מחזיר גרושתו? מצווה? אם נישאה(נישואין כשרים) לאדם לאחר, אסורה לשוב לבעלה הראשון? אם עשתה זְנוֹת ללא נישואין(נישואין כשרים) מותרת לשוב לבעלה הראשון?

רמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה (יד) המגרש את אשתו, ונתקדשה לאחר, אף על פי שלא בעלה, נאסרה על הראשון; ואם החזיר הראשון, ובעלה - לוקה, וכופין אותו להוציא, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון..." (דברים כד, ד). זינת עם אחר, כשהיא גרושה - הרי זו מותרת לחזור לבעלה, שנאמר "ויצאה, מביתו; והלכה, והייתה לאיש אחר" (דברים כד, ב), הוויתה לאיש אחר שהיא הקידושין, היא שאוסרת אותה על בעלה לחזור לו: הלכה (טו) ובכלל לאו זה, שכל אישה שזינת תחת בעלה, נאסרה על בעלה, ולוקה עליה - שנאמר "אחרי אשר הוטמאה" (דברים כד, ד), והרי נטמאה, אלא אם כן הייתה אשת ישראל שנאנסה. לפיכך כל אישה שנאסרה על בעלה על ידי קינוי וסתירה - אם בעל אותה, מכין אותו מכת מרדות; ואם עבר והחזירה אחר שגירשה, יוציא בגט: איך מסתדרת ההלכה כאן? אם היא התחתנה ולא שכבה עם בעלה השני, היא אסורה על בעלה הראשון? ואם היא שכבה עם גבר אחר ללא נישואין, עשתה זְנוֹת, היא מותרת לחזור לבעלה הראשון? איזה חכמה ואיזה חכם? איך חוזרת לבעלה הראשון אם זִנְּתָה/זָנְתָה? איך הרמב"ם לא מתייחס לתורה, מה עניין אישה נשואה שזִנְּתָה/זָנְתָה אסורה לבעלה? הרי אישה נשואה שזִנְּתָה/זָנְתָה דינה מוות? ויקרא כ (י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת: דברים כב (כב) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: ובפס' הבא אפילו רווקה מאורשת שאינה נשואה מוצאת להורג? (כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: גם אם נאנסה בעיר ולא צעקה מוצאת להורג? אז איך זו שזִנְּתָה/זָנְתָה נאסרה על בעלה? הרי מה עניין אסורה, אם דינה מוות? (כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:(כו) וְלַנַּעֲר לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ:(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה (א) קודם מתן תורה - היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה - נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה, יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה, שנאמר "כי ייקח איש, אישה, ובא אליה" (דברים כב, יג): הלכה (ב) וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים אלו האישה נקנית - בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת: הלכה (ג) וכיון שנקנית האישה ונעשית מקודשת, אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, הרי היא אשת איש; והבא עליה חוץ מבעלה, חייב מיתת בית דין, ואם רצה לגרש, צריכה גט:

דברים כד (ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָֹה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: רמב"ן אחרי אשר הטמאה לרבות סוטה הנסתרת, לשון רש"י ופירושו אשה שזנתה תחת בעלה אבל הסוטה הנסתרת בלבד לא נודע שהיא טמאה ואינו עובר עליה בלאו הזה וכך מפורש בפרק ראשון של יבמות (יא:), מאי ונסתרה נבעלה, ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא מעליא נקט, ושאלו נבעלה בהדיא כתיב בה טומאה (במדבר ה יג) ונסתרה והיא נטמאה, למיקם עלה בלאו ואם כן, יאמר הכתוב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ואחרי אשר הטמאה, והנה הם שני לאוין, יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת, ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות ועל דרך הפשט אחרי אשר הוטמאה לבעל הראשון, ירמוז כי כאשר ידעה איש אחר תחשב לו טמאה ואלו מצות מחודשות בגט ובחזירה וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ, כי זה סבה לחטאים גדולים ובספרי (תצא קלו) ולא תחטיא את הארץ, להזהיר ב"ד על כך: הרי אם זה הרעיון אחרי איסור החזרה של גרושה אל בעלה הראשון, איך מסתדר שמותר להחזיר את גרושתך רק אם היא לא התחתנה, אבל אם היא קיימה יחסים עם כמה גברים ללא נישואין, היא יכולה לחזור לבעלה הראשון? ואפילו ברוב טיפשותם של "חכמים" קבעו: שמצווה להחזיר את גרושתו אם לא נישאה לאחר.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יא עמוד ב דתניא, ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו, מן הנישואין - אסורה, מן האירוסין - מותרת, משום שנאמר: +דברים כ"ד+ אחרי אשר הוטמאה; וחכ"א(וחכמים אומרים): אחת זו ואחת זו אסורה, אלא מה אני מקיים אחרי הוטמאה? לרבות סוטה שנסתרה! ומאי נסתרה? נבעלה, ואמאי קרי ליה נסתרה? לישנא מעליא נקט. נבעלה - טומאה בהדיא כתיב בה: +במדבר ה'+ ונסתרה והיא נטמאה! למיקם עלה בלאו. האם רב אליעזר ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא קיבלו את אותה "מסורת", "תורה" "שבע"פ"? איך מסתדרת לרמב"ם ההלכה שהזונה בגרושיה מותרת לחזור לבעלה הראשון, עם הגמרא כאן? הרי כאן מדובר "נבעלה - טומאה"? ובפס' נאמר דברים כד (ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָֹה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: מה עניין "הֻטַּמָּאָה" אצל נשואה לפי ההלכה? מה עניין "הֻטַּמָּאָה" לאחר שהתגרשה לפי ההלכה? היכן כאן טומאתה? האם הרמב"ם אינו מבין שכוונת כותב התורה "הֻטַּמָּאָה", זו אשה אשר שכבה עם גבר? ויקרא טו (טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב: הרי אם מותר להחזיר את גרושתו אשר לא נישאה? ולפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", כן, מותר, ואף רצוי, אם כך: מדוע חשוב "וּבְעָלָהּ"? מה עניין "הֻטַּמָּאָה"? איזה קשר יש בין טומאה לנישואין? האם רק אישה שהתחתנה בשנית נטמאת? ואישה העושה זְנוֹת אינה נטמאת ומותרת לשוב לבעלה הראשון מפני שלא נישאה? הנה בסיפור דוד ובת שבע מספר כותב התנ"ך על בת שבע שהיא צריכה להתקדש מטומאתה, שמואל ב יא (ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: ולפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בת שבע גרושה הייתה, אם כך: מה עניין "מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ", מאיזה טומאה היא צריכה להתקדש? גרושה אסורה על בעלה הראשון, אם שכבה עם גבר אחר בין אם מזְנוֹת ובין אם מנישואין!! והנשואה אשר שכבה עם גבר אחר דינה מוות!!  

איך מסתדר להרמב"ם דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בגמרא: "וחכ"א(וחכמים אומרים): אחת זו ואחת זו אסורה," שאוסרים אפילו את הארוסה אשר עוד לא שכבה עם ארוסה? הרי מקל וחומר אישה שעוד לא קיימה יחסי מין אסורה על בעלה הראשון? אם כך: איך זאת שזִנְּתָה/זָנְתָה ללא נישואין מותרת לחזור לבעלה הראשון?

דברים כד (א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ: מדוע חשוב "וּבְעָלָהּ"? (ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר: מדוע כאן לא נאמר "וּבְעָלָהּ"? או לא "וּבְעָלָהּ"? אלא רק "וְהָיְתָה"? האם לא ברורה הכוונה שרק בזה ש"וְהָיְתָה" עם אחר, היא כבר אסורה על בעלה הראשון? (ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָֹה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:

ירמיהו ג

{א} לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד? הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהוָֹה: