הרה"ג קנייבסקי ושטיינמן סגרו שידוך מסובך

בסוד שיח/ שאול שיף.

על שלושה שידוכים (סיפורים ששמענו משדכני-מצוה מתנדבים)

(א)

רבים הם הבאים להגר"ח קנייבסקי שליט"א וזוגתו הרבנית תליט"א לשאול בענייני שידוכים ובקונטרס "מנחת תודה", שנכתב על-ידי נכדם של הנ"ל ועל הנ"ל, עוסקים כמה דפים בענייני זיווגים.  כך,למשל, מובא שם:

"רבינו מזרז הרבה לינשא בגיל צעיר כמה שיותר קרוב לגיל י"ח, ומעלה, ומרגליה בפומיה דאיתא במתניתין בן י"ח לחופה, וברמב"ם כתב בן י"ז לחופה וצריך עיון שסותר,. וכבר כתבתי כן בנחל איתן-שהרי תנן, נותנים לבתולה י"ב חודש, אם כן מתארסים בגיל י"ז ובסוף השנה_בגיל י"ח מתחתנים. ומוסיפה הרבנית בשמו שע"י שנושא אשה מוקדם יותר יגרום שבאים יותר מוקדם נשמות לעולם ויתקיים מה שאמרו חז"ל בגמרא יבמות ס"ב עמוד א': אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. ועוד אומר רבינו בשם הגר"א, שלולא דמסתפינא היה מתיר חרם דרבינו גרשום שלא לישא ב' נשים, כדי שישאו כמה נשים ויבואו יותר נשמות לעולם ויבוא משיח". בקונטרס (לא למכירה ובהפצה ידנית בלבד) גם סגולות למציאת שידוך.( ראה להלן)

ובידוע הוא שהגר"ח קנייבסקי, כמו גדולי ישראל אחרים, מייעץ שלא לחשוף כבר כפגישה הראשונה מחלות או חסרונות אחרים אם אינם משמעותיים במיוחד. ברם, כאשר קיים סיכוי סביר כי השידוך ייצא אל הפועל, יש לספר את הכל ובמלוא גילוי הלב. בתמורה לחיסרון, יהיה אשר יהיה, מציע הרב להיות יותר רחב לב בענייני כספים ולמתן הדרישות מהצד השני.

ומעשה שהיה כך היה. אביו של צעיר עם סכרת נעורים שאל את מרן הרה"ג קנייבסקי אם יש לספר מראש למועמדת מסוימת, מבית חסר-כל אך מצוינת במידותיה, על מחלתו של הבן. דעתו של הרב הייתה שיש לספר רק אם שני הצדדים יגלו עניין אחרי הפגישה הראשונה או השנייה להמשיך בהתקשרות. כמו כן יעץ שלא לדרוש כסף מהצד של המשודכת. השניים נפגשו פעם ועוד פעם וההורים של השניים דיווחו לשדכן כי יש על מה לדבר. נפגש השדכן עם אביה של הצעירה וסיפר לו על מחלתו של הצעיר. ההורים היו המומים ולא פחות מהם הנערה. בכל זאת הבחור מצא חן בעיניה וגם ההורים התרשמו מאישיותו ולא ידעו מה ואיך לנהוג. על פי עצת השדכן הלכו להיוועץ בר' חיים קנייבסקי והצעירה פנתה לזוגתו, הרבנית. ר' חיים סירב בתוקף לנקוט עמדה בעניין ואמר כי על המשודכת להחליט בעצמה אם היא רוצה להינשא לצעיר המוצע ובתוקף דחה לחצים שיפסוק בשביל ההורים והצעירה. הרבה דמעות נשפכו במעמד הזה ובסופו של יום יעץ להם לקבל חוות דעתו של הגראי"ל שטיינמן שליט"א.

שאל הרב שטיינמן: מה פתאום שתסכים להצעה שכזו , ואז הסביר האב כי הוא עני ואביון, ומעבר לכך חוץ מאשר המחלה_ הצעיר הוא אישיות חיובית ביותר.

ושוב בכיות ושוב בקשה שהרב שטיינמן יחליט האם להמשיך עם השידוך הזה.

ראה הרב שטיינמן בצער המשפחה ובמבוכתה וביקש שיביאו לו ספר מארון הספרים שלו. היה זה חומש דברים. אמר הרב : אני אפתח כעת את הספר, את החומש, ואם האות הראשונה בצד ימין של העמוד תהיה מאלף עד כף יש לראות בכך תשובה חיובית ואם מ-למד עד תיו אז התשובה היא הפכית. הסכימו ההורים ובתם להצעת הרב. האות שעלתה בגורל היתה יוד משם הויה."מ-ה' יצא הדבר"_ הפטיר הרב והשידוך קם והיה והחופה לא איחרה לבוא.

(ב)

הפגישה מלכתחילה תוכננה להיות קצרה, שהרי מדובר בצעיר וצעירה מבית חסידי ועוד מהאגף ההונגרי של עולם החסידות. 45 דקות הוא משך זמן כמעט מעל המותר. לא נאמר לבחור מראש במה לוקה הנערה אותה הוא עתיד לפגוש. גם לא להוריו. כל מעלותיה פורטו אחת לאחת והשדכן האמין כי הן יגברו על הבעייה ממנה היא סובלת. לא היה כאן מה להסתיר, שהרי החתן אמור היה להתקל בה כבר בדקה הראשונה. שכן, הנערה היתה כבידת לשון ובעברית פשוטה: מגמגמת. אבל, מסתבר, שכשם שהתרגשות גורמת להחרפת הגימגום _ במקרה שלפנינו המתח הרב עבד הפוך. בכל מהלך הפגישה הנערה לא גימגמה

והצעיר התרשם ממנה עמוקות. ועל כך נוסיף, שמשפחתה נמנית על המשפחות המיוחסות באותה חצר חסידית. כאשר עמדו להיפרד, אמרה הנערה לבן שיחה, כי אין היא רוצה להסתיר ממנו שום פרט ומן היושר הוא שיידע כי היא ערלת שפתיים. הצעיר פרץ בצחוק שהרי זה עתה קיים עמה שיחה ממושכת שקלחה ללא שום הפרעות בדיבור. השדכן עידכן את ההורים בבעיית הגימגום אלא שהצעיר כבר החליט יהיה מה שיהיה ונתן הסכמתו לשאת את הנערה. לאחר נישואיה היא עברה סידרת טיפולים ששיפרו את מצבה. עם ילדיה היא מרבה לדבר בשירה, משום שהגימגום נעלם כליל בעת שהיא שרה. שמח שם בבית.

(ג)

גם במקרה זה מדובר במשפחה חרדית. אחת מבנות המשפחה נעזרת בקביים. פניה אצילות. וכל הליכותיה אומרות יראת שמים ודרך ארץ. איש לא אמר להורים או לבחור שמדובר בצעירה הנעזרת בהליכתה בקביים. לא אמרו כי הרי זה ידוע לכל, ואין כאן מה להסתיר. הגיע הצעיר לבית שבו נקבע מקום הפגישה ואת פניו קיבלה הצעירה בישיבה. וכך ישבו ודיברו מספר שעות וניכר היה כי הבחור מצא את בח"ל. כאשר קם ללכת, ליוותה אותו המשודכת אל הדלת, לא לפני שהרימה מהריצפה לעיניו את זוג הקביים והתקדמה לעברו במלא נכותה. הצעיר הוכה בשוק ושאל מדוע לא אמרו לו מראש שזהו המצב. הצעירה התנצלה וטענה כי הכל הרי יודעים על נכותה ואיש לא ביקש להעלים דבר. הצעיר התלבט רבות והחליט בסופו של דבר לשאת אותה לאשה. אותן שעות של שיחה בפגישה הראשונה שבו את לבו. להוריו אמר: ומה היה קורה אם ח"ו היתה שוברת את רגליה לאחר החתונה או שח"ו לי היה קורה אסון שכזה אחרי החתונה? מדובר בצעירה טובת לב עם מידות תרומיות , פניה נאות ואצילות מדוע שלא אתחתן איתה? חתונה שמחה שכזאת בני-ברק לא ראתה כבר זמן רב.

סגולה לשידוך

"אחד בא לבקש מהגר"ח קנייבסקי ברכה לשידוך. לאחר שהרב בירך את הבחור המתבגר, שאל אותו מה עליו לעשות לזרז העניין. אמר לו הרב תתפלל. מאוחר יותר אמר לו הרב, שישנה סגולה למציאת שידוך.

ומהי_שאל והרב השיבו להשתדל לקיים מצוות שילוח הקן. זאת, כמובא במדרש תנחומא ריש פרשת כי תצא. 'ומצוה גוררת מצוה מנין ? דכתיב , כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים . אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש וכו'. מה כתיב אחריו?כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים. הרי למדנו , שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו'."