רמאות במסחר משקל
דברים כה
(יג) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:
(יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:
(טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(טז) כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל:
משלי כ (י) אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהֹוָה גַּם שְׁנֵיהֶם:
ויקרא יט
(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
(לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה:(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(לז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה: מי הוא הַגֵּר? הרי אם הַגֵּר הוא גוי שהמיר דתו ליהדות, מדוע צריך את כל התורה הזו? הרי הַגֵּר נחשב כיהודי? או שאולי כוונת כותב התורה לגוי ממש, אבל הַגָּר בשכנות אליך? מדוע כל המילים האלה המגדירות כולן את אותו מסר? הרי כולן מדברות על רמאות במסחר, האם החליט אלוהים לסגור את כל החורים האפשריים, מפני שידע אלוהים עד כמה "חכמים" "חכמינו" ואם לא יסגור האלוהים את כל הפרצות הרי שה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ימצאו להם היתרים? כגון ההלכות הבאות "שאין הגוי בכלל רעך" לכן אסור להצילו ממות, רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (י) המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיה הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו: הלכה (יא) אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך:
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ב
הלכה (יא) ישראל שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר (שמות כא, יד) וכי יזיד איש על רעהו, ואין צריך לומר שאינו נהרג על הגוי, ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד כבר קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה':
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג
הלכה (יב) המקדיש עוף לבדק הבית, ופרח מידו והרי הוא מכירו, ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים - לוקח הכול, ומביאן לידי גזבר, שאין שילוח האם נוהג במקודשין, שנאמר "ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב, ז), ואין אלו שלו. עוף שהרג את הנפש - פטור מלשלח, מפני שהוא מצווה להביאו לבית דין לדון אותו: הרג גר אינו נהרג, אבל עוף מביאים לבית דין? "חכמים"? סיום יותר מוצלח מזה אי אפשר לבקש, עוף שהוא רוצח נילקח לדין תורה?
או כגון ההלכה הבאה:
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יב
הלכה (א) השוחט אותו ואת בנו ביום אחד - הבשר מותר באכילה, והשוחט לוקה, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח). ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון; לפיכך אם שחט אחד משניהן, ובא חברו ושחט את השני - חברו לוקה: ומה יהיה על הכתוב בויקרא כב (כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:
הלכה (ג) אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בשחיטה בלבד, שנאמר "לא תשחטו" (ויקרא כב, כח), בשחיטת שניהן הוא האיסור; אבל אם נחר הראשון או נתנבל בידו, מותר לשחוט השני. וכן אם שחט הראשון ונחר השני, או נתנבל בידו - פטור: הלכה (ד) חירש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן את הראשון, מותר לשחוט את השני אחריהן - שאין שחיטתן שחיטה. השוחט את הראשון, והרי הוא ספק נבילה - אסור לשחוט השני; ואם שחט, אינו לוקה, שחיטה שאינה ראויה לאכילה, שמה שחיטה: הלכה (ו) אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, שנאמר "ושור, או שה - אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח); ונוהג בכלאיים. כיצד, צבי שבא על העז, ושחט העז ואת בנה - לוקה. אבל העז הבא על הצבייה, אסור לשחוט אותה ואת בנה; ואם שחט, אינו לוקה, פרה ובנה אסרה תורה, לא צבייה ובנה: הלכה (ח) מותר לשחוט את המעוברת - עובר, אבר אימו הוא. ואם יצא העובר חי אחר שחיטתה והפריס על הקרקע, אין שוחטין אותו ביום אחד; ואם שחט, אינו לוקה: אז לא משנה האיסור?
הלכה (ט) איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות, שזה בנה ודאי. ואם נודע שזה הוא אביו ודאי, אין שוחטין שניהן ביום אחד; ואם שחט, אינו לוקה - שהדבר ספק אם נוהג בזכרים, או אינו נוהג: אבל כתוב אותו ולא אותה?
מידות ומשקלים
שמות טז (לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:
ישעיהו ה (י) כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה: