יואב הכהן, אין זנות בפנויה?

אין זְנוּת בפנויה? בחורה אשר שכבה עם גבר ללא נישואין אינה נחשבת כְזוֹנָה?

ויקרא יט (כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה: רמב"ן אל תחלל את בתך להזנותה במוסר בתו פנויה שלא לשם קדושין ולא תזנה הארץ, אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותם במקום אחר ולא בארצכם, וכן הוא אומר (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו', לשון רש"י: ולא הבינותי דעתו, הרמב"ן אינו מבין את רש"י? שאין זנות בתורה בפנויה, שהלכה פסוקה היא (יבמות סא:) פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות לא עשאה זונה, האם רש"י אינו הולך לפי התורה/ההלכה? הרי לפי הרמב"ן יש זְנוּת בפנויה, או שאולי הרמב"ן אינו הולך לפי ההלכה? איך מסתדר לרש"י הפס' הבא? בראשית לד (לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: הרי דינה רווקה, ואם "אין זנות בפנויה", מדוע משתמשים בני יעקב בהגדרה "הַכְזוֹנָה". האם לא ידעו בני יעקב את ההלכה? ובהנחה שלא ידעו בני יעקב את ההלכה היכן יעקב אשר לפי רש"י ב בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי. ד"א(דבר אחר) גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: הרי לא קיים יעקב תרי"ג מצוות ללא ידיעת ההלכה? איך מסתדר לרש"י פירושו ש"אין זנות בפנויה" עם זה שציווי תורה שבכתב שהנשואה והמאורסת דינן מוות אם זָנוֹ? אם כך: הרי שזוֹנָה חייבת להיות פנויה, אחרת דינה מוות?

ומפורש אמרו בסנהדרין (נ:), ובת איש כהן כי תחל לזנות (להלן כא ט), יכול אפילו פנויה, והקשו והא "לזנות" כתיב, ותירצו כרבי אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה האם ר' אליעזר קיבל "מסורת"/"תורה" "שבע"פ" אחרת? הרי הוא טוען שיש זְנוּת בפנויה? וכן אמרו, אשה זונה וחללה לא יקחו (להלן כא ז), שאינו בפנויה, אלא גיורת ומשוחררת או שנבעלה בעילת זנות ממי שאין קדושין תופסין בה כמו שמפורש ביבמות (שם) ובסיפרא (אמור פרק א ז), אשה זונה ר' יהודה אומר זו אילונית, וחכמים אומרים אין זונה אלא הגיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות, ר' אליעזר אומר אף פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות וכך אמרו (תמורה כט:) לענין לא תביא אתנן זונה (דברים כג יט), שאינו בפנויה כלל: אבל הברייתא השנויה בת"כ (פרק ז א) והנזכרת במסכת סנהדרין (עו -), או שהיא כרבי אליעזר ואינה הלכה, או שהיא במוסר את בתו למי שאין לו אישות כגון כותי ועבד וחייבי כריתות ומיתות בית דין שזה נקרא זנות לדעת חכמים, וזהו שאמרו במוסר את בתו פנויה שלא לשם אישות, כלומר למי שאי אפשר להיות אישות ביניהם וכן מה ששנינו שם בסיפרא (שם ז ב) ולא תזנה הארץ, מזנים הם הפירות, והוא דרך אגדה, נדרש ממלת הארץ, מדלא כתיב ולא יזנו אנשי הארץ: אבל עיקר הכתוב שהוא לאו שני, וכבר מנאו בעל הלכות גדולות בחשבון הלאוין - והיא אזהרה לאיש הזונה ולבת עצמה שלא תמסור עצמה לשם זנות, ומכאן הוא שאמרו שם בברייתא (ת"כ שם ז א), וכן היא המוסרת עצמה שלא לשם אישות: וטעם הכתוב, כי בעבור שהבת ברשות אביה והוא רשאי בנעוריה לקדש אותה ולהכניסה לחופה, והאונס והמפתה אותה נותן קנסה לאביה, פירש הכתוב שאיננו רשאי למוסרה למי שיהיה זנות, והזהירו מזה בלאו ואחרי אזהרת האב הזהיר גם הזונים עצמם האיש והאשה: ורש"י כתב בפרשת אמור אל הכהנים (להלן כא ז), זונה, שנבעלה בעילת ישראל האסור לה כגון חייבי כריתות או נתין או ממזר וזו הודאה ממנו שאין זנות בכשרין, אלא שהוא מרבה בה אף חייבי לאוין, וזה דעתו גם בפירושיו בגמרא (יבמות סא) וגם זה איננו נכון, אלא מחייבי כריתות וכותי ועבד שאין קדושין בה היא נעשית זונה, וכהן לוקה עליה משום זונה, אבל מחייבי לאוין ממזר וגר ועמוני ומואבי אינה זונה ואינו לוקה עליה, אלא שנפסלה מן התרומה ומן הכהונה, דכתיב (להלן כב יב) כי תהיה לאיש זר, כיון שנבעלה לפסול לה פסולה (יבמות סח), ומחייבי לאוין שבכהונה נעשית חללה: האם לבחורה שאינה נשואה רווקה/פנויה, מותר לשכב עם כמה גברים, ואינה נחשבת לְזוֹנָה? ולאלה קוראים חכמים? וזו "התורה" שבע"פ" שקיבלנו בסיני ממשה אשר קיבל מהאלוהים?

ויקרא כא (ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: רש"י כי תחל לזנות, כשתתחלל על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל וזנתה או מן האירוסין או מן הנשואין. ורבותינו נחלקו בדבר, והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה: מדוע "רבותינו" "נחלקו"? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"/"תושב"ע"? האם בת כהן יכולה לשכב עם עשרות גברים כל עוד היא לא נישאה או התארשה, והיא אינה נחשבת כְזוֹנָה? אם כך: מה עניין "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן"? הרי מרגע שנישאה היא אשת איש? איך מסתדר לרש"י פירושו הבא? רש"י ישעיהו א (כא) לזונה - תועה מעל אלהיה: הרי אם זְנוֹת היא תעייה מדרך האלוהים? מה עניין זיקת בעל, ארוסין/נישואין? האם רווקה/פנויה אינה יכולה "לתעות"? הרי "אין זנות בפנויה"?

האם הרשב"ם נכדו של רש"י אינו מקבל את דעת סבא רש"י, ואת דעת "כל" "רבותינו" "שלא דבר הכתוב בפנויה" הרי מה כוונת רשב"ם דברים כג (יח) קדשה. זונה. פנויה מנאפת: קדש. בא על פנויו'ה בלא כתובה וקדושין)?

איך מסתדרת ההלכה בהרמב"ם עם הרעיון ש"אין זנות בפנויה" או "שלא דבר הכתוב בפנויה"? רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד הלכה (י) פסק עם הזונה שייתן לה טלה אחד, ונתן לה הרבה, אפילו נתן אלף - כולן אתנן, ואסורין למזבח; נתן לה אתננה, ולא בא עליה, אלא אמר לה יהא אצליך עד שאבוא עלייך - כשיבוא עליה, ייאסר: (ייאסר הטלה) הלכה (יא) קדמה, והקריבתו קודם שיבוא עליה - כשר, הרי מי היא "הזונה" המדוברת כאן בהלכה? האם זו אישה נשואה/מאורסת או שהיא פנויה? האם האתנן/התשלום הופך את האישה לְזוֹנָה או המעשה? הרי אם האתנן/התשלום הופך את האישה לְזוֹנָה, מדוע נאמר בכתוב "כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת"? האם כוונת כותב התורה שבת הכהן החלה לקחת אתנן/תשלום? וכול עוד היא עושה זאת בחינם אינה נחשבת כְזוֹנָה? הרי לא יכול להיות שכוונת הרמב"ם בהלכה לאישה אשר אינה פנויה, נשואה או מאורסת, מפני שלפי דין תורה שבכתב דינן מוות, אם שכבו עם גבר זר שאינו בעלה או הארוס שלה? לכן: מסתבר שכוונת הרמב"ם לפנויה ממש, אם כך: האם הרמב"ם אינו מקבל את דעת "כל" "רבותינו" "שלא דבר הכתוב בפנויה"? או שלא מקבל הרמב"ם את ההלכה ורש"י "שהלכה פסוקה היא (יבמות סא:) פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות לא עשאה זונה"?

איך מגיעים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "שלא דבר הכתוב בפנויה"? הרי מה פירוש הפס' הבאים? מדוע מגדירה תורה את שאינה בתולה מבית אביה כְזוֹנָה? דברים כב (יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ:(כא) וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: הרי מדובר כאן בפס' על פנויה? ובשאר הפס' בהמשך הפרק מדובר על מאורסת או נשואה, האם משהו מיותר בתורה? הרי מה פירוש "לִזְנוֹת"? האם כותב התורה אינו יודע ש"שאין זנות בתורה בפנויה"? ואיך מסתדר ש"שאין זנות בתורה בפנויה" עם הפס' הבאים? הרי דינן של הנשואה והמאורסת מוות?

דברים כב (כב) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

(כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ:

(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד ב ר' אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה. אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר. הגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה, ו"ר' אלעזר אומר" משהו, ורב עמרם אומר שמה שאמר ר' אלעזר לא נכון? אם כך: מה קיבלו בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. מה עניין "ר' אלעזר אומר" או "אמר רב עמרם" אם הם "קיבלו" זאת ב"מסורת"? האם הם "קיבלו" ב"מסורת" שזה מה שהם יאמרו? האם "ר' אלעזר אומר" ודבריו הם בדיה ממוחו? האם "ר' אלעזר" לא ראה ב"תושב"ע" ש"אין הלכה כרבי אלעזר"? הרי מדוע אמר את מה שאמר אם אין שום טעם בדבריו?

מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה ב זה פשוט שכל שאינה אשת איש מן התורה הויא לה כפנויה שזינתה ואפילו לכהונה קי"ל פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות אפילו גדולה לא עשאה זונה כמו שיתבאר פי"ח: האם גם עשרה פנויים הבאים על פנויה אינם הופכים אותה לְזוֹנָה?

מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: הרי כל בחורה שזִנְּתָה/זָנְתָה, אינה נחשבת זוּנָה?