הזו יצאו כל בני ישראל למלחמה עם שבט בנימין, וכמעט ונמחק שבט מישראל? כל הסנהדרין שהיה שם לא ידע את ההלכה בהרמב"ם, הרי מי שהיה צריך להיענש לפי הרד"ק או לפי הרמב"ם הוא הלוי והאישה אשר נבעלה ללא כתובה וקידושין?

משנה מסכת קידושין פרק א משנה א [א] האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

דברים כה (ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:(ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:(י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל: מדוע כתוב קודם "יָבֹא עָלֶיהָ" ואחר כך "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה", הרי היה צריך לומר קודם "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה" ואחר כן "יָבֹא עָלֶיהָ"? והאם "יָבֹא עָלֶיהָ" כולל כבר את כל שלושת הדברים שבהם אישה נקנית?

דברים כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ:

מה פירוש "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה"? האם לא אמורים לעשות חופה וקידושין? ומה פירוש "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה", מדוע "וּבְעַלְתָּהּ"? הרי אישה נקנית באחד משלושה דברים, כסף, שטר, וביאה, וכותב התורה מדבר רק על ביאה מדוע? איך היא תהיה אשתו לאחר ששכב איתה אם אינה רוצה להתגייר? מה פירוש "תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ", עונתה(עינוי) במה/כיצד?  והאם לשכב עם גויה לפני שגוירה, אינו נחשב כ"זרע לבטלה"? 

בראשית רבה פרשה יח ה רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה,

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יבמות פרק ו משנה א [א] היבמה אינה צריכה קדושין מן התורה כי אשה הקנו לו מן השמים, וקדושי יבמה מדרבנן, ולפיכך הבא על יבמתו באיזה אופן שיהיה קנה קנין גמור. והעראה, היא הכנסת העטרה. ומעת פגישת שני האברים והיא שקוראים נשיקה עד הכנסת עטרה כולה נקרא שימוש דרך איברין. וגומר, הוא הכנסת כל האבר. ואמרו לא חלק בין ביאה לביאה, רוצה לומר לא חלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה, והוא אמרו במשכב זכר משכבי אשה, אמרו מגיד הכתוב ששני משכבות באשה.